אליה רבה/אורח חיים/תקצא
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
[א] [לבוש] אשרי העם וכו'. אבל בטור כתב עד תרום קרנינו, עד כאן. הרי שנוהגין לומר עוד שני פסוקים שאחר אשרי והם בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרנינו וכן כתב אבודרהם. ומטה משה כתב טעם נגד שלושה עיקרים בשמך יגילון וכו' מורה על מציאת השם יתברך, כי שמו מורה על מציאותו תפארת עוזמו אין עוז אלא תורה וברצונך תרום כלומר הרוממות הוא בהשגחתך, עד כאן, ועיין סימן תקפ"ה ס"ק ו'. גם יש לומר רמז על שופר של תחיית המתים, כמו שכתב ברוקח סימן ר"ג שמי שישמע השופר שיתקע הקב"ה יחיה, ולזה אמר אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון מרמז למעשה דסוף פרק השואל שהצדיקים חיים ממש בקבר, רק שאין להם רשות לילך עד שיקוים הפסוק כי אני ה' בפתחי את קברותיכם. ונראה לי דלזה אומרים בשמך יגילון כל היום, כמו שכתב הרוקח שם דהקב"ה יגלה להם שם המפורש ולזה אומרים כי תפארת עוזמו רצה לומר דלעתיד יתחדש פירושי וטעמי התורה כנודע:
בעריכה
[ב] [לבוש] אבל בשבת. ואני אומר דיותר טוב למול קודם אשרי שיהא המילה סניף לתורה כמו שכתבו במטה משה ושלטי גיבורים במרדכי דשבת בשם תשובת הגאונים וכן משמע ברוקח סימן רי"ז ביום כיפור, ועוד שלא יהא הפסק כל כך בקדיש דקאי על אשרי כמו שעושין בשבתות אחרים שאומרים יקום פורקן ומי שברך והזכרה ואב הרחמים בין קריאת התורה לאשרי, ועיין סימן תרכ"א סעיף ב':
געריכה
[ג] [לבוש] ולא יסמכו וכו'. ואפילו בדיעבד לא יצא כיון שמפסיקים עכשיו בפיוטים מגן אברהם, ולפי זה הוא הדין שהשליח ציבור אינו יוצא כשלא התפלל בלחש, והוא הדין אם טעה בלחש חוזר ומתפלל, ועיין סוף סימן קכ"ו וצריך עיון:
דעריכה
[ד] [לבוש] תשע וכו'. לפי שהאשה הרה תשע חדשים. ויטה אדם יצרו לאביו שבשמים שהוא למעלה מתשע הם שבעה רקיעים ורקיע של החיה והערפל תחת רגליו, רוקח סימן ר"א:
העריכה
[ה] את מוספי וכו'. הב"ח השיג על הרמ"א כיון דמזכירין פסוקי דראש השנה אין לומר אלא את מוסף, עיין שם באריכות. הקשיתי באליהו זוטא הא מר"ן שהביא בית יוסף דאין מזכירין פסוקי דראש חודש דסבירא ליה דמזכירין דראש השנה, ואפילו הכי פסק לומר מוספי, שוב נדפס מגן אברהם והקשה נמי זה. ונראה לי דסבירא ליה לב"ח דלר"ן אין אומרים נמי פסוקי דראש השנה אלא דקא משמע לן דאף בפסוקי דראש חודש שאומרים בכל ראש חודש אפילו הכי אין אומרם, מיהו ברבינו ירוחם דף מ"ז מ"ח משמע דאף דאומרים קרבנות דראש השנה אפילו הכי אומרים מוספי:
ועריכה
[ו] [לבוש] ואומרים עלינו וכו'. הא דאומרים הוא אלהינו בקול רם, כתב הרוקח משום דכתיב גבי ארור האיש אשר יעשה וגו' וענו כל העם לשון עניה בקול רם גבי יחוד אבל בכולה ארור כתיב ואמר כל העם:
זעריכה
[ז] [לבוש] אין הציבור אומרים אוחילה וכו'. ובקיצור של"ה כתב דהוי מוציא שם שמים לבטלה כמו הנשבע על שקר, עד כאן. וליתא דהשמות שבו יש בפסוקים ולא יהא אלא כקורא בתורה, והלבוש לא קאמר אלא דאין צורך לציבור, ועוד הא כתב שיירי כנסת הגדולה דבספרד אומרים:
חעריכה
[ח] [לבוש] ומסיימין בשל תורה וכו'. ואם השלים בנביא יצא, מגן אברהם:
טעריכה
[ט] [לבוש] לכן מקדימין וכו'. ואם תאמר הא אמרינן בכל מקום תורה ונביאים וכתובים, ויש לומר דזהו לענין קדושתן החמורה קדושת הנביאים מכתובים לפי שנביאים נאמרו ברוח נבואה וכתובים ברוח הקודש אבל לענין הקדמתן הכתובים היו קודם. ואם תאמר למה אינו אומר בפסוקי הכתובים ועל ידי עבדיך הקדושים כמו שאומרים בפסוקי נביאים על ידי עבדיך הנביאים. ויש לומר דפסוקי נביאים נאמרו בשליחות הנביאים לאומרם לישראל אבל כתובים לא נאמרו בשליחות אלא שנאמרו ברוח הקודש אבודרהם:
יעריכה
[י] [לבוש] ומה שהרחיקם וכו'. אבל באבודרהם כתב טעם שמניחים עד סמוך לחתימה, והא דאין עושין כן במלכיות מפני שאינו חותם בענין מלכיות אלא בקדושת היום:
יאעריכה
[יא] [לבוש] בהאמת וכו'. שמע מינה דאף שאינו עוסק בדין מעיינין בעובדיה אבל לא לתירוץ קמא, מגן אברהם. ונראה לי ראיה גדולה לדבריו מדפירש רש"י הא דמוספי כל השנה וכו' בסוף ולא פירשו בתחילה על רב יוסף דלכאורה הוא תמוה, ובזה מתורץ ודו"ק. אך צריך עיון הא כתב מגן אברהם סוף סימן תקפ"ב דקיימא לן כתירוץ בתרא:
יבעריכה
[יב] משנה וכו'. ומכל מקום יצא בדיעבד דאין זה משנה ממש (מגן אברהם):
יגעריכה
[יג] בראש השנה וכו'. שהוא דן ממש, אבל בשאר ימות השנה מותר להתפלל אפילו שחרית אימת שירצה, ומה שפירש רש"י בעבודה זרה דף ד' מוספי כל השנה וכו' היינו לתירוצא דמשני תורה דכתיב:
ידעריכה
[יד] בשלוש שעות וכו'. בתוס' עבודה זרה דף ד' פירשו דוקא בשעה שלישית שדרכן של מלכים לעמוד, ומניחין כתריהן ועובדין לחמה ואז הקב"ה כועס, בית יוסף ודרכי משה, אבל מגן אברהם כתב דמטור ושולחן ערוך משמע דלא יתפלל בכל שלוש שעות, גם הקשה מאי איצטריך בגמרא למימר ואיבעית אימא תורה דכתיב ביה אמת וכו' תיפוק ליה משום דהוי שעת כעס, עד כאן. ונראה לי דמשום שעת כעס לחוד לא מיפקד דינא אי לאו שעת התורה דכתיב ביה אמת, ולמקשן סלקא דעתיה דהוא נמי שעת דין לכך מיפקיד, אך צריך עיון על בית יוסף ודרכי משה דתוס' קאי להדיא שם על אימת רתח דאמר אביי בתלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וכו' אבל על הא דלא יתפלל מוסף לא קאמרי כלל. גם נראה לי מאי דפירש רש"י שם בשעת חרון רצה לומר שעת הדין שהוא שעת חרון והיינו כל שלוש שעות:
טועריכה
[טו] [לבוש] ויש מקדימין וכו'. והאידנא שנהגו בכל תפוצות ישראל להתפלל שחרית בהשכמה יזהר להתפלל בשעה ראשונה ואם לא עשה כן יתפלל בשניה ולא בשלישית שהוא שעת כעס, ואף ששליח ציבור אומר פיוטים, אין זה מיקרי בשעה שהציבור מתפללים (מגן אברהם):
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |