ביאור הגר"א/חושן משפט/פט
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) או קצתי. דת"ק ל"פ עליה דר"י:
(ב) בנק"ח כעין כו'. ירושלמי שם הל' ו' אר"ז כולהון כעין שבועת של תורה ירדו להן:
(ג) אפי' היה כו'. גמ' שם מ"ב ב' שמואל אמר מאי לקטן כו':
(ד) היה השכיר כו'. ירו' שם הל' א' היה עבד ר"ל מהו ופשיט וב"ד מוסרין שבועה לעבד היה חשוד וב"ד מוסרין שבועה לחשוד ומ' דבע"ה נשבע ממ"ש שם היו שניהם חשודין פלוגתא דר"מ ור' יוסי היו שניהם חשודין חזרה שבועה למקומה דר"י רמ"א יחלוקו וה"ה לקטן דאין מוסרין שבועה לקטן:
(ה) השכיר כו' אבל כו'. ר"ל מבע"ה והוא ירושלמי שם פשיטא מת בע"ה השכיר נשבע ליורשיו. ואפי' מת השכיר יורשיו נשבעין לבע"ה. ר"ל מהו ופשיט כלום תיקנו אלא בשכיר שמא ביורשיו וע"ל סי' ק"ח:
(ו) וי"א דאפי'. כיון דאין נאמן אלא מחמת מיגו שי"ל לא שכרתי ואם אמר לא שכרתי היה צריך לישבע ש"ד כן עתה ישבע ש"ד כמ"ש בב"ב ע':
(ז) וכמה הוא זמנו כו'. כרב שם דקי"ל הל' כרב באיסורי ואף לי"א אף דפליגי באיסורי בממונא ה' כשמואל מ"מ כאן הטעם דחזקה בע"ה אינו עובר משום בל תלין ואע"ג שאמרו עוד טעם שאין שכיר משהה שכרו זה אינו תלוי בזמן רק דבזמנו אינו אלא חזקה זו לבד:
(ליקוט) שכיר לילה כו'. כרב דה' כוותיה באיסור' ואע"ג דפלוגתייהו נ"מ גם לדינא מ"מ עיקר פלוגתייהו באיסור' דהטעם דבזמנו נשבע ונוטל משום חזקה דלא עבר על בל תלין כמש"ש (ע"כ):
(ח) כל אותו יום כו'. גמ' שם קי"ג א':
(ט) כיצד כו' וכן כו' עד יום חמשי. ר"ל עד בקר של חמשי וס"ל דלעולם אין לו אלא עונה לבד כתחלתו וכמ"ש בירו' שם תני ר"ח אם יש עדים שתבעו בזמנו אפי' לאחר שנה נשבע ונוטל א"ר יוסי אין לו אלא אותו יום בלבד כו':
(י) בע"ה כו'. שם אלמא תניא אומן כו' ושם תנינא שכיר כו' כיצד כו':
(יא) ואם לא כו'. שם שלחו ליה מבי רב כו' א"ל בזו ישבע כו' ור"ל בנק"ח דהיסת עדיין לא נתקנה כמ"ש תוס' שם ד"ה בדרבנן וכמש"ל סי' פ"ז ואמר שם לצדדין קתני כו':
(יב) אע"פ שכבר כו'. כ"כ הר"י מיגש וכ' דאל"כ מאי פריך איני והא תניא כו' ואי לא מייתי ראיה פקע מאי ס"ד דבמודה מקצת לא ישבע אלא בכה"ג ואיבעיא להו דשבועה ודאי יש כאן משום כדי חייו דשכיר ומיבעיא להו על מי שדיוה רבנן:
(יג) בד"א כו'. עבה"ג:
(יד) הרי כו' בנק"ח. כיון שאין טוען על הגוף של החפץ ממתני' דמכיר כליו וספריו כו' ואע"ג שאמרו בשבועות שם כ"ז שהטלית כו' נתנה לו בזמנו כו' מ' דכ"ז שהטלית בידו א"צ שבועה אלא משום חילוק בין בזמנו ושלא בזמנו ול"ק דנשבע ונוטל משום דאין שייך לשון נוטל כ"ז שהוא בידו אבל בירושלמי שם היה המשכון בידו נוטל בלא שבועה וע"כ ל"פ הירושלמי על מתני' דמכיר כליו וכן פשטא דלישנא דגמ' הנ"ל מ' בלא שבועה וע' במלחמות שחילק בין הך למשכין אפי' למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי מ"מ כשלו הוא לענין שבועה כיון דתפיס ליה אאגריה ועבר"ן:
(טו) ויכול. כו' עד כו'. כמ"ש בסוף המקבל:
(טז) או שאין. שם דל"פ אביי ורבא אלא אי עשוי להשאיל ולהשכיר:
(יז) נשבע בע"ה בנק"ח. כנ"ל ובזמנו:
(יח) שכיר כו' ופותחין לו כו'. מפרש מ"ש א"ב לפתוח לו קאי אשכיר ור"ה אמר שאין מחמירין עליו ור"ח אמר שמקילין עליו ופריך מ"ב וע"ז משני א"ב דלר"ה אין פותחין לו רק שאין מגלגלין ולר"ח פותחין דס"ד דמקשה דר"ח נמי ל"ק רק לענין גלגול ולכן פריך מ"ב ומשני דר"ח קאמר נמי לפתוח ולהקל לו ולומר כו' ופ' כר"ח משום דלמסקנ' דקאמר לפתוח ר"ח ל"פ עליה דר"ה אלא דס"ד דמקשה דפליגי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |