גליוני הש"ס/שבת/קמד/ב

דף קמ"ד ע"ב

מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא לפני שא"א לו בלא ציחצוחי שמן. נ"ב דוגמת זה יבמות ק"ה א' יבמה שרקקה דם תחלוץ לפי שא"א לדם בלא ציחצוח רוק ובב"ק כ"ה א' שכבת זרע של זב כו' ר' יהושע אומר אף מטמא במשא לפי שא"א בלא ציחצוחי זיבה ובנדה נ"ה ב' לפי שא"א למי האף בלא צחצוחי הרוק והך דהכא רש"א כו' מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא לפי שא"א לו בלא ציחצוחי שמן הוא ג"כ במכשירין פ"ו מ"ה והמוחל כשמן שאין המוחל יוצא מידי שמן דברי ר"ש ע"ש בר"ש:

חולב אדם כו'. נ"ב עיין אריכות בשו"ת חוט השני סי' ל"א:

אלמא קסבר משקה הבא לאוכל אוכל הוא. נ"ב עיין דוגמא יומא פ' ב' כל אכשורי אוכלא אוכלא הוא ע"ש וע"ע שם ע"ו א' ודילמא דאכליה ע"י אניגרון כו' ובירושלמי שם פ' יום הכפורים ה"ג תיפתר באילין אורזנייא כו' כל הטפל לאכילה כאכילה ועיין מג"א סי' קנ"ח ס"ק יו"ד עש"ה וע"ע שם סי' ר"י סק"א עש"ה ועיין נזיר ס"ד א' שרץ על גבי מי חטאת כו' ע"ש ברש"י ותוס' דהוא איבעי' שם במים המעורבין באפר אי חשיבי אוכל או משקה עש"ה דהוא איבעי' דלא איפשיטא וע"כ לא מסתפקא לן אלא במעורבין הא בנבלעין פשיטא דחשיב אוכל וזה טעם לדברי התה"ד המובאים בב"י יו"ד סי' ר"א לעניין ניקוי מקוה משאובין דאם נבלעין בעפר ואח"כ חוזרין ומבצבצין ויוצאין כשירין והיינו דכיון דנבלעו הויין להו כאוכל היינו כקרשו והויין להו איפוא כשאובין שהקרישו וחזרו ונימוחו דכשרים כמבואר בתוספתא והובא בש"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ל"א וע"ע רש"י כריתות ד' ב' ד"ה אלא דדם שנבלע בעפר אין בטל מתורת דם לעניין דגם אחר שנתגלה לא יתחייב עליו משום דם ואין ראי' משום אזמן שהוא בלוע דכ"ז שהוא בלוע י"ל דבטל באמת:

רש"י ד"ה אבל לא לתוך הקערה כ' לא מוכחא מילתא ואיכא איסור. נ"ב עיין שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תרפ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף