גולת כלב/ג
|
< הקודם · הבא > |
ביורה דעה הלכות דם סימן ס"ו סעיף ד' כתב הרמב"א ז"ל אם נתערב חד ביצה בתרי אם היה ספק אם הוה במקום האוסרו או לא יש להתיר התערובות הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטל מחזקינן דם בצים דרבנן, וכתב הש"ך דאפילו נתערב חד בחד מקרי תערובות ויש להתיר דיש לומר דביצת ההיתר הוא יותר מביצת האיסור ואם כן הוה ליה ספק ספיקא, ספק יש כאן ביצת איסור או לא ואת"ל יש כאן איסור שמא ביצת ההיתר הוא הרוב, ואם כן אינו אסור אלא מדרבנן והוה ליה ספק דרבנן ולקולא.
ולכאורה יש להקשות על הש"ך מבבא מציעא ו' ע"ב גבי פלוגתא אי תקפו כהן מוציאין אותו מידו, דאמרו שם אמר אביי לאו מילתא היא דאמרי דספיקא לאו בר עישורי הוא דתנן קפץ אחד מן המנוין לתוכן כולן פטורין, והקשו התוספות ותימה דלבטל ברובה ולחייבו כולהו במעשר, דהא דדבר שבמנין לא בטל היינו מדרבנן וקבוע נמי לא הוה דלא שייך אלא בדבר שהאיסור וההיתר ניכרין וידועין ולא ידע מאיזה לקח כגון ט' חניות וכו', ואין לומר שלא נשאר אלא אחד דליכא רובה דלשון לתוכן לא משמע הכי, הרי התוספות לא דחי הך סברא אלא משום דלישנא לתוכן לא משמע הכי, אבל בלאו הכי הוי מוקים לה בתערובות חד בחד, ולפי שיטת הש"ך נשאר הקושיא דלבטל ברובה, אלא משמע מתוך התוספות דחד בחד בודאי לא מקרי רובה אם כן מזה תימה על הש"ך ז"ל.
ואפשר לתרץ דהש"ך גופה לא אמר אלא בתערובות ביצים דיש סברא לומר דם בצים דרבנן ובספק ספיקא אבל במלתא אחריתא כגון במעשר בהמה בקפץ אחד מן המנויין דהוה דאורייתא גם הש"ך מודה דאין מתירין חד בחד ולא סמכינן על ספק אולי יש רוב, וזה נראה: