אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נד/ב
|
< הקודם · הבא > |
אשל אברהם (אשכנזי)
פירוש להקדמת ספר הזהר נד ב
(זהר דף ב' ע"א)
|
< הקודם · הבא > |
אשל אברהם (אשכנזי)
פירוש להקדמת ספר הזהר נד ב
סטרין כמ"ש בזהר בראשית דף ט"ו ב' דאומר כנ"ל, דאלקי' בתראה איהו רזא דסנד"ל דקאים בסוד מנעלים ברזא דאומר קרא מה יפו פעמיך בנעלים (שה"ש ז, ב). דנעלים אלין אינון מסטרא דקדושה, סטרא דמטטרו', ובאלין נעלים אתחזיא קב"ה לאבהן כמו שנרמז בתקונים דף ס"ד ב' ודף ע' ב' דאומר כנ"ל, בגין דאית נעלים אחרים מסטרא דקליפה דאתמר עליה למשה של נעליך מעל רגליך (שמות ג, ה). והאי נעל איהו רזא דתלת קליפין דאקרון ערלה, רזא דתלת קליפין דאגוזא כמ"ש בתקונים דף צ"ה ב' דאומר כנ"ל, ותלת אלקי' אלין דקאמרן, דאינון אלקי' עלאה ואלקי' דפחד יצחק ואלקי' בתראה, כלהו אינון חד כמו שנרמז בדף ל"א ב' פ' בראשית דאומר כנ"ל. ואע"ג דכלהו אינון חד, עכ"ד לא דמי רישא דמלכא לרגלוי דמלכא, ובג"ד אית אל"ה ואית אל"ה ולאו אינון שוין, אית אל"ה דאיהו רזא דחג"ת תלת אבהן כמו שנרמז בתקונים דף פ"ח ב' דאומר כנ"ל. והאי אל"ה איהו רזא דאדם דבריאה דאיהו רזא דכח"ב בגין דקאים בסוד ראש לעלמין דפרודא, וכיון דמלביש לדרגא דשיר משולש לכן אקרי בסוד חג"ת, אלה ראשי בית אבותם (שמות ו, יד) כנ"ל, ואית אל"ה דאיהו רזא דאדם דיצירה דקאים בסוד חג"ת לעלמין דפרודא, וכיון דמלביש לדרגא דשיר מרובע דתמן איהו רזא דנה"י של עלמא דחבורא, לכן אתחשיב איהו לזמנין בסוד נה"י דאיהו רזא דנצח הוד יסוד דאקרון חותם ופתיל ומטה, ברזא דאומר קרא לאיש אשר אל"ה לו אנכי הרה (בראשית לח, כה). כמ"ש בזהר פ' אחרי מות דף ע"ב א' ע"ש. והכוונה הוא לאיש דאיהו תפארת דאצי' אשר אל"ה לו, ר"ל דנה"י דיליה מתלבש בהאי אל"ה דאיהו אדם דיצירה כנ"ל, אנכ"י שהיא מלכות היא הרה ממנו, ועל אל"ה דאיהו רזא דחג"ת אתמר אלה הם מועדי (ויקרא כג, ב). כמו שנרמז בתקונים חדשים דף א' א' ע"ש. ואית אל"ה דאיהו מסטרא דרוח מסאבא, דהאי רוח מסאבא איהו חיויא בישא בהדי דכורא, שניהם כחדא אקרון אל"ה, ועל דא כתיב אלה אלהיך ישראל (שמות לב). כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רל"ו ב' דאומר כנ"ל. ואומר אלה תולדות נח, דנפק מניה חם דאיהו אבי כנען, וכתיב ארור כנען (בראשית ט, כה). ואיהו רזא דהאי אל"ה סוספיתא דדהבא וכו', ואית אל"ה דאיהו רזא דתריסר שבטין, ברזא דאומר קרא כל אלה שבטי ישראל שנים עשר ((בראשית מט, כח). ומלכות דאצי' דאתקריאת זאת אתחברת בהדייהו, בגין דאינון קשרין דתקוני מטרוניתא כמו שנרמז בזהר פ' ויחי דף רמ"ח א' דאומר כנ"ל. ואומר תו אשר דבר. הכא קשרא חד לאתחברא מתתא לעילא ומעילא לתתא באלין תריסר שבטין. והאי איהו רמז לתריסר שבטין עלאין ותריסר שבטין תתאין אלין לקבל אלין, ברזא דאומר קרא וקרא ז"ה אל ז"ה (ישעיה ו, ג). תריסר אנפין עלאין רזא דתלת חיון רברבין עלאין דאית לון תריסר אנפין, בגין דארבע פנים לאחת ((יחזקאל א, ו). רזא דתלת יהו"ק יהו"ק יהו"ק דכלילן בחג"ת, ותריסר אנפין זעירין לתתא רזא דתלת חיון תתאין דאינון אוף הכי תריסר אנפין דאינון תלת זמנין אדנ"י אדנ"י אדנ"י דכלילן בנה"י, וכלהו אינון רזא דעשרים וארבע ספרי תורה כמו שנרמז בר"מ פ' עקב דף רע"א ב' דאומר כנ"ל. וכלהו פנים אלין הם מרכבות דקב"ה, שכן אינון מסטרא דתרין דרגין אלין משולש ומרובע, ותריסר אנפין דתלת אבהן אתמר עלייהו האבות הן הן המרכבה. כמ"ש בר"מ פ' פנחס דף רנ"ב א' דאומר כנ"ל. וכבר נודע דאית שבטים לתתא תריסר דאינון דיוקנין דשכינתא, ואית תריסר שבטין עלאין דאקרון שבטי י"ה, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף רכ"ט ב' על פסוק ששם עלו שבטים שבטי י"ה (תהלים קכב, ד). אומר: "ששם עלו שבטים" אלין שבטין דלתתא, "שבטי י"ה" אלין שבטין דלעילא, "עדות לישראל" דא רזא דשמא קדישא עלאה דאקרי עדות, והאי איהו רזא דארבע חיון קדמאי דאקרון עתיקין בגין דאינון כללא דשמא עלאה מסטרא דעתיקא קדישא, כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ע"ב ב' דאומר כנ"ל. וכל אלין שבטין עלאין ותתאין דאינון שנים עשר כפולים אקרון שבטי ישראל, אלין עלאין כלילן בישראל סבא, ואלין תתאין כלילן בישראל זוטא, בגין דדא אחיד בדא ודא בדא, והאי איהו רזא דשמע ישראל. כמו שנרמז בזהר חדש פ' ואתחנן דף צ' ב' ע"ש. כלל העולה דאית אל"ה ואית אל"ה ולאו אינון שוין כנ"ל. ובארח כלל כלהו דרגין קדישין שנכללין בכבוד נברא אקרון אל"ה, רזא קדישא דאתחבר במ"י, והשתא בגלותא אל"ה איהו בפרודא, ושמא דאלקי' דאיהו שמא רברבא עלאה לאו איהו שלים, כמו שנרמז בזהר פ' משפטים דף ק"ה א' ע"ש. ותלת אל"ה דקאמרן דבאורח כלל איהו בסוד אל"ה, חד רזא דעץ הדעת דאקרי אלקים דקשוט האי איהו דאתתקף בבריאה ויצירה ועשיה כמו שנרמז בזוהר פ' כי תשא דף קצ"ב ב' ע"ש. ואיהו שליט על תתאי, ואית אלקים לעילא דאתמר עליה עין לא ראתה אלקים זולתך (ישעיה סד, ג). ואיהו עדן עלאה על כלא, רזא דעלמא דאתי דאחיד לעילא לעילא עד אין סוף, כמו שנרמז בזהר פ' ויקהל דף ר"י ב' ע"ש. והאי איהו אלקים חיים דאתפשט בתלת דרגין כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף ק"מ א' ע"ש. והאי אלקים חיים שליט על עלאי ואדליק כל אינון בוצינין עלאין ותתאין, ומתמן נפקין כל אינון נהורין לאנהרא, וכד האי אלקים דקשוט דלתתא אחיד בהאי אלקי' חיים דלעילא כלא אקרי אלקי' חיים, כמו שנרמז בזהר פ' יתרו דף ס"ח ב' דאומר כנ"ל. וזה הוא שאומר כאן: וְסָלִיק אֵלֶּ"ה בִּשְׁמָא. והיינו דסליק לאתחברא במ"י כמו שאומר: אִתְחַבְּרוּ אַתְוָון אִלֵּין בְּאִלֵּין וְאִשְׁתְּלִים בִּשְׁמָא אֱלֹקִים דאיהו שמא רברבא כדקאמרן, וְעַד לָא בָרָא אֵלֶּ"ה לָא סָלִיק בִּשְׁמָא דא לאתקרי אֱלֹקִ"ים, וכלא איהו רמז דבעינן לחברא אל"ה דאיהו רזא דכבוד נברא במ"י דאיהו כבוד נאצל כמו שיפרש לקמן, וְאִנּוּן דְּחָבוּ בְּעֶגְלָא, עַל רָזָא דְנָא אָמְרוּ אֵלֶּ"ה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל, ור"ל דהפרידו אל"ה מן מ"י, לקחו אותו בלחודוי, וכל מאן דנטיל ליה בלחודוי עביד פרישו ונטיל ליה באוכלוסין דלתתא דאחידן ביה, כמ"ש בזהר פ' בראשית דף ל"ו א' דאומר כנ"ל. והאי איהו רזא דעץ הדעת טוב ורע דאתמר ביה לא תאכל ממנו (בראשית ב, יז). ור"ל בלחודוי דווקא לא תאכל ממנו אפילו מן הטוב, אבל לחברו לעילא באינון עצי יהו"ק שריא ליה, כד"א מכל עץ הגן אכל תאכל (שם טז). כמ"ש בדף ל"ה ב' דאומר דשריא ליה כלא, והיינו דכלהו ביחודא חדא, דהא חזינן דאברהם אכל, יצחק ויעקב וכל נביאים אכלו וחיו וכו', אבל מאן דנטיל ליה בלחודוי מיית דהא סמא דמותא נטיל, ועל דא תנינן אדם הראשון מושך בערלתו הוה (סנהדרין לח ע"ב). ר"ל מושך אותו להאי כבוד נברא בערלתו, אבל מאן דזכי ליקח אותו בלי ערלתו ולחברא ליה לעילא באילנא דחיי, דא איהו בר נש דזכי לעלמא דאתי כמו שנרמז בתקונים חדשים דף י"ח א' ע"ש. וּכְמָה דְּאִשְׁתַּתַּף מִ"י דאיהו אילנא דחיי כמ"ש בר"מ פ' נשא דף קכ"ד ב' ע"ש. בְּאֵלֶּ"ה דאיהו אילנא דעץ הדעת טוב, הָכִי הוּא שְׁמָא דְּאִשְׁתַּתַּף תָּדִיר והיינו ברזא דתרין שמהן יהו"ק אלקים, דהאי איהו סוד המרכבה שלימו דכלא, כמו שנרמז בזהר פ' פקודי דף ר"ס א' ע"ש. וּבְרָזָא דָא אִתְקַיֵּים עָלְמָא. ר"ל בגין דאתחבר מ"י באל"ה אתקיים עלמא, כמו שמפרש לקמן דמ"י לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה עד דברא אל"ה בקדמיתא, כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו, וכמו שהיה אומר מ"י ברא באל"ה כמו שנרמז בתקונים דף פ"ח א' ע"ש. וּפְרַח אֵלִיָּהוּ וְלָא חָמֵינָא לֵיהּ, וּמִנֵּיהּ יְדַעְנָא וכו'. אֲתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וכו', אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל דָּא כיון שאני אומר דאתחבר מ"י באל"ה וברזא דא אתקיים עלמא, לכן שמייא וחיליהון דאינון שמים תתאין, בְּמָ"ה דאיהו ת"ת ומלכות אתבריאו, כמו שהיה אומר שע"י האי אֵלֶּ"ה אתבריאו, אל"ה איהו אקרי מ"ה דאיהו אדם דבריאה דאקרי תפארת, כמו שנרמז בתקונים דף קי"ד ב' דאומר כנ"ל. וכבר אמרנו דאדם דבריאה דאיהו רזא דנשמתא איהו מלביש לדרגא דא דשיר משולש דאיהו יצירה דאצילות, דתמן ת"ת ומלכות דאצילות ממש, דעליהון אתמר יהי אור ויהי אור (בראשית א, ג). כמו שנרמז בזהר בראשית דף כ"ב ב' ע"ש. דִּכְתִיב כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ שהם שמים דלבר דאתחזון, מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ (תהלים ח, ד) דאינון רזא דתרין ההי"ן, ה' אצבען דיד ימין וחמש דיד שמאל, כמו שנרמז בר"מ פ' כי תצא דף ר"פ א' דאומר כנ"ל. ה' עלאה איהי רזא דחמש זמנין אור ואינון רזא דחמשה חומשי תורה, וה"א תתאה איהו רזא דתורה שבעל פה כמו שנרמז בזהר חדש שיר השירים דף כ"ב א' דאומר דתרין ההי"ן אינון תורים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ואלין אינון דאפיקו שמים תתאין וחיליהון, וּכְתִיב (שם): מָ"ה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ. שנראה דהאי מ"ה שליט על ארעא, אבל מ"י שהיא בינה דאתקריאת אשר שליטת לעילא, והיינו על