גליוני הש"ס/סנהדרין/כא/א

דף כ"א ע"א

דריש טעמא דקרא. נ"ב בשו"ת חות יאיר סי' קל"ט כ' דלא קיי"ל כר"ש וה"מ להקל אבל להחמיר דרשי' כו' ע"ש ובחידושי הארכתי וע"ע אריכות בשו"ת חות יאיר סי' קפ"ט ועמ"ש על הגליון יומא ע"ח ב' ור"ה ט"ז א' ועיין חידושי הר"ן ר"ה, כ"א ב' ד"ה אמר להם ר' יוחנן בן זכאי וכי יש קרבן דכ' דריב"ז דרש טעמי' דקרא כו' ע"ש ועיין חידושי רמב"ן שבת קל"א א' ד"ה הא דאמרינן מ"ט ואר"י לפי שאין קבוע להם זמן ה"ק מ"ט לא התירה התורה מכשירין של אלו כו' והוא ג"כ דרישת טעמא דקרא אליבא דר' אליעזר וע"ע רש"י חגיגה ג' א' ד"ה וכיון דלא שמע דכ' ואנן סהדי דטעמא משום דלא גמר הוא כו' עש"ה וע"ע מה שציינתי בגליון מגילה ד' א' לעניין דבדרבנן אזלינן בתר טעמא אבל לא בדאורייתא עש"ה וע"ע שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רס"ח לעניין שהית' תקנה בעיר שלא יוציאו קורות מחוץ לחומה ואח"כ הוציאו אנשים קורות דקות כו' וברשב"א בתשובה שם גם מה שהם טוענים (המוציאים) כי מה שעשו לא עשו אלא לשמירת העיר אין מציל אותם מן הדין כי מ"מ הרי הוציאו חוץ לחומה אלא שאני רואה לזה קצת טענה מפני כי באמת יראה שכוונת הראשונים מתקני התקנה לא תקנו מה שתקנו בכל הדברים הללו אלא לשמירת העיר ולבצר החומות ויגיד ע"ז קציצת האילנות והסרת אמת המים (שכתוב ג"כ בהתקנה ע"ש) כו' ובאמת כי בעניינים אלו אני רואה בגמ' עניינים מורים שהולכים אחר כוונת הדבר ועניינים מורים בהפך בענייני מצות התורה נחלקו ר' יהודה, ור"ש כו' אי דרשי' טעמא דקרא כו' וקיי"ל כר' יהודה דר"י ור"ש הלכה כר"י כדאיתא בעירובין מ"ו ב' ובב"ק פ' א' גבי אשה שנדרה שכל הבא ראשון לישא אותה שאינה משיבתו ריקם אמרו לא נתכוונה זו אלא להגון לה וכן רבים כיוצא בזה וכיון שכן אפשר לומר שאין מוציאין הקנסות אלא בראי' ברורה כו' עכ"ל ועיין פי' הרא"ש נדרים פ"ז ב' ד"ה ורמינהי בלא ראות פרט לסומא אי אזלינן בתר סברא או בתר משמעותא דקרא עש"ה ואולם זה מטי לכאורה לספק אי בעי' קרא כדכתי' ועיין תוס' יבמות ק"ד ב' ד"ה דאמר בסה"ד וע"ע ב"מ צ' ב' הית' אוכלת ומתרזת מהו משום דמעלי לה הוא והא לא מעלי לה כו' ומשמע לכאורה דדרשי טעמא דקרא דאל"כ מניין לנו דמשום דמעלי לה הא כתי' רק גוף הלאו לא תחסום ולא דיברה תורה מטעם כלל ויש לדחות דכל שאין מעלי כו' והוא רע לה לא מיקרי חסימה כלל דל' חסימה הוא ל' מניעה ולא נחשב מניעה מה שמונעים ממי דבר שהוא חובתו ועיין מרדכי ב"ק פ' הגוזל רמז קל"ח מש"ש אהך דמפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע תימה והלא רבנן דר"ש לא דרשי' טעמא דקרא כו' ע"ש כל הדיבור ועיין תוס' ב"מ קי"ג ב' ד"ה נימא ע"ש ועוד דמה צריך טעם על מצות המקום:

וכהנה עשרין וארבע. נ"ב היינו דכהנה קאי על כל הנאמר לפניו ודוגמתו נזיר ח' ב' מ"ד ושוב כי כלהו וביבמות מ"ח ב' ואחר כן כי הני ע"ש:

מקיש כהנה בתרא לכהנה קמא מה כהנה קמא שית אף כהנה בתרא שית. נ"ב קצת דומה לזה כריתות ו' ב' ואימא סמים בתראי תרין נינהו כסמים קדמאי:

ומה פלגשים. נ"ב עיין אריכות בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' ט"ו וע"ש דשם פלגי' נו"ט פלג אשה ועיין שו"ת חיים שאל [ח"א] סי' פ"ט אם קניין פלגש ע"י ייחוד או ביאה וע"ע שם סי' צ' אות ב' ועיין שו"ת רד"ך בית ט' חדר ח' ט' וע"ש הערה בכל הנך דאמרי' חזקה אא"ע בעילתו בעילת זנות דילמא הי' כוונת הבעל שאם לא יתקיים התנאי כו' בועלה בתורת פלגש דלא הוי בעילת זנות וביאת היתיר היא ואעפ"כ אין צריכה גט ע"ש בארוכה ושוב ראיתי דכזה הקשה גם בשו"ת הריב"ש סי' שצ"ח ע"ש וראיתי בשו"ת נוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' נ"ד וז"ל ואמר כתבו להמתירין פלגש קשה איך אמרו חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ודילמא הוא עמה בתורת פלגש כו' עכ"ל והנה שאילתם שאלות הראשונים וע"ע שו"ת שבות יעקב [ח"א] סי' קכ"ז:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף