אילת השחר/גיטין/פ/א

אילת השחר גיטין פ א

דף פ' ע"א

לא כל הימנו מן הראשון לאבד זכותו של שני. דחיישינן שמא עשה קנוניא, ולכאורה מ"מ איך מתירים אותה שהיא ספק אשת איש, וביותר קשה לפימש"כ התוס' (לקמן דף פ"א א' בד"ה לא) דלפעמים לא שם על לבו דתצא ממנו ועושה קנוניא, איך נתיר אותה על סמך חשש רחוק דשמא לא שם על לבו דתצא ממנו ועושה קנוניא, וצ"ל דכיון דאמר הא גיטך נאמן, וכמבואר לעיל דף י"ט ע"ב בתוד"ה צריכי, ואם נאבד הגט אע"פ שלא קראוהו לא תצא, או דמיירי דאפקי' לידי' אחרי שקראהו לכן אינו נאמן ותלינן בחשש רחוק של קנוניא. והנה אם לא קראוהו יש לעיין אם הבעל מותר לסמוך על הסופר שנתן לו בתור גט, א"כ אין ראי' ממה דאומר הא גיטך שיודע שזה גט, וא"כ שוב איך נאמן כלל לענין שלא תצא, ואדרבה איכא חזקת אשת איש דהא הו"ל כאומר הא לך דבר שהסופר אומר שזה גיטך וצ"ע. [יש לעי' לתירוץ קמא דתוד"ה צריכי הנ"ל, למ"ד דמיירי בלא נישאת עדיין ומוקי לה לקמן ע"ב לא כל הימנו לאבד זכותו הראוי לשני, הא לכתחילה אסור לינשא כיון דלא קראהו, וא"כ איזה זכות ראוי לשני, וצריך לדחוק הראוי להיות לשני לענין שאם נישאת שלא תצא, ומצאתי בתפארת יעקב לעיל י"ט ע"ב שעמד בזה].

והנה מש"כ רש"י משום קנוניא, היינו דבעצם הוא בחזקת שלא החליפו דלא שכיח, אלא דמ"מ בלי חשש קנוניא הי' סברא להאמין להם להוציא מכח החזקה כיון דברור שלא ילכו לעורר כזה דבר, אלא דכיון שיש איזה צד חשש קנוניא וכבר אינו ברור באמיתות דבריהם שוב נשאר הגירושין בחזקתם.

שם. לא כל הימנו וכו'. בתפארת יעקב הקשה דהא תיפוק לי' דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא ואיך נתירה לעלמא, וכן הק' ברעק"א הובא בכו"ח סי' נ', ובאם כבר נתקדשה לאחר ניחא לי', דאמרינן עיניה נתנה בהראשון, וגם זה תלוי בין משנה אחרונה דנדרים או למשנה ראשונה, ואפשר דמטעם שויא אנפשה איה"נ דתיאסר, אלא דלזה יועיל אם תתן אח"כ אמתלא כמבואר בכתובות דף כ"ב ואז תהי' מותרת לשני. (מהדו"ק)

תוד"ה ושם עירו. שאם יארע שיש שם יוסף בן שמעון אחר יהי' בו סימן. יש לעיין לפי"ז אם באמת יש יוסף בן שמעון אחר דנמצא דחסר הסימן אם יהי' גט פסול, דהא יטעו לחשוב על יוסף בן שמעון אחר כמו על זה [ומחמת דאם הוחזקו שני יוסף בן שמעון אין מגרשים אלא זה בפני זה אין כאן פסול דרק אם ידענו שהוחזקו, וכיון דאז לא ידענו אין כאן פסול], ובתוס' כתובות דף כ"ד מבואר דהיכא דיש שני יוסף בן שמעון אסור להם לכתוב כהן אא"כ יודעין שהוא כהן, ובחזו"א (סי' צ"ב סקי"ג) ביאר דבעצם אינו מועיל כלום באופן שאין שני יוסף בן שמעון אלא דהרגילו לכתוב כדי שיכתבו גם כשיוחזקו שני יוסף בן שמעון, ואז באמת יצטרכו לדעת באיזה מקום נולד.

וצ"ל דהאי חשש ליכא כיון דרגילים לכתוב תמיד בלי שיכירו גם כשיוחזקו יכתבו בלי שיכירו, אלא להיפך הרגילו לכתוב כדי שידעו לכתוב האי סימן, דבל"ז לא ידעו איזה סימן לתת, ודחוק קצת דלמה לא הנהיגו תמיד לכתוב משולשין או שאר סימנין.

ויש לעיין דכיון דכשאין שני יוסף בן שמעון לא צריכים לדעת מקום הלידה, א"כ מה זה שכתב הרא"ש ומשום העדים אין לפוסלו דחתימי אשיקרא דכיון דאי"צ לכותבו לא קיימו עדים עליה, וכ"ה ג"כ מסתמא כונת התוס' דגם מצד העדים אין לפוסלו, היינו דהי' סברא דהעדים פסולים וע"ז כתבו דאין מכוונים ע"ז להעיד, דלכאורה אף אם כונתם להעיד ע"ז, מ"מ למה יפסלו, וכי אם עדים מספרים לנו דבר שאינו נוגע כלל לב"ד יופסלו, דהא אם יבואו ויגידו פלוני נולד שם והדבר אינו נוגע לנו כלל למה יהי' ע"ז דין עדות שיהי' שייך לפוסלם. ואם נאמר כיון שיכול להיות נפק"מ ע"י עדותם מקרו עדות שקר, מ"מ הא כיון דהדין הוא דיכול לכתוב מקום הלידה עפ"י עצמו בלי לדעת, א"כ הא אנו יודעים שעדותם אינה עדות, א"כ איזה ס"ד יש שיפסלו, דהא ודאי אם כותבים בפירוש הוא אמר לנו שנולד בעיר פלונית וימצא שלא נולד שם וכי ס"ד דיפסלו. ומלשון התוס' והרא"ש משמע דזה הי' פשיטא דכותבים בלי שיבררו, אלא דמ"מ הוצרכו להוכיח דאם שינה לא נפסלו העדים וצע"ק.

והנה מבואר דבלא הוחזקו לא הי' חשש אמיתי לומר כיון שכתבו דהבעל שמגרש הוא יוסף בן שמעון שנולד בעיר פלונית ונתברר שלא נולד שם א"כ אין זה האיש וע"כ מאיש אחר קיבלה הגט, וע"כ כיון דלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון ודאי שזה גט של בעלה אע"פ שכתבו לא נכון, וכל הנידון אם יהי' לעז ולכן בגט איכא שתי סברות לפוסלו או משום לעז או משום דהעדים פסולים, וע"ז חידש ר"ת דאין לעז בכה"ג וגם משום פסול העדים אין לפוסלו, ובזה הוכיח מהא דסהדי לאו אכולא מילתא קא מסהדי.

והוסיף דסברא הוא דעדים לא קיימי אלא אעיקר המעשה, וצע"ק וכי הוא בא להכריע מסברא על מחלוקת הש"ס שם, וצ"ל דהבעיא והמחלוקת שם אם זה ג"כ מצורך העדות דכהן הוא דבר מפורסם וכשכותבים אע"פ שלא הוחזקו ב' יוסף בן שמעון כונתם לומר דזה האיש הוא מוחזק בעיננו לכהן, או לא, אבל הא מיהא מוכח שם דאם אין כונתם להעיד ע"ז במיוחד אין נפסלים אע"פ שיוצא מכח דבריהם, ולזה כתבו דפשיטא להם דמקום הלידה אינו מעיקר העדות ולא קיימי עליה העדות לכן כאן כולם יודו דאין נפסלין. (מהדו"ק)

שם. עי' בב"י (סי' קכ"ט) בשם הריב"ש דביש לשונות מסופקים הגט פסול אם יערער הבעל ולכן אם יערער שהתכוין לשינוי שם העיר תצא ומ"מ אין מונעים אותה להנשא. ואינו מובן מה שייך שהתכוין לשינוי שם העיר, הא אם נתכוין לגרשה מה איכפת לן מה שהוא התכוין, וגם מה שכ' והיא תחוש לעצמה דומיא דהביא גט בארץ ישראל, אינו מובן דשם היא תנשא על סמך שתמצא עדים וכיון שהיא בטוחה בזה תנשא, אבל כאן הא אם יערער וזה פסול אין לה שום עצה לעשות ומה שייך שהיא תחוש לעצמה. (מהדו"ק)

תוד"ה כי יתביתו. הסופר והעדים. והרא"ש כתב דקפדינן רק אעדים, ומוכיח מהא דלר"מ מצאו באשפה כשר אע"פ שאפשר שכתבו במקום אחר וזרקו כאן דלא הי' איכפת לי' לזרוק כיון שנפסל בזה. והנה בתוס' יש בסוף תירוץ א' דלא קפדינן אלא בשעה שכותבים אם אז אינם בעיר הו"ל מיחזי כשיקרא, ולתירוץ א' העיקר בזמן הכתוב בו צריכים להיות בעיר, ולתירוץ זה לא קשה מהא דמצאו באשפה דכיון דכתוב בו זמנו היום, וע"כ דבא כאן וזרקו הוא כשר ולא שייך שום חשש, ולחשוש שמא שלח ע"י אחר לזורקו בודאי לא צריך לחשוש, וראיתו רק לאידך תירוצא דהעיקר בשעה שכותב. (מהדו"ק)

בא"ד. משום מיחזי כשיקרא. יש לעיין הא פסקינן לעיל (דף כ"ו ע"ב) דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן, ויש לחלק דהתם יחשבו שמכינים הנוסח כיון שאח"כ ישמעו העדות, אבל כאן שמבינים שאין בדעתם להיות במקום ההוא יאמרו שהם שקרנים. (מהדו"ק)

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א