אלשיך/משלי/כו

אלשיך משלי כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הנה כמה פעמים הוכחנו למעלה שכל כסיל האמור במשלי שלמה לא על אשר דעה חסר בטבעו ידבר רק על משולל חכמה כד"א בן חכם ישמח אב ובן כסיל וכו' וזה בשתי בחיטת או שלא למד חכמה וע"כ מושרש במדות רעות או שקרא ושנה אך נסרחה חכמתו כי חטא לה' ואין אדם חוטא אלא אם כן נכנס בו רוח שטות והאיש הזה השני חכם בעיניו כי לא יבחין כי חכמתו תתבלע בהעותו ולא יכיר ערכו על כן אמר שלמה בחכמתו הנה באמת כי קשה מאד תרופת הכסיל כי הלא גם כי חכם לבך לא תדע לתקן רעתו להעביר סכלות מדותיו ממנו בשום אופן כי רבה היא באמת ועכ"ז מדעתי כי קשה מהכסיל העיקרי משולל החכמה הוא אשר קנה חכמה וחטא כי אחר ששנה ופירש לחטוא ומחזיק עצמו לחכם מסכל סכלותו ולא יכיר חליו ולא יתרפא והחל במבוכת החכם השלם למצוא תרופה לכסיל המשולל חכמה ומושרש ברוע מוסר ואמר איזה הדרך ישכון תקונו ושית מה שחבחר דרכי הוא לכבדו ואזי בראוהו כי כבד אכבדהו מכבדיו יכבד גם הוא וישים מעצר לרוחו לא זו הדרך שאל יעלה על רוחך כי כאשר הארץ בקור וחורף לעומת אשר תקבל הגשם והשלג תוציא צמחה כן האיש הזה לעומת אשר יקבל כבוד ממך יכבדך בם הוא כי לא ידמה רק לשלג ומטר בקיץ וקציר שיהיה השלג ומטר אבודים ואין בם מועיל שאין הארץ מוציאה כנגד אשר יריקו עליה ובשום שכל והבין אל כפל ענין ומלות שונות שלג ומטר קציר וקיץ יאמר באשר ידענו כי קיץ הוא בתמוז ואב וקציר סוף ניסן ואייר ותחלת סיון ואמר לא יבצר או תכבדהו כבוד בקבע כאשר ירד השלג וינוח על הארץ או כמטר סוחף דרך העברה דע אפוא כי הלא יעלה על רוחו שהוא מעצמו ראוי אל הכבוד ההוא ואם הוא קבוע כשלג קשה יותר כי הלא לפי גודל וקבע הכבוד יחשב שהוא ערך החיוב שאתה חייב בכבודו כי אין צריך לומר שלא יהיה כשלג בחורף שתהום התחתון עולה כנגדו כמז"ל על תהום כו' שאין הגשם והשלג יורדין מלמעלה טפח שאין התהום עולה כנגדו טפחיים ומלחלח מלמטה שאם היה דומה לזה בטפח שהיית מכבדו היה מכבדך טפחיים אלא אפילו לא ידמה לשלג בקציר שלהיותו בסוף ניסן שעדיין הארץ בלתי יבשה הרבה והשלג קובע עליה שהלא גם מדי עברו הלא ישאר רושם לחותו על הארץ אך ידמה לשלג בקיץ כי אז לעולם ייבש הארץ ומה גם בהכאת השמש תבלענו הארץ עד בלתי השאיר רושם כן האיש הזה יהיה מה שתקבע לו כבוד שיבלעו ויקבלנו ולא תראה בו רושם כאלו לא כבדתו כלל כן לא יערב אל לבו להחזיק לך כבוד ואם הוא דרך העברה כמטר לא יחשוב שהוא כמחוייב אליו כל כך לשואבו בצמא כאשר בקיץ רק כבקציר אך עדיין לא יעלה כנגדך לכבדך גם הוא כמטר בחורף שמים תחתונים עולים כנגד עליונים רק כמטר בקציר שמדי עברו יעבור והנה איננו או על דרך זה במה שידענו מרז"ל שנקרא סוף סיון ותמוז ותחלת אב קיץ על דבר ששוטחין קציעות ליבש הנקראים קיץ כמה דאת אמר כלוב קיץ והנה אפילו שטף מטר עובר אם ירד עליהם בודאי יפסדו ומה גם כי ירד השלג הקבוע עליהם שיתפחו ויתעפשו ויאבדו וכן בקציר אפילו ברדת מטר עובר תתפח בצד מה התבואה הקצורה ותתקלקל אך לא לגמרי כקציעות בקיץ ובזה יאמר השמר פן ואל תכבד את הכסיל הנזכר כי אם דרך קבע תכבדהו תפסידהו לגמרי שיפתח וישמן ויתגאה כ"כ ויאבד כי מהוללות גאוה תכפל רעתו שיקרנו כשלג בקיץ שנח על גבי הקציעות ויתפחו ויפסדו ואפילו אם תכבדהו דרך כשטף העברה גם אז יתפח ויתגאה בצד מה וזהו וכמטר בקציר שתתפח התבואה בצד מה ותתחיל להפסד כן כמשלים האלה כדמותן לא גאוה לכסיל כבוד:

ב

ושמא תאמר הלא מבחינה אחרת טוב לכבדו כי אם לא אכבדהו למען יכבדני יהיה לבל יקללני כי יבוש אל תחוש לקללתו כי הלא כצפור כו' כי אם יקללך לא תבא לך ואדרבה אליו תשוב או מיד או אחר זמן לפי מה שהוא חומר הענין והוא כי הצפור אין דרכה לעוף ולשוטט הרבה באויר רק בעת הצורך לאכול או לשתות תנוד ותצא מהקן ומיד תבוא אך הדרור תעוף ותשוטט הרבה ותשוב אחר שעה או שתים וע"כ קן צפור יקרא בית כד"א מצאה בית ודרור קן לה ועל כן בצפור אמר לנוד ובדרור לעוף ואמר כאשר הצפור לנוד מקנה ותשוב מיד וכדרור לעוף שהצד השוה שבהם הוא שישובו אל הקן שמשם יצאו אלא שזו שוהה לשוב יותר מזו כן קללת חנם באופן זה שיש קללה שתנוד בלבד מניד שפתיו וישוב מיד אל מקום שיצאת משם וידבק באומרה ויש אחר זמן והצד השוה שבהן הוא שלא תבא אל מי שנאמרה זהו כן וכו' לא תבא:

ג

וש"ת א"כ אפוא אכנו בשבט אולי אוכל אועיל אולי יערוץ גם זה לא יהיה כי הנה שוט לסוס כו'.

והוא בהעיר למה הפך כי מהראוי יאמר שוט לחמור שאין מתג מספיק לו להיסירו עד יכוהו בשוטים ומתג לסוס כד"א אל תהיו כסוס כפרד כו' במתג כו' וגם אומרו כסילים לשון רבים ולא כסיל ככתוב הקודם והמאוחר אך יאמר גם כי בשבט תכנו לא יועיל כי הלא כמקרה שוט לסוס ומתג לחמור גם אתה יקרך והוא כי דרך הסוס קל התנועה שאם בשוט יכה בו רוכבו אז ידלג ויחזיק במרוצה עד גדר שיחפוץ רוכבו לעכבו ולא יוכל וההפך במתג לבדו לחמור שאם במתג יאחזנו למהר הליכתו או להטותו הדרך אשר יהיה שמה רוח הרוכב ללכת ולא מלבו אין מתג ורסן בלי שוט ושבט יוכלו להזיזו ממקומו כן במשלים האלו יהיה שבט לגו כסילים כי יש שע"י ההכאות יהיה כשוט לסוס שאז ידלג וירוץ מרוצת סכלותו יותר ממנהגו עד שנתחרט על ההכאה ולא נוכל להשיבו ויש זולתו יהיה שבט לגוו כמתג לחמור שאם לא מלבו לעשות מעשה הטוב אז מכעס ההכאות יכבד את לבו ויקשה את ערפו וכל רוחות שבעולם אזי לא יזיזוהו מטפשותו וזהו כשוט לסוס וכמתג לחמור הוא שבט לגו כסילים רבים כי יש יקרך בו כזה ויש כזה וא"כ אפוא גם לא זו הדרך טובה לך להיישירו באופן שאבדה עצה:

ד

ואם כה אומר ואיעצך א"כ אפוא תסיר מעליו שבטך והתנהג עמו בדברים על פי דרכו ותענהו כאולתו גם זה לא יהיה כי דע אפוא כי יש פנים לכאן ולכאן שאפשר לומר אל תען כסיל כאולתו ויש טעם לדבר והוא פן תשיה לו גם אתה שאין צריך לומר הוא שישווך אל עצמו כי אם גם אתה כמעט תחשוב כי שוה אליו אתה בהרגיל עצמך לענותו באולתו:

ה

ויש פנים להפך ולומר ענה וכו' פן יהיה חכם בעיניו באופן שגם אנכי נדון בקרבי מה לעשות לכסיל להקל מעליו סכלותו:

ו

ואם כה תאמר הלא לתקן זה וזה אערב דעתי עמו ואאספהו אלי ולבל אשוה לו גם אני יהיה לי כמשרת לפני לכל אשר אחפוץ וע"י כן ידרך אצלי בדרך טובה קו לקו צו לצו כי גדולה שמושה דע אפוא כי הלא יאכילך גחלי רתמים דשקך מים המרים עד תגרשהו מעליך כי לא תאמין בחייך כי הלא בשרתו לפניך לא יבצר ממך תשלחהו בשליחות מה וימר לך כי הלא אתה תשלחהו למצוא מנוח לכף רגלך כי ירחק ממך המקום אשר תשלחנו ולנוח דעתך במציאות השליחות ומה גם אם הוא למצוא חפצך מזולתך כדבר דבר דבור על אפניו ונהפוך יהיה כי אתה חשבת להרגיע את רגלך ואדרבה תהיה מקצה אותם כי ישנה וישים מתוק למר ומענה אף ישיב שכנגדך על פי אשר יעוות הכסיל בשליחותו ותצטרך לקום וללכת ברגליך פעמים שלש לתקן את אשר עוות שלוחך ובמקום נחת רוחך ודעתך בשליחות קובעת כוס חמה תשתה שיצר לך אשר שלחתו אליו מחמת דברי שלוחך והוא חמס מבלי תאשם וזה מקצה רגלים וגם חמס שותה שולח וכו' כי יאמין שכנגדו אל דברי שלוחו והוא שינה לרעה נמצא שחמס שותה וטוב לגבר לבלתי ישתמש בשמש ככסיל הנזכר:

ז

הנה כי דליו והגבהו שוקים מפסח הוא הכסיל כי פסח הוא ואין רגלים להסמך בם ועם כל זה משל בפי כסילים להחזיק עצמם בדרך הראשון שהוא לכבדם:

ח

והמשל הלא הוא כצרור אבן במרגמה כו' והוא בשום שכל והבין במקרא כי הלא אין דרך האבן להיות צרורה במרגמה רק בדרך הנוח אך יאמר כי הכסילים ישאו משלם ויאמרו כי טוב לגבר החכם לכבד את הכסיל לבל יזיקהו ומה גם בשנאה הנודעת לעם הארץ עם התלמיד חכם כי אין צריך לומר כאשר עדיין לא החל הכסיל לסבב רעה את הזולת כי אפילו אחרי שהחל לסבב וקרובה רעתו לבא אם יכבדהו הזולת יאסוף ידיו לבלתי הצר לו וישא משלו נאות לזה כצרור וכו' והוא כי אחר החל איש לסבב בקלע לירות האבן המונחת בו לשכנגדו אם יצוייר תקשר האבן במרגמה קשר אמיץ הלא לא תצא רעתו אל הפועל כי הלא לא תמיש האבן ממקומה בהשמיט הקצה האחד כי צרורה היא במקום הנחתה כן בערך זה הוא הנותן לכסיל כבוד שהוא כצורר אבן במרגמה שאפי' אם החל הכסיל לסבב לו רעה כאשר יסבב איש הקלע ידמה המכבדו לבל יכלה רעה כאלו צורר וקושר האבן נגף מהשמט ומלפעול הרעה באופן כי כבד איש את הכסיל וזהו כן נותן לכסיל כבוד כי יתקן בצד מה אך בלבד למנוע צרה מאשר חשב להצר לו:

ט

והלא תאמר אם כן אפוא בטלת תקנתו בהחלט ואין תקוה לכסיל להעלות ארוכה למחלתו דע כי יש תקוה בצד מה והיא ממנו ואליו הוא כי כמקרה השכור גם הוא יקרנו שאחר שעברו יין לא ימיש מלבקש ארוכה להפיג יינו כן הכסיל מדי עברו בסכלותו והעדר חכמתו בדברי עונות כי לא ידע אשר לא תעשינה ואשם משגגת תלמודו וברוע מדות זאת ישיב אל לבו באשר הוא יהודי גדול ה' הבורא את הכל כחכם וככסיל וגם ברחמיו לא יניח ברואיו יאבדו כי אחר האבדם ישוב לקנותם ולתקנם כמו ששתקן גם העוברים ברצון ולא להעדר חכמה אשר לא ידעו במה יכשלו כי יחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח וז"א חוח וכו' כי כאשר חוח שהוא כמז"ל דבר מיוחד ומסוגל להפיג היין עלה ביד שכור כי גם שעברו יין לא ימנענו שכרותו מלבקש תרופה כן הוא משל בפי כסילים:

י

שהוא לאמר רב מחולל כל כו' כי לא ימנענו סכלותו מהשיב אל לבו כי לא טוב דרכו ולהתעורר בצד מה להרפא ולומר הנה רב וגדול מחולל כל ישתבח שמו כי כמוני כחכם אל אחד בראנו והוא אב לכולנו ולכן לא יגעל נפשו בכסילים כי ברואיו המה ונחלה לו יתברך שכאשר ברא כל יהיה גם ושכר כסיל קונה ושוכר אותו אחר אבדו ויהיה שוכר לשון קניה וריוח כמה דאת אמר והמשתכר משתכר אל צרור נקוב ובלשון חכמים נשכר את הזויות הנותן למחצית שכר חוטא נשכר וכאלה אין מספר ולא בלבד את הכסיל אשר שגגת למודו החטיאו כי גם ושוכר עוברים הם עוברי רצונו במזיד גם אותם יתקן הבורא יתברך מה גם עתה הכסיל:

יא

והנה על ידי כן לא יבצר יגעל בצד מה באולתו אשר בחר עד כה גם שנראה שעוד ישוב לכסלה כבוחר שנית באשר געל לא יבצר שלא יערב לו עשות הרע כאשר בתחלה טרם יגעל בה כי הנה ידמה לכלם שב על קיאו שלא יבצר שלא יערב לו כאשר בתחלה כי גם בעימו ימאס כי על כן לא יאכל קיא של זולתו אך למה שהיה כבר בגופו לא לזר יחשבוהו כן הדבר הזה כאשר ישוב הכסיל למה שכבר הקיא וגעל בו לא מבלתי היות הדבר מאוס בעיניו רק למה שכבר החל בו ולכן לא יבצר מלשוב ולגעול כי יש תקוה וזהו ככלב שב על קאו וכו' הנה כי גם שקשה מאד תיקון הכסיל משולל החכמה ככל הכתוב למעלה אין להתיאש מתקונו כי עדיין יש לו תקוה למה שלא יסכל כי כסיל הוא ולא חכם ומכיר ערכו:

יב

אך הסוג הב' שהוא אשר קרא ושנה אלא שנכנם בו רוח שטות והחזיק בחטאים זה עדי אובד ועליו אמר ראית איש חכם בעיניו גם שהוא אש שענינו חשוב כענין כל אנשים שבמקרא והוא החכם שחטא על הנפש ועדיין הוא חכם בעיניו ולא ידע כי כסיל יקרא גם הוא כי הלא נכנס בו רוח שטות ואיננו מכיר חסרונו איש כזה כאבוד יחשב כי תקוה לכסיל ממנו כמדובר כי זה מכיר חסרונו וזה לא יכיר:

(ג) עוד אפשר בפסוק שוט לסוס כו' ושני כתובים הבאים אחריו וידוקדק אומרו לגו כסילים ולא אמר לכסילים והוא מאמר הרמב"ם ז"ל פ"ג דגירושין על גט מעושה שמכין אותו עד שיאמר רוצה אמ כי הלא כמו זר נחשב באמת שאימר רוצה אני אחר ההכאות יקרא רצון ולא אונס שכתב ז"ל שאין זה אנוס כי כל איש ישראל רוצה לעשות רצון קונו אלא שיצרו וחומרו מטעהו על כן יכו בחומרו וגוו עד ישוב אל רצון נפשו ועל כן באומרו רוצה אני רצון אמתי הוא ולא אנוס יקרא וזה יאמר שלמה בחכמתו הנה כתבתי לך שאין דרך תרופת הכסיל לכבדו כי לא נאוה לו כבוד ושמא תאמר הלא אם אבחר בהפכו והוא לבזותו ולהכותו קשה יותר כי גם כי ישוב ויאמר רוצה אני לעשות הטוב והישר לא טובה ההישרה בדרך ההיא כי לא מלבו ואנוס הוא ומחמת מכות ולא מאהבה ומה בצע בכשרון ההוא וטוב טוב היה כבד נכבדהו ואם ישוב עד ה' יהיה ברצונו הפשוט על כן אמר דע כי כשוט לסוס כו' והוא כי ידמה נפש הכסיל על גוו כרוכב על סוס או על חמור ודימה לשמ אלה כי יש ימאן לעשות הדת לבל יכנע מזמת זולתו ידמה לסוס שטבעו להתגאות לפעמים אף על בעליו כן יתגאה החומר על הנפש ויש שכסילותו תביאהו להמשך אחר טפשות כחמור המיטפס לבלתי הטות אל דרך חפץ בעליו אמר כי כאשר בשוט יכו את הסוס להשפיל גאותו ולהכניע לעשות רצון רוכבו וכמתג לחמור להמשיכו בדברי טעם ולהטותו אל הדרך אשר רוח הרוכב ללכת בו כי הצד השוה שבשני אלה כי גאות או טפשות היה מטעה אותם כי לא דעת ולא תבונה בהמה לדעת כי כל טובה עשות רצון רוכבם כי הוא הנותן להם כח לעשות חיל כי בו שמן חלקם ומאכלם בריאה ועל כן להביאם אל תועלתם הוא שוט לסוס וכו' כן הוא שבט לגו כסילים הם ב' סוגי כסילים הדומה לסום והדומה לחמור כי יכו את הגו הדומה לאלה למען יעשה רצון הרוכב בו הוא נפשו כי רצונו רצון קונו באמת והוא חפצו בלי ספק לולא שהגו הוא החומר שוגה ופתי על כן יכו בו להשיבו אל רצון נפשו כי הוא רצונו באמת של עצמו:

(ד) ועל ב' הסוגים הנז' הדומה לסוס ומתגאה על הכל ולא יחשיב אנוש אמר אל תען כסיל כאולתו שאם יתגאה נגדך כסוס אל תענהו על פי אלתו להתגאות גם אתה עליו ולדבר בו סרה פן תשוה לו גם אתה כי יצא חוטר מגזע הגאוה לחשוב כי כמוהו כמוך אך אל תחשיבהו לענות אותו כ"א הכנו בשבט בלבד ולא תענהו למען יאמר בלבו כי נחשב כבהמה בעיניך שיכו בה ולא יענוה ואז יכנע:

(ה) אך הסוג השני הדומה לחמור אשר לא מגאוה הוא עושה גם שצריך בשבט תכנו בצד מה לא תמיש מענות אותו כאולתו להמשיכו לפי דעתו בדברי טעם כמתג לחמור לאמר לו הלא חשבת כי בהתאוות החומר יש ממש ועל כן תמשך אחריהם ותתעצל ברצון קונך הנה על פי דרכך איעצך כי דעה חסרת כי מלבד שלא זו דרך האושר האמתי גם העולה על רוחך שטוב הוא לחומר גם זה לא יהיה כי הלא אין לך תאוה חומרית שלא תזיק לחומר כיתורי מאכל ומשגל ודומיהם כי גם שלא יועיל זה בלבד עד בשבט תכה את גוו גם ענה אותו כאולתו על פי דרכו פן יהיה חכם בעיניו לטפשותו בחשבו כי טוב ללכת אחר תענוגי בני האדם כי על כן ברא הוא ית' כל מעדני עולם ומה גם אם יביא ראיה מהמענה עצמו מן היין שמביא קרבן וההיקש בזה על כן זולת השבט גם ענה וכו':

יג

הלא כתבתי לך ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו כי לא ישוב להישיר מדותיו אחר שבאולתו אשר ימשך חכם בעיניו והנני מביא לך ראיה מוחשת והיא מהעצל כי אין לך חכם בעיניו כמוהו להחזיק בעצלותו ועל כן לא תסור מעליו רוע מדתו כי אין לך עצל שלא יבקש טענות ולפעמים כמתנבא לבל יתנועע ממקומו ואם ישיבו לו דברים של טעם לסתור תואנותיו יאמר כי סכלים המה והוא החכם וע"י כן רעתו רבה שבכל יום מתרבה עצלותו עד ימות ברעב ולא ישקוט עד יעקור ג' עמודי עולם תורה ועבודה וגמילת חסדים גם עם נפשו ולא דעת ולא תבונה לשוב מדרכו ולבא אל העמן נשית לב אל אומרו שחל בדרך כי לא מצינו עצל ידבר כהוללות הזה ולמה שלמה בחכמתו יוציא מךבו על העצל פתיות אשר לא יעלה על רוחו אמנם יאמר דרך על דרכה של תורה שהוא דרך עץ החיים ורחובות הן כמז"ל על ברחובות תתן קולה מקום שמרחבים ד"ת ונבא אל הענין הנה יש מתעצל מדרך עץ החיים זו תורה מעצלותו ונותן טעם לפגמו באמרו ירא אני כי כך היא דרכה של תורה פת במלח וכו' ועל הארץ תישן והנה שחל המדכאמ בדרך זו פן אחלה ואפול למשכב או שחל בדרך הוא המקרא שהוא דרזך לבא אל החכמה כי אמצא שם עימ ה' רגלי ה' געשה אדם בלשון רבים וההיקש בזה ולמה אשגה ושחל יצודמ ואהיה משחית מפשי ואם אכנס ברחובות התורה ארי בין הרחובות ואהיה טורף נפשי כי אטעה בין דם לדם בין דין לדין ואומר על טמא טהור כו' ומי הכניסני בזה טוב לי אשכים ואעריב לב"ה לעבוד את ה' ואעסוק שאר היום במלאכה ואהיה גומל נפשי כי טוב להודות לה' השכם והערב ולנמול נפשי מלבא לידי סכנה כמדובר:

יד

והנה זה חכם בעימו באמת רואה את הנולד ואין זה כי אם רוע לב ויצר עצלותו תדיחנו כי הלא עוד מעט וגם את הכל יגעל בעצלותו כי רוע מדתו תדיחנו והלוך ילך לאחור במקום שהיה ראוי לתקן עותתו והוא כי הוא החל לגעול בעסק התורה אך עדיין יעבוד את ה' ויעסוק במלאכה לגחם ביתו ואחר כך ימשך שאפילו לקום להתפלל שהוא עבודה לא תגיחגו עצלותו כי הדלת תכוב על צירה ולבא אל העמן נעיר כי אין סיבוב הדלת על צירה הוראת איריור על המטה כי גם אפשר תסוב בטרם בקר והלל השמש יצא על הארץ ועוד שהיל"ל ועצל שוכב וידוע שהוא על מטתו אך יתן דופי בעצל כי אחר אשר יעור משנתו לא יתן אל לבו לעבוד את ה' לקום בטרם בקר כי עצלה תעכבנו ומתהפך לכל צד להעביר עצלתו ולאיכול לה ואמר שלמה הנה כמקרה הדלת שתסובתסוב ותמיד הוא על צורה כן עצל יסוב יסוב לצדדיו ותמיד על מטתו אך לא זה הדרך רק כי במקום התהפכו על המטה יהפוך ברגליו כל הארץ ומיד יקום ולא יסוב על מטתו מתהפך לצדדין לארבעת רבעיו הגה שגם בתפלה בבקר געלה נפשו אשר בטלה בזה טענתו שחל בדרך כו':

טו

ועוד מעט שגם לעסוק במלאכה ללחם ביתו תדיחנוי עצלותו כי טמן עצל ידו בצלחת לחממה בתוך התבשיל החם וילאה להשיבה אל פיו לאכול מהנדבק בידו מהתבשיל והוא משל אל בני אדם שאפילו במלאכה קלה לאכול ולתת לתוך פיו יטמון ידיו בתואנת צנה ולא יעשנה באופן שעצלותו תדיחנו תחלה מן התורה ואחר כך מן העבודה היא תפלה ואחר כך מגמילות חסדים שלא יגמול חסד אפילו אל עצמו ונפשו לתת לתוך פיו לקיים נפשו בגופו והוא גמילות חסדים כמאמר הלל הזקן בלכתו לסעד שהיה הולך לגמול חסד עם נפשו ואמר כי זה גם אל רפשו לא יגמול חסד איך יגמול לזולת נמצא לאט לו עוקר שלשה עמודים שהעולם עומד בם תורה ועבודה שהיא תפלה במקום תמידין וגמילות חסדים:

טז

והן נ' אלה פעלה לו עצלותו מפאת היותו חכם בעיניו כי הלא אם יאמרו ט דברים של טעם בהחךו לאמר שחל בדרך כו' יאמר כי נסרחה חכמתם והוא חכם מהם כי לא ידברו נכונה כמוהו וזהו חכם עצל בעינו משבעה משיבי טעם הם המשיבים לו דברים של טעם הנה הבאתי ראיה כי אם ראית איש חכם בעיניו ואיבד נפשו ובשרו באפילו לתת לתוך פיו לא ישתדל וימות ברעב ובחוסר כל:

יז

כי יהיה ריב בין אנשים יש עובר נריב לא לו ולא כלאחר יד רק מתעבר ובוטח בעצם ויש כמתלהלה כנלאה הבלתי חפץ להתקומם רק מדבר דברים כלאחר יד הבלתי נראין לכאורה לכוונה רעה והם כחצים ומות אמר שהראשון אינו כל כך קשה שאדרבה לעצמו הוא מצר יותר מלבעלי הריב ולא ימר להם כל כך באמרם הרי מגלה דעתו שמתעבר על הריב ובנפשו ידבר כי הוא כמחזיק בשתי ידיו בשני אזני הכלב אחד מפה ואחד מפה שיתעתד לינשך בכל אחד משתי ידיו שהכלב אז יחרץ ויהפוך ראשו ימין ושמאל וישכנו כי קרובה אזנו שראשו חדה לישמט באופן הוא מעותד לקבל רעה מכל צד או לפחות מצד אחד כן המתעבר בריב קרוב להיות נשוך מכל אחד מבעלי הריב או לפחות מאחד נמצא כי האיש ההוא לא יתייחס רק למבקש רעת עצמו כי לא יוכל להשמט מבעלי הריב לומר לא לרעה כוונתי וזה אינו קשה כל כך בעימ בעלי הריב:

יח

אך אשר אינו מתעבר בעצם בריב רק כמתלהלה מלאה ובלתי מתחזק לריב כי אם מורה שצר לו וכלאחר יד מדבר דברים רעים אפילו יהיה יורה זיקים ושביבים המתכבים ובלתי מזיקים הם למריבים חצים ומות באמרם מי יתן והיה נכנס ומתעבר מגלה שרעה בלבבו ולא יעשה כמתלהלה כלאחר יד והוא מורה חצים ומות:

יט

וכן יש אחר דומה לזה שגם שלא יצא לפועל רעתו היא כחצים ומות והוא המרמה את חברו באופן בלתי נרגש וכשהורגש עושה עצמו כמשחק ואומר לו הלא משחק אני ולא בקשתי רק לצערך בדרך שחוק גם זה רע ומר שירגיש רעהו כאלו חצים ומות ירה עליו עם שהרמאות לא יצא לפועל באמרו כי המרמה בחוש לא ימר לו כמחפה הלזה ומתראה כאוהב על שהורגש נעשה כמשחק כו' וזהו כן איש רמה כו' כן חצים ומות כנזכר הוא אשר רמה וכו':

או יאמר כי אין לאדם לבטוח באשר רמה אותו ואחר כך אמר לו הלא משחק אני וביטל רמאותו אל יאמר הגה אם היה חפץ להרע לי למה חזר ואמר הלא משחק אני ולבטלו אך הוא כי טוב לבו עמי ואוכל לבטוח בו תמיד אמר כי אין זה דומה אלא למתלהלה היורה וכו' והוא כי החפץ לירות חצים ומות וכדי שיבטחו בו לא ישמרו עצמם ממנו עושה עצמו כמתלהלה ובלתי חפץ להרע רק יורה זיקים המתכבים מיד ובלתי מזיקים כמשחק עמו ואגבן חצים ומות כשיבטחו מלהשמר באמרם זיקים המה ומשחק הוא כן כמשל הזה הוא איש רמה את רעהו וכו' כי אין כוונתו רק להבטיח את רעהו בקלות כדי לרמותו בחמורות ויפול בשמת רשת ולא יוכל קום:

כ

בא לספר בגנות הנרגן המוליך ומביא מזה לזה דברים קשים והנה יש מדון ויש ריב ויש איש מדמם מחרחר ריב ויש נרגן והוא כי ריב יקרא בהתחלה ומדון אחר התעצמם בריב ואיש מדנים הוא המחרחר את הריב הקטן ועושה אותו גדול בעצם ובגלוי וגרגן הוא המוליך ומביא כלאחד יד כאשר יפרש ואמר הנה כאשר באפס עצים תכבה אש מאליה כן באין נרגן ישתוק מדון אף אחר התעצמם שתקנא מדון:

כא

אך אגיד לך מה גדלה רעת הנרגן על איש מדמם והוא כי הנה כמטיל פחם לגחלים שיבעיר ויעשה אש גדולה ממציאות גחלים וכמטיל עצים לאש גדולה כן הוא איש מדינים לחרחר ריב כי הלא יתחכם לעשות רע והוא כי כאשר הגחלים שאינן אש דולקת רק גחלים בעלמא אם ישליכו שם עצים לא יבעירו כי קשים הם לאחוז בהם אור הגחלים וגם הגחלים עצמם לבדם אפשר שיכבו אך מה יעשה החפץ להבעיר את הבערה בעצם יביא תחלה על הגחלים פחם עד יעשה אש גדולה ואחר כך יביא עצים על האש הנעשה מהפחם על הגחלים ויבעירו עד בלי די ויתמיד כן יעשה איש מדנים בהיות הריב קטן כגחלים בעלמא לא יביא לשון הרב עצום כעצים כי יאמר הלא לא יקבלו כי יאמרו שעדיין לא הגיע הריב אל גדר זה שידבר רעהו דברים קשים כאלה ולא יאמנו דבריו ואולי אדרבה יכירו כי לבבו להרע ויתבטל הריב לכן מה יעשה יטיל פחם הקל לתפוס הגחלים בו הוא לשין הרע קל מעט ויאמינו לו ותעשה אש מהגחלים ואחר הבעירו הגחלים והאש ויגדל הריב בין האנשים אשר להם הריב אז יביא עצים על האש הם דברים קשים להגדיל המדורה כי אז גם שהם ענינים זרים ולשון הרע עצום לא יחדלו מהאמין כי בערה בם אש המחלוקת ויבער ויתמיד כאש עצים העושה שלהבת ומתמיד:

כב

ואמר כי על כל זה הנרגן העושה הרע בהצנע וכמתלהלה קשה הימנו כי הלא איש מדנים מגלה לבו ומטיל פחם לשונו הרע לעימ הכל ונרגש כמטיל פחם לגחלים ועצים לאש ולא ידאג האיש כל השונא שמגלה שנאתו או עושה רעה שמגלה רעתו כאשר על הנרגן שעושה הרעה ומראה עצמו כמצטער כל הדבר ובלתי מכדן להרע קשה מהכל וזהו דברי גרגן כמתלהמים וכו' כלומר מי יתן והיה הנרגו כאיש מדנים שמחרחר הריב באופן נגלה כמשליך פחם לגחלים ועצים לאש אך דבריו הם כמתלהמים שהם כמתהלמים ומצטערים כמקבל מהלומות מדאגה מהדבר שמביא הרכילות כמצטער אומר אוי לי כמה אני מצטער על משאכם וריבנם והלואי לא הייתי שומע מה שנדבר עליך כי צר לי מאד וכן ישוב על שכנגדו ואומר צר לי עליך כי שמעתי עליך דבה רעה והנני מתלהם ומצטער על הדבר והלואי לא נמצאתי בדברים האלה כי רע עלי המעשה וע"י אומר הדבר כן משתקע הלשון הרע עד חדרי בטן שאומר בלבו כל א' מהם הנה איש צדיק האיש הזה כי הלא מצטער הוא על הדבר ואילו לא שמע לא הגיד ומי יודע אשר הוא מעלים מפני השלום מצדקתו ואין ספק שמגלה טפח ומכסה טפחיים ונהפוך הוא וזהו דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן ובתחבולה זו שעושה כמצטער ומדבר כחולה אפי' באפס גחלים והתחלת ריב יגדיל המדורה מה שאין כן איש מדנים שלא יבעיר רק בהדרגה ובהיות כבר גחלים:

כג

ומה בין זה לאיש מדמם המחרחר ריב בגלוי הוא כי האיש מדמם אינו עושה צפוי לרוע לבו ואפשר לא יקבלו ממנו כי רע עליהם המעשה אך זה מראה כסף מבחוץ עם שהוא סיגים אך הלב הוא חרס אשר הלב רע מצופה בו על כן יחשוב הרואה כי גם לבבו הפנימי כסף ואין רעתו רק היות בו סיגים ובאותו צפוי יצוד הלבבות וידליק ודאי לב השומע והם קשים מרוע הלב הפנימי כי האדם יראה הצפוי ולא הפנימי נמצא כי השפתים המצפים הם הדולקים בעצם והלב אינו רק רע אך אינו דולק כשפתים וזהו שפתים דולקים ולב רע:

(כ) או יאמר באפס עצים וכו' ובאין נרגן ישתוק מדון שהנרגן עצמו כעצים לאש:

(כא) והביטה וראה רעתו כי עם שיראה הנרגן שהוא פחם לגחלים ועצים לאש כי כאשר הפחם הניתן על הגחלים להבעיר האש את עצמו הוא מכלה גם הוא כגחלים וכן העצים אשר על האש כן הנרגן בחרחרו הריב מבעיר ומכלה את עצמו גם הוא לגודל העון בכלל המריבים כנודע מענשו ואף על פי כן אם הושרש הנרגן להיות איש מדנים לא יחדל מעשות מלאכתו זאת וזהו פחם כו' לומר גם שהנרגן הרזכר הוא פחם לגחלים ועצים לאש אם הושרש בדבר עד גדר יקרא איש מדנים עם כל זה עודנו מחזיק ומיטפל לחרחר ריב ולא ימיש וזהו ואיש מדינים לחרחר ריב:

או גם שיראה פחם לגחלים ועצים לאש הם הכנות להבעיר האש בין המריבים שיראה ביניהם דברים קשים ורעים שמאליהם יריבו על ידי פחם ועצים שביניהם לא יאמר הנרגן מה לי עוד לחרחר ריב אם מעצמם יש להם אש ועצים הרבה אך עם כל זה מדנים עודני עומד לחרחר ריב וזהו פחם כו' ואף על פי כן איש מדמם לחרחר ריב והוא ששמת כל כך במלאכתו ובחרחרו ריב:

(כב) כי הנה דברי נרגן יהיו כמתלהמים שידבר כמצטער על מריבותם ואדרבה והם דברי רגונו יערבו לו וישמח בהם כל כך עד כי ירדו עד חדרי בטן כי עד שם יקבל הנאת עריבותו שאין לבו כברו וחושב להסתיר מהמריבים שמראה תומה ובתוכו יטמא למען יחדקוהו לאוהב:

(כג) והעולה כל רוחו להסתיר דבר היו לא יהיה כי הלא ברית כרותה לשפתיו לגלות רעתו כי לא יבצר ממב שפתיו מדבר דבר תגלה רעת לבבו כי הלא ידמה לכסף סיגים מצופה על חרש כי למה שהכסף בלתי מתדבק ומתערב בחרש וגם הוא כסף סיגים בלתי מתקשר בעצם ממה וביה על כן לא יבצר ממנו סדקיסובקיעים ובהסיראה בחרש בפנים כן שפתי נרגן אשר הם ככסף סיגים שמראים כסף והוא סיגים שאין ספק יבקעו מתוכן דברים שבהן יראה לבבו הרע כהגלות החרש בבקיעי הכסף סיגים וזהו כסף וכו' שפתים דולקים בדברו באופן ידליק וחלהם אותם השפתים ידמו לסיגים מצפים הלב רע שלא יבצר מראות ברעת הלב מתוך הסיגים כאמור:

כד

וזה דרכו של איש זה שאחר הגלות לבו מתוך דבריו ונמצא כגנב במחתרת מה יעשה ישוב לחפות ולשום טלאי על גבי טלאי על הסדקים ובקעים שבהם נגלתה שנאתו לבל יראה כשונא כי אם שמאהבה ידבר וזהו בשפתיו ינכר שונא שחוזר ומתנכר בשפתיו מהיות שונא ולהראות כי לא שונא הוא ולא כן לבו כ"א ובקרבו ישית מרמה ואשר ייטיב אמריו אין זה כי אם מן השפה ולחוץ:

כה

לכן איש כזה כי יחנן קולו ויהיו דבריו כמתלהמים אל תאמן בו כו':

כו

אך תכסה שנאה מאתך שלא תגלה לו שתשנאהו במשאך ומתנך עמו וזהו במשאון למען יחשוב שאינך מבין רעתו ורמאותו אשר שת בקרבו ובזה לא ימשך ממך ויהיה הולך ומתגלה רעתו יום יום או לאט לך תדרוש ותחקור בדבותיו עד תגלה רעתו ברבים בראיות ומופתים שלא יוכל להכחיש ויתפש כגנב במחתרת כי מצוה לפרסם הרשעים כאלה:

כז

ושמא תאמר אולי לא תגלה רעתו ומה בצע בכסותו שנאה לבל ישמר עד יפול ויתגלה אל תירא מזה כי הלא ברית כרותה מאתו יתברך כי כורה שחת בה יפול ולא יבצר מהתרגל ומהשתלשל הדברים שמתוך דברי עצמו או על ידי זולתו יפול ויאחז במצודת רעתו ואם אמת היה הדבר אשר היה מוליך ומביא מזה לזה ולא היה כורה שחת אשר לא היתה רק גולל אבן כבור המתגלגל ברגל אדם שמציאות האבן נגף היה בעולם אלא שהיה הוא גולל אותה מזה לזה גם היא אליו תשוב דכל שכן שהוא חוצפא ולישנא בישא:

(כב) או יאמר דברי נרגן וכו' ראה נא דברי גרגך לבל ישתוק מדון איכה יעשה ידבר תחלה דבריו כמתהלמים ומצטערים על צרת האחר למען לא יחשדוהו ויאמנו דבריו והוא מכוין להפילו בראש המריבה מראה שמצטער ודבריו ירדו עד חדרי בטן על ידי החלו כמצטער:

(כג) ובראותו כי כזביו הם ככסף סיגים מצופה על חרש שנעשה בקיעים וסדקים ובלתי מתדבק אל החרש כן יוכר מתוך דבריו כי אין לשקרו רגלים כי יתגלה כדלעיל וזהו כסף כו' כן יתגלה חרש רוע לבו אפילו מתוך דבריו ע"כ יירא פן יבא מי שעליו הוציא הדבה ויכזיבנו ויראה בפניו כי שקר כזב על כן בכלל מה ששפתיו דולקים מעתה:

(כד) הוא שאומר בשפתיו ינכר וכו' לומר הלא ידעתי שאם תאמר אליו מה שאמרתי בדבר סרה הלא יכזיב וכחש בך שלא יצא מפיו דבר רע ובשפתיו ינכר מהיות שונא ויאמר דברים מראים שאדרבה אוהבך הוא כנפשו אך דע אפוא כי ובקרבו ישית מרמה:

(כה) לכן כי יבא וידבר אליך רכות וירבה אליך תתנונים הוא מן השפה ולחוץ הקול לבדו הוא טוב וזהו כי יחנן קולו אל תאמן בו וכו':

(כו) כי דעתו הוא שתתכסה שנאתו ממך במשאון אשר ישיאך ויפתך ובסוף לא יבצר שירע לך גם בגלוי שתגלה רעתו בקהל:

(כז) לכן מה שעתיד לעשות לך אחר כך עשה לו אתה מעתה כי כורה שחת בה יפול וגולל אבן כזה שהיה גולל ועושה גרמא לרמותך אליו תשוב מעתה וקום בקהל ותרע לו ותחרפהו כאשר עתיד לעשות לך וזה יורה כמתלהם על רעתך ומיעצך לטובתך והוא תכלית הרשע והסכסוך לחרחר ריב ולבל ישתוק מדון ולשיאמר דבריו עושה בתחלה עצמו כמצטער ודבריו כמתלהמים:

כח

ושמא תאמר אם כן אפוא בבא לפני לשון שקר לחרחר ריב אדכאהו בשוט לשון בל יראה עוד פני אל תעשה כן כי הלא לשון שקר ישנא למדכאיו אך אם כי שנאמר לו יש לו פה חלק טוב הוא יעשה מדחה שידחה אותו לומר שאינו מאמין ולא ידכאהו.

או קרוב לזה כי לשון שקר ישנא דכיו ואם נראה שמראה שאינו שונא רק מקבל מה שתדכאהו ואומר זה נראה לי ואתה דע לך וכיוצא בזה והולך לו הוא שפה חלק אשר לו יעשה מדחה בחלקלקות ובקרבו ישים ארבו ושנאתו לכך אות לבל דכות אותו רק יאמר שלא יאמין לדבר הזה ושגם הוא לא יחשוב תועה על שום בר ישראל כאשר חשדו וזהו שסמך שלמה ואמר לשון שקר וכו':

(כז) הנה דברתי דופי על המריבות ועל עושיהן והנה הן לאות באמת מחמת שנאמר על כן איעצך תמנע שנאה בכל מאמצי כח ואם יבא לפניך איש ושקר בפיו שמהלל ומשבח עצמו שיפליא לעשות וידעת כי שקר מליו אל תדכאהו לאמר מי אתה הר הגדול ומי ביתך בישראל ומה יכולת עשות כי הלא בדברי אמת תקנה שונא אחד כי לשון שקר ישנא דכיו וגם לא תחניף אותו אך ופה חלק אם השומע יש לו פה חלק להשיב לו בחלקות באופן לא יכעוס עליו יעשה מדחה יעשה לו דחייה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.