אלשיך/משלי/כא

אלשיך משלי כא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לא יירא מפחד משפט מעוקל כי ה' לא יעזבנו ברשת צאת דבר בלתי מתוקן מתחת ידו כי הלא פלגי מים לב מלך וכו' כי כאשר הפלגי מים הבלתי נגרים אנה ואנה הוא לב מלך שיהיה נדון בקרבו ולא תטה בחירתו אל אחד הצדדין כי יראה לפניו דין מרומה אז הוא ביד ה' לכל אשר יחפוץ הוא יתברך יטנו עם שלשאר בני אדם הבחירה חפשית למלך הוכן יתרון זה מפני תיקון הכולל.

או על דרך זה כי בהיות בלב מלך שני פלגי מחשבות הפלג האחד מלא מימי מחשבות לזכות את הא והפלג השני לזכות את שכנגדו אז הוא יתברך אל אשר יחפון מהפלגים יטנו את הלב.

או יאמר פלגי מים וכו' כי למה שבחירת האדם חפשית והן המלך יהיה כאחד ממנו בעל בחירה ורצון ולכן הלא כמו זר יחשב אשר ממכון שבתו ישגיח על כל פרטי יצוריו ורחמיו על כל מעשיו עד ביצי כנים ואהה יקרא ה' להמון יצוריו לתת אותם ביד אחד האדם די יהוי צבו יהוי קטיל על פי בחירתו והיה כצדיק כרבע אין אומר השב בהשתרר השורר עלי אדם רב ואיה אלהי משפט חלילה לאל מהפקיר יצוריו על כן בא ויאמר דע אפוא כי אין המלך עושה את כל מאומה בלתי רצונו יתב' כי לא ישליטנו האלהים על מעשה ידיו לעשות בהם כרצונו כמז"ל דאפילו ציפרא בלא הורמנא דשמיא לא מתציד ולא יגזור על איש מלך הארץ אשר לא יהיה נשפט מן השמים כי אשר נגזר עליו מלמעלה הוא העולה על שולחן לב מלכים כי לא על פי מלך לבדו יחיה האדם או יומת כי על כל מוצא פי ה' וכמה פעמים גוזר אומר מלך בשר ודם ושב ומהפך גזרתו ואין זה כי אם שמן השמים השיבוהו ע"י מלאך מליץ הליץ עליו לפני מלכו של עולם ואז ראה ויתר מעליו רוח המושל כי גם שכל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס בחירתם יראו ויעשו לא כאלה חלק המלך די מן רבותא די אתיהב ליה אם אשר יעלה במזלג בחירתו יעשה מי יודע רוח המלך אם יגזור המותה לחסידיו יתברך או יחיה רשע או תם ורשע הוא יכלה והמכשלה הזאת לא לאחד ולא לשנים כי אם לעם גדול ורב וזה מאמר שלמה בחכמתו הנה פלגי מים היא לב מלך כי כאשר הפלגי מים טובתם ונזקם ימשך לרבים כי רבים שתו רבים ישתו ויחיו בהם ורבים יטבעו בהם וימותו כן לב המלך רבים יחיו יהנו ממנו ורבים יתעתדו לטבוע במימי כוס חמתו על כן הוא ביד ה' על דבר צורך הרבים ולא ישתו מכוס חמתו רק בני תמותה בב"ד העליון ולא יצדיק רק הנושע בה' לפני בית דינו הגדול והקדוש והראיה לזה כי הלא תראה כמה פעמים בהיות מלך הארץ על גזרה אחת יתהפך ממנה ואין זה רק כי הוא יתברך הטה את לב וזהו על כל אשר יחפוץ ישנו כי על כל אשר יחפוץ המלך הנזכר כלומר בהיותו כבר על הדבר חפץ לעושות יטנו הוא יתברך ממנו ולא יעשה אשר דבר רק הטוב בעיני היוצר לעשות ומזה נקח אל כל משפטו ודינו ובזה היטיב אשר דבר באומרו על ולא אמר אל אשר וכו':

ב

ככלות שלמה מהודיע מה בין היולך ובין העם כי לב מלך ביד ה' ואין בחירתו החלטית כאחד האדם ראה והנה אפשר יצא עתק מפי איש לדבר ולומר שטנה נגד בחירת שאר האדם כי יאמר שאין ביד כל אדם להרע או להיטיב בהחלט רק הכל בידי שמים כי אם החי העולמים יתן אל לב איש להיטיב הוא ייטיב ועד ממהר מקרא שכתוב ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' ומה גם לרז"ל האומרים כי באמרו יתברך מי יתן והיה לבבם וכו' למען יאמרו תן אתה וכפויי טובה קראם ה' על בלתי אמרם כן וכן בדוד הוא אומר לב טהור ברא לי אלהים הט לבי אל עדותיך ב' יוכל איש לדבר כי גם שלא בן ה' הוא זה הלא אפשר כי טבע איש יטה בחירתו אל איכותו כי אשר בטבעו להיות לו רום עינים להביט בדרך שלוח ומה גם אם גם יהיה רחב לב להרהר על כל דבר בלי מתג ורסן כי הלא לא ימיש מעשות הרע בעיני ה' על כל דבר פשע כי עיניו יחזו ולבו יחמוד בהרהורו והוא יעשה כי עינא ולבא סרסוסי דעבירה עין רואה והלב חומד ואברים גומרים וכן אשר נברא חרוץ בטבעו יתעתד להטיב כי ירבה לחשוב מחשבות עד רדפו לעומק הליכות עולם הבא ולההביל העולם הזה ולא יחטא או ימהר לשוב מאשר חטא על הנפש אך איש בער לא ידע ליזהר לעשות הטוב ומה גם בהחפזו במעשיו בלי מתון כדרך נבער מדעת כי על כן נקראו הפתאים נמהרים באופן שתחת זאת יאמר איש כי אין על הנמשכים אחר תגבורת טבעם לעשות הרע אשמת דבר כי כך נוצרו מן הבטן בטבע מדה המחטיאה.

שלישית יתאנה איש להקל מעליו אשמת סורו מאחרי ה' ותורתו מפאת שפתי חלקות אשר יתחברו אליו ויאמרו לו למה קודר תתהלך לפעול אוצרות למעלה ולמען תחיה בעולם הבא תמית עצמך בעולם הזה ולמה תרדוף אחרי מה שאינך רואה בעיניך ותבקש מות לעצמך פה והלא כמה שודדים שמנו עשתו ויעשירו ומי גרם עשרם לולא רחקו מעשות המשפט והיושר.

ד' קרובה לזה אשר חוברה לו יחדו בביתו ובחומותיו אשת מדינים המרחקתו מאחרי ה' אם טוב וישר הוא ומה גם אם הוא עקש שעוה עוה תשימנו באופן שעל כל אלה החי יתן אל לבו לעשות הרע על כן בא שלמה בחכמתו לנתוש ולנתוץ מעמד ארבעתם ולהעמידנו על האמת על הא' אמר דע אפוא אמונה אומן כי כל דרך איש להרע או להיטיב הוא מה שישר בעיניו ולא בעיני היוצר יתברך כי הכל בידי שמים חוץ וכו' ואשר תראינה עיניך ככתוב למעלה כי הוא יתברך נותן לב טהור ומטה לב אנשים אל עדותיו אינו שמכריח חלילה דנן ותוכן לבות ה' שמקנה הכנה יתירה בלב בלבד והוא על אשר החל להטיב כנודע:

ג

והראיה לזה כי הלא הראה כי עשה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח כדבר שנאמר כי ידעתי וכו' ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט ציון במשפט וכו' שמוע מזבח טוב וכו' וכאלה אין מספר ואלו היה גם המעשה בידי שמים למה יבחר במעשה הצדקה מבזבח הלא אשר ישים אלהים בלב איש אותו יעשה אך זה יורה כי הבחירה חפשית בכל אשר ישנה מפעולות הטוב ובהפכן:

ד

וגם הב' לייחס הדבר אל הטבע כי יש טבעו להיות לו רום עינים ויקשה ממנו להעביר מראות ברע ומה גם אם רחב לבו להרהר ולחמוד והן הנה סרסורי דעבירה ותהיינה הכנה אל כאברים לעשות הרע כניר להצמיח האדמה ולתת פריה דע לך כי רום עינים ורחב לב אינם ניר רשעים באמת להחטיאם כי הלא גם בלא יבצר מהיותם סרסורי דעבירה הנה אם יצוייר נשמר האיש ההוא מהטמא אבריו גם מחטאת שוגג לא יאונה לו עון גם אם טבעו להיות עיניו משוטטות ולבו רחב להרהר כי לא יחוייב ישוטטו ברעה או יהרהר בה ואולי עיניו ישוטטו על ספר ה' ורחב לבו יהרהר בתורה אך אשר יהיה באמת ניר רשעים בעצם הוא החטאת אשר החל לחטוא שתכינהו ליזרע ולהצמיח בו כמה עבירות כניר אל השדה ולא יהיה הניר רום עינים ורחב לב וזהו ניר רשעים חטאת:

ה

וגם אשר יולד חרוץ בטבעו אל יעלה על רוחך כי יוכן להיטיב וההפך באץ בדרכיו כי אתה דע לך כי מחשבות חרוץ אך למותר כי הלא אשר הוא חרוץ וחריף בתכלית הרבות מחשבות לעשות מעשה אך למותר כי לחריצתו מתון מעט לחשוב יספיק לו ואולי ברבוי יפלש נתיב היושר בחריצות ויקולקל וכל אץ בלי מתון מחשבות כולל חרוץ או בלתי חרוץ יהיה אך למחסור כי תתעהו מהירותו ולכן לא יחוייב היות החרוץ ישר מעשהו כי לפעמים ירבה לחשוב ויקולקל ולפעמים לחריצותו יהיה אץ ויקלקל וגם הבלתי חרוץ אפשר לא יהיה אץ וישכיל להטיב:

ו

ועל הג' כי יתפתה איש מלשון דוברי שקר אשר יתלוו אליו אמר הן אמת שפועל אוצרות שהוא סגול מצות ומעשים טובים שהם אוצרות אמתיים אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לחיי העולם הבא בהמית עצמו בעולם הזה כמז"ל מה יעשה אדם ויחיה ימות הנה בנפול הפועל הנזכר ביד לשון שקר לא יאמר כי פועל אוצרות טוב לפועלם רק שאדרבה פועל אוצרות הוא הבל נדף של מבקשי מות וסיגוף בעולם הזה כי תאמר לשון שקר לצדיק פועל אוצרות עליונים שהפועל ההוא הוא הבל נדף של מבקשי מות וסיגוף בעולם הזה:

ז

והראיה שיביא לדבריו הוא באמור הנה שוד רשעים שיעשירו משוד שישודדו מה יגרום היות להם השוד והעושר ההוא אם לא כי מאנו לעשות משפט שלא הוקשה בעיניהם עשות עושר ולא במשפט ובטענות אלו יסירו את הנלוה להם מאחרי ה':

ח

וגם הד' הקרובה לזה אשר לו אשת מדינים המרחקתו במדיניה מעבוד את ה' ומה גם אם היא מהאומרות הביאה ונשתה ומה בצע כי תכלה ימיך בעבוד אלהים עליה אמר הפכפך דרך איש וכו' טוב לשבת וכו' לומר הנה אשכילך רעת חברתה כי עזה כמות היא כי לא יעלה על רוחך לומר כי אין רעתה רק לפי הכנת בעלה והוא כי שלש מדות בהנהגות האיש עם האשה אשר לקח יש דורש טוב ודובר לה שלום ולא כן לבו עמה וההוא יקרא הפכפך שבמצב א' בעצמותו יש הפך פיו ולבו הפכיים זה מזה ויש מתנהג כזר עמה בדבורו ובמעשיו ויש לעומת אלה זך בלי שמרים שלם בלבו וגם פעלו אשר יפעל לה ישר וטוב בדבור ומעשה והיה מקום לומר כי המתנהג בשני הדרכים הראשונים הוא אשר תצר לו אשת מדנים במדיניה אך אשר לו הדרך השלישי אדרבה ימתיק מרירותה להתהפך לו לאוהבת אמר דע אפוא כי ברית כרותה לאשת מדינים כי בין אשר הפכפך דרך איש הוא הסוג הא' בין אשר הוא זורק מרה הוא בעל הדרך הב' וזהו וזר בין גם אשר זך וישר פעלו הוא השלישי:

ט

לכל א' משלש אלה טוב לשבת על פנת גג משולל חברה לחורב ביום ולקרח בלילה מהיות עם אשת מדינים ולא בלבד בהיותם יחידים ביתה היא והוא כי אם גם בבית חבר שדרים גם אחרים בביתם עמם לא תבוש מלעורר מדינים:

י

ולא יקשה בעיניך איך לא יסכר פיה מלריב עם אשר זך וישר פעלו ומה גם בבית חבר כי הלא נפש רשע אותה רע בטבעו לכן לא יוחן בעיניו רעהו כי לא יהיה לחן בעיניו כן יקרה לרשעה זו עם גבר עמיתה כי לא יוחן בעיניה ועל כן אין מעצור למדיניה כי אין אישה מוצא חן בעיניה ואם כן אפוא מי האיש החפץ חיים עם אשה כזאת ולא יברח וימלט נפשו מלדור עם נחש בכפיפה הנה בזה נחש שקטה תואנת המתאנה על העדרו מעבודת קונו מפאת חברתה כי הלא בלעדי זה לבל ימאס חייו חוייב התרחק ממנה.

או יאמר נפש רשע וכו' הלא אמרתי לך בל תתאנה להקל מעליך עבודת בוראך על חברת אנשי רשע האומרים להסירך מאחרי ה' כי פועל אוצרות של מעלה הוא קש גדף של מבקשי מות בעולם הזה וגם לא על חברת אשת מדינים הלא אפשר תאמר הן אמת שלא אקשיב אל אשת מדינים ואעזבנה אך מי האיש יוכל להמלט מהנעשים כאוהבים וחסים עלי בל אבקש מות לעצמי בסיגופים לקנות חיי העולם הבא הבלתי נראה לעין מי יעצר כח לבלתי התפתות על כן יצאתי לקראתך לאמר לך שים כה נגד עיניך ואם יפתוך חטאים אל תאבה והוא כי לא מאהבתו אותך ייעץ אותך בל תבקש מות כי איננו רק שנפש רשע אותה רע להחטיאך ולא שיוחן בעיניו רעהו שיחוס על סגופו או יאמר לא יעשה למען תהיה רעהו רשע כמותו לאהבה אותך כי תהיו אז שוים כי הלא לא יוחן בעיניו מי שהוא רעהו רשע כמותו:

יא

והלא תענה ולמה לא יעניש הוא יתברך את האיש ההוא כי לץ הוא ולא מאהבה ידבר ואני אראה ואקח מוסר כי בענש לץ יחכם פתי ואז יכנסו דברי מוסריך אלה בלבי כי אראה בעיני ובאזני אשמע ולבבי יבין וזהו בענש לץ יחכם פתי ואחר שאחכם פעם א' כל מה שתשכילני במוסרי השכל אקחנו לשמור ולעשות כי בהשכיל לחכם יקח דעת:

יב

אל תחוש על זה כי הלא ישרים דרכי ה' וצדיקים כו' ופושעים כו' כי דע אפוא כי אשר הוא צדיק לא ישוב מצדקו בראותו כי אזלת ידו ונחת שלחן בית רשע מלא דשן כי אדרבה ממנו יקח לעבוד את ה' כי זאת ישיב אל לבו אם לעושה רצונו כמוני יצר לי לעוברי רצונו כמוהו על אחת כמה וכמה ואין זה רק שאוכל זכותו לרעתו אחרי מותו וזהו משכיל וכו' שמתבונן מעתה הצדיק את אשר יהיה לבית רשע לעתיד ולא אל אשר בו עתה אך ופושעים יכשלו בדרך ה' הלזה בהטיבו את הרשע וזהו מסלף רשעים לרע כי טוב הרשע מסלף את הרשעים יותר לעשות רע:

(ג) או יאמר עשה צדקה וכו' עם היות שמעשה הצדקה שלום גם המשפט משפט שלום בל יבלע איש את אחיו וגם זבח החוטא משים שלום בינו ובין קונו יתברך על כל זה הצדקה ומשפט נבחר לה' מזבח עם ששלום הזבח הוא על עצמו:

(ד) והטעם כי לא יבצר או הזובח על שגגתו חטאת או על הרהורו עולה יש בידו גם זדונות או אין לו רק הרהור או פעולה של שוגג בלבד אם יש לו רום עינים לראות ברע ורחב לב לחמוד הם סרסורי דעבירה שאחריהם בזדון אברים גומרים מה יסכון לו חטאתו או עולתו ושרץ זדונו בידו וזהו ניר רשעים לקוץ קוצי אשמתם כניר את השדה אינו רק חטאת על שגגתו לבדה:

(ה) ואם חרוץ הוא ולא יעשה מעשה הרעה אשר יחשוב לעשות כי חריצותו תעכב בידו באופן שעולה קרבנו על מחשבתו לבדה הנה מחשבות חרוץ אך למותר כי הלא טוב היה העדר החולי מאשר יחלה להרפא ואם כל רשעו שוגג שהוא אץ במעשה בלי משים לב אם היתה חתיכת חלב או שומן והביא את חטאתו לא שלמות הוא כי כל אץ אך למחסור כי זאת רעתו תורה חסרון בנפשו כי לו נפשו מטוהרה היתה לא יצאה תקלה מתחת ידו כד"א גם בלא דעת נפש לא טוב ולא ימלא זו חסרונו זבח קרבנו לכן אמור כי אין במשפט וצדקה:

(ו) וכי תאמר בלבבך הלא זבח טוב שמתקן אשר עותו ובלעדו יהיה פגום ולא כן הנמנע מצדקה ונושפט שהם הבאת תועלת ולא תיקון ההיזק כי אינך אלא טועה כי דע אפוא כי המנע מאחד מאלה הוא רק רע ולא העדר תועלת לבד כי המונע עצמו מן הצדקה שופך דמים יחשב ומחייב את ראשו וכעובדא דרב פפא דאשליף דרגא מתותיה כו' וזהו פועל אוצרות למעלה שהוא מעשה הצדקה כמאמר מונבז בלשון שקר הוא קש נדף כי יהביל ענינה לבלתי תת והם מבקשי מות באמת כאמור:

(ז) וגם הנמנע מעשות משפט רעתו רבה כי כל עון שוד רשעים תלוי על צואר אשר ספוק בידו לעשות משפט ולא יעשנו וזהו שוד רשעים יגורם כו' לומר מה שיגרום להם שישדדו הוא כי מאנו לעשות משפט הנה כי העדר צדקה ומשפט קשה מהעדר זבח:

יג

נכנס בזעקה ויצא בקריאה אפשר יאמר שיבא לידי זלזול עד גדר שאין צריך לומר שלא יצילוהו מצרתו כי יזעק על שברו כי אם גם לא יחשיבוהו במענה לשון לענות אותו:

או יאמר מקושר אל הקודם ואל מה שאחר לומר הלא כתבתי לך כי השופט הארץ ולא יעשה משפט קולר שוד רשעים תלוי עליו והנה תחת שלש ימנע השופט או מפאת היות כל אחד מהבעלי דין עקש אשר מדרכו לזעוק בקולי קולות במסירת דין על שכנגדו ועל המחייבו אשר לא כדת לדעתו שנית כי יאמר אולי יתחייב העשיר בעל דינו ופן יאנף ויקפוץ את ידו ויאנוץ את לבבו מלהטיב לי ולא על עצמי אני דואג כי על כמה צדקות שהייתי עושה בהטבתו ועתה תגרע מצוה רבה ממני ומה גם אם הייתי זוכה למתן בסתר כי רבה היא.

ג' פן יתחייב העני בדין וצר לי עליו אהיה לו למחתה שיחת על ידי על כן בא ויאמר אל נא תמנע מאחד מאלה כי הלא אוטם אזנו מפאת זעקת דל גם הוא יקרא אל השמים מעל ולא יענה לעומת אשר הדיין קץ משמוע זעקתו:

יד

ועל הב' בל ימנע העשיר מלהטיב לך ותמנע גם אתה מחונן דלים אמר דע אפוא כי אינך אלא טועה כי הלא הן אמת כי מתן בסתר שהיא הגדולה שבצדקות אשר תוכל עשות אם ייטיב לך הוא מרד עצמו יכפה אף גם אחר שגובר עליך אך הוא בהיות המתן בהיתר אך אם הוא משוחד בחיק אז אצ"ל שלא יכפה האף העז מחמה כנודע כי ע"כ בעון העגל סילק מרע"ה את החמה והוא יתברך את האף כי אם גם יעשה את החמה שתהיה עזה יותר מאיכותה ע"ד מאמר ויקרא רבה על לולב הגזול שנהפך למקטרג וקרא להטבת העשיה אחר זכותו בדין שוחד בחיק לנוה שבעת המשפט עודנו בחיק העשיר והוא שוחד מאוחר ואם יחזור אל חיק הדיין הוא שוחד שכבר הוא בחיקו מוקדם שהיה מטיב לו עד כה וירא פן לא יוסיף עוד:

טו

ועל הג' אמר אל תחוש פן יחת הדל כל ידך כי הלא אם הדל איש צדיק הוא לא יתעצב כי שמחה לצדיק עשות משפט כדאמרי אינשי מאן דמבי דינא שקל גלימא זמר ואזל בארחא ואם הוא מפועלי און ירע ויחת ואל תחוש אליו וזהו ומחתה לפועלי און.

או יהיה רגל השלישי מהנז' שיש יפרוש עצמו מן דין לפרוש ממנו איבת אשר ירשיעון אלהים אם דל ואם עשיר ועל זה אמר שמחה לאשר הוא צדיק עשות בו משפט כמדובר בקודם ואם מפועלי און הוא תהיה עליו חתת אליהם וזהו ומחתה וכו':

יח

הנה ישרים גדולים מצדיקים כמז"ל שהוא כת הרואה את הפנים שנאמר ישר יחזו פנימו ואומר ישבו ישרים את פניך אמר הנה כפר לצדיק כחטאת וכאשם הוא הרשע כד"א ויבא רשע תחתיו וראה נא רשעת הרשע כי עם היותו נחשב כבהמה לכפר בו על הצדיק לא יכנע ולא יבוש ממנו בהכיר ערכו ולא עוד אלא שבוגד ולא בלבד בצדיק כי אם גם בישרים הגדולים מצדיק ולא בלבד באחד כי אם גם ברבים וזהו ותחת ישרים בוגד ואין צריך לומר בהיותו בלתי משועבד תחתם כי אם גם ובהיות תחת ישרים יבגוד בם:

יט

טוב וכו'. בגמרא אתמר שאל רב יהודה לרב יצחק בריה היכי דמי אשה רעה כגון אמך היכי דמי אשה טובה אמר ליה כגון אמך ופירש רעה דהוה לה ריתחא וטובה דמיעברא במלה שכוחה לרצות וזה יתכן יאמר שלמה טוב שבת בארץ מדבר לא זרועה ומשולל חברת אנשים מהיות בחברת אשה מדינים באיזו אמרתי אותה שאחרי המדינים עוד לה כעס מתמיד דלא מעברא במלה וזהו אשת מדינים וכעס:

(יח) ומקושר אל הקודם יאמר ראה נא כמה קשה אשת מדינים כי הלא יותן כופר לצדיק הרשע שיבא רשע תחתיו וכן תחת הישרים יותן הבוגד המקביל אליהם וזהו כפר וכו' ימשך מזה כי טוב לצדיק להיות בחברת הרשע כי יכפר בו עליו משבת בארץ מדבר שאין שם איש לבא תמורתו:

(יט) עם כל זה טוב שבת בארץ מדבר מעם רשעה אשת מדינים שתועלת היותה כפרה עליו יצא בהפסד הכעס אשר תכעיסנו כי הכעס מביאו לידי חטא:

כ

הנה הדירה הקלה כדירת בני עוני תקרא נוה והנה רובם של חכמים דירתם קלה כגרים בארץ וכמה יקראו תגר על החכמה למען זאת וישבחו מעלת העושר ומה גם בראות טלפים לאמר מה טוב לגבר מהעושר כי בו יאושר בארץ ועל השמים כי ירדוף צדקות וחסדים טובים ומהחכם אשר לא תשיג ידו יבצר על כן בא שלמה בנועם שיח משליו להורות כי רם על העושר גדר החכמה וישא משלו ויאמר כאלו איש מסכן וחכם עם כסיל אדם משולל חכמה בעל עושר יתוכחו חכם מה הוא אומר אוצר נחמד שלא יחסר כל בו מכל טוב העולם הבא כי הלמוד יביאנו לידי מעשה כל מצות ה' וגם שמן הוא משל אל הגדולה ורבותא כנודע כי על כן שמן המשחה נקרא משח רבותא הכל יש באיכות נוה הקל של חכם אך כסיל אדם משולל החכמה לעומתו משבח את העושה ומבלע ומהביל מעלת החכמה וזהו וכסיל אדם יבלענו:

כא

וישחית ויהביל ערך החכם הנזכר באומרו רודף צדקה וחסד וכו' כלומר מי כהעשיר כי איכה ירדוף חכם צדקה וחסד כעשיר וימצא חיים בעוה"ז ובבא כי בארח צדקה חיים וגם ימצא צדקה מן השמים באלהים יחנהו ויברכהו בתורת צדקה בלי נכוי שכר וכבוד גם בעה"ז כי יכבדוהו מפני עשרו כלומר ועל כן יפה כח העשיר מהחכם לקנות חיי העולם הבא:

כב

על כן משיב רוח הקדש ואומר שבח אני את החכם כי הלא עיר גבורים עלה חכם זה משה במקום גבורי כח עושי דברו ועם שבקשו לשרפו לא יכלו לו ומי זה עשיר ברדפו צדקה וחסד עלה שמים ולא עוד אלא שיוריד עמו עוז מבטח העיר ההיא היא תורה שאם לא היא חקות שמים וארץ לא הושמו כמשה שע"י היותו חכם כמז"ל שלמד מעמרם אביו ובמרה ובסיני טרם עלותו השמימה כי כל כללי התורה ופרטיה נאמר שם והוא לבדו קבלה כלה מאז כמד"א משה קבל תורה מסיני ועל כן זכה אל כל הכבוד הזה או עליכם לשבח מעלת החכם כי שלש אלה היו לו בחוש גם בגוף ונפש כי הלא מצא חיים שעיר גבורי כח עלה חכם וחי בהם ולא מת בהבל פיהם ולא אכלתו אשם הגדולה כי גם חומרו היה דבק בחיים וגם צדקה וכבוד כי הוריד עוז מבטחה של שמים היא העיר הנז' היא התורה כי היא מבטח קיומם ואל מי מעשירים נעשה צדקה וכבוד כזה משה האיש עליו השלום אמור מעתה כי מי כהחכם:

כג

הנה אומרו פיו ולשונו יראה כפל ענין אך יזהיר על מותרי מאכל פיו ומותר מענה לשון וילמדנו דעת בל יאמר איש כי שומר פיו ממותרי מאכלות ואת לשונו מדברי מותר את גופו ובשרו הוא שומר מתחלואים המתרגשים מרבוי מאכל וגם את עצמו ובשרו הוא שומר בשמור לשונו מהביע רעות מרגשת אנשי ריבו וחבורות פצעי שומע חרפתו אך את נפשו לא היה פוגם ע"כ אמר שלמה בחכמתו דע אפוא בני כי שומר פיו ולשונו לא מצרות גופו לבדם הוא נשמר כי אם גם מצרות נפשו כי ממותרי מאכלות יפותה אחר יתר תאות אשר שנא ה' ומשחית נפשו וכן שומר לשונו כי אין קצה לצרות המתרגשות מלשון יתירה:

כד

ושמא תאמר הלא אין זה רק המרגיל עצמו בלשון הרע וליצנות ודומיהם אך אשר כל רשעו אינו כי אם האריך לשון להזיד על רעהו לא ישחית נפשו רק את עצמו ובשרו אשר יציק לו שכנגדו על כן הנני מודיעך כי גם את נפשו הוא משחית כי הלא זד יהיר שיקרא לץ שמו הוא אשר עושה בעברת זדון גם שאין בו אלא זדון בלבד וידוע גדר הלץ שלעולם לא יראה פני שכינה וגורם כליה לעולם כמאמר תנחום בר חנילאי:

או יאמר שלא בלבד יחטא הזד בדבור כי גם עושה מעשה בעברת הזדון שיבער בו והוא כענין שיבור כלים בחמתו וכיוצא וזהו עושה וכו' שזולת עון דבור גם יתעתד למעשה:

כה

הנה במתאוים לתת צדקה ב' סוגים יש שאין לו ומתאוה ואומר מי יתן והיה לי ואתנה ויש מי שיש לו ומתאוה לתת רק שידיו כבדות לעשות שאין תגבורת התאוה מקילה את ידיו והוא על כי לא הורגלו לתת אמר כי תאות העצל תמיתנו והוא כי הא דמסכת בתרא דרב פפא אשתמיט דרגא מתותיה ובעא למיפל חלש דעתיה אמר השתא איחייב כמחלל שבתות ועובד ע"א א"ל דילמא העלמת עיניך מן הצדקה הנה כי המתעצל מלתת תמיתנו עצלותו אך אין זה רק כאשר מאנו ידיו לעשות בפועל שהוא הסוג הב':

כו

וממה נמשך לו זה שכל היום התאוה תאוה שלא מלא תאות הנתינה פעם אחת רק כל היום התאוה תאוה הראשונה אך וצדיק יתן פעם אחת ובה יורגל ולא יחשוך מלתת שנית ושלישית כמאמרנו על נתון תתן לו וכו' כלומר הרגיל עצמך ונתון תתן פעם ושתים וע"י כן ולא ירע לבבך בתתך לו אחרי כן:

כז

ולא שעיקר חפץ ה' במציאות הנתינה רק בטוב הכוונה כי הלא זבח רשעים כמביא אשם תלוי על ספק זדון וכיוצא אם עודם רשעים שלא שבו כראוי בהביאם הזבח נחשב לתועבה ומה גם בבא הזבח על עון זמה הקשה לפרוש וזהו אף כי בזמה וכו' וגם בחשבו שע"י הזבח בלי תשובה נתכפר לו כי יותר יעשה לו כהיתר:

כח

אמר ראה נא מה גדלה רעת איש שומע ומטה אוזן אל הדובר ומעיד כזבים ומהתלות כי יושקעו ויושרשו בשומע ממנו עד גדר שיתמידו כזביו יותר מהעד כזבים עצמו כי הלא אחר שעד כזבים ימות ויאבד מן העולם עדיין כזביו הווים וקיימים כי איש שומע אותם ממנו לנצח ידבר ויגידם וזו רעה חולה שיהיה קיום למאי דלא הוה ממאי דהוה:

כט

ושמא תאמר ומה יעשה האיש השומע אם העד כזבים מעיז פנים לדבר בפניו בשאט בנפש ולא יבוש מלאמת מה שלא ראה כאלו עיניו ראו ולא זר כי על כן איש שומע אומר בלבו כי תוכו כברו וכל דבריו האמת והצדק על כן הנני מודיעך אל ישית לב איש אל העזתו כי אם העז איש רשע בפניו של איש שומע לא על כן יטה אזן לדבריו כי הלא וישר הוא יבין דרכו של עד כזבים כי לא יבצר מהראות צד עקשות בצד מה מתוך דבריו ואשר הוא ישר יאות לו שיבין דרכו כי הכזבן קל ליתפס ולא יפותה לשמוע אליו:

ל

הנה לבא אל הביאור נשימה לב אי זה דרך יעשיר איש ויאושר בארץ הלזו וגם כי הדרוש הלזה ארוך אצלנו נקצר ונעלה בו אל כונת הכתובים קיצור נמרץ ועל פי דרכנו נשיתה לב אל קצת מאמרי רז"ל המתחלפים לא ראי זה כראי זה יש יאמר אין מזל ישראל וזה יאמר האי מאן דנולד בצדק וכו' במאדים כו' והכריחו הדבר מן החוש דהא רבה ורב חסדא תרוייהו רבנן חסידי הוו נזר מצלי ואתי מיטרא ומר מצלי ואתי מיטרא בבי מר שתין הלולי ובבי מר שתין תיכלי בבי מר סמידא לכלבי ובבי מר גושקרא לאינשי לא שכיח אלא לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא ולעומת זה אמרו הכל בידי שמים כו' וגם ארז"ל שאמר הוא יתברך למשה בל יתחמץ לבבו על רשע וטוב לו צדיק ורע לו כי צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק צדיק ורע לו צדיק בן רשע רשע וטוב לו רשע בן צדיק רשע ורע לו רשע בן רשע ואיך יצדק זה אם הכל תלוי במזל וגם דברי המאמר מניה וביה הלא כמו זר נחשבו שאבות יאכלו בוסר ושני הבנים תקהינה והוא צדיק לא הלד בעצת הרשע אביו וגם ראוי שטוב לא יהיה לרשע בן צדיק כי הוא רשע ימק בעונו ועוד יקשה כי איך יתלה הכל במזל והלא אין לאל יד המזל לחייב על איש חיוב החלטי כי הלא אמרו רז"ל שביד כל אדם להמלט מגזרתו והאי דבמאדים דלהוי אשיד דמא יוכל לתקון שיעשה עצמו מוהל או מקיז דם וההיקש בשאר כמז"ל בגמ'.

אמנם לבא אל אשר הורונו מן השמים נתעורר בדברי אליהוא בן ברכאל אל איוב באמור אליו הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש וכו' לאמר לו אל יקוץ בתוכחתו כי גם כי בפעם הזאת צדיק אתה עונותיך שבפעם הראשונה הטו יסוריך אלה והלא כמו זר נחשב כי אמר איוב יאבד יום אולד בו ויקלל את יומו כי גבר כאיוב לא היה לו אורח כנשים לקלל את יומו מצרתו בלי טעם אך ראה באצטגנינות שלו כי מזלו גרמא בנזקו ולהורות נתן קלל את יומו ואמר מי יתן יקבוהו אוררי יום באופן יותש כחו מלגזור עליו רעה ואם כן אפוא איך אותו תלה אליהוא בסוד הגלגול כדעת הרשב"י הפך מראה האצטגנינות אך אומר כי אין ספק כי זה וזה גורם ויהיו לאחדים כי הלא ברצות ה' להשיב הנפש החוטאת אל העולם הזה לתקן את אשר עותה הלא ישקיף וירא איזה הדרך ישכון אור תיקונו לעומת שבא לתקן אם אשר חטא על הנפש היה מפאת אהבה בתענוגים וישמן ויבעט מרוב כל רפא ירפא בפעם הב' בחסר כל כל כן יביאהו ויטעהו הוא יתברך במזל עוני לענות נפש ונהפוך הוא אם היה בראשונה תם וישר ירא אלהים ולא השיגה ידו לחונן דלים כאות נפשו כי בפעם הב' בא יבא ברנה במזל עושר לפזר ולתת צדקות אהב בפעם כראשונה וההיקש בכמה מינים ממינים שונים מסתעפים בבחינותיהם על הדרך הזה קנצי למלין כי על פי מעללי איש בפעם הראשונה אדם יולד במזל יוכל לתקון על פי גזרתו אשר עותו בראשונה והלא זה היה ענין איוב כי ראה באצטגנינות שלו שהיום יולד בו גלגל רעתו ולא הבין כי מה' יצא הדבר לתקן את אשר עוות בפעם הראשון וזה מאמר אליהוא באמור אליו הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש לומר כי על פי הקודמות נולד במזל יסורים אלו גם כי זך וישר היה בפעם הזאת וזהו הן כל וכו' כלומר ולכן לא תקלל יומך ובזה צדקו יחדו כל המאמרים הנזכרים שהן הם הדברים הנאמרים באמת למרע"ה כי צדיק ורע לו צדיק בן רשע וכו' כי נפש צדיק הלזה הנה באה ונהיתה ואשר לא טוב עשתה ועתה שבה לתקן את אשר עותה להצרף בכור עוני וזהו צדיק בן רשע כי הצדיק הזה בן לרשע ההוא יקרא כי נפשו חלק מכל נפש הקודמת ולא כלה כנודע ולא תחסר שאם לא כן יתרוקן הגוף הראשון ומה יעשה כי יקום אל להחיות מתים אם לא נותרה בו נשמה ועל הדרך הזה בשלש החלוקות הנותרות והוא מאמר לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כי לא בזכות שזוכה מיום הולדו תלויה טובתו בעולם הזה אלא במזלא אשר הולידו בו הוא יתברך כל פי מעשיו הראשונים והאי מאן דטלד במאדים לפי מעשיו הראשונים הביאו האלהים בכף מאזנים אם לשפוך דם או למול את הבנים למען צרפו בפעם הזאת בהטיית בחירתו לעומת אשר הקל לשפוך דם בראשונה וההיקש בנולד בצדק כי ידע אל שהיה לבו נודבו לעשות צדקה לולא קצרה ידו ועתה הביאו במזל תעזר בחירתו לטובתו עזר מעט כלל הדברים כי גם כל מעשה המזל פעל אל יתברך כי הוא יכיר מעבדיהם הראשונים וחושב מחשבות להביאם במזל ישפוט על איש ועל אדם דרך ישכון אור להשיב נפש באופן שבמזלא תליא מילתא והכל בידי שמים ונבואה אל ביאור הכתובים:

אין חכמה וכו' הנה כנגד ד' בנים דבר שלמה זה יאמר החכמה תעוז לחכם למלא ספקו ולהעשיר כי בחכמתו ורוח מבינתו יבין יבחין אל מי מסחורות יפנה ובחכמה יבנה בית וישתכר המשתכר וזה יאמר לא זו הדרך כי הלא לא לחכמים עושר ולא לנבונים לחם אך החריצות וההשתדלות הוא העיקר כי על כן יורדי הים באניות שמנו עשתו ויעשירו מעשרה בטלנים אשר היו בעיר וזה יאמר לא כדברי זה ולא כדברי זה כי לא לקלים המרוץ אך בזכותא תליא מילתא ואשר נראה צדיק ורע לו או הפכו ה' יראה ללבב כי הוא ידע את הצדיק ואת הרשע ואנחנו לא נדע וזה יאמר לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא לפי הזדמנות הולדתו ונמוקו עמו כי יראה שני חסידים אחד עשיר ואחד רש קוראים אל ה' והוא יענם ולמה לא שוה לזה זכותו להעשיר וריקה נפשו.

לכן על כל אלה בא שלמה בחכמתו לברור אוכל מתוך פסולת סברותם ועל האחד אמר אין חכמה כו' לומר פקח עיניך וראה כי לא בחכמה יעשיר איש כי הלא בעיניך תביט ותראה כאשר רצונו יתברך לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס בית איש או עם או ממלכה ושריה והמה חכמים מחוכמים ובעלי עצה ועיניך יחזו כי ברגע קטן נסרחה חכמתם ולא ידעו עשות נכוחה וכיונה פותה אין לב יתנהגו ויפולו עד אשר תאמר זה העם לא היה רק עם סכל ולא חכם אך אין זה כי אם חרב לה' סכל עצתם והאביד חכמתם וזהו אין חכמה מוצאת לחכם ואין תבונה לנבון ואין עצה לקבל מהזולת כשהוא לנגד ה' כי הוא יתברך מאבדם מהם וכאשר קרה לאבשלום בעצת אחיתופל וחושי וממוצא דבר יבין איש לאשורו כי גם אשר חכמתו תעמוד לו אל יתהלל בחכמתו וישבח למי שנתנה לו והדריכו להתנהג בה ולא אליה מצד עצמה וכמאמרנו על מאמר דניאל באמרו די חכמתא וגבורתא דיליה היא ולא ההצלחה לחכם בחכמתו כי אם ה' חפץ דכאו ישיב חכמתו אחור ודעתו יסכל וזהו אין חכמה כו' כמדובר:

לא

וגם השנית הוא החריצות איננו כל מאומה כי הלא תראה כמה פעמים ראובן משתדל ואחר יאכל אחד יזדרז ואחר ינצח ומה שוה לו חריצותו לגלות וסוסו וכלי מלחמתו ולא בחרב ולא בחנית רק בחלקי אבנים נתנו ה' ביד דוד ועודנו נער לא ראה ולא ידע חריצות מלחמה ומה שוה לאיש מצרי הכנת וזרוז כלי מלחמתו ובביהו בן יהוידע הרגו בחניתו הנה לפנינו כי החריצות שקר וזהו סוס מוכן ליום מלחמה מזורז ומוכן מבעוד יום ואחרי כן ולה' התשועה מתייחסת ולא לסוס ורוכבו כי כמה פעמים רוכב הסוס לא ימלט נפשו כי את שכנגדו יושיע ה' לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחו יתברך:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.