אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש על זהר שמות/קנב/ב

אשל אברהם (אשכנזי) פירוש על זהר שמות קנב ב

(זהר דף כ"ה ע"ב)

הא קא רמיז דאית אלהא שליטא עלאה דאיהו פקודא קדמאה בכלל בפרט בגין דכתיב ה' אלקיך דא פרט

(דף קנ"ב ע"ב) בכל אינון דרגין דעלמא עלאה. וכבר נודע דדרגין עלאין אינון רזא דהוי"ה לכן אקרי כלל וכמו שאומר כאן הא קא רמיז דאית אלהא שליטא עלאה דאיהו פקודא קדמאה בכלל ראה והבן איך בקדמיתא פירש על קרא דא וידעתם כי אני יקו"ק אלקיכם איהו פקודא קדמאה דכל פקודין למנדע ליה לקב"ה בכללא. וקרא דא יראת ה' ראשית דעת איהו בפרט ועכשיו אומר דקרא דא אנכי יקו"ק אלקיך דתיבת 'אנכי איהו רזא דפקודא קדמאה למנדע ליה בכללא בגין דכתיב 'אנכי. ואם כן אם דא איהו פקודא קדמאה בכללא וכן קרא של ולקחתי איהו אוף הכי פקודא קדמאה בכללא מה בין האי להאי. ואם תרווייהו אינון שוין קשה דאמאי אצטריכו תרווייהו תרי קראי אלין לאחזאה למנדע לקב"ה בכללא. ופירשנו דבכללא אחזי עלייהו דישראל דהוו בדרגא דעבד שכן פירש ואמר דכד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי ליה לקב"ה כיון דאתא משה לגבייהו פקודא קדמאה דא אוליף לון דכתיב וידעתם כי אני יקו"ק אלקיכם. ודא הוה למנדע ליה לקב"ה בכללא למנדע דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמא. ואמאי קא אצטריך לחזרא למנדע לון בטורא דסיני קרא דא אנכי בכללא אי כלא איהו רזא חדא אלא דאית הפרש גדול בין דא לדא אע"ג שנראה מן הלשון דכלא איהו רזא חדא והאמת כן הוא דמצד אחד בין קרא של ולקחתי וגו' ובין קרא של אנכי יקו"ק אלקיך וגו' בההוא זמנא הוו ישראל בדרגא דעבד כיון דעדיין לא הוו ישראל יודעין לקב"ה ידיעה שיש בה ממש ולכן כתיב אשר הוצאתיך מארץ מצרים. כלומר דהזכיר יציאת מצרים בהאי קרא בגין דיהא מוטל עלייהו דישראל למפלח ליה לקב"ה כעבד דפלח למאריה דפריק ליה מן מותא ופרק ליה מכל בישין דעלמא כמו שנרמז בר"מ פ' בהר סיני דף קי"א ב' דאומר כנ"ל. אבל מצד אחר אית הפרש גדול בין דא לדא דקרא של ולקחתי אחזי דהוו עבדים ממש והיינו דהוו עבדים לעבדים אבל לבתר דפריק לון קב"ה מתמן אז אקרון עבדים דיליה ולא עבדים לעבדים ועל דא פתח לון בקרא דא של אנכי דקרא דא אחזי דאז התחילו למהוי בדרגא דבנים אע"ג דקרא של ולקחתי איהו בכללא והכי קרא של אנכי איהו אוף הכי בכללא עכ"ד לא דמי דא לדא בגין דצריך לזכור ההפרש שעשינו על האי בכלל אי קאי לגבי ישראל או אי קאי לגבי קב"ה דאי קאי לגבי ישראל אז בכלל איהו בגריעו טפי מן הפרט שכן כד ידעין ליה בכללא אינון ברזא דעבד אבל כד ידעין ליה בפרט אז אינון בדרגא דבן כנ"ל מה שאין כן אי האי בכלל ובפרט קאי לגבי קה"ה דאז הכלל איהו בחשיבו יתיר מן הפרט בגין דהכלל איהו רזא דיקו"ק והפרט איהו רזא דאלקים. ושנית דקרא של ולקחתי אע"ג דאיהו למנדע לקב"ה בכללא עכ"ד איהו רזא דפרט וכלל אבל קרא דא אנכי אע"ג דאיהו אוף הכי למנדע לקב"ה בכללא בגין דעדיין לא הוו ידעין לקב"ה ידיעה כדקא יאות כנ"ל עכ"ד איהו רזא דכלל ופרט קרא של ולקחתי וגו' דאיהו רזא דפרט וכלל האי איהו מתתא לעילא כלומר מה דאומר אני יקו"ק אלקיכם האי איהו רזא דפרט וכלל פרט דא מלכות דאתקריאת 'אני וכלל דא תפארת דאיהו יקו"ק ודא אקרי מתתא לעילא בגין דהתחיל מן מלכות קדישא דאתקריאת אני אבל קרא של אנכי וגו' דאיהו רזא דכלל ופרט האי איהו מעילא לתתא כלל דא אנכי כיון דתיבת 'אנכי איהו רמז לארבע אתוון יקו"ק מסטרא דלגו כדקא אמרן ופרט דא איהו רזא דמלכות בגין דכתיב יקו"ק אלקיך דהאי איהו רמז למלכות קדישא רזא דנהורא תכלא אוכמא כד"א כי יקו"ק אלקיך אש אכלה הוא. דההוא נהורא חוורא לא אכיל ולא שצי לעלמין ולא אשתני נהוריה. ועל דא אמר משה יקו"ק אלקיך ולא אלקינו בגין דמשה בההוא נהורא חוורא דלעילא הוה כמו שנרמז בזהר בראשית דף נ"א א' דאומר כנ"ל וכבר נודע דההוא נהורא תכלא אוכמא דאכיל ושצי איהו רמז לנוקבא רזא דאלקים. וההוא נהורא חוורא דלא אכיל ולא שצי איהו רמז לדכורא רזא דיקו"ק ולכן כשאומר בכאן אנכי דאיהו רמז לדכורא דאיהו יקו"ק האי איהו דאקרי בכלל והאי איהו פקודא קדמאה במעמד סיני דהתחיל בכלל דאיהו רזא דיקו"ק כנ"ל בפרט בגין דכתית יקו"ק אלקיך דא פרט דאיהו רזא דנוקבא רזא דאלקים כנ"ל מה שאין כן קרא של ולקחתי דהתחיל באנ"י דאיהו פרט רזא דנוקבא רזא דאלקים כנ"ל. ואם תאמר למאי נפקי מינה אם התחיל בפרט ומסיים בכלל או אם התחיל בכלל ומסיים בפרט. ודאי דאית נפקותא גדולה אם מתחיל בכלל ומסיים בפרט או אם מתחיל בפרט ומסיים בכלל ורזא דא בשמא דקב"ה יקו"ק איהו רחמי אדנ"י דינא כד שליט יקו"ק על אדנ"י רחמי איהו זאת ההוי"ה וכד שליט אדנ"י על יקו"ק דינא איהו ורזא דמלה אדנ"י יקו"ק בחזק יבא. כלומר בתקיפו דדינא כמו שנרמז בתקוני' דף קל"ז ב' דאומר כנ"ל. נמצא דיקו"ק דא אתי בדינא בגין דנוקבא דאיהי אדנ"י שליט עלה היינו אדנ"י בקדמיתא ולבתר יקו"ק וקרינן אלקים ודא אקרי מתתא לעילא כמו שנרמז בזהר פ' ואתחנן דף ר"ס ב' על פסוק אדנ"י יקו"ק אתה החילות וגו' דאומר מאי שנא הכא דכתיב אדנ"י בקדמיתא באל"ף דל"ת ולבסוף יקו"ק וקרינן אלקים. אלא סידורא הכי הוא מתתא לעילא וכו' אבל כד שליט יקו"ק על אדנ"י איהו רחמי וכמו שאומר בתקוני' דף הנ"ל ולכן זכו"ר אע"ג דאיהו רזא דדכר ונוקבא כחדא עכ"ד לא אדכר אלא איהו בלחודוי בגין דאיהו שליט עלה דלעלמין לא מתפרשן דא מן דא כמו שנרמז בז"ח פ' יתרו דף ס"ו א' דאומר כנ"ל ואומר מאי טעמא בגין דאיהו נטיל לנוקבא ואכליל לה בגויה ועל דא לא אדכר אלא איהו בלחודוי וכד איהי אמשיכת לבעלה בהדה ואתי איהו לגבה כדין איהי נטלא שמא וכלא אקרי שמור ולא אדכר אלא איהי בלחודהא ולעלמין לא מתפרשן דא מן דא ועיקרא דכלא תליא דדכורא ישלוט על נוקבא דדא אקרי דשליט ימינא על שמאלא כמו שנרמז בתקוני' דף קל"ז ב' דאומר ורזא דמלה דכורא שליט על נוקבא גרים דשליט ימינא על שמאלא ויפקון ישראל ברחמי ולא בדינא כלומר דכד נפקו ישראל ממצרים אתפתח לון חמשין תרעין דחדוה מסטרא דדינא דשמאלא דאיהי אדנ"י דתמן דן אנכי בקדמיתא ולבתר נפקו ורזא דא וחמושים עלו בני ישראל. ועל דא אמר פרעה בהאי אתר לא ידעתי את יקו"ק וגם את ישראל לא אשלח. ובגין דא נפקו במנוסה כעבדא דלית ליה כתב חירו וברח מרבוניה אבל בפורקנא בתראה לא תצא כצאת העבדים בגין דיפתח לון חמשין תרעין דרחמי מסטרא דאברהם דכתיב וברחמים גדולים אקבצך. ודא הוא דאומר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם יקו"ק. מה שאין כן בקדמיתא דכתיב ויסע מלאך האלקים דאיהי שכינתא כנודע כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף רע"ז א' ובתקוני' דף ע"ד א' דאומר כנ"ל ואומר דבפורקנא בתראה לא תצא ברתא כהאי עבדא כשפחה אלא הקב"ה בגין דאורייתא דאיהי חירו איהי עמה בגלותא בתראה מה דלאו הכי בגלותא קדמאה דלא הוה לה ולבנהא אורייתא דאיהי חירו חירו דייקא כלומר אורייתא דאיהי חירו כגון חכמת הקבלה לא הוה לון אז כד הוו במצרים אבל על דרך הפשט מסטרא דעץ הדעת טוב ורע הוה לון ודאי שהרי מימיהם של אבותינו לא פסקה ישיבה מהם. היו במצרים ישיבה עמהם שנאמר לך ואספת את זקני ישראל כמו שהובא במסכת יומא פרק ג' דאומר כנ"ל ואומר אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה הוה שנאמר ואברהם זקן בא בימים ואיהו קיים את כל התורה כלה ואפילו ערובי תבשילין שנאמר ותורותי אחד דברי תורה ואחד דברי סופרים והכי יצחק ויעקב וגם אליעזר עבד אברהם דאיתמר ביה המושל בכל אשר לו שרוצה לומר דהוה מושל בתורת רבו ואיתמר ביה הוא דמשק אליעזר בגין דהוה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. כלל העולה דלא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים אם כן הוה לון אורייתא ודאי אלא עץ חיים דאיהו קבלה דאיהו חירו לא הוה לון אבל השתא בגלותא אית לון ודאי אורייתא דאיהי חירו דאיהו חכמת הקבלה וכיון דאית לון לכן כתיב לא תצא כצאת העבדים. אלא צריך שילמדו חכמת האמת חכמת הקבלה אם ירצו לצאת מן הגלות כמו שנרמז בתקוני' דף ע"ו ב' ע"ש. וכן נרמז בז"ח פרשת יתרו דף נ"ו א' דאומר ותתצב אחותו מרחוק דא חכמה מרחוק בההיא זמנא דמתרחקים ישראל מחכמת קבלת משה אתרחקא איהי מנייהו ובההוא זמנא נחתא מדת הדין ח"ו לקטרגא לון. ואומר ותשם בסוף על

שולי הגליון

< הקודם ·

מעבר לתחילת הדף