אבני נזר/יורה דעה/שיח
< הקודם · הבא > |
הלכות מילה
שאלה אם אין האב אצל הילד בשמיני ללידתו אם ימלוהו בזמנו או נמתין עד שיבא אביו:
אעריכה
א) תשובה בתשב"ץ סי' ח' מחו' ג' כתב וז"ל ואעפ"י שאמרו שהיא מצוה על האב ואם לא מל אותו אביו היא מצוה על ב"ד. זו כשאין אביו כאן. אבל כשאביו כאן אין מצוה זו מוטלת על ב"ד. שהרי אמרינן בפרק החולץ אין אדם מל בן איש בע"כ. ואעפ"י שיש מפרשים אותו לענין גר הבא להתגייר. אבל בפרק הערל אמרו בענין מילת זכריו מעכבתו מלעשות פסח שאם הי' אב חבוש בבית האסורים שאין הבן נימול ביום ח' שחל בערב פסח ושם פירש"י ז"ל שאין מצוה זו מוטלת על אחרים. והרמב"ם ז"ל כתב בפרק ראשון מהלכות מילה אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אלא אם כן עבר ונמנע. נראה מדבריו שאם לא עבר ונמנע אלא שהוא מתעצל בה אין חייבין לעשותו בזמנה אבל הי' חייבין לכופו אפי' ע"י הכאות כיון שלא הי' לו אונס כמ"ש עכ"ל:
בעריכה
ב) והנה לפי מה שלמד מש"ס, פרק הערל דאם חבוש בבית האסורים אין הבן נימול בע"פ בזמנו. ה"ה אם אינו בביתו. וכ"ש הוא. דבכל שעה י"ל שמא יבוא. ומה שכתב בתחילת דבריו הוא מצוה על ב"ד זו כשאין אביו כאן. היינו שכבר עבר השמיני שלא מלו כמבואר במה שכתב ואם לא מל אותו אביו כו':
געריכה
ג) אולם לפענ"ד הדברים מרפסין איגרי. דמה נ"מ בין שמיני לתשיעי דלעולם המצוה מוטלת על האב כדמוכח בש"ס יבמות הנ"ל דע"כ זכריו בשעת אכילה שלא הי' בשעת עשי' הוא אחר שעבר השמיני וקו"ח הדברים אם אין ממתינים על אביו במילה שלא בזמנה שאינה דוחה את השבת אף שבין כך ובין כך כבר עבר מצות מילה בזמנה. כ"ש בזמנה שדוחה שבת שאין ממתינים על אביו. ועיין רש"י שבת (כ"ד:) בד"ה לבדו. ואף שמדברי הרמב"ם שכתב "אא"כ עבר ונמנע שב"ד מלין אותו על כרחו' משמע שיש לחלק בין תשיעי שכבר עבר האב היינו משום שבשמיני כל היום אמרינן שמא ימול אותו האב. ועדיין לא ראינו ממנו שהוא רשע ולא ימולו. שהרי כל היום כשר למילה לכתחילה או אפשר אם קרוב לשקיעת החמה חשיב ג"כ עבר ולא נמנע וכמ"ש התוס' במס' ר"ה (דף ז'.) ד"ה יקריב דאפי' קודם זמן בל תאחר אם רואין שמתעצל להביא קרבנו כופין אותו עיי"ש:
דעריכה
ד) ואולי דעת התשב"ץ דביום שמיני כשאין אביו כאן אמרינן שמא יבא באותו יום שלא יבטל מ"ע. אבל כשעבר השמיני ולא מלו כבר הוחזק עבריין וב"ד מלין אותו בתשיעי כשאינו כאן. אבל כשהוא כאן מכין אותו עד שתצא נפשו עד שיקבל עליו למולו מדעתו. והנה לפי זה כשלא הי' אביו יודע שנולד לו בן או שלא הי' יכול לבוא אין מלין אותו שלא מדעתו. כיון שלא הי' פושע. דוגמת מי שהי' חבוש בבית האסורים כבש"ס יבמות הנ"ל:
העריכה
ה) אך יש להביא ראי' מש"ס יבמות (ל"ט.) דאין ממתינין על גדול עד שיבא ממדינת הים אף דמצוה בגדול. ועוד שמא ייבם וחליצה במקום יבום לאו מצוה הוא ומשום דשהוי' מצוה לא משהינן. ה"נ בנ"ד. ועוד כשאין אביו מוהל אף כשיהי' כאן יקיים רק ע"י שליח. א"כ יכולין למולו משום זכין לאדם שלא בפניו. ובודאי זכות הוא לו שיקיים מילה בשמיני שדוחה שבת אף שיפסיד הברכה דלהכניסו שרק מדרבנן:
ועריכה
ו) ועוד לדעת האור זרוע דאם אביו מוהל אסור ליתן לאחר למול. וכן פסק הש"ך חו"מ סי' שפ"ב. א"כ אף כשאביו יהי' בכאן לא יעשה מצוות האב כשאינו מוהל. ולדעת הרמב"ן בפי' התורה בילידי ביתו ומקנת כספו של אברהם אבינו שנמולו כולם ביום אחד אף שהי' הרבה מאד כתב על זה הרמב"ן שאפשר שזימן להם מוהלים הרבה אף שמצוה על הרב למול את עבדו משמע שחולק]:
זעריכה
ז) עוד ראי' מש"ס ע"ז (כ"ו:) עיר שאין בה רופא ישראל ויש שם רופא ארמאי ורופא כותי דפליגי הי מינייהו עדיף. ולמ"ד ימול ארמאי אף דלאו בר שליחות הוא ואין דוחין מילה בזמנה עד שימצא ישראל שיהי' שלוחו. ה"ה בנ"ד שאין ממתינים עד שיבא אביו שיהי' שלוחו. דמילה בזמנה עדיף:
חעריכה
ח) וכל זה כשאין אביו מוהל. אבל כשאביו מוהל יש מקום עיון לדעת או"ז והש"ך דמחויב למול בעצמו ואינו מקיים מצוה בשליחות. כ"ש בזכי' י"ל שנמתין עד שיבא אביו. ולשיטתם אין ראי' מההיא דע"ז דאף אם יהי' מוהל ישראל לא יקיים המצוה ע"י שליח:
טעריכה
ט) אך יש להוכיח דמצוות מילה בזמנה חובה טפי משימולו האב בעצמו מהא דפרק ר"א דמילה (דף קלג:) דמקשה אהא דאצטריך קרא למילה בצרעת הא דבר שאין מתכוין מותר ומשני באומר לקוץ בהרתו דבנו הוא מתכוין. ופריך ואי דאיכא אחר ליעבד אחר. הרי דמצוות מילת אב אינו דוחה איסור ל"ת. ואילו מילה בזמנה אפי' שבת הוא דוחה. וכיון דמילה בזמנה חמור הרי עשה חמור דוחה עשה הקל בכל מקום:
יעריכה
י) ולאחר העיון יש לדחות עפ"י מה שכתבתי במק"א ליישב קושיית השאגת ארי' לדעת הפוסקים מל תוך ח' יצא. בנולד ערב שבת בין השמשות דאין מלין עד אחד בשבת. נמולו בערב שבת דשמא הוא שמיני. ואת"ל שהוא שביעי יצא בדיעבד עכ"פ כמו בתשיעי וטוב יותר דשמא מקיים מילה בזמנו. ואמרתי ליישב עפ"י הש"ס זבחים (פ"א:) בדם חטאת חצונה שנתערב בפנימיות ישפך לאמה ופריך בגמ' ולפלוג נמי ר' אליעזר בהא ומשני דהיכי ליעבד ניתיב בחוץ והדר ניתיב לפנים כשם שמצוה להקדים עליונים לתחתונים כך מצוה להקדים פנימיים לחיצונים. ניתיב בפנים והדר בחוץ יפסל דם החיצונה. וקשה הא בתדיר ושאינו תדיר עוברת מקדימין שאינו תדיר כדאיתא בפרק תפלת השחר (דף כ"ח) בתפילת מוסף ותפילת מנחה לר' יהודה. וה"ה במקודש דתדיר ומקודש חד דינא לתרווייהו והרי הכא דם חיצונה עוברת שאם יתן שבפנים תחילה יפסול חיצונה וצ"ל דבכוס בכוסות איירי. ואם היינו יודעין הי' אפשר לקיים פנימי תחילה ואח"כ חיצון כמשפט ע"כ אסור לשנות כיון שלפי האמת אין מצוה עוברת ע"כ ישפך לאמה ויפסלו שתיהן ממילא ולא יבטל העשה בידים. וה"נ אסור למולו בערב שבת שמא ביה"ש לילה. ואם היינו יודעין היינו יכולין למולו בשבת. והרי מבטל למ"ע בידים שלא לצורך כלל. ואף דסוף סוף לא נמול אותו בשבת כיון דמספקא לן וכההיא דזבחים:
יאעריכה
יא) וא"כ ה"נ שמא יבוא אביו ביה"ש ויוכל למולו בעצמו אם הי' יודע. ושוב מבטל מצוות מילת אביו בידים שלא לצורך לפי האמת. ופשיטא שאי אפשר למולו ביה"ש דשמא לילה ואין מלין בלילה. אולם אם אין אביו מוהל שפיר נוכל למולו סמוך לשקיעת החמה. וא"ל כלל שמא ביה"ש יום ולאו זכי' הוא לאביו מחמת הברכה דלהכניסו. דמ"מ זכי' הוא אליו שהרי מספק לא יוכל למול ואנן סהדי דניחא לי' והוי זכי' רק י"ל הטעם ראשון משום דשהויי מצוה לא משהינן. ויש לדחות קצת דהכא שני מצוות נינהו מה שהבן נימול ומה שאביו מוהלו ומצוה זו נתבטל לגמרי כשאין אביו מוהלו:
יבעריכה
יב) והנה הראי' שהביא התשב"ץ מההיא דיבמות ומפירש"י שם לפמ"ש צ"ל דהתם כשאביו בעצמו מוהל אולם לפענ"ד שם פירוש אחר בגמ' ופירש"י שם על אביו ואמו חבושין בבית האסורים שהמצוה מוטלת עליהם ולא על אחרים. תמוה מאוד דמה שייכות לאם במילה. ומפורש פ"ק דקידושין דאין האם מחויבת למול את בנה. וא"כ הא דנקט שאמו חבושה בבית האסורים כדי נסבה. ע"כ נ"ל לפרש שאמו ילדתו בבית האסורים וכההיא דפ"ק דחולין שאביו ואמו חבושין בבית האסורים שעיברתו שם. וה"נ יש לפרש בכאן שילדתו שם. והא דקאמר שאביו ג"כ חבוש בבית האסורים דאם הי' בחוץ שייך המצוה עליו שישתדל אצל שר בית האסורים להניחו ליכנס למולו. וכעין שכתב ר"ת דחשיב אונן מטעם זה כל זמן שלא נתייאש מלהשתדל ודוחק להעמיד בשנתייאש. שהרי בין עשי' לאכילה יצא. א"כ עכ"פ הי' מקום תחילה בשעת עשי' להשתדל. ושפיר שייך המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו. ע"כ מוקי לה כשאביו ג"כ, חבוש ואינו מוהל או אין לו שם איזמל וחמין. וכיון שהוא ג"כ חבוש ואין חבוש מתיר עצמו אין עליו המצוה והב"ד לא מלוהו כיון שהילד בבית האסורים. אבל אם הילד מבחוץ אף שאביו בבית האסורים שפיר י"ל שמלין אותו. ואדרבא מוכח מדלא מוקי כשאביו בלבד בבית האסורים דבכה"ג מלין אותו ב"ד. מיהו לפמ"ש לחלק בין אביו מוהל או לא. י"ל דלהכי נקט שאביו ג"כ הי' בבית האסורים כדי שלא נצטרך לומר כשאביו מוהל דוקא ולעולם כשאביו מוהל חבוש אין מלין אותו אפי' אין אמו חבושה אין מלין אותו דכל שעה חיישינן שמא יצא] ומ"מ ראיית התשב"ץ נדחית:
[אף כי אין נרשם זמן על תשובה זו ועל שלאחרי' כמדומה לי שזו נכתבה בשנת תרל"ב ושל אחרי' בשנת תרמ"ט].
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |