בית מאיר/יורה דעה/כב

בית מאיר ‏ יורה דעה כב

סעיף א' בעוף צריך לשחוט הורידין. ז"ל הרא"ש דאם לא שחט הורידין הוי דם נשאר בתוכם ומחמת רבוי הדם שבתוכן אין האור מספיק לשואבו ולהוציא כולו ולא הוי כדם האברים שלא פירש לפי שבשעת השחיטה הדם מקלח ונעקר ונזדעזע כל דם הנפש לגמרי וכשלא נחתכו הורידין נשאר הדם בהם וגם נתפשט לבשר שסביב הורידין ואינו יוצא לא ע"י מליחה ולא ע"י צלי' כ"ז שהעוף שלם אבל ע"י חתיכה ומליחה יוצא הדם. ואפילו לקדירה ש"ד. ומזה הרבינו ירוחם דף קמ"ה כתב בשם הרא"ש ומ"מ אם חתך הורידין אפילו אחר שחיטה עם בשר שסביבם בצוואר מותר לצלותו לכתחילה שלם. אמנם התה"ב הארוך ד' כ"ח ע"ב כתב וניחא לי הא נמי דהכא משום חוטי דם הוא דאסור. ובדף ס"ח ע"ב כתב על שהקשה הבעל העיטור במה דמסקינן וכן מזרקי שפי' שם דהיינו ורידין שאם חתכן ומלחן ש"ד וכתב ודוקא שלא מנקבן בשעת שחיטה. ולהכי קשה לו כיון דקיי"ל כר"י דאמר שלא בשעת שחיטה קריר הדם ולא נפק הכא מאי מהני להם חתיכתן. וכתב התה"ב דלק"מ דהא דאמרינן התם שלא בשעת שחיטה קריר ה"ק קריר דם חוטין שבגוף ודם הורידין ולא נפק בהאי שעתא מנפשי' דרך נקיבי הורידין וה"ה אלו חתך את הורידין כולן לשנים לא נפיק דם מנפשיה ואפילו ע"י צלי' לא נפק דם החוטין (ר"ל אבל דם הורידין דהיינו המזרקי הא מסקינן הכא שע"י צלי' נפק הדם וכבר פי' דף כ"ח ע"ב וכתב וניחא לי דהתם בדמנחי אינהו גופייהו על נורא אבל חוטין שבגוף מובלעין בתוך בשר העוף לא שלטה בהו נורא כולי האי דבשר מעכב דלא שאיב נורא דמא לגמרי והלכך אסור) כיון שנקרש הדם בתוך החוטין והחוטין בתוך הבשר טמונין אבל כשחתך את הורידין עצמן ע"י חתוכן דמן יוצא דרך שם וה"ה לכל שאר החוטין אם חתך כל אחד ואחד דמהני להו ונפק דמן דרך חתוכן וכדאמר, ר"ח אבל בהמה הואיל ומנתחה אבר אבר לא צריך. מזה נראה ברור דס"ל דהקפדת נקיבת הורידין בשעת שחיטה היינו משום דאל"ה נשאר דם בעין תוך הורידין ותוך חוטין שבגוף שאינו יוצא בצלי ומליחה לחוד אם לא שנחתכו מקודם נמי וזה נעשה כשנחתך אבר אבר שאז כל החוטין נחתכים. והיינו משום מה דכתב בתר הכי אבל כל שאר חוטין שבגוף נגררין הן ונשפכים דרך הורידין ע"ש ודוק. ולהכי נמי פוסק שם דאם לא ניקבו הורידין בשעת שחיטה ונצלה שלם איכא תקנתא בניקורי חוטי הדם ואפילו לאחר צלי' ובבישול משערים בכל חוטי דם שבו. הרי שהתה"ב מצריך בצלי נקורי חוטי דם והרא"ש לשיטתו לא כתב אלא ואם לא שחטן ולא חתך הורידין והבשר הסמוך להם וצלאן שלמים אסורים. מיהו בכדי נטילת מקום סביב הורידין שרי וכן כתב הטור בשמו אלא ישליך הורידין ויטול הבשר סביבם. ויראה דר"ת שנהגינן כותי' דאם חתך הראש מן הצוואר שוב לא מקרי שלם ע"כ נמי בשיטת הרא"ש דלא כתה"ב שהרי להתה"ב חתיכת אבר אבר עיקרו כדי לחתוך החוטין שבגוף ומה מהני לזה חתיכת הראש מן הצוואר. וכן הרא"ש ע"כ כר"ת ס"ל דחתיכת אבר אבר לאו דוקא אלא הצוואר דאז יש בבשר שסביב הורידין חתיכה דאלו ס"ל דוקא כל אבר ואבר שבגוף מה ענין זה להחשש דם שבורידין וסביב להם. ולהכי הש"ך סק"ג בתר שהביא דברי ר"י בשם הרא"ש דבניקר הורידין לחוד סגי שהוא דלא כדעת התה"ב שאליבי' עיקר בניקור החוטין שבגוף תלי'. וכן נראה ממה שמסיק הרא"ש שמזה מוכח הכי. אך א"כ בעניותי א"י ליישב הטור והש"ע הטור כתב בשם הרא"ש בנצלה אלא ישליך הורידין וכו' ושוב כתב אם בשלו בקדירה מחטט ומנקר החוטין והשאר אם יש בו כדי לבטל כל החוטין בס' מותר וכתב הב"י כ"כ התה"ב מזה נראה שמפרש כל החוטין על חוטי הגוף וודאי מורה לזה לשון מחטט והיינו דעת התה"ב ולהתה"ב בנצלה ואפילו חי נמי לא די אלא בניקר כל החוטין שבגוף וכן פוסק הכא כהווייתו הש"ע וכן בסי' ע"ו פסקו כסדר שיטת התה"ב שאם לא ניקבו הורידין בשעת שחיטה אסור לאכול באומצא וזה לא שייך אלא לשיטת התה"ב ומשום החוטין שבתוך הבשר כדמבואר בתה"ב דאלו להרא"ש מה החשש בכל בשר שבגוף דלא לאכול אומצא מיני'. וא"כ פיסקא הכא בנצלה צ"ע. ודע נמי שאף שבארוך כתב חוטי כל הגוף בהקצר בית ג' שער ג' לשונו הכי ולא הצריכו חתיכת הורידין או חתוכים אבר אבר אלא מפני דם החוטין שבשדרה. וע"כ י"ל שמחוט השדרה מסתעפים בכל הגוף וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

· מעבר לתחילת הדף