בית מאיר/יורה דעה/קכג

בית מאיר ‏ יורה דעה קכג

הלכות יין נסך

סעיף א' בט"ז ס"ק א' בא"ד וכתב ב"י דעכשיו נ"ב היינו בספרי ב"י הקודמים והב"ח והפרישה מביאים אותן:

סעיף ה בט"ז סק"ד בא"ד כתב ובאמת יפה כתב בעל הדרישה דאי וכו' נ"ב עיין סי' קי"ד סעיף י' בסופו ולק"מ וע"כ לבא לדברי הב"ח כדי שלא יהי' רש"י נגד שמואל ואבלט ודברי הדרישה יותר דחוקים ע"ש כי רש"י בעצמו כתב גבי שמואל ושמעינן מהכא דמותר אף בשתיה:

סעיף ט ואם נעצרו בגלגל וקורה אין בהם משום יי"נ אא"כ נתן ג' ומצא ד'. ובסעיף י"א גבי שמרים שלנו פסק בפעם א' אסור אפילו לא מצא אלא כדי מדתו. והמעיין במקור הדין בהרא"ש פרק המוכר פירות לא נראה הכי ואדרבה משמע דתמד חרצנים שנעצרו בגלגל וקורה שוה לתמד שמרים שלנו. אך לשון הטור משמע קצת הכי דתמד חרצנים כנ"ל אפילו בפעם הא' אין בהם משום יי"נ אא"כ נתן ג' ומצא ד' ואף שיש לדחוק בלשונו דקאי נמי על פעם ב'. מ"מ פשטן של הדברים משמעין כפסק הש"ע. וטעם הטור וש"ע נ"ל משום דמבואר בהרא"ש דתמד חרצנים כנ"ל גרוע מתמד שמרים וא"כ אף דתמד שמרים למד הר"י מדין שמרי מעשר דבפעם א' אסור אפילו לא מצא אלא כדי מדתו מ"מ בתמד חרצנים דגרוע אין ללמוד מדין מעשר שהוזכר לגבי שמרים ונשאר הדין עמו כמו לענין ברכה דאף בפעם א' לא הוי יין כ"א ברמא תלתא ואתא ד'. אך הא קשיא לי על דין הש"ע דפסק סעיף י"א כר"י דשמרים של כותים לעולם אסורים ובב"י איתא בשם תה"ב בלשון זה דלפי מה שביארנו דיין בטל בששה ה"ה תמד שמרי כותים אם נתן ששה ומצא שבעה מותר. וכן איתא באמת בתה"ב הארוך דף ו' כתב ואם כדברי ר"י דיין בטל בששה איך אפשר שהמתמד בשמרים אסור לעולם וא"כ קשה איך פסק הכא בשמרים אסור לעולם ובסי' קל"ד סותם כדעת הר"י דבטל בששה. אמנם לאחר העיון תמהני על הרשב"א והדין עם הש"ע דאם כדבריו שכתב בהמשמרת הבית דלדברי ר"י הזקן לא החמירו בשמרים ולא אפילו ביין עצמו כשל הקדש. מה יענה על שטת ר"י הזקן שלמד דינו מפרק השוכר מדין ב' כוסות א' של חולין וא' של תרומה דפירשה הר"י בכוסות שוין ומשם למד דינו. נמצא דלשיטתו אף יין של תרומה בטל בששה ולגבי שמרים של תרומה פעם א' וג' אסור ומבואר בהרשב"א וכל הפוסקים דהיינו אפילו לא מצא אלא כדי מדתו וקשיא תרומה אתרומה. וע"כ לומר דתמד גרע הואיל וחזינן דטעמו משובח החמירו בו יותר מיין שנתערב במים וא"כ אין תימה נמי אם נאמר דתמד שמרי כותים לדין שמרי הקדש שוה דלעולם אסור ואפילו לא מצא אלא כדי מדתו אף להר"י דתמד שמרים גרוע לענין זה מגוף יין שנתערב במים מפני שטעמו משובח כדגרע נמי לגבי תרומה. ולענ"ד זה כונת הש"ע שלא השליח בדברי התה"ב ודוק:

סעיף יא בש"ך ס"ק כ"ג וכ"כ ב"י בא"ח סי' ר"ב וכו'. נ"ב ע"ש מ"א אם תקשי לך מזה על מ"ש בס"ק כ"ד:

סעיף יב חביות שפינה וכו' לפי שהיין בטל במים ששכשך בהן. ר"ל היין הבעין שעל פני החביות נתבטל בהמים והבלוע בל"ז לא נאסר במגע הכותים כדאיתא בהגהות הרא"ש שבד"מ סק"ד:

שם אין לחוש אח"כ. נ"ב בב"י כתב ואפילו הוא מזופף:

סעיף יד תוך י"ב חודש. כתב הש"ך וכתב הא"ח וצ"ע דהא הריב"ש וכו' ע"ש. וכבר כתבתי בצידו בלשון זה וא"י מה קשה דכי ס"ד דאפרן יהא חמור מאחר י"ב חודש הא אפר האסור בהנאה אין לה שום היתר לעולם ויהי' גופן קל מאפרן. א"ו דאין ענין לדמות ליי"נ או חטין שבגמרא שגופייהו הם איסורי הנאה דע"ג. אבל השמרים וחרצנים אפילו של יי"נ ממש אטו בהם שייך ניסוך ואין איסורן אלא מכח הבלע יי"נ דאית בהו ומכיון שהם אחר יב"ח וכלה כל הלחלוחית כעפרא בעלמא הם כדכתב הרמב"ם ומכ"ש דאפרן מותר וזה ברור לענ"ד אך א"כ תמוהים לי דברי הר"ן והרשב"א בתה"ב שמביא הב"י שדנו בפלוגתת ר"ת ורבינו אפרים התמצית היין הנקרש דהיינו וויי"ן שדיה"ן אם מותר לאחר יב"ח אם לאו ולהנ"ל אין זה ענין למחלוקתם אלא מפני שתמצית היין הנאסר בהנאה הוא פשיטא דלא עדיף מאפר יי"נ דאסור לכ"ע לעולמים. ומה שנסתייע התה"ב ממנהג העולם דהיינו הדין שבש"ע סעיף י"ו זה אמת דאחרי שנתייבש כ"כ שוב אין בו פליטה לאסור היינו שנתמלא בהחביות אבל ליהנות מגוף הוויי"ן שדיה"ן דומיא דנשאלתי פעם להצריכו לשומו תוך ענינים הנשרפים ליין שרוף של חג הפסח בודאי דלכתחילה אסור בהנאה לעולם ולא עדיף מאפר יי"נ אבל בדיעבד יש להתיר ע"פ המבואר מסתם יינם דהאידנא:

סעיף הנ"ל הט"ז הקשה על הר"ת מסוגי' דכל הבשר ע"ש ויראה דיש ליישב דאיתא שם נמי דבתר הכי שאל ודילמא דגזל הוי וע"כ הי' סורי' מוחזק למחצה ע"מ ישראל וכותים בשוה דאל"ה חדא משתי השאלות אינה כהוגן כמבואר סי' קכ"ט סעיף י"ז וע"כ נמי שהי' באופן דליכא למיחש לרובא דעלמא עוברי דרכים או ע"י שיושבת, בין ההרים או שפורצני אין רגילות עוברי דרכים להוליך כדאיתא סי' הנ"ל סעיף י"ח ע"ש. וא"כ מה ששאל לו תחילה ודילמא דיי"נ הוי הי' ספק אחד ושפיר אבל כשהשיבו לאחר יב"ח הוי אי נמי דהי' ספק דילמ' לא נתמדו תחילה מ"מ שרי מכח ס"ס ספק של ישראל ואת"ל דכותים דילעא נתמדו ולאחר יב"ח היו ושרי וק"ל וצריכנא לומר דזה לא הוי ספק דילמא אפילו הי' של כותים דילמא שלה בחרצנים מן הגת קודם שהמשיך היין דזה לא שכיח כלל:. סעיף כ גת שהיא פקוקה ומלאה דלא שייך בה המשכה אמת שכן נמי לשון הטור ועיין ט"ז. ועם כל דבריו א"י למה הצרכת פקוקה (ומלאה) [פי' הש"ע היינו תחילה הי' פקוק ומלא ולא נאסר בדריכת הכותים ושוב פתחו ונגע כותי בגרגותני ונאסר מה שבגרגותנא או ע"י כח כותי ושוב החזיר הגרגותני להגת ונאסר מכח תערובות] אחרי שלהרא"ש לא נחשב מה שבגת נמשך מפני שההמשכה אינה אלא מן הגרגותני ודי שנאמר שמה שבגרגותני אף שהוא בתערובות החרצנים נקרא נמשך הואיל והתחיל למשוך ממנו. אבל מן הגת אף לא התחיל מקרי ולא נאסר במגע אלא ע"י תערובות ולמה ענין צריך להיות פקוקה ומלאה. ובקיצור פסקי הרא"ש באמת לא נזכר מזה. אמנם דעת הרא"ש צ"ע דא"כ למה למשנה אחרונה חזרו לומר אין דורכין כי א"י להפריד לדעתו בין משנה ראשונה לאחרונה אחרי שמ"מ מה שבגת לא נקרא יין. (זה מעיקרא לק"מ דאם אינה מלאה יש המשכה בהגת) ובשלמא לפי' הרמב"ן שמביא הר"ן והתה"ב ל"ק זה אף שדעתו לפרש דלא כרש"י אלא משהתחיל למשוך דר"ה היינו דוקא מה שנמשך ולא מה שהוא בערבובי' עם החרצנים דכבר מביא נמי הר"ן בשמו דלמסקנא שמוכרח לתי' כאן למשנה ראשונה וכו' מחמיר יותר וסובר דשוב פי' ר"ה משהתחיל למשוך היינו מיד שנעשה יין וראוי למשוך נקרא יין אף קודם שנמשך ושפיר כמבואר בהריב"ש שבב"י. אבל דעת הרא"ש ז"ל שגבה מני לפ"ר וכנראה אפשר הטור רוצה ליישב זה והוסיף בביאורו שהיא פקוקה ומלאה. אבל א"י לכוון דעתו וצ"ע כי באמת אין דעתי ברורה כעת בהלכה זו. עתה אבאר מה שהגהתי תיבת ומלאה וכן כתבתי בתר הכי בהג"ה זו וכו' היינו משום דרואה אני אף דהרא"ש אינו מפרש פעולת המלאה כדפי' רש"י ז"ל מ"מ אף לפירושו י"ל דמצריך מלאה כדי שאף אם הכותי נטל ונתן על. חסר ב"ת] שוב ראיתי שכ"ז מיישב הט"ז במה שכתב שפקוקה ומלאה תרווייהו צריכי כי היכי דלא ליהוי המשכה בגת עצמו וא"כ האין דורכין נמי לק"מ דזה הוא באינה פקוקה ומלאה ויש המשכה בגת עצמו. אבל בהר"ן מבואר דפקוקה עושה הפעולה שלא יהי' המשכה במה שיורד מהגת ופעולת המלאה היא שלא יהי' המשכה בהגת ומשמעות הט"ז צ"ע. ודע דמלאה הנאמר בגמרא ופוסקים ר"ל שהענבים מונחים דחוקים באופן שאין חלל ביניהם ודוק:

בש"ך ס"ק מ'. כתב עיין בתוס'. ור"ל דלא נאסר מה שבגת מטעם ניצוק משום סברת ריב"ם דכיון דאין על מה שבגת תורת יין ליאסר במגע וה"ה בניצוק אע"פ שנאסר ע"י תערובות יין הגרגותני תערובות עצמו שאני. ומסתמא דעתו לפרש נמי הכי דעת הטור ודלא כט"ז. וא"כ מסתמא דעת הטור בפי' אביו הרא"ש נמי הכי ויש להקשות הא הרא"ש קפוס כרש"י מכח הה"א של הגמרא דניצוק בר ניצוק אינו חיבור ומזה נמי נוכיח דאף מה שלא נחשב יין לענין מגע נאסר מכח ניצוק וכמבואר בהרא"ש ע"ש אך כנראה עיקר כוונתו לתרץ הקושי' במ"ש ועיין דרישה ור"ל דמיירי שפסק הקילוח:

סעיף כא בש"ך ס"ק מ"ג. בא"ד כתב אבל באמת נלענ"ד דאין מדברי הרמב"ם ראי' וכו'. א"י לפרש דבריו שהרי הכ"מ באותו דבור הניח הקדמה שהרמב"ם בזה כהרי"ף דמגעו מחמת דבר אחר שלא בכוונת ניסוך אוסר בהנאה מדלא הביא הברייתא דמדדו ביד. (שוב ראיתי דאזיל לשיטתי' שבסי' קכ"ד ס"ק נ'] וא"כ אילו הרמב"ם סובר דניסוך דרגל שמי' ניסוך לא מהני טירדא דדריכה כמו להרא"ש. אמנם בש"ע מוכרחים דבריו דמיירי בדריכה שע"י עצים דאיהו נמי לא פסק בסי' קכ"ד כ"א ממדדו בקנה ולא ביד ופוסק נמי דניסוך דרגל שמי' ניסוך. וע"כ דאיירי בנדוך ע"י עצים. וכן הבינו הרמ"א מדמחלק בדיעבד בין מה שיצאו וק"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף