אילת השחר/שבת/יד/א
גזרו עליהם טומאה. יל"ע דלכאו' הטומאה הוא רק לתרומה ולבעלה מותרת, וא"כ אשה לבעלה שאין לה ענין בתרומה עדיין יש חשש זה שכן אינה מפסדת מידי, ובפרט שהרי הגזירה היא משום עמי הארץ, וכי הם יודעים מגזירה זו שאסור לאכול בתרומה. ולהראשונים דסברי שגזרו גם באשה לבעלה (עיין יו"ד סי' ר"א סעיף ע"ה) א"ש.
עוד יל"ע דהנה קיי"ל דבטומאה דרבנן אי"צ הערב שמש, וא"כ למה אין חשש שע"י שגזרו טומאה דרבנן זו עלול לבא לתקלה גדולה שיטבול שוב ויסבור שבזה די ואי"צ להמתין להערב שמש.
תוד"ה זמנין. שנשאר בין השינים. ולקושטא דמילתא כן הוא דמה שבין השינים אינו מצטרף לכביצה במעיו, כמבואר ברמב"ם (פי"ד ממאכ"א ה"ג) וצ"ע איך שייך להלקות מי שאכל כזית מצומצם, הרי חלק נשאר בין השינים.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |