ביאור הגר"א/אורח חיים/תצה

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים תצה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א כל מלאכה כו'. ביצה ל"ו ב' מתניתין כל שחייבין עליו כו' ובפ"ק דמגילה אין בין י"ט כו' הא לענין מכשירי כו' מתניתין דלא כר"י כו' אין בין כו' ובפ"ג די"ט כ"ח א' דרשינן ממך כו' ע"ש ושם ל"ז א' ורמינהי כו' ל"ק הא ב"ש הא ב"ה ושם י"ב ב' ואת"ל משנה ב"ש כו' דאי ב"ה כיון כו' ה"נ כו' וז"ש חוץ כו' וחוץ כו'. ואף ע"ג שגם בשחיטה ובישול אמר שם כן ביאר המ"מ פ"א שכל מלאכה שהיא באכילה כגון שחיטה ואפיה ובישול אפילו עשאן שלא לאכילה אין לוקה וכל מלאכות שאינן באכילה כגון כתיבה ואריגה כו' אפי' עשאן לאכילה לוקה חוץ מן הוצאה והבערה אע"פ שאינן באכילה ואפ"ה אפי' עשאן שלא לאכילה אינו לוקה והטעם ההוצאה שצריכה כאוכל ומשקה וההבערה כמ"ש בירושלמי לא תבערו אש כו' ביום השבת הא בי"ט שרי דביום השבת מיותר והצריכו שם למתוך אף שעשאן שלא לצורך וז"ל הירושל' פ"ה די"ט הלכה ג' על מתני' דאין בין כו' לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת בשבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביו"ט אין תימר בדברים שיש בהן אוכל נפש אנן קיימין והכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אלא כינן קיימין בנר של אבטלה א"ר אבינא ותני תמן ב"ש אוסרין וב"ה מתירין:

שלא היה כו'. כמש"ש כ"ח ב' ומגילה ז' ב':

ויש מחמירין כז'. כמ"ש בשבת קל"ד א' ת"ר אין מסננין כו' מ"ש מבישרא אגומרא כו' מ"ש מלישה כו' ועתוס' דמגילה ז' ב' ד"ה כאן כו' וי"ל כו' וע' תוס' דשבת קל"ז ב' ד"ה תולין אבל כו' אבל סברא הראשונה ס"ל כמ"ש הר"ן בפ"ק די"ט דאפי' אפשר מאתמול שרי אלא בדבר שעושה לימים הרבה אסרו חכמים בדבר שטוב מאתמול וזה שהחמירו במלח ותבלין ונראה שזהו ג"כ מ"ש בפי"ט דשבת בחרדל וגבינה שג"כ דרך לימים הרבה ואפ"ה בדברים דמפיגין טעמם מותר אפי' בלא שינוי ובלא מפיג ע"י שינוי וכן פירש"י בספ"ג די"ט הא דאין שונין קמח משום דאפשר מאתמול ואפ"ה מותר ע"י שינוי דלא כמ"א:

כל שאינו מפיג כו'. כמ"ש בשבת שם והאמרי נהרדעי גבינה בת יומא כו':

מיהו אם כו'. כמ"ש בי"ט י"ד א' דכ"ע מיהת כו' כל התבלין מפיגין כו' ועתוס' דשבת ק"מ א' ד"ה הני פלפלי כו' מיהו במדוך של עץ כו' דלא אסרינן כו':

קצירה כו'. כמ"ש בריש י"ט משוס פירות הנושרין כו' וסחיטה שם משום משקין שזבו כו' ובר"פ אין צדין וטחינה במ"ק י"ב ב' ת"ר טוחנין כו' מ' דבי"ט אסור ובירושלמי פ"א הלכה י' תני אין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין הבורר והטוחן והמרקד בשבת נסקל ובי"ט סופג את הארבעים והתנן בורר כדרכו בחיקו ובקנון ובתמחוי אר"ח ענתותי דר"ג היא כו'. מנין שאין בוררין ולא טוחנין ולא מרקדין ר' אחא בשם רשב"ל אומר כל מלאכה לא יעשה בהם עד ושמרתם את המצות כו' וכ"ש צידה וקצירה. תני חזקיהו פליג ר"ל על מה שאסר ת"ק ברירה אך הוא לבדו הרי אלו מיעוטין שלא יקצור ולא יטחון ולא ירקד בי"ט:

ב

ס"ב אסרום חכמים. ר"ל דלא כרש"י בר"פ אין צדין שאסור מדאורייתא משום דאפשר מאתמול ועדיפי טפי דלא מצינו הפרש בין אפשר ללא אפשר אלא במכשירי אוכל נפש לר"י במ"ש כתיב הוא וכתיב לכם כו' מכלל דבא"נ עצמו אין חילוק ואמרו מוליכין סכין ובהמה אצל טבח אע"ג דבשבת לענין מילה אסור וכן לענין פסח וכן מלח דאין מפיג טעם התירו ע"י שינוי כנ"ל ס"א אלא כמ"ש תוס' ורא"ש ור"ן שם לפי שאדם רגיל לעשות דברים כיוצא באלו מיום א' לימים הרבה ודמי לעובדין דחול ואף ע"ג דיליף בירושלמי מקרא אסמכתא הוא אבל דעת הרשב"א שהוא מדאורייתא וז"ל בעה"ק ל"ז ב' ד"ת מלאכת עבודה אסורה בי"ט כמו בשבת שנאמר כל מלאכתכו' איזו היא מלאכת עבודה כל שאין בה צורך א"נ כחורש וזורע ובונה ואורג וכיוצא בהן ולא הותרה אלא מלאכת א"נ כו' ולא כל מלאכת א"נ התיר הכתוב שהרי אחר שהתיר מיעט שנאמר אך כו' אך הוא לבדו ולכם מיעוטין הן כו' ומסרן הכתוב לחכמים והם אמרו שהקוצר והתולש והדש והבורר והטוחן והמרקד והצד והחולב והמגבן והסוחט אסור וכן אסרו מדבריהם לרדות חלות דבש כו' ומפני מה מנו את אלו לפי שלא התירה התורה מה שדרך לתקן מהם לימים הרבה וכן לא התירה אלא תיקון דברים שהן ברשותו לא לעקור דבר מגידולו לפי שרוב הפירות נלקטין לזמן מרובה וכ"ש צידת בע"ח שאינן ברשותו והוא צריך לטרוח כו' ועוד יש מלאכות ואפילו טלטולין שאסרו מדבריהם שלא יעשה כדרך שעושה בחול כמו שיתבאר עכ"ל:

ג

ס"ג אין מוציאין. כמ"ש בספ"ג פרתו כו' ומקרדין כו' בי"ט מ' דבי"ט קאי אשניהם ועוד דכל הג' דברים דפליגי ראב"י וחכמים הכל בי"ט דלא כתי"ט ואמרו בירושלמי פ"ד די"ט והביאו הרי"ף ורא"ש שם אין רוכבין כו' בי"ט משום שביתת בהמתו אלמא דמצווה בי"ט ובבהמה לא אמרינן מתוך דלא שייך לצורך:

ד

ס"ד מוקצה כו'. כמ"ש בריש י"ט מכדי מאן סתים כו' אמרי כו' וכן דפריך שם במאי עסקינן לימא כו' אלא כו' מ"ש דב"ש מוקצה הוא אלמא דפשיט להו דמוקצה אסור וכן שם ד' א' אלא בתרנגולת כו' היא ואמה אסורה רי"ף סוף י"ט ועסי' תק"י ס"י:

ויש מתירין כו'. ממ"ש בסוף שבת ואף לוי סבר כו' כי הא דלוי כי הוה מייתי טריפתא ומייתי ראיה מי"ט לשבת ושם ואף ר"י סבר כו' ומי אר"י הכי והא אר"י הלכה כסתם משנה ותנן אין כו'. ר"י סתמה כו' ולא מפליג בין שבת לי"ט אלא ר"נ לבדו הוא מפליג להעמיד אוקימתא שלו ואנן קי"ל כאוקימתא אחריני שם ועוד מדפריך בפ' כירה ור' כר"ש ס"ל כו' ואם איתא הא ר' סתם בשבת כר"ש ובי"ט כר"י אלא לא קי"ל כן:

אבל נולד כו'. ג"כ דלא כר"נ שאמר מאן דאית ליה כו' וכרבא פרק המביא ואוד שנשבר כו' ובסוף נוטל שמואל מטלטל כו' אע"ג דבסוף שבת אמרינן דשמואל סבר כר"ש סתמא דש"ס ס"פ נוטל ס"ל דפרסייתא אסור ועברא"ש שם שדחה כל הראיות מרבא אין ראיה דרבא אפילו במוקצה כר"י ס"ל כמ"ש ס"פ נוטל למימרא כו' ומשמואל אין ראיה דהא כר"ש ס"ל אפילו בנולד כמ"ש ספ"ק דשבת אלא כמ"ש תוס' שם דמחמיר על עצמו היה:

וכל מוקצה כו'. כר"א בסוף המביא במתני' ל"ד וכמ"ש רש"י שם דפליגי בברירה ואנן קי"ל דבדרבנן יש ברירה וכמ"ש בפ"ה שם ל"ח א' דרש מר זוטרא הלכה כר' אושעיא וכמ"ש הרי"ף שם ואמרינן בירושל' ס"פ המביא והביאו תוס' שם מחלפא שיטתיה דר"א דתנינן תמן בש"א לא יטול אא"כ נענע מבע"י ור"א לאו שמותי הוא חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים וה"ה לדידן דקי"ל שם כב"ה צ"ל החילוק הנ"ל דהא שם אפי' לב"ה לא סגי במכאן אני כו' כמ"ש שם יו"ד א' וז"ש שאיני כו':

ומותר להכין כו'. עמ"א וט"ז וכמ"ש בספ"ג דעירובין ל"ח א' ועוד אר"י מתנה אדם כו' וערמב"ם ספ"א ה' כ"ד לפיכך כו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.