גליוני הש"ס/כתובות/לו/ב

דף ל"ו ע"ב

אין להן קנס מפני שמתחייב בנפשו כו' וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון. נ"ב כזה ב"ק פ"ז א' במשנה המכה אביו ואמו ועשה בהן חבורה והחובל בחבירו בשבת פטור כו' מפני שהוא נידון בנפשו ושם ל"ד ב' במשנה והוא שחבל באביו ואמו פטור וכו' והוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור מפני שהוא מתחייב בנפשו וע"ע שבועות ל"ג ב' במשנה ושחבל בי בני ושחבל בי חבירי ושהדליק גדישי בשבת הרי אלו פטורין:

שנא' ואם לא יהי' אסון כו'. נ"ב עיין תוס' סנהדרין מ"א א' ד"ה אבל דהקשו מנ"ל דנסקלין ונשרפין פטור מן התשלומין הא לא יהי' אסון ברוצח כתי' עש"ה ואולי בהך דקלב"מ הנלמד מלא יהי' אסון דרשי' טעמא דקרא עפ"י תוס' סנהדרין נ' א' ד"ה קסברי דכתבו וי"ל דסייף (דעיר הנדחת) יש לו חומרא אחריתי עמו שממונו אבד ושקולין שניהם כסקילה ע"ש וע"כ זהו הטעם בהך דקלב"מ דאם יתחייב מיתה וגם ממון ה"ל המיתה בצירוף הממון כאילו נתחייב מיתה חמורה יותר ומיתה חמורה יותר הרי אין מחויב ודו"ק וא"כ האי טעמא הא שייך גם בנסקלין ונשרפין כמובן ולכן שפיר ילפי' גם נסקלין ונשרפין מיני' דגילוי מילתא בעלמא הוא ואולם לפי"ז יומצא דהך דקלב"מ הוא פטור בעצם דמיתה חמורה מזו הא בעצם אין מחויב ואילו מל' הגמ' לעיל ל"ג ב' איהו לאו משום דלא מיחייב כו' לא משמע הכי ובאתי רק להעיר:

וכי מפני שמיעך לה בין דדי'. נ"ב ל' מקרא הוא בעשות ממצרים דדיך ע' נדה מ"ח א' רש"י ד"ה בעשות ממצרים דדיך, שהיו מצריים משחקין בך וממעכין דדיך:

לא שדי איניש זוזי בכדי. נ"ב לקמן נ"ג ב' וב"ק ק"ג א' וב"מ י"ד א' וב"ב מ"א ב' ורשב"ם שם ס"ד ב' ד"ה ודילמא בהא פליגי דר"ע סבר בתר דעתה דלוקח אזלינן כו':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף