גליוני הש"ס/יבמות/צב/ב
גליוני הש"ס 
יבמות צב ב
מניין שאין קידושין תופסין ביבמה כו'. נ"ב ע' מהרי"ק שורש קל"ט דמבואר שם סברא דאין לקידושין לתפוס ביבמה לשוק דכיון דאין קידושין תופסין באשת אח ומ"ע דייבום הרי דוחה לאיסור אשת אח וע"כ דעדיפא מיני' ואם יתפסו בה קידושין הרי לא יוכל היבם לייבמה ולכן מ"ע דייבום מונע התפיסת קידושין כמו שאיסור אשת אח מונע זה עש"ה:
חולץ לה ושריא לי'. נ"ב שמעתי מקשים דהא אינה עולה ליבום מפני איסור אשת איש וא"כ מדוע חליצתה חליצה וכזה ק' גם לעיל ט"ו א' היכא נעביד להו ליחלצו כו' וחכם אחד העירני דק' כזה ג"כ ברש"י לעיל פ"ז ב' ד"ה דרכי' דרכי נועם דכ' אם תאמר תחלוץ כו' ונ' דכיון דזיקה הוא עניין אישות ומפאת זה היא אסורה לשוק וע"כ אפי' למ"ד דקידושין תופסין ביבמה לשוק היינו רק משום דס"ל דאישות הזיקה הוא אישות בשיור כעניין חרשת קנוי' ומשוירת וכן מאמר וע' תוס' קידושין ס' א' ד"ה ואפי' וע"כ באותו החלק שאין אישות הזיקה חלה אישות המקדש וע"כ עכ"פ אותו החלק והצד שבה שהיא זקוק לייבום היינו החלק אשר הוא אישות היבם אותו החלק הרי לא נתקדש כלל דאין קידושין תופסין באשת איש וא"כ אותו החלק אשר הוא זקוק לייבום הרי הוא שפיר עולה לייבום דאינו אשת איש כלל ורק שא"א לייבם ולבועלה בפועל שהרי בהכרח בועל את כולה ונמצא בועל גם חלק המקודש שבה וא"כ זה הרי הוא רק אונס דעלמא מחמת דבר אחר לגבי חלק הזיקה הצריך יבום דחלק הזיקה הרי מותר הוא ורק שא"א לו להתייבם בפועל כיון שיעבור עי"ז במעשה שיעשה בחלק הבלתי זקוק וע"כ שפיר עולה ליבום מיקריא ושפיר חליצתה חליצה וע' רשב"א ריש יבמות דנודרת הנאה מיבמה דחולצת לא חשיב א"ע לייבום משום דנדר דאיסורו מחמת דבר הוא ע"ש וא"כ כ"ש כאן דבחלק הזיקה הוא אונס בעלמא ודו"ק היטיב ושוב מצאתי בחידושי רמב"ן לעיל י"ח ב' אהך דשומרת יבם שקידש אחיו את אחותה אומרים לו המתן עד שיעשה אחיך מעשה דהקשו התוס' דהא בקידשו אחותה נעשית היבמה ערוה משום אחות אשה ופקעה זיקתה ולמה ימתין וכ' הרמב"ן וז"ל מיהו י"ל דלמ"ד יש זיקה מקצת קניין שיש לו בה מה"ת פוגם עליו קידושי אחותה שאינן גומרין בה ואפי' נשאה יוציא ולעולם לא מידחיא אלא משום קידושין ונישואין דקודם זיקה ויש לטעם זה פנים עכ"ל וכוונתו כנ"ל דכיון דאין קידושין תופסין באחות אשה ע"כ אותו עניין האישות אשר לו בהיבמה מפאת הזיקה הרי מונע חלות קידושי אחותה ושפיר ה"ל אחות זקוקתו דחלק הזקוק לא נעשה ערוה כלל בקידושי אחותה ואין היבמה בחלק שבה הצריך ייבום אחות אשתו כלל דגבי חלק הזקוק לייבום אדרבה הא לא תפסי קידושי אשתו כלל ודו"ק היטיב וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קע"ט דמשמע שם דלר' המנונא דשומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה אזי אם חלצה יבמה ה"ל חליצה פסולה עש"ה ויש לדון בזה להיפוך ג"כ ולומר דלא חשיבא אינה עולה לייבום דטעמא דר' המנונא משום דהזיקה היא קצת אישות ונאסרת על היבם כמו אשת איש שזינתה ע' לקמן צ"ז א' וספרי אתוון דאוריתא וא"כ באמת מה שיש בה עניין אישות ונחשבת אשת היבם אותו החלק י"ל דא"צ חליצה דאדרבה כבר הוא ככנוס ונתייבם ורק החלק שאינו ככנוס הוא דצריך חליצה ואותו החלק הרי לא נאסר כלל משום אשת איש ודו"ק ואולם יותר נ' כמ"ש תחלה דחלק הכנוס הוא שצריך חליצה והוי החליצה כמו גירושין ומתיר האישות שבה וכמובן:
א"כ מצינו חוטא נשכר. נ"ב ע' מסורת הש"ס והוא עוד בשביעית פ"ט מ"ט וע"ע רש"י חולין ה' ב' ד"ה אימא נקבל מיני' וע"ע ב"ק ל"ד ב' היכן מצינו מזיק נשכר וע"ע רש"י קידושין נ"ח ב' ד"ה קנסוהו לגנב וע"ע בעניין שלא יהא חוטא נשכר בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' צ':
א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו. נ"ב כל' זה מכות כ"א ב', תמורה ז' א':
רבי לא משנתינו היא זו. נ"ב כל' זה אמר ר' יוחנן לר' ינאי ב"ב קנ"ד ב' וע"ע כל' זה עירובין ח' א':
אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותי'. נ"ב כזה ירושלמי סוף מעשרות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |