ביאור הגר"א/חושן משפט/רס
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) שאין זוכרים כו'. עמש"ל:
(ב) והוא שימצאנה כו'. רמב"ם וגו' דשתי' טפי ר"ל למטה אצל היסוד ולכן לא הזכיר חלודה. דרישה וש"ך:
(ג) אפי' כו'. שם וכמש"ש אמו אמוריים כו':
(ד) (ליקוט) ה"ז לא יגע כו'. ערש"י במתני' ד"ה מחציו כו' דאע"ג כו' ותוס' ד"ה בכותל חדש כו' (ע"כ):
(ה) דהיינו כו'. דוקא ידוע אבל מן הסתם אוקי ממונא בחזקת המוצאו כיון שלא הוחזק בו בע"ה וז"ש מפני שי"ל של אמוריים כו' אע"ג שהיה הכותל שנים רבות של אבותיו ויכול להיות שתוך אחר האמוריים וערא"ש שם:
(ו) ואפי' כו' והוא כו'. עתוס' ד"ה בכותל כו' ורש"י במתני' ד"ה מחציו כו':
(ליקוט) אפי' יש בו סימן. ע"ש בתוס' הנ"ל ועוד דמ' כו' (ע"כ):
(ז) אפי' אם כו'. תוס' שם ורא"ש דע"כ מיירי דומיא דרישא:
(ח) בד"א כו'. שאין הכותל זוכה לו ועתוס' שם ד"ה דשתיך כו' וכמש"ו לפיכך כו' וז"ש בס"א שאין זוכרים כו' ול"ד של אמוריים דאפי' ישראל בנה שאינו מאבותיו דתלינן ביה כיון דשתיך טפי ולאחר ייאוש הוא:
(ט) לפיכך כו'. גמ' שם ואמאי כו' בשלמא בכותל ישן משום דשתיך וזה שפריך אטו אמוריים כו'. ר"ל וליזיל בתר בתרא:
(י) ואם השכירו כו'. עתוס' ד"ה לשלשה כו' ודלא כרש"י ד"ה ג' עכו"ם כו' אבל הרא"ש והטור פ' כרש"י:
(יא) עכו"ם. עבה"ג וכשיטת הרי"ף והרמב"ם דס"ל דרבא פליג עליה דר"נ ועסי' רסב ס"ב:
(יב) ראובן כו' אם צבי כו'. כמש"ש י"א א' ראה כו' ובגמ' שם דבחצר המשתמר א"צ עומד כו' ועתוס' שם זכתה כו':
(יג) דהוו כו'. עבה"ג וכמ"ש בפ' הזהב ועסי' שיג ס"ג שחצירו כו' והוא שיטת הרמב"ם ועבה"ג שם אבל רש"י פי' שם ד"ה בחצר כו' וכ"ד כל המפרשים וכ"מ פשטא דגמ' דשקלא וטריא דגמ' אי אגיר החצר לשוכר או לא ומשני בחצר דמשכיר בהא לא מספקא למקשה כלל וסייעתא של המ"מ ליתא דהא יש לדייק להיפך למה לא אמר בחצר דאגירי לשוכר ועוד שרב אשי אמר שם זאת אומרת כו' ואף שהלח"מ יישב שם דבריו דחוקים:
(יד) אבל אם כו'. דאם קי"ל כרבנן בב"ק קיד דסתם גניבה ייאוש בעלים קנאה הגנב ואי כר"ש ה"ה של בעלים וממ"נ אינה הפקר ואף בהפקר אין החצר זוכה באויר שאין סופו לנוח וכמש"ש רבא אמר כו' כ"ש כשהיא ביד הגנב. שם:
(טו) (ליקוט) ואם מצאם כו'. שמפ' קו' הגמ' א"נ מצא בשולחנות דקאי אסיפא על בין הכסא לשולחני כמו שהתחיל בקושיא הראשונה מאי אריא כו' ול"ק רישא דקתני לפני שולחני דלפני מ' גם על השולחן כמ"ש נ"י ע"ש וכ"מ במתני' דקתני בין התיבה כו' דמ' דוקא כה"ג כמש"ש (ע"כ):
(טז) ואפי' כו'. כדעת הרא"ש שם ואפי' ברוב ישראל וכהא דר"נ שם בנפל משלשה כו':
(ליקוט) ואפי' יש כו'. כמ"ש בש"ע למטה אפי' היו צרורים כו' וכגי' הספרים בגמ' אר"א אפי' צרורים ומונחים כו' וצרורים הוי סימן כמש"ש במתני' אם היו צרורין כו' ושם כ"ד א' לעולם כו' ועתוס' כ"ו ב' ד"ה אפי' צרורין כו' וז"ש והוא שיהיו כו' אבל הרא"ש כ' אפי' רוב ישראל משום דמייאש ע"ש ורש"י ל"ג צרורין (ע"כ):
(יז) וי"א כו'. מדל"ק ר"א מילתיה על חנות ועוד מדקאמר שם א"נ כו' כדקתני רישא כו'. אבל הרמב"ם גי' אחרת לו שי"ל למה לא הזכיר בחנות הרי שלו רישא דמתני' ועוד לשונו אינו מדוקדק לכאורה דקא' בחנות השולחני אנא דל"ג ברישא הרי אלו שלו וגו' מצא בחנות בין כו' ובחנות קאי על כל המתני' ופורט והולך וכאן נשאר דיוק הגמ' מדקאמר בין התיבה כו' הא ע"ג התיבה שלו וז"ש ואם כו' ואצ"ל כו' ולא הוצרך לומר ר"א שם שהוא מפורש במתני':
(יח) אפי' כו'. וכ"כ תוס' שם ד"ה אפי' כו':
(יט) מפני שהם כו'. כמ"ש במתני' שם אם היו כו' ושם כ"ד א' אלא כו':
(כ) מפני שהתאנה כו'. כיון דא"ר אבהו הואיל כו' אף לאביי צ"ל תאנה שאני כו' דודאי ל"פ בהא אם חזותו מוכיח כו':
(כא) מפני שהבהמות כו'. נכלל במלת ורמסים:
(כב) מחמת כו'. קז"ש תמרי דוקא:
(כג) משנים כו'. גי' קב תמרי ורמוני ושומשמי מאי תיקו:
(כד) (ליקיט) לפיכך לא יטול ואם כו'. כן דעתו בכל ספק וער"נ בנדרים ז' א' ד"ה ולענין הלכה כו' וע"ל ס"י ואם נטלם כו' ובהג"ה שם וערא"ש רפ"ב סוף ס"א וכיון דלא איפשיטא כו' ושם ס"ח אבל כשיר כו' בעיא כו' וש"מ (ע"כ):
(כה) כל המוצא כו'. הרמב"ם אינו מחלק בין משתמר קצת או משתמר לגמרי ובין יש סי' או לא בכולם ודאי הינוח או ספק לא יטול ואם נטל יש חילוק בין יש בו סי' או לא כמש"ו וס"ל דמש"ש איכא למימר מעלמא כו' חזר בו ממ"ש בתחלה דוקא שאין בהן סימן וז"ש כל ספק הינוח דייק כל וטלית וקרדום וכלי באשפה וחמרא בחפיסה כולם יש בהן סי' וכמש"ל:
(כו) אסור לו להחזירה כו'. ר"ל אם יש בהן סימן וכמ"ש בירושלמי הביאו תוס' שם:
(כז) זכה בו. כמו כריכות בר"ה אע"ג שהוא דרך הינוח כמש"ש ך"ג א' הלכתא כו':
(כח) וכל כו'. שם זה וזה כו':
(כט) בכנפיהם ומדדין. משום סיפא ואם נטלם כו' וכמש"ו ואם היו קשורים כו':
(ל) אבל י"ח כו'. תוס' שם ד"ה אחר כו' וד"ה ואם כו' ורא"ש שם ע"ש:
(לא) דאם הדבר כו'. דהא טלית וקרדום מסתמא יש בהן סי' וכן עובדא דירושלמי שהביא תוס' שם בחפיסה יש בהן סימן ג"כ ועבתוס' הנ"ל סד"ה ואם כו' ועבתוס' ך' ב' ד"ה מצא כו' וכן כלי באשפה ועתוס' שם ד"ה אחר כו':
(לב) אם יש כו'. כמ"ש ך"ג א' אבל בדבר שיש בו סימן ל"ש כו' וכנ"ל:
(לג) אם אין כו'. כ"ד המפרשים וכ"כ רש"י לז ב' ד"ה ואם כו' אבל הרמב"ם דל"ד לדאביי ך"א ב' דשם נטל לעצמו בתחלה אבל כאן מיירי שנטל להחזיר ואמרי' ך"ו ב' נטלה כו' ולאחר ייאוש כו' וכאן ל"ל משום השב תשיבם כיון דליכא סימן וא"י למי יחזיר. דרישה:
(לד) לא הוליכו כו'. כ"מ בירושלמי שם
(ליקוט) לא הוליכו לביתו כו'. עתוס' הנ"ל ד"ה ואם כו' י"מ דהיינו כו' וכן יש בירוש' כו' (ע"כ):
(לה) ובמקום שאינו כו'. כמו כריכות ברה"ר. הרא"ש:
(לו) ואם יש כו'. כמ"ש בכריכות שם וכנ"ל וזה וזה כו' אבל כו' וכנ"ל:
(לז) במקום שמשתמר כו'. הוא מתני' דשם אחר הגפה כו' וכמ"ש בגמ' מ"ט כו' ופריך שם ואמאי כו':
(לח) ואם נטלו כו'. מימרא דשם כנ"ל ומ' אפי' נטלו רק בידו כמ"ש תוס' שם ע"ש:
(לט) ויהא כו'. כנ"ל:
(מ) בד"א כו'. גמ' שם:
(מא) שאפשר כו'. שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |