ביאור הגר"א/יורה דעה/קכג
| < הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) סתם כו'. נמ' ל"א א' סתם כו':
(ב) וה"ה כו'. פשוט שם בכמה מקומות בפ"ד:
(ג) משום כו'. רש"י ל"א א' ד"ה סתם כו' ותוס' כ"ט ב' ד"ה יין כו' ע"ש:
(ד) ובזה"ז כו'. עתוס' נ"ז ב' ד"ה לאפוקי כו' מיהו קשיא סתם כו' והרא"ש שם כתב ומיהו אין ראיה ברורה והנח לישראל מוטב כו' ובת"ה כ' וכבר נהגו איסור בכל הארצות האלו ואפילו בהנאה ולכן השמיטו בש"ע והר"ן כתב שסתם יינם אפילו בזה"ז אסור ממש"ש ס"ד ב' יינו כשמנו משמע דוקא גר תושב וע"ל סי' קכ"ד ס"ז:
(ה) אבל לכתחלה כו'. עתוס' סד"ה הנ"ל והמחמיר כו' ועהג"א שם ד"ה ולא שישהנו כו' וכ"כ מהרמ"פ כיון דהרבה גאונים אוסרין דיו להתיר במקום הדחק:
(ו) אסור כו'. עמ"ש בס"ס קנ"ה:
(ז) ומאימתי כו'. דבשבת מ' ב' נחלקו בהפשירו אי זהו בישולו אבל כשהרתיחו לד"ה הוי מבושל. סה"ת והרשב"א והרא"ש וש"פ:
(ח) יין שמערבין כו'. ירושלמי ר' יצחק בר נחמן בשם ריב"ל אומר מתוק מר חד אין בהם משום גילוי ר' סימון בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי ולא משום יי"נ ר' סימון מפרש החד קונדיטון כו' ואמרינן בפסיקתא פ' יתרו א"ר אבא נמשלו ד"ת כקונדיטון מה קונדיטון הזה יש בו יין יש בו דבש יש בו פלפלין כו' והוא שנקרא אנומלין בגמ' שם וכ' הרמב"ן דוקא בשליש דבש ושליש פלפלין וכמש"ש בירושלמי בר יודנא ה"ל קונדיטון מגלי שאל לרבנן ואסרון ולא כן אר"י בשם ריב"ל המר והחד והמתוק אין בהם משום גילוי רבנן דקסרין בשם ר' יהודה בר טיטו' בההוא דשחיק חד לתלתא אבל הרשב"א כ' דל"ד אלא כל שנשתנה טעמו וכ' שם והמחמיר תע"ב:
(ט) (ליקוט) אם נשתנה כו'. דלא כהרמב"ם שכ' אף מעט דבש לפי שאין ראוי לנסך ולא היא דמ"מ להם ראוי שהרי מקריבין אף פירות דקל טב שאסור למזבח והרי אמרו יין מזוג יש בו משום יי"נ אף שאין ראוי למזבח כמ"ש (בספרי) חי אתה כו' ובפ"ו דב"ב (צ"ז ב') למעוטי מזוג כו'. ר"נ ורא"ש (ע"כ):
(י) וה"ה כו'. ממ"ש בגמ' חד חמר ופלפלין אלמא דסגי בפלפלין לחוד ולא אמרו בירושלמי דבש ופלפלין אלא משום דדרכו בכך. שם בת"ה ומגמ' דידן דלא נתנו שיעור משמע כדברי הרשב"א הנ"ל וערש"י שם ד"ה חד כו' וכ' ב"י דה"ה בדבש לחוד וכ"כ בתשובת הרשב"א:
(יא) תבשיל כו' ודוקא כו'. עתוס' שם ד"ה אלונתית כו':
(יב) אם יש בו כו'. כמ"ש בסעיף הקודם בהג"ה ועש"ך:
(יג) י"א דמשערין כו' וי"א כו'. רשב"ץ ובהג"א שם ד"ה הורה כו' כ' כסברא ראשונה וכמ"ש בפ"ח דזבחים (ע"ז ב') ופ"ו דחולין:
(יד) ויין שנקרש כו'. הג"א שם סי"ז בד"ה חרס כו' ובמתני' רפ"ג דטהרות קדשו כו' ובמתני' ב' דש"ש אומר כו' וער"ש שם וצריך להוסיף על דברי ר"ת כו' דבתוספתא כו' ה"נ תניא בתוספתא כו' וכ"כ תוס' בפסחים י"ד ב' בד"ה אפילו כו':
(טו) וכ"ש אם כו'. הג"א שם ע"ש וכמ"ש בפ"ט דכלים וכן בגפת חדשה כו' הגפת כו' וכן בתוספתא הביאו הר"ש שם גפת שנעשית בטהרה כו' ושנעשית כו':
(טז) חומץ כו'. עתוס' שם ד"ה אי משום כו' ור"ת כו' וכ' בת"ה וחומרא היא ומ"מ כשמבעבע כו' ודאי חומץ הוא כמ"ש במדרש איכה מ"ד א' דחמרא ספיג ודבסימא תסיס ע"ש ת"ה:
(יז) אם נמצא כו'. כמ"ש בב"ב צ"ו א' כגון כו ואף לפי' השני שברשב"ם ד"ה אחרונים הא קי"ל כריב"ל בכ"מ:
(יח) מי כו'. תוס' ד"ה אי משום כו' וגם בזה כ' בת"ה שהוא חומרא בעלמא ומעיקר דינא מותר אף לדידן ע"ש:
(יט) יין כו'. גמ' ל' א' א"ר הלכתא כו':
(כ) כ"ז כו'. ול"ד למ"ש בב"ב צ"ו ב' כ"פ דדמא כו' ושם צ"ז א' בעא מיניה כו' דדוקא בשמרים או בפורצנין אבל ביין גמור טעם גמור ולא קיוהא ועתוס' שם ד"ה הוא הדין כו' ואף בחרצנים דוקא הנדרכים בגלגל וקורה כמו בזמניהם שכל לחלוחית יוצא מהן וכמ"ש בס"ט. ת"ה:
(כא) ויש כו'. ממ"ש בע"ז ע"ג ב' שני כוסות כו' ומסתמא איירי בשוין ומזוגין על חד תלת מיא כמ"ש בב"ב שם וע"י שאמרינן סלק את מינו כו' ואע"ג דמין בשא"מ בנ"ט ובששים יין במים אינו נ"ט בו' חלקים ונפגם וכמ"ש בתוס' דב"ב הנ"ל וכ"מ להדיא בתוס' דחולין כ"ה ב' ד"ה המתמד כו' וי"ל כו' משמע אף יין גמור וכ"כ בהג"א שם. ת"ה בשם ר"י וכ' יש מי שפי' בכוסות שאינן שוין וכשערבן נתבטל בס' כשאר איסורין דאף תרומה בשא"מ סגי בס' כמ"ש בר"ס שכ"ג ועתוס' שם ד"ה שני כוסות כו' דס"ד דתוס' דיש בהן ק"א של היתר וזהו סברא ראשונה והוא דברי הרא"ש בפ"ב סי"ב ויין מזוג כ"ז כו':
(ליקוט) ויש כו'. מהא דכוסות אבל תוס' לא ס"ל כן וע"ש בזבחים ע"ג ב' סד"ה רי"א. ויש עוד לפרש כו' ובמנחות כ"ב ב' סד"ה מכאן כו' (ע"כ):
(כב) מים כו'. כנ"ל בס"ח דגמ' לא מיירי אלא בנעצרו בגלגל:
(כג) פעם ראשון כו'. עברא"ש פ"ו דב"ב ס"ט ולענין מגע עובד כוכבים כו' וקאי אתמד של חרצנים שכ' למעלה ותמד שרגילין לעשות כו' ופסק כה"ר יונה שם ובנעצרו בגלגל כתב כדברי אב ב"ד דבהכי מודה ה"ר יונה כמש"ש ובשאר כ' דברי ה"ר יונה כלשונו ועסי"א וצ"ע מ"ש בשמרים שכ' פעם ראשון דמדמי למעשר וכאן כתב ג"כ פעם שני ומדמה לתרומה אע"ג דיש לחלק אף דשל חרצנים גרוע משל שמרים כמ"ש תוס' צ"ו ב' ד"ה אין כו' והרא"ש שם ה"מ בנעצרו בגלגל אבל ברגל ודאי עדיפי משל שמרים מ"מ מנ"ל לחלק בין פעם א' לב"פ וכן כאן כ' אפילו לא כו' ובסי"א כ' אלא כדי מדתן ואמת שכל זה הוא לשון הרא"ש שם בשם ה"ר יונה אבל צ"ע ונראה דהכל תליא אם יש בו טעם יין ועוד צ"ע מ"ש בסי"א שמרים שלנו כו' אלא כו' מ"ש מחרצנים שנעצרו בגלגל דדוקא מצא ד' ואע"ג דשמרים עדיפי מחרצנים מ"מ בחרצנים מהיכן למד מברכת בפה"ג כמ"ש אב ב"ד שם וא"כ ה"ה בשל שמרים כמש"ש ועיקרה נאמר בשל שמרים ועבא"ח סי' ר"ד ס"ה ואפשר דה"ר יונה סובר דאין ללמוד איסור מברכה דבברכות אזלינן בספיקו להקל משא"כ באיסורין וכמש"ש אלא דלענין ברכה כו' אבל כו' ומפרש התמד דהקדש ותרומה ומעשר בכדי מדתו וכן פי' רשב"ם שם ד"ה ראשון כו' וא"כ פליג על האב ב"ד שם וא"כ קשה הא דחרצנים ובזה מתורץ מ"ש בסי"א אלא כדי מדתן ובלא"ה ניחא כמש"ש דאין שמרים בולעים מן המים משא"כ בחרצנים ולכן כ' בחרצנים אפילו לא מצא כו' וכן מ"ש בסי"א לעולם אסורים ג"כ אינו מדוקדק דאע"ג שדימן שם להקדש קדושת הגוף מ"מ ל"ד לגמרי לשם דהקדש אפילו באלף לא בטיל משא"כ ביי"נ שהוא בנ"ט בשא"מ הלכך דוקא כ"ז שיש בו טעם יין וערשב"ם שם ד"ה שלישי כו' וד"ה אף כו' וכ"ז לסברא ראשונה דס"ה אבל לסברא אחרונה בו' אפי' יין גמור בטל ועבא"ח סי' ר"ד ס"ה בהג"ה. והשתא אפרש א' לא'. פעם ראשון כו'. דמדמי לתרומה אע"ג דל"ד לשם דשם כבר נאסרו מ"מ כאן דלא נעצרו בגלגל יש להחמיר ג"כ:
(ליקוט) מים שנותנים כו'. עמש"ש דדברים אלו תמוהים ונכונים דברי הר"נ בפ"ב דע"ז גבי יין מזוג שכתב חרצנים הנדרכים ברגל הכל לפי טעמו וריחו כו' ע"ש (ע"כ):
(כד) ואם נעצרו כו'. כדברי אב ב"ד דבזה מודה הר"י אבל ליתא כנ"ל (ועמ"ש בא"ח סי' רע"ב ס"ז בליקוט בע"א ע"ש):
(כה) ויש מי כו'. הראב"ד שם:
(כו) יש להזהר כו'. ג"כ כנ"ל כיון שלא נעצרו בגלגל וכבר כ' שאף בפעם שני אסור אלמא דיין הוא ולכן אסור להוציא כו' שמא יש בו טופח יין כ"ש ואוסר וזהו מדברי הרשב"א בתשובה הביאו בב"י ע"ש והוא ס"ל דבטל בו' חלקים כנ"ל ע"כ כתב ראוי ליזהר כו' שמא כו' [וכמ"ש שמא יש בו עדיין גרעין א' שלם] אבל לדברי ה"ר יונה מדינא אסור כמ"ש בס"ט דעדיין יין הוא:
(כז) שמרים כו'. דמדמי למעשר ובכדי מדתו מיירי כנ"ל ואין לדמותן לתרומה והקדש דשם כבר נאסר וז"ש אבל כו' וכדין הקדש:
(כח) לעולם. ל"ד וכנ"ל:
(כט) יין צמוקים כו'. דכשר אף לקידוש כמש"ש צ"ז ב' וכ"ש לענין ברכה:
(ל) חבית כו'. עתוס' שם א' ד"ה מי כו' וכ"כ במרדכי פ"ב דע"ז:
(לא) וה"מ כו'. תוס' שם ד"ה דורדיא כו' והביאו ראיה מתוספתא פרק בתרא דתרומות שמרי עובדי כוכבים שיבשו אסורין בהנאה ומשמע אפילו לאחר יב"ח כמו יבשים דמתני' וכן ביבשן בתנור אבל הרמב"ם פסק דאפילו בשמרים ממש וכתב הר"ן די"ל דתוספתא ר"מ היא (וע"ש בתוספתא רמ"א כו' שמרי כו' וי"ל דהכל מדברי ר"מ) ובירושלמי פ"א דדמאי אמר דשמרים שיבשו מותרין והביאו סה"ת וסמ"ג והג"מ:
(לב) וזה לא כו'. ירושלמי על מתני' לחין אסורין במשלה אותן מן הבור והביאו הרי"ף שם ור"ל למשנה ראשונה. ת"ה:
(לג) וכן אלו כו'. תוספתא פ"ח דעבודת כוכבים עובד כוכבים הדורס ענבים בחבית אע"פ שהיין צף ע"ג ידיו מותר וכתבה הרמב"ם פי"א הלכה י"ג:
(לד) המחמץ כו'. תוס' בד"ה הנ"ל וכמ"ש בחולין ו' א' שאני שאור כו' ובי"ט ל"ח ב' תבלין כו' ובחולין צ"ז ב' בפלפלין ותבלין כו' וכמש"ל סי' צ"ח ס"ח בהג"ה ע"ש:
(לה) (ליקוט) יש מי כו'. כמו שמרים שמותר אחר יב"ח אפילו לא תמדו לדעת הרמב"ם. ר"נ (ע"כ):
(לו) דהיינו כו'. כפירש"י שם וכן הסכים הרא"ש וכ' דלשון המשכה משמע כפירש"י דלפיר"ת הל"ל קילוח או יורד וכן הרשב"א מדמשני פקוקה ומלאה והביאו עוד ראיה ממ"ש בתוספתא הלוקח עביט של ענבים מן העובד כוכבים ומצא בה תחתיו גממיות מותר בצדו גממיות אסור וכן בירושלמי על מתני' היה נוטל בידו ונותן לתפוח עד כדון בשהיה נוטל יין וענבים באחת ונותן לתוך התפוח היה נותן אלו בפ"ע ואלו בפ"ע מותר גממיות שתחת האשכולות מותרות שבצידיהם אסורות ר' יוסי ב"ר בון בשם ר' יוחנן הן עצמן נעשות יי"נ ר"ל אפי' תחת האשכולות כיון שנטל הענבים נשאר היין לעצמו ואע"ג שמעורב בו עדיין חרצנים וזגים הוי המשכה. הרא"ש ורשב"א וכ"פ הרמב"ם והר"ן:
(לז) ונאסר כו'. הרא"ש שם פירש"י כו' ונאסר כו' וכ"כ הר"ן ורשב"א וש"פ דלא כהרמב"ן [וטעמו כמו בירידה לבור למשנה ראשונה במש"ש במתני' והשאר מותר ועתוס' שם ד"ה ירד כו' ופ"ה כו' אבל באמת ר"ה ומשנה אחרונה פליג בתרתי] ממ"ש כיון שהתחיל ול"ק כיון שנמשך ועוד מדפריך ת"ש ירד כו' ואם איתא מאי קושיא הא גם לר"ה מותר השאר ועוד ממ"ש פקוקה ומלאה ולרמב"ן אף בלא פקוקה מותר. ר"ן ות"ה:
(לח) אפילו כו'. וזה שפריך תנן לוקחין כו' ואע"פ כו':
(לט) אם יש כו'. כמש"ש ס' ב' אמר רב אשי אי כו' ועתוס' שם ד"ה אי כו' וכ"כ שם א' בסד"ה א"ר פפא וצ"ע דהא אמרינן שם ע"ב א' אר"ה נצוק כו' וערש"י שם ד"ה ומשקה כו' ותירץ ב"י דסמ"ג סובר דלא כפירש"י ושגגה היא דגמ' ערוכה היא בגטין ט"ז א' ועוד תי' דסמ"ג ס"ל כר"ת דבניצוק אין הלכה כר"ה וה"ה למשקה טופח וא"צ לכל זה דבמשקה טופח ודאי אין הלכה כר"ה מהא דרב אשי הנ"ל ותוס' ע"ב ב' הוכיחו להיפך מזה ע"ש בד"ה א"ל כו':
(מ) אבל כ"ז כו'. כמ"ש בירושלמי הנ"ל ע"כ כו':
(ליקוט) אבל כ"ז שלא הבדיל היין עד כו'. ערא"ש שם וגרסינן בירושלמי עד כאן כו' ואין הלכה כר' יוסי. ת"ה קל"א ב' וכ' שכ"מ ברי"ף ע"ש (ע"כ):
(מא) עד כו'. תוס' שם ממש"ש תנן לוקחין כו' אר"ה בגת כו' ע"ש בד"ה אר"ה כו' וצ"ל לפירושו כו':
(מב) אם מילא כו'. תוס' בד"ה הנ"ל ע"ש וכמ"ש בירושלמי הנ"ל:
(מג) וכן אם כו'. שם בתוס' ולפ"ז אם פינה כו' כיון שלא הניח כו' וברא"ש וש"פ והכל כמ"ש בירושלמי הנ"ל ותוספתא וז"ש אבל כו':
(מד) (ליקוט) ואפילו אם לקחן כו'. כמ"ש בירושלמי במשלה כו' והביאו הרי"ף על מ"ש בגמ' ל"ד א' כשהן מותרין כו' ופי' הרי"ף בכה"ג דירושלמי ומכאן ראיה לפירש"י דלא כפי' ה"ר שמעיה בתוס' נ"ה א' ד"ה והשאר (ע"כ):
(מה) גיגית כו'. תוס' שם מירושלמי תני ר' חנין כו' ושם דורכין עם העובד כוכבים כו' וכן הסכים הרא"ש וש"פ דלא כר"י:
(מו) גת כו' ואם החזירו כו'. מימרא דר"ה נ"ו ב' וכפי' השני שם ברא"ש דאמשנה אחרונה אמרה:
(מז) ואם יש כו'. סה"ת ור"ן והג"מ וש"פ ועתוס' שם בד"ה אבל וא"ת והלא כו' וכשאנו מחזירין כו' ולפי מ"ש בסי' קל"ד ס"ב בהג"ה כר"ת אפילו יין מצטרף וכמש"ש בד"ה הנ"ל וא"ת לפר"ת כו' וכ"כ בהג"מ וסה"ת וש"פ והמחבר אזיל לשיטתו שפ' שם דלא כר"ת ועבד"ה:
(מח) אין כו'. גמ' שם וחזרו לומר כו':
(מט) או גיגית. בתוס' שם בסד"ה אר"ה ויש שהיו כו':
(נ) שמא כו' ואפילו כו'. לשון הרמב"ם וכשיטת הרי"ף שהשמיט ההוא עובדא דינוקא ותוס' שם ד"ה מהו כ' דלכתחלה ודאי אסור אלא בדיעבד שאלוהו ולענין היתר הנאה דוקא ע"ש וז"ש ואם דרך כו' וכ"כ הרמב"ם שם הלכה י"ב ולקמן בש"ע ס' כ"ב ועתוס' נ"ה א' סד"ה ירד ורשב"ם פי' כו'. וכ"ז בלא נגע ועש"ך:
(נא) והא דאין כו'. עש"ך ס"ק מ"ז ועמהרי"ק שם:
(נב) עובד כוכבים כו'. כנ"ל:
(נג) אם חבית כו'. וכ"כ בהג"א שם בד"ה חמצו כו':
(נד) אגוא"ה כו'. עמש"ל סי' צ"ב ס"ח:
(נה) מותר כו'. כמ"ש במתני' ס"ה ב':
(נו) דבש כו'. שלכאורה יש להתיר כמ"ש בסי' קכ"ד ס"ו א"כ שוה לשכר דאינו אסור אלא משום חתנות וכיון שנשתנה בדבש אין בו משום חתנות וכמש"ש (ל"א ב') ר"פ מפקין ליה כו' ובסוף כ' שדעתו להחמיר ויפה כתב שלא דמי לשם כי אוכלא לדנא וחלילה להתיר בצדדי הי"ח דבר שאפילו יבא אליהו כו' ונראין דבריו מש"ש דאין ללמוד משכר דדוקא בשכר הקילו שאינו מי"ח דבר ובימי האמוראים אסרוהו וכמש"ש בתוס' ד"ה מפני וראיה ממש"ש ל"ה ב' איבו הוה כו' לא תשתעו כו':
(ליקוט) דבש כו'. וכדעת הרא"ה הביאו בש"ע סי' קי"ג סט"ז בכלים של ב"נ וה"נ בדבש של ישמעאלים אע"ג דבא מיי"נ כיון שאינו אסור אלא משום חתנות אבל כתב כיון דרבים חולקים על הרא"ה וסה"ת מכללם אין להתיר ע"ש וכמ"ש בש"ע שם בשמם וכן הא דמדמי לשכר ליתא שהקילו בו וכ"כ בת"ה בית ה' סוף ש"א וז"ל ומ"מ קיל טפי מש"ד שגזרו עליהן משום חתנות כפת ושלקות כו' וטעמא כדאמרן דלא שייך ביה חתנות כולי האי דלא מזמני עליה וליכא קרובא דעתא כולי האי וב"ד נמי ל"ג עליו אלא ישראל קדושים כו' וז"ש (ל"א ב') מפני מה כו' (ע"כ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |