אילת השחר/גיטין/מט/א

אילת השחר גיטין מט א

דף מ"ט ע"א

אהני קרא דאי אית לי' למזיק עידית וזיבורית וזיבורית דידי' לא שויא כעידית דניזק דמשלם לי' ממיטב. וברעק"א הקשה למה לא מוקי לה בפשוטו כגון דלהניזק אין כלל קרקע דאז צריך פסוק דיתן המזיק ממיטב דידי' דבלי פסוק לא הוי ידעינן זה. וכמדומני שמבארים דקושייתו קאי רק לפי"מ דכתב הרא"ש בב"ק דף ו' דאפילו אם יש להמזיק בינונית יותר טובה מעידית דניזק, מ"מ כיון דאין לו כעידית דניזק אז יש גזה"כ דמשלם ממיטב דידי', דלכן שייך גם כאן גזה"כ דבעי מיטב דידי', אבל להני שהביא דסוברים שם דאם יש לו בינונית יותר טובה מדניזק נותן להם הבינונית, הרי דלא נאמר כלל דין דצריך ליתן מיטב דמזיק, אלא דצריך שלא יהי' יותר גרוע מעידית דניזק, ולכן בבינונית דטובה יותר מעידית דניזק יכול ליתן לו, ולדידהו גם באם אין להניזק כלל קרקע לא שייך שיהי' מחויב ליתן לו מעידית דידי', דהא גם זיבורית דידי' לא גרע מעידית של הניזק כיון דלהניזק אין כלום.

[ובעצם קושיתו צ"ע דקרא הא מיירי דבער בשדה אחר, הרי דהי' להניזק קרקע, ואף כי הדין הוא ג"כ באם הזיקו לו מטלטלין, וגם אם הי' שכור לו הקרקע לפירותיה, מ"מ הא רוצה ליישב פשטי' דקרא דכתיב מיטב שדהו דמשמע דהיאך דקמשלם היינו של המזיק, ואיך נעמיד הפסוק דמיירי דאין לו להניזק כלל קרקע].

באילת השחר ב"ק דף ו' הסתפקנו להרא"ש דאפילו אם יש לו בינונית יותר טובה, מ"מ יש גזה"כ ליתן לו דוקא עידית, דהגזה"כ או עידית דניזק או עידית דמזיק, אם אח"כ קנה קרקע כעידית דניזק אם יוכל ליתן לו את זה שקנה, האם עיקר החיוב עידית דניזק, אלא דכשאין לו אז צריך ליתן עידית דידי', אבל כשקנה קרקע כעידית דניזק שוב חוזר לעיקר דינו, [והבאנו שם דברי החזו"א בליקוטים סוף מס' ב"ק דלמ"ד בדניזק שיימינן אם להמזיק היו גרועות משל הניזק ואח"כ קנה קרקע כעידית דניזק מחויב ליתן לו, כיון דדינו כעידית דניזק אלא דכשלא הי' לו לא הי' מחויב לקנות כעידית דניזק, אבל כעת שיש לו מחויב ליתן לו זאת], או דכשאין לו כעידית דניזק אז עיקר דינו כעידית דמזיק. ולכאורה יש להוכיח דע"כ להרא"ש כשאין לו כעידית דניזק עיקר דינו כעידית דמזיק, דהנה ס"ל להרא"ש בב"ק דף ח' דהא דאמרינן שם אי שתקת ואי לא מהדרנא שטרא דזיבורית למרי' ותגבה מזיבורית, דזה אינו פשרה אלא מעיקר הדין, דמה דיכול אדם לעשות הו"ל כאילו כבר עשה, וא"כ איך אמרינן כאן לר' ישמעאל דאהני קרא להיכא דאיכא למזיק עידית וזיבורית וזיבורית דידי' לא שוי כעידית דניזק דאז מוכרח ליתן לו עידית, ולהרא"ש היינו אפילו אם יש לו בינונית דעדיף מזיבורית דניזק, דהא למה לא יוכל לומר אי שתקת ותקח בינונית טוב, ואם לא תרצה אקנה כעידית דידך שזה גרוע מבינונית דידי ואתן לך. ובשלמא אם עיקר חיובו כעת הוא עידית דמזיק, ע"ז לא מהני אי שתקת, כמו דנתבאר בדברינו בב"ק שם דדינא דאי שתקת הוא רק היכא דאין לו דין חיוב על הגברא ליתן לו מצד הדין אלא דמה שיש עוד שדה גורם לחייב השדה הזאת עיי"ש, אבל היכא דעיקר דינו וחיובו לתת השדה הזאת לא שייך אי שתקת, דהוי כאומר אני יכול לעשות עוול דאין זה טענה כלל, אבל אי עיקר דינו גם כעת כעידית דניזק, אלא מחמת דאין לו כעידית דניזק ואם יקנה יוכל ליתן לו א"כ יאמר לו אי שתקת, אלא דאפשר לדחות דמצינו רק מחמת שאפשר להוציא מתחת ידו מה שיש לו דאז יצטרך לקחת הגרוע, אבל מה שיש בידו לקנות אולי לא נקרא בידו כ"כ לעשות לענין שיוכל לטעון אי שתקת.

ויש להסתפק להצד דגם כעת עיקר חיובו הוא לתת לו כעידית דניזק, אלא דכשאין לו נותן עידית דידי', אם אחרי תקנת חכמים דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין יוכל לומר לו תקח בינונית שיותר טובה מעידית שלך ואם לא אז אמכור העידית והבינונית ותהי' מוכרח ליקח הזיבורית. וטעם הספק הוא לפי"מ שביארנו שם דאינו יכול ע"י טענת אי שתקת לעוות את דינו אלא אם זה נגרם ע"י שיש עוד דבר, ועל עצם הגברא אין לו תביעה וחיוב, דאז יכול לומר אי שתקת, וכאן הא מה שנותן לו הבינונית אינו מגרע עיקר דינו של הניזק, דהא עיקר דינו כעידית דניזק וזה הא גרוע אפילו מבינונית דידי', וכשנותן לו הבינונית הא לא מגרע לו כלום ויוכל לומר לו אי שתקת, או דילמא דכיון דכדי להגיע לזה צריך לטעון דימכור העידית והבינונית דאז יגרע כחו דיגבה מזיבורית, ונמצא דיגרע בזה גם עיקר זכותו, דיש לו עיקר זכות על מה שיותר טוב מזיבורית דמזיק, וע"ז אין לו רשות לומר אי שתקת אגרע זכותך ממה שמגיע לו על פי דין תורה, ולכן גם אחרי תקנת חכמים דאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין לא יוכל לומר לו אי שתקת ואי לא אקפח אותך ואתן לך עי"ז פחות מדינך.

הרי עלי מנה לבדק הבית דאתי גזבר ושקיל מעידית. בפשוטו הכונה הרי עלי ליתן מנה לבדק הבית, והנה בקיבל קנין שאתן חפץ פלוני, עי' בחו"מ (סי' רמ"ה סעיף א') מחלוקת אם באתן חל קנין או לא, ולכאורה נהי דלא קנה את החפץ, מ"מ יהי' מחויב ליתן כמו במקבל קנין הרי עלי ליתן מנה, דהא אם בהקדש חייב בהרי עלי ליתן מדין ממון, הרי דבכה"ג בהדיוט עם קנין יהי' לו דין ממון עליו, ולמה באתן ס"ל להרבה ראשונים דאינו חייב כלל. ומה שהביאו מלעיל דף מ', שם גופא צריך טעם, ואפילו אם א"א להתחייב דבר מסוים, וכמש"כ הר"ן בע"ז דף ס"ג דאם הבטיח לפועל טלה בשכרו אינו חייב, גם בזה עי' רעק"א [בהגהותיו לחו"מ סי' קצ"ה] דכתב דאע"ג דפירי לא עבדי חליפין ולא קנה, מ"מ מהני התנאתו דחייב ליתן אלא דלא קנה עדיין, אבל אף אם נימא דאינו חייב שם, היינו דאינו מחויב הדבר המיוחד הא מיהת דמחויב ליתן דמיו. ובסמ"ע (סי' ס' ס"ק כ"א) חילק בין בלשון אני מתחייב לאומר אתן, ואפילו אם יש חילוק מ"מ באומר הרי עלי עולה הא כונתו הרי עלי להביא עולה וכמו אתן דמי, וא"כ כיון דבאומר עלי יש עליו שיעבוד ממון, הרי דבאופן זה שייך להתחייב להדיוט. ובשו"ת רעק"א [החדשות סי' נ"ח] כתב דאתן אינו אלא הבטחה בעלמא, ולפי"ז זהו דחלוק דהרי עלי ליתן הוי יותר מהבטחה, והוי חיוב ממש. ומצינו דמשה אמר לבני גד אם יעברו ונתתם, ומבואר מרש"י בקידושין דף ס"א א' דמקרי דמשה נתן להם, דכתב "מתנתו קיימת".

תוד"ה כגון. ואיפכא לא מצי למימר וכו' ואינו חייב לקנות. הגרעק"א נסתפק למ"ד בדמזיק שיימינן אם קנה אח"כ עידית אי סגי ליתן עידית שהיתה בשעת הנזק או דצריך ליתן לו עידית דהשתא.

ובחזו"א (ליקוטים סוף ב"ק) ביאר דזה ודאי דלר' ישמעאל דבדניזק שיימינן, אם המזיק קנה אח"כ קרקע כעידית דניזק שהי' לניזק בשעת הנזק צריך ליתן לו, כיון דחל חיוב כדניזק אלא שלא חייבתו תורה לקנות כעידית דניזק, אבל היכא שקנה הרי הוא מחויב לשלם אותה כיון שזה עיקר חיובו, וכל ספיקו הוא לר"ע דבדמזיק שיימינן דאפשר דנקבע העידית כפי מה שהי' בשעת הנזק, ולפי"ז אם נאמר דבמזיק שיימינן זה רק מה שהי' בשעת הנזק, א"כ הוי מצי שפיר למימר נפק"מ דאם קנה אח"כ המזיק עידית דניזק דלר' ישמעאל יצטרך ליתן העידית הזאת ולר"ע סגי לתת העידית שהיתה לו קודם דאז היתה מיטב דידיה. (מהדו"ק)

בא"ד. ואינו חייב לקנות כדאמרינן בפ"ק דב"ק אין לו אלא זיבורית כולן גובים מן הזיבורית. ויש לעי' קצת למה לא הביאו ראי' מהא דאמרינן כאן דאהני קרא לר"י באופן דזיבורית דידיה לא הוי כעידית דניזק ובעי קרא שישלם במיטב, ואם נימא דמחוייב לקנות, הא כיון דזיבורית דידי' לא שוה כעידית דניזק הי' מחויב לקנות כעידית דניזק, ובודאי לא יוכל לתת לו זיבורית דידיה, ולא ישאר לו אפשרות להפטר, רק אם ישלם לניזק בהקרקע היותר טובה, ולומר דהחידוש הוא דיכול לתת עידית דידיה אע"פ שאינה כעידית דניזק ואינו יכול הניזק להכריחו שיקנה דוקא כעידית דידיה, לא משמע כן בגמ', אלא אדרבה בגמ' משמע דהחידוש הוא דאינו יכול להגבותו בזיבורית, דס"ד דיאמר לו תא את וגבי מזיבורית כדמוכח בב"ק דף ו' ע"ב. וע"כ משום שאינו מחויב לקנות.

והנה הרא"ש בב"ק הביא מחלוקת בזיבורית דידי' לא שויא כעידית דניזק ובינונית דידי' שוה יותר מעידית דניזק אם יכול להגבותו מבינונית דידיה, או שנאמרה גם בזה ההלכה דבעי דוקא עידית דמזיק. והנה להני דסברי דסגי בבינונית דמזיק כיון שהיא יותר טובה מעידית דניזק, הא ודאי לא צריך קרא אם הי' הדין שצריך לקנות, דכיון דלא יוכל להיפטר בזיבורית דידיה ויצטרך או לקנות כעידית דניזק או ליתן לו הקרקע היותר טובה מעידית של הניזק, משא"כ להני דסברי דכה"ג שזיבורית דידיה לא שוה כעידית דניזק נאמרה ההלכה דבעי דוקא עידית דמזיק, הי' אפשר לומר דצריך קרא משום דבלא קרא הי' יכול ליתן לניזק בינונית דידי' כיון שזה יותר מעידית דניזק, אבל באופן דמבואר בגמ' דיש לו רק עידית וזיבורית, כה"ג בלא קרא נמי הוי ידעינן דאינו יכול ליתן לו מזיבורית דידיה, דהא מחוייב לקנות כדניזק וממילא בודאי לא נשאר לו אפשרות אלא לסלקו בהיותר טובה אם אינו רוצה לקנות עידית דניזק, וע"כ דאין המזיק מחויב כלל לקנות אם אין לו. (מהדו"ק)

תוד"ה שור. בשן ורגל שהזיק את ההקדש וכו' דאיכא למיפרך מה להדיוט שכן יפה כחו לענין קרן. ולפי דרך זה שן ורגל שהזיק את ההקדש חייב אלא דאין ללמוד לגבי מיטב ואח"כ כתוב דכל מזיק ההקדש פטור. ויש לעיין אם בכ"ז יתחייב אם אכלה בהמתו פירות תלושין של הקדש מחמת שנהנה, או דלא מצינו חיוב בנהנה מהקדש בלי דין מעילה [ובאומר הרי עלי לבדק הבית חיובו מדין נדר]. ויש לעיין בנהנה מקרקע הקדש דלא מעל אם חייב לשלם בעד הנאתו. ועי' באור שמח (ריש נזקי ממון), ובמנחת ברוך. ועי' בב"ק דף ו' ע"ב ברש"י סוף העמוד, וברש"ל שם.

בא"ד. לא פרכינן מה להדיוט שכן יפה כחו לענין רבית ואונאה. יש לעיין דבשלמא אי רק אם מאנים את הקדש אין דין אונאה, וכן אם רק מותר ליקח ריבית מהקדש ולא מהדיוט נמצא דהדיוט יפה כחו מהקדש, אבל הא גם אם הקדש הונה להדיוט אינו מחזיר אונאה, וברבית עיקר הדין הוא דמותר להקדש ליקח רבית מהדיוט כמבואר בב"מ דף נ"ז ע"ב, א"כ אין זה יפוי כח להדיוט יותר מלהקדש, אלא דאם הקדש הוא מהבעלי דברים אין איסור ריבית ואונאה ואין זה קולא להקדש. וברש"ש הקשה דרק להקדש מותר ליקח רבית, וזה אפשר משום דלא יצוייר דהדיוט יקח מהקדש רבית, אבל המיעוט הוא דאין איסור רבית אם א' מהבעלי דברים הוא הקדש, וצ"ל דזה ג"כ מקרי קולא כיון דכל שהקדש מעורב בזה גורם דאין בזה איסור רבית ואונאה. [וקצת דמיון רחוק עי' בתוס' קידושין דף ל"ד דאע"ג דכסות לילה פטור גם ביום וכסות יום חייב אף בלילה נמצא דאין זמן שהוא פטור מציצית, מ"מ מקרי ציצית מצוה שהזמן גרמא כיון שלילה הוא גורם לפטור].

ובכתבים בשם הגר"ח (בב"מ דף ס"א) כתב בהא דהקשו התוס' דלא יכולים ללמוד איסור גזילה מרבית ואונאה דאין אונאה לעבדים, והק' דהא זה אינו דין רק אם הלוקח מאנה את המוכר נמצא דגזל קצת עבד, דהא גם במכר עבד יותר משויו ג"כ אמרינן דאין אונאה לעבדים אע"ג דאז הא גזל כסף ולא עבד, וע"כ דזה משום דהתורה חידשה דבעבדים אם נתאנה לא מקרי דיש לו ממון אחרים, ולדבריו בהקדש דנתמעט רבית ואונאה כיון דזה בין אם הקדש מאנה אותו ובין אם הוא מאנה את ההקדש, הרי דהתורה גילתה דאין כאן ממון אחרים אצלו, א"כ מה שייך למיפרך מה להדיוט שכן יפה כחו ברבית ואונאה, דכאן אין זה היתר וקולא בהקדש, אלא דבהקדש אין זה נקרא שיש ממון שאינו שלו אצלו, וצ"ל דמ"מ כיון דאם מעורב הקדש לא מקרי ממון אחרים אצלו זהו קולא.

בא"ד. דהוי כגוזל חבירו ומזיקו. הלשון כגוזל אינו מדוקדק דהא כיון שהתרומה היא של הכהן אחרי שזכה בו הוא ממש גוזלו ומזיקו.

תוד"ה ור"ע. וי"ל דאיכא למיעבד ק"ו הכי מה קרן הדיוט דקיל דתם אינו משלם אלא חצי נזק גובה במועד מן קרן הקדש דחמיר לא כל שכן. יש לעיין דאיך נדע לפי"ז דתם שהזיק את ההקדש משלם מן העליה, נימא דדיו לבא מן הדין להיות כנידון מה להלן אינו משלם ממיטב אף כאן לא ישלם ממיטב. ובפשוטו משמע דלר"ש בן מנסיא גם תם שהזיק את ההקדש משלם נזק שלם ממיטב. שו"ר בחתם סופר בשם תלמידו דתם באמת לא ישלם מן העליה.

ובאמת צ"ע דגם במועד לא נוכל למילף כיון דמקרן תם קאתי דיו לבא מן הדין להיות כנידון, כמבואר בב"ק דף כ"ה, ונצטרך לדחוק דיסבור כר' טרפון דהיכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו ולכן במועד גובה ממיטב.

והנה בסוגיין משמע דלרבנן אם אין מיעוט למעט הקדש מחיוב נזקין אז גם הקדש יהי' אותו דין כהדיוט בלי ריבוי מיוחד, ולענין מיטב צריך לימוד מיוחד דאע"פ שחייב להקדש מ"מ מיטב לא נדע, וע"כ משום דאחרי שמצינו איזה קולא בהקדש לענין נזיקין אז כבר אין לדעת דהקדש יהי' כלול בדין חיוב מיטב דחידשה תורה במזיקין, אמנם זה תלוי, דאם בלי מיעוט אז דין התורה מיירי בין בהדיוט בין בהקדש ל"צ לעשות לימוד, דמי אומר לך דקרא מיירי בהדיוט יותר מהקדש, אבל אם פשיטא לן דדין הפסוק מיירי בהדיוט, אלא דרוצים ללמוד דגם בהקדש יהי' הדין כן, אז צריך לדרכי הלימודים.

ולפי"ז אפשר דלר"ש בן מנסיא דהרעהו בא לומר דבהקדש גם תם משלם נזק שלם, נמצא דכל הפרשה מיירי בין בהדיוט ובין בהקדש, רק בחידוש דתם דמשלם רק חצי נזק מגופו חידשה תורה דמיירי רק בהדיוט, ולפי"ז במועד מיירי הפסוק בהקדש כמו בהדיוט דסתמא מיירי הפסוק בכולם ולא צריך ללימודים, וממילא לא שייך פירכא, ועל תם דנתחדש גזה"כ דמשלם נזק שלם, הא דרשינן דרק בהדיוט משלם חצי נזק ומגופו, משא"כ בהקדש אין דין חצי נזק ואין דין מגופו, אלא דעדיין לא ידענו דישלם ממיטב, וע"ז הוא דצריך ק"ו, וא"כ לא נוכל לומר דיו לענין דיהי' כקרן תם דהדיוט, דא"כ יצטרך לשלם מגופו, והא זה נתמעט דאין דינו להשתלם מגופו, ולגבי השאלה אם מעידית או מזיבורית לא שייך דיו כיון דאין דין כזה בתם בהדיוט, דתם בהדיוט משתלם מגופו, ואע"ג דג"ז נקרא כאילו אין דין עידית כמבואר בתוס' ב"ק דף ה', מ"מ הא לגבי כל מה שנכלל בדין מגופו נתמעט הקדש, ולגבי השאלה אם זיבורית קרקעותיו או עידית, ע"ז אפשר ללמוד ק"ו ולא שייך בזה דיו.

תוד"ה ועוד. מי ידעינן עידית דהקדש שמא יש להקדש עידית בסוף העולם טובה שאין כמוה. ולכאורה מאי קושיא הא לגבי הוצאת ממון אמרינן המוציא מחבירו עליו הראי' כיון דאין ראי' שיש להקדש כזה עידית אז נותן כפי העידית הידוע לנו שיש להקדש, אלא דכונתם דלא שייך שיהי' דין לילך בתר הקדש כיון דא"א לדעת, אע"פ דאז מספק נותן להקדש רק כפי הידוע, דאין לומר דין מה שתמיד ישאר ספק ויקח רק מספק.

ויש לעיין למ"ד בדניזק שיימינן והניזק יטעון שיש לו כזאת אך אין לו הוכחה לברר דאז הא יתנו לו רק כעידית הידוע, אם אחרי שהגבוהו ב"ד את הקרקע ישיג עדים והוכחה שיש לו קרקע יותר טובה אם יוכל לבקש בחזרה שיגבוהו את היותר טובה, דלכאורה הכי מסתבר, וא"כ עוד יותר מובן דאין סברא דיקבל הקדש קרקע וכשיוודע לנו שיש יותר טובה יעשו גוביינא חדשה וכן בלי סוף, ובודאי בהכי לא שייך שהפסוק יחייבו.

ומ"מ עדיין צ"ע, דבשלמא אם הי' פסוק על הקדש שייך לומר כן, אבל הפסוק הא איירי בהדיוט, ובו יצוייר שפיר עידית דניזק ממש, אלא דאם באנו ללמוד ק"ו נצטרך לומר דיגבה ממה שידוע שזה עידית דהקדש, ומה ראי' מזה דבהדיוט אינו גובה מעידית דניזק ממש.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א