אילת השחר/כתובות/י/א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
חידושי הרי"מ
גליוני הש"ס
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


אילת השחר TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png י TriangleArrow-Left.png א

דף י' ע"א

רשב"ג אומר נותן לה ממעות קפוטקיא. פרש"י בפרק בתרא תנן נשא אשה בא"י וגירשה בקפוטקיא נותן לה ממעות א"י שהן קלות. ויש לעיין קצת דהא כתובה אינה חיוב שחל רק בשעת נישואין, דהא כל רגע שיש לו אשה נשואה חייב לה כתובה, ואפי' אם מחלה באופן דמהני המחילה מ"מ צריך לחזור וליתן לה כתובה, וכיון דאם נשאה בקפוטקיא וגירשה שם חייב במעות קפוטקיא, א"כ גם בנשאה בא"י כשבא לקפוטקיא יתחייב כתובה כפי מעות דקפוטקיא ולמה סגי במעות א"י, ואם היתה מוחלת לו כתובתה הי' צריך ליתן לה כתובה מחדש ואז לכאורה הי' צריך להתחייב כפי מעות קפוטקיא, ולמה גרע אם לא מחלה לו שאינו חייב אלא כפי מעות הקלות של ארץ ישראל.

ואולי יש לומר דתמיד חייב כתובה רק כפי מה שנתחייב בשעת נישואין, ולכן אם היתה מוחלת לא הי' מתחייב רק כפי מעות א"י וצ"ע.

מהימן ומסבינן לי' כופרי. והיינו דנאמן להפסידה כתובה וחשוד על הזנות כמבואר ברש"י ותוס', והנה ודאי לא יפסל לעדות עפי"ז דאין אדם נפסל עפ"י עצמו אלא דצריך להלקותו [לא מלקות ארבעים] כיון שבודאי עבר איסור זנות, וצ"ע דא"כ הא כיון דאין אדם משים עצמו רשע איך נאמן לומר דהוא בקי ועי"ז להפסידה כתובתה, דהי' לנו לומר דמשקר ואינו בקי ולא נאמן להפסידה כתובתה, וגם איך מאמינין לו שהוא בקי שמצא פתח פתוח ועי"ז להלקות, הא כמו דאינו נאמן לפסול עצמו ה"נ למה נאמן שעי"ז יקבל עונש הגוף, ואפי' אם נימא דמלקות צריך ליתן לו ממ"נ, דאם הוא משקר הרי הוא מעליל שקר על בת ישראל, מ"מ למה נאמן להפסידה כתובתה כיון דכדי להאמין לו מוכרחים לומר דהוא רשע, ואע"ג דיש חזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה מ"מ הא זה לא מהני לעשותו רשע.

ובכלל יש לעיין בהא דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה, כיון דמבואר בסוגיא דאם כתובה דאורייתא לא מהני בחזקה זו להפסיד לה כתובה, וא"כ אפי' אם כתובה דרבנן יש לעיין באיש המוחזק לגזלן או לרשע אם יועיל לו החזקה, דאולי לכל הפחות צריך שיהא אדם שאינו מוחזק לרשע, ואם נימא דרשע אינו נאמן, א"כ מדמהני החזקה דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה הרי דמחמת דאינו נאמן לפסול עצמו הוא איש נאמן, ונמצא דיש כאן תרתי דסתרי דאנו אומרים דהוא איש נאמן ומלקין אותו על שעבר עבירות בזנות.

תוד"ה הואיל. וי"ל דטעמא שלא יפרשו מהן בני אדם אם יצטרכו למכור עידית או מטלטלין וחשו כדי שיקפצו עליהן בני אדם. הנה לפי מש"כ קודם דטעמא דר"מ דכתובת אשה בבינונית משום חינא, תמוה קצת דנמצא דטעם חינא הוא טעם שתקבל בינונית ולא זיבורית, והיינו כמש"כ התוס' (לקמן דף פ"ד) שימצאו הנשים חן בעיני האנשים ע"י שיהי' לה קרקע טובה ויהי' קופצים, וגם דחינא הוא טעם שלא תקבל עידית דהיינו קרקע טובה כדי שיקפצו עליהן בני אדם, דאחרת לא ירצו לישא אותן כדי שיוכלו למכור נכסיהן כשיצטרכו.

והנה מה שהביאו התוס' בתחילת דבריהם דר"מ ס"ל דגובה מבינונית משום חינא, צ"ע דשם אמרינן דלר"מ גובה מיתומים בינונית משום חינא, אבל מה שגובה ממנו מבינונית לא נזכר טעם, ולפי"מ שמשמע כאן הי' אפשר דסגי משום חינא להוריד מעידית לבינונית אבל לא הוצרכו להוריד יותר, ולפי"ז אפילו אם ע"י דהי' מתקנין זיבורית ג"כ לא הי' חסר בחינא, מ"מ אין צורך לתקן שתגבה זיבורית כיון דכבר סגי במה שלא יגבו בעידית, אבל לא דחינא הוא הגורם שתיקנו שתגבה דוקא בינונית.

תוד"ה נותן. תימה לר"י מה ריוח הוא לה. וקושיתם ג"כ תהי' על הא דתנן לקמן נשא אשה בקפוטקיא וגירשה בקפוטקיא דלכו"ע נותן לה ממעות קפוטקיא ואיזה ריוח יש לה. ויש לעיין לסברתם דמטבע של קפוטקיא אינו משנה את השיווי, מה שייך כלל לחייב סוג מטבע דוקא ממטבע של קפוטקיא, דהא חיוב כתובה ודאי אין מחייב סוג מטבע מיוחד, ולא עוד דהא הביאו בתוס' לעיל (ד"ה הואיל) דכל התנאים חוץ מר"מ ס"ל דאין כתובה נגבית ממטלטלין, א"כ אין כלל חיוב לשלם כסף אלא קרקע, וכיון שזה בין כך לפי שיווי של מטבע של א"י מה שייך בכלל נפק"מ אם ממעות קפוטקיא או של א"י.

עיין חזו"א (חו"מ סי' ט"ז ס"ק י"ד) דכתב דמה דמהני אם הוסיפו על מטבע היינו עפ"י חכמים דלא מהני סתם הוספה של המדינות. וצ"ע ממש"כ כאן תוס' לחלק בין אם הוסיפו בכל המדינות או רק בקפוטקיא, דהא גם הוספה בכל המדינות לא מהני רק הוספת חכמים, וזה בודאי לא שייך שהי' הוספת חכמים על מדינת קפוטקיא, וא"כ למה להם לחלק בין מדינה אחת לכל המדינות, משמע דאם כל המדינות הוסיפו מהני אע"פ שלא הי' הוספת חכמים, וצ"ע.

ובהא דהוסיפו השקל נמצא דלפני שהוסיפו למשל הי' סכום שעורין בשקל, ואז הפרוטה היתה חמש חלקי שתים עשרה של שעורה, וכשהוסיפו שתות נמצא דזה חצי שעורה כסף, א"כ מי שחייב לחבירו פרוטה כעת א"א לגבות בב"ד ואם זה הי' גזל אין חיוב השבה.

תוד"ה מברכתא. שהרי משקר וכו' ור' אחא משני כדסבירא לן מעיקרא דלא מהימן ואיירי בבחור. ולפי"ז ודאי אין לחשוש על בחור שישא ביום הרביעי שמא ימצא פתח פתוח ויתקרר דעתו, דנהי דלגבי לאוסרה עליו יהא נאמן, מ"מ כיון דלגבי כתובה אינו נאמן דיש לנו לומר דאינו בקי בזה, א"כ למה ניחוש שמא ימצא פתח פתוח, דהא ודאי אינו בקי ובודאי לא ניחוש על כל בחור שמא הוא מזנה, ולפי"ז הא דקאמר אביי לעיל למיפשט כר' אלעזר דאי למיתב לה כתובה ניתב וע"כ לאוסרה מאי לאו פתח פתוח, ופירשו התוס' (ד"ה מאי לאו) משום דס"ד דלטענת דמים לא יתקרר וע"כ דכל החשש שמא ימצא פתח פתוח, וכיון דבבחור לא חיישינן שימצא כי אינו בקי, נמצא דכל דין המשנה הוצרכו בשביל נשוי, ונצטרך לומר דבשביל נשוי תיקנו כבר גם על בחור וצע"ק.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א