אבן עוזר/ביצה/ב/א
מסכת ביצה
תוספות בד"ה דלמא ב"ש כו'. וי"ל דמוקצה דבעלי חיים חמיר טפי. עכ"ל. פי' לאפוקי ביצה דלאו ב"ח היא. וכדברי התוס' מבואר בירושלמי. וז"ל מחלפי' שיטתי' דב"ש כו'. ומשני חומר הוא בדבר שיש בו רוח חיים עכ"ל ויש לתמוה דא"כ מאי פריך לקמן וליפלגו בתרנגולת הא בתרנגולת דב"ח היא מודי ב"ש דהוי מוקצה. ומ"ש המפרשים בזה אין לשון הירושלמי והתוס' סובל פירושן:
תו הקשו המפרשים בד"ה קס"ד אפילו כו'. לפי המסקנא דגם בנולד כזה שרי ר"ש. א"כ מאי פריך בעירובין כ"ש דהוי נולד:
תו יש לי תמיה רבה, על דעת ר"ת הביאו הרא"ש סוף מסכת זו. שפסק דמוקצה שרי' ונולד אסור ע"ש. א"כ קשה בהא דאמר לקמן כולהו כרב נחמן לא אמרי כי קושיין ולפלגו בתרנגולת. ה"ל לאוקמי טעמא דב"ה משום נולד. אבל בתרנגולת מודי ב"ה דשרי. וס"ל לב"ה כמו דקיל"ן לדעת ר"ת:
תו אמאי שביק סתמא דהש"ס למידחי אוקימתא דרב נחמן עד שהוצרך לאוקמי מתניתין בטעמים אחרים. הא אליבא דהלכתא שפיר מצינן לאוקמי טעמא דב"ה משום נולד כדפי':
תו קשה לפי מ"ש התו' בד"ה אוכלא דאפרת הוא כו' הטעם דאי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה. א"כ מאי פריך אפי' מאן דשרי במוקצה בנולד אסור הא כיון דמצי למישחט התרנגולת. הביצה אוכלא דאפרת הוא. ומ"ש מהרש"א הוא דחוק ע"ש:
ע"כ נ"ל דדברי הירושלמי והתו' הן כפשטן דבעלי חיים חמיר וב"ש מודים דהתרנגולת אסורה. אך דהתוס' לא כתבו כן אלא לקס"ד דהמקשה. אבל למסקנת ר"נ ע"כ דאין חילוק בין בעלי חיים לשאר דברים. ע"כ פריך שפיר לקמן ולפלגו בתרנגולת:
וזה דנראה לי לפי מ"ש התוס' דהטעם הוא דאי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה. לפ"ז באמת גם אם התרנגולת עומדת לגדל בצים. אפ"ה הביצה אוכלא דאפרת הוא למאן דלית ליה מוקצה. כיון דאי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה ודלא כמ"ש מהרש"א בזה. והא דפריך אפי' מאן דשרי במוקצה בנולד אסור. היינו משום דקס"ד דע"כ בתרנגולת מודים ב"ש דאסורה. דאל"כ קשה לפלגו בתרנגולת. אלא ע"כ בבעלי חיים מודים ב"ש דאסור. דכן סברי ב"ש גבי הא דצריך לנענע מבע"י. וכיון דהתרנגולת ב"ח היא ואסור ע"כ הביצה היא נולד. ומשני ר' נחמן דאית ליה מוקצה כו'. ודלית ליה מוקצה לית ליה נולד והבין הש"ס השתא דע"כ ב"ש כר"ש וב"ה כר"י. ומי אמר רב נחמן הכי כו'. ומסיק דע"כ י"ט חמיר משבת לענין מוקצה לב"ה. וא"כ לב"ש דס"ל מוקצה בשבת גבי עצמות וקליפין. מכל שכן דס"ל מוקצה בי"ט. דזה ודאי הוא דוחק לומר דב"ש וב"ה יפלגו בסברות הפוכות. אלא ע"כ לב"ש נמי י"ט חמיר משבת. והא דמקילי ב"ש בי"ט היינו משום צורך שמחת י"ט ואוכל נפש התירו ב"ש לטלטל מוקצה כדי לאוכלו. [כמ"ש התו' דף ח' ובש"ע ס"ס תק"ט]. אבל שלא לצורך שמחת י"ט כיון דאפילו בשבת ס"ל לב"ש מוקצה ק"ו בי"ט. אבל ב"ה לא התירו משום שמחת י"ט. דכה"ג פליגי נמי בסיפא דמתני'. דלב"ש התירו לשחוט חיה ועוף בי"ט כדי לכסות בדקר נעוץ משום שמחת י"ט. וב"ה לא התירו כדלקמן דף ט'. וכיון שכן אין אנו צריכין לחלק בין בעלי חיים לשאר דברים. די"ל ב"ש התירו כל מוקצה משום. שמחת י"ט. ודקשיא לך מהא דצריך ב"ש לנענע מבע"י. י"ל הא מבואר שם בש"ס דמיירי בבריכה ראשונה וחיישי דלמא אתי לאמלוכי שלא לשחטן. ונמצא היה מטלטל מוקצה שלא לצורך שמחת י"ט. וכבר נתבאר דשלא לצורך שמחת י"ט מחמירי ב"ש טפי מב"ה במוקצה. אבל בבריכה שניה מבואר שם דלא חיישי ב"ש דלמא אתי לאמלוכי. וכ"ש בשאר דברים דלא חיישי דלמא אתי לאמלוכי. לכן שרי ב"ש לשחוט התרנגולת ולאוכלה. וכיון דאי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה לכן הביצה אוכלא דאפרת הוא לב"ש. והראיה מד"ט דהוי סברי רש"י והתו' שם לפרש טעמא דב"ש דמתני' בביצה משום שמחת י"ט. אך דכתבו דאין בביצה שום שמחת י"ט באכילתה ע"ש. וא"כ לרב נחמן דע"כ צ"ל דטעמא דב"ש הוא משום שמחת י"ט וכדפי'. צ"ל דהואיל והתרנגולת שריא משום שמחת י"ט ע"כ ביצה הוא אוכלא דאפרת לב"ש. והשתא נתגלה לנו כוונת רב נחמן. דודאי גם רב נחמן סובר דבנולד שלא היה מתחלה בעולם ליכא למ"ד דשרי וה"ק דאית ליה מוקצה בתרנגולת אית ליה נולד בביצה. ודלית ליה מוקצה בתרנגולת לית ליה נולד בביצה משום דאי בעי שחיט לה ואכיל כל שבגוה. לכן הביצה אוכלא דאפרת הוא. לכן ה"ה לב"ש אף דס"ל מוקצה. מ"מ כיון דהתרנגולת שריא לב"ש משום שמחת י"ט ואי בעי שחיט לה כו' הביצה אוכלא דאפרת הוא ושריא. נמצא גם להמסקנא בנולד החמור כזה לכ"ע אסור וכדאמר נמי בעירובין:
והא דאמר קס"ד אפי' מאן דשרי כו' משמע דלמסקנא אינו כן. י"ל דלמאי דקס"ד דלא עלה על דעת המקשה לחלק בין שבת לי"ט. וסבר דבי"ט ובשבת פליגי ב"ש וב"ה. ועכצ"ל דבבעלי חיים מודי ב"ש דאסור לכן ס"ד אפילו מאן דשרי במוקצה אפ"ה הביצה אסורה משום נולד. אבל רב נחמן קיבל מרבותיו דבשבת החליפו שטתן. דב"ש לחומרא. וע"כ הא דמקילו ב"ש בי"ט היינו משום שמחת י"ט. וע"כ בביצה ליכא שמחת י"ט. אלא משום דהתרנגולת שריא ע"כ הביצה אוכלא דאפרת הוא. ע"כ פריך במאי אוקימת' בתרנגולת כו' ומשום מוקצה. פי' משום מוקצה דהתרנגולת פליגי. דאלו בנולד החמור כי הא ליכא למ"ד דשרי. אם כן לפלגו בתרנגולת ומשני להודיעך כחן דב"ש. פי' דסד"א כיון דהשתא לא בעי למישחט התרנגולת וע"כ היא מוקצה. ה"א הביצה היא נולד דהא גדולה מזו ס"ל להמפרשים הנ"ל דגם לפי האמת אפי' מאן דשרי במוקצה לגמרי אפי' הכי הביצה היא נולד. ופריך ה"ל להודיעך כחן דב"ה, פי' דלא תימא דטעמא דב"ה הוא כיון דלא בעי למישחט התרנגולת והיא מוקצה לכן הביצה היא נולד. ולעולם אי בעי למישחט התרנגולת שריא לב"ה משום שמחת י"ט ע"כ לפלגו בתרנגולת:
והשתא מתורץ מה שהקשיתי על ר"ת לעיל. די"ל האמוראים לא מצי לאוקמי טעמא דב"ה משום נולד אבל התרנגולת שריא. דאי התרנגולת שריא הביצה לאו נולד היא כדפי':
וליכא לאקשויי על זה מפרק כירה דף מ"ה דפרי על ר' יוחנן מהא דר"נ דאמר מאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד. ושם הא איירי בשבת דלא שייך אי בעי שחיט לה כו' ולכ"ע נולד הוי:
די"ל דלק"מ. דהא ע"כ מדפריך שם על ר"י מדרב נחמן. והרי כאן דחה הש"ס אוקימתא זו דרב נחמן. אלא ע"כ צ"ל דשם הבין הש"ס כדקס"ד הש"ס דהכא במילתא דרב נחמן דב"ה כר"י וב"ש כר"ש. וע"כ א"ש הא דלא פליגי בתרנגולת דבעלי חיים היא ולכ"ע אסורה. וע"כ מאן דלית ליה מוקצה לית ליה נולד כלל ע"כ פריך שפיר דכה"ג כתבו התוס':
והשתא אתי שפיר הא דלא הביא הרי"ף לקמן דף ט' הא דאמר מוחלפת השטה. משום דע"כ לא ס"ל הא דמוחלפת השטה. ודוק היטב בכל זה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |