אבן הראשה/מד

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

אבן הראשה ‏ מד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סימן מד לאחי הרב הה"ג מהר"ש זלמן נ"י כעת הוא הרב דק"ק ראהאטשאוו ברייסין.

הגיעני יקרת קונטרסו בדבר האשה שגחגרשה ולאחר נשיאיה לבעלה השני גתוודע שהעדים החתומים על הנס אשר נתייחדו נ"כ לעדי מסירה היו קרובים זה לזה מצד האס והאריך בקונטרסו לצדד להקל להתירה לכשאר החת בעלה השני וכססולי דרבנן שאס ניסת לא תצא והביא מ"ש הנה"מ (ס"ק ל"ו) ג"כ להקל והנני בזה להשיט הנלע"ד ולהשתעשע כדבריו הנחמדים:

והנה דבר מה שהאריך לבאר אם יש לצרף מה שראו הרבה אנשים כתיבת ומסירת הגט ושמעו ציווי הבעל לכחוב וכן הסופר דבשליחותא דבעל קעביד לפמ"ש הסנ"י בנימין (דף י"ח) דכל כהיקש דשלשה לשנים שאם נמצא אחד קו"ס עדותן בטילה אינו אלא בדבר מדוח נמיר משא"כ בנס שאין כעדים טתבין שנעשה בסטהס דבר כמו בשאר פדות ורק מדרבק נפסל נס בנס משוס דאתי לאחלוסי בשסרוס דעלסא וכ"כ הסנ"י (דף ליו) לעדי הנס לא הוי כעדות דעלמא שניסח הגס הוא לשון הבעל וחתימת עדים לא הוי אלא שיהא מוכח מחוט שנכתב בציווי הבעל ומש"ה איצ שיהא עדות שאילהיז וכשל כחיי ולא סיססל משוס מסיהם ולא מסי כתבם לשיטת הרמב"ם וכזה כתב התו"ג בחידושיו (דף ס') להשיב עמ"ש הטדיב לכתיבת מקום עמידת העלים בנס הוי כדי שיהא עדות שאילה"ז דזיא דעיקר עדותם הוי שנכתב בציווי הבעל וכיון דאסי' עססיע ומסי שבם שר דכא אומר אמרו כשר כ"ש דא"צ שיהא עשאילה"ז ובגוף הגירושין אנן סהדי שנמסר לידה כמ"ש הר"ן פ' המגרש:

ולענ"ד קשה שלא הביאו דברי הנמ"י בסנהדרין סאד"ס שכתב להיפוך וזיל וכן גס דמכשרינין אפי' אין בו זמן מהאי סקנתא הוא דל"צ דו"ח כיון דשכיחי סובא כהודאות והלואות ויש כח ביד חכמים לעשות משום דכל דמקדש אדעמא דרבנן מקדש ובהאי נס אסקעינהו רבנן לקדושי מיניה וכתב שם מקודם דהא דבעי דו"ח הוי כדי שיהא עשאי"ל ע"ש כרי דמה"ת הוי צריך דו"ח ועשאי"ל ומתקנת חכמים הוא להכשיר בלא זמן. אמנם לכאורה קשה דיניו! דחקנ"ח הוא לכחוב זמן מס (משוס ב"א או משום סירי) וזס שינה מסקנתם ולא כתב זמן וא"כ .יפסול הנס לגמרי ואס ניסת תצא ולמה יתקנו חכמים להסקיע קדושץ בנס זה שלא נכתב כתקנחס וצ"ל דכיון בגם לכחחלה א־צ שיכתוב בזמנו כחמוהו ומכני מתק"ח וא"כ תק"ח לשחלה שא"צ דו"ח מש"ה לא מיססל גם כשלא נכתב זמן כלל והנס דבכתיבת זמן בנס אך כשלא נכתב בזמנו כחבנוכו הוי יותר מתוקן לענין דו"ח מ"מ לא סלע רבק כיון ד כלא "ה א"צ דו"ח ולסי"ז מ"ש הנמ"י וכן נס דסכשרינין אפי' אין בו זמן ע"כ טונתו ג"כ לכשיש בו זמן ולא נכתב בזמנו שבנוהו ולסי"ז קשה דא"כ בכל גס דעלמא יופקעו הקדושין ולא יהא לה דין גיושתו וע' ם"מ ריש כתיבות בשס הרמב"ן דהיכא דאפקעינהו רבנן לקדושין קדושין נעקרין לנמרי ולא סתסרא לכהן וקרובים אצא מדבריכם וא"כ כל גרושה האימא לא תיאסר לכהן וקרובים אלא מדבריהם ונס הימה לומר דהר הק"ח לשחלה לגרש מס שיפקיע קדושין למסרע ושיהא בעילותיו בעילת זטת לססרע. ואי כוונת הנמיי הוי דוקא בנס שאין בו זמן וכששוב בו זק אך שיטלין לומר אחרנהו. וכהבנוהו כוי בדו"ח יקשה אמאי לא קאמר כש"ס דמש"ה תקנו זמן מימין כדי שיהא עשאי"ל ולא נצטרך להפקיע הקדושין למפרע ונם יקשה למה סקט להפקיע קדושין בנס זה שלא נכתב כדין וכבר כתב הש"מ דמש"ה בטבע במשאל"ס לא אפקעינהו רבנן לקדושין משום ענוטת משוס דבכדי לא הפקיעו רבק לקדושץ . (וכס"י שב מסברת עצמו נ"כ דהוי תקנה דרבנן ותמה עליו הנ"ב סהא דפריך (דף ליג) מי איכא מידי דמדאורייתא במל לניסא ט' ולא אסיק אדעתיה סברס כל המקדש אדעתח דרבנן מקדש ט' ולמה לא הוקשה לו סכל גיטין דפלסא שמפורש במשנה שהעדים חוסמין על כנס מסט חיקון כעולם ־ ולענ"ד זה י"ל דלהס"ד כיינו אומרין שצריך לכתוב בזמנו שבנוהו ומתט' דבלא זק הולד כפר היינו כשיש ע"מ ומשוס דר"מ ס"ל ע"ח עיקר א"נ דבלא דו"ח דהוי ססק אץ לססול הולד):

וכדי ליישב כ"ז י"ל בדעת הנס"י מהי שצריך דו"ח מה"ת מ"מ כיון פנס בלא דו"ח אינו כמגרש בלא עדים אלא שססול משוס דאסשר שאינו אמת (והדו"ח מברר האמת) והמיס שהכשירו לכנס והפקיעו לקדושין לא הפקיעו כקדושין לחלוטין אלא דלפוס החשש שמא לא נכתב כד"ת בציוד הבעל ס"ס תוכל להנשא שהפקיעו הקדושין ואם חחמו כד"ת בציווי הבעל הנס מר וא"צ להפקעת קדושין וסש"ה לא הוי בעילותיו בע"ז למפרע לפי האמת שנשב כד"ת ואסורה לכהן ולקרובים מה"ת כיון דליכא אלא חפש מיעוט בעלמא שמא אינו אמח ובלא הפקעה לקדושין היתה אסורה להינשא משוס דסמוך מיעוסא למזקח ח"א ולענין להינשא לכהן ליכא חזקה להסירה דהא בחזקת א"א כיתה ושתיאסר לכהן אחר גירושץ וסו אזלינן בחר רובא שנחתם כד"ח ואסורה סה"ח לכהן ואדרבה הוחזהה למגורשת ולא לפטיה שכיתה בחזקת א"א ולא דמי להא מימין(דף ל"ג) גבי במלו אינו מטסל דהתם הוי בודאי הפקעת קדושין למפרע (וכן בהא דאומרת טמאה אני לך שכסב הר"ן סוף נדרים דהא דבריא לבשלה היינו סטפס דאסקעינהו רבנן לקדושין משיקרא היינו ניב דוקא אם האמס כדבריה דהר"־ן כסב מסעם נאמנוס ולא משום דשאסדיא ומש"ה אסורה לעלמא דשסא עיניה נתנה באסר ולא נטמאה וא"צ להפקעס קדושין ולא באו להפקיע הקדושין לחלוטין אלא דאי קמי שמיא גליא שנטמאה הופקע הקדושין למפרע ומש"ה ניחא מה שהקשו מה הועילו חכמים בסקנסם דהא סוכל לומר טא־ל ונטולה בהדדי דכיון שאסורס לאחר דשמא משקרס ולא נסר,ע סקדושץ ואנידא ביה י"ל ע"ד בעלה היא נודרס ומיסר ועמ"ש הסוס' בנדה (דף מ"ו) ד"ה כדרים דאפ"ג דהכא לא הוו אלא נשואין דרבנן ולא אמרה סורה שיפר מ"מ נודרס על דעסו וה"נ מיפי לס כיון שהיא זקוקה לו והוא בעלה ואסורה לאחרים ועדיף מנשואין דרבנן וגם אם הפרש שאינה טדרס על דעסו לא חילקה סורס בזה כמבואר בגמ' ותוס' יע"ש):

והגם שהפנ"י כסב דהא דבעי עבאילהיז לא הוי משים חשש שקר דהא עדים החסומים על השטר כמו שנחקרה סדוסן בב"ד דמי והא דלא הוי עדוס היינו מבזכ"כ . לענ"ד י"נ בצריך דו"ח כדי לב־ר כהוא אמס וס"ש דכוי כסו שנחקרה עדוהן בב"ד כיינו דחסימסן כוי כסו שהעידו בפ"פ לפני ב"ד ולח מ-ירי מעני; דו"ח בא"צ ח"ח ואם צא ננסב בזמנו כתבנכו כוי כעדוס בע"ס בלא דו"ח. (עוי"ל דסה"ס בצריך דו"ח צריך קיום שאמס הדבר שחסמו ויחיישב קושייס כסוס' כסובוס (דף כיח) דכל אדם שירצה י יזייף ויחיחוס ויגבה מה"ס דבריש' גיסיך מוכח דאפי' כשאין סכירין החסימה הוי סה"ס כמו שנחקרה עדותן בב"ד דלפי"ז לא יגבה מה"ס בלא קיום כשטוטן מזוייף דבעי דו"ח ומדרבנן שא"צ דו"ח כם אמרו שצריך קיום והכי קאסר כיק דפדים החסומים ט' דסק"ח שא"צ דו"כו וסו ליכא חשש מה"ס דהא אם אינו אמת הפקיעו כקדושין שעל דפסם שייך לומר ורבק הוא דאצריך ומשום עיגונא אקילו בה רבנן הגם דלפי"ז בלא קיום שאינו כחק"ח לא יפקיעו לקדושין הכא משום פינונא השקיפו ע"פ ע"א):

ובש"מ כתובות כתב דיש מתרצין דלאו משעת קדושין נפקע למפרע אלא השתא משעת מעשה וכ"ז שלא נעשה המעשה שלא קיבלה גס כאונס כה"ג חייבח בחנק ואינו מובן דהאמרינן בנדרים (דף כ"ט) ומה אילו אמר לאשה היום את אשחי ולמחר אי אס אשסי מי נפקא בלא גס וא"כ אפי' קדשה פ"ד ק שבבוא מעשה כזה יופקע הקדושין להבא צריכה גס וז"א גט מה"ס ואולי ה"פ דכיון שמקדש אדפסא דרבק והוי כססנה בפירוש שמקדש ע"פ רצונם ותיקונם והוא שאx ה"ז גיטך אם לא באתי כו' ולא בא בסל הגס משום דאדעסא דהכי שיארע לו אונס לא גירש והשתא שתיקנו רבנן דהוי גס כוי כמו שהיה בדעסו ורצונו שכשיתן לס גס כזה אף אם יארע לו אונס סהא מגורשת ואהני ססשבסו ורצונו בשפס הקדושין שססגרש בגט כזה דכבמגרשה פסה בגס זה הוי כאילו גמר נדפסו לגרש אף אס יארס לו אונס דסא עיד ק קידשה שססגרש בגט זה וסו גם פסה מגרש על דעסו הראשונה ונמר בדעתו לגרש כה"ג וטון דמקדש אדעסא דרבנן הוי כאילו פירש בהדיא שיהא מנין האישום ע"פ רצון וסק"ח וכן י במעשה הגירושין יסכים לסק"ח. ואולי ס"נ י"ל דכיון דקיי"ל בנימין (דף ס"ו) דכל השומע קולי יכסוב גס לאשתי יכסבו ויחתמו. ונר דנ בנדרים (דף ל"ו) ובש"ע (סימן קמ"א סעיף י"ס) וכיון דחכמיס הכשירו גס בלא זמן אמרינן דהגם שהוא כלא דו"ח ואפשר שנכתב ונחתם בלא ציווי הבעל מ"מ כיון דהוי כפירש בהדא שענין האישות יהא ע"פ סק"ח וסכסיס הכשירו זס סנט הוי כאילו הרשה וצום לעדים לחסום. אך ז"א דכיון שבשעת קדושק לא אסיק אדעסיס מזה לא הוי ככל השומע קולי אלא ככל הרוצה לחסום דל"מ בגט:

והנה מ"ש הנוד"ב שנם בכסיבס זמן לא יסוקן מוקשה דהא יכולין לכסוב בזמנו כמבנוסו וכן הק' בסו"ג נס דבכסיבס זק יזכרו לומר שכסבוהו בזמנו ובלא כסיבס הזק לא יזכרו מתי נכתב וס"ש הנוד"ב לצדד להקל בשינה מקום עמידה בנס מומר שמסלק הכתובה קודם הנס וא"צ גט לגביית הכתובה וא־צ שיהא עדוס שא"י לכזימה . לענ"ד ז"א לפמ"ש הנ"י בשם הרמב"ן והובא בב"י דסש"ס קיי"ל אין בודקי! ט' דבזהיז דמי ספי לד"ס דכא רובא דנשי איס להו כתובה הלכך אפי' ארוסה דליל כסוכה לא מפלני בה דאילו ד"נ ליסנהו בזה"ז ע"ש וס' ב"ש אכ"ע (סימן י"ז ס"ק ס"נ) דלאוסרס על בעלה צדך דויח דכיון שאינה נוסלס כתובה הוי דינ וא"כ אדרבה אי ליכא נ"מ לענין כסוכה הוי נס כד"נ אפי' בזה"ז ובעי דויח ועשאי"ל וכנס דל"ש כאשר זמם הכא דלא הוי אלא כעין ד"נ צריך לברר עדותן ואם יוכלו לכזיד יראו ויפחדו להעיד שקר והיינו דו"ח לברר כאמת ובד"נ ממש נזה"כ שיתקיים כאשר זמם ממש והך הזמה כוי רק שיהא דו"ח דבעי בדיג ועיי שיוכלו לכזימס יחברר האמס ואף לחידון שני דסוס' דש מנוס דנבי עדוס בן נרושה ל"ח בעשאילה"ז ולא קאי עלה כאשר זמם מ"מ גבי נס חו צרך דו"ח י"ל שצריך שיוכלו להדם כד ביכא דו"ח ולא כדי שיתקיים דין הזמה וכאשר זמם גם דכיו; שלא ניתנה כסובה לנביס קודם גירובץ אלא שצריך לשלם כדי שינרש אנסי שייך לכנס ובלא"ס דמי לגס ארוסה כמ"ש הנו"ב בעצמו). והנה מ"ש החו"ג בשם כר"ן פ' כמגרש דאנן ססדי שנמסר לידס ובזה ל"ש עשאי"ל צ"ע דלפמיש סניי הוי זה מתקיח שא"צ דו"ח ועשאי"ל ומש"ה כסב דמו דה ר"א דנס סתום בעדים טרס אע"פ שלא נסן בע"ס דבידוע שהבעל מסרו לה וכאילו הן עצמן מעידין סל המסירה. וסנה לכאורה בל"ז ל"ש הזמה שיתברר שקרס שלא צוה כבעל דהא אץ טתבץ זק שא"ל הבעל לכסוב וכדקיי"ל(סי' קכ"ז סעיף ו') שכוסבץ מניסן ובלוד (ואסרו לפלוני וימסמו סהט וע' (סי' ר,יכ) אי ממי אף בפקח שגירש פ"י כסב) אך מה"ס היה אפשר שיצסרט להזכיר זק ומקום שא"ל הבעל, ומ"מ י"ל דכק שהנס אינו בלשון עדוס ראי' אלא כפדוס קק שהוא לשק הבעל ונזה"כ שצדך חסימה עדים א"צ דו"ס שחסמו בציווי הבעל:

והנה דברי הב"ש הנ"ל סותר לכאורה למ"ש בעצמו (בסי' י"א ס"ק י"ג) דשני טדי כיעור מצסרפין כסו בד"מ והא דצריך דו"ח משום דמה"ס אט' בד"מ בפי דו"ח ומשום נעילת דלס הוא דא"צ דו"ח וא"כ ניחא הא דלאוסרס על בעלה צדך ח"ח ולפק סדוס להסירה להינשא א"צ דויח דכיץ דמדסל"ג ודייקא ומנסבא דמי לד"ס דגם כזה הקילו מכסים שאיצ עדוס גמורה . ולכאורה י"ל עוד דבזס"ז דליכא ד"נ ולמיד כתובה דרבק כדעס רוב הפוסקים מס"ת אף ד"מ ליכא ומדרבק ד"מ א"צ דויח סש"ה כר גס מפליא בלא דו"מ אף סכ"ס אך ז"א דנהי דרבק סקנו לחיוב כסיבה מ"ס כיון שכסב לה כסוכה כבר כוא חייב לה כבע"ח דפצמא שסובפס ממנו ממון רש בזה דמ אף מס"ס ודמי למקדש במעוס שקנה בקנין פעס"ש דהקנין מדרבנן דמ"מ הוי כקדושין מכיס כיון דעכ"פ כוי הממון שלו ולהכיש (סי' ייז) אדרבה דמי לד"נ כדליכא ד"מ . ועט"ש התוס' בסנסדרץ (דף ח') דה מיסגי (וסובא בב"י) דבעי דו"ח לאוסרה על בפלס דלא גרע מנזילוס וחבלות והוכיחו מדמוכח בסוניא שכיא מוסרת לבעלה כשהוכחשי וקשה דהא שם קייסיק בזק שיש דינ והביא עדים שזינתה להמיתה וא"כ י"ל דמש"ה בעי דו"ח כד"נ משא"כ האידנא דליכא ד"נ. וממ"ש הסוס' דלא גרע מנזילות ונזבלוס ולא הזכירו ד"נ מבואר דס"ל שאינו ענין לד"נ אלא לד"מ וס"ש הב"ש דנם אס היא מוסרת אינה נוסלס ככתובה י"ל דכיון שיכולה למכור הכתובה במקח מועס בנויה וכמ"ש בביק (דף פ"ס) ובמשנה דמכוש (דף ג') מדמה לנזילוס וחבלוס דבזה ליש נמילס דלת ואדרבה יש לפשות דו"ח שלא סיאשר בנקל וא"כ מכיס צריך דויח כיון שהעמידו נזכמים בזה על דיס (ומ"ס י"ל דכיון שאינו ד"מ ממש רבנן הוא דאסמטכו לזה וסקנו שצריך דו"ח). וצ"ע מיש הנ"י נשס רמב"ן הנ"ל דהלכך אפי' ארוסה דל"ל כתובה לא מפלניק בה דסנלן הא דהא י"ל דהאידנא לא דמי לד"נ ומש"ה א"צ דו"ח כשאין לה כסובה וי"ל (וע' קצהיח סי' ל' ס"ק ב' בדברי הנ"י סנהדרין הנ"ל ובנה"מ שם):

ובנ"ד שהיו קרובים זל"ז מצד האס ע' סומים שהביא סמך נדומא (ס"ו) דקרובי האם פסולין דרבנן. ולכגנ"ד קשה לכאורה ההיא דיומא שם דמעיקרא מאי קסבר לומר דהאוסר לאביו הייט לאביו ממש דהאמרינן בסנהדרין (דף פיה) לכל אין הבן נפשה שליח לאביו לכטסו ולקללו חון סססיס (ולכאורה ודאי שבו סיד כשראו מרעיה והבינו נועותס) ואין להרוג את אביו כיון שאפשר באחר ואין לומר שהיה הוראת פפה דהא סיע"ה אסר להם איש את אחיו ואס רעהו ולא אסר את אביו, ואולי נימא דכיון שנפשו גרים במעמד הר סיני אין לכם אב ואם שיחייב בהכאתם פ' יבמות (דף כ"ב) וע' פריד (דרוש א') (והא דמשה ואהרן נחשבו קרובים כס"ש זבחים (דף קיב) וכסה דוכסי הייט לסי בנקדשו למקום מעולם וט' סוסה(ייב) שטלד מהול וצ"ע ההיא דב"ב (דף קנ"ס) משה ואהרן אין מעידין לחותנם ט' להא יתדו גר היה) וא"כ אזדא לכאורה מיש הסוסים להוטח דקרובי האס סדרבק דאל"כ גם אחיו מאסו הד מרוב לפסול לעדות וכתיב יד העדים תהיה בו בראשונה דגס"ז לא נפסלו אפי' קרובי האס שלהם כס"ש יבמוס (כיב ציס). גם ייל כיק למיתת סייף כיה הוראת שפה כפרשיי שנידוצו במיתת ב"נ כגם דב"נ א"צ התראה והכא הוי דוקא בעדם והתראה מ"מ א"ש כיון שב"נ נהרג פ"פ קרוב ונידוט במיסת ב"נ בסייף דיל נ"כ שהיה הוראת שפה ולא היה מיתתן עיי העדים דוקא. ובלשון השו"ע (סימן ליג סעיף י') ואפי' משה ואכק אינם כשרין להעיד זה לזה ט' אמנם כח"ס שם איתא דאלת"ה משה ואהרן לחוסנם כו' ודאסי' קרובי איפות גזירת מלך הוה, וצ"ע כמ"ש:

וע"ד מ"ש כ"א הרב שי' בקונטרסו להוכיח סכירוש' דיבסות בכהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה דבעי מכו שיעידו פדוס אחת ותפלה להם עדוס אחת דכשאין כפסול ידוע אינו מבטל להעדות , בחידושיי הוכחסי סהירושל' כהנה"ס דעבד שאינו בגדר פדות אינו מבטל להעדות וכאשה וקטן ודחיסי דייל משום שאין הפסול ידוע כסברת הסוס' בסנהדרין (דף ל"א) ובקצה"ח הקשה בהא דסנכדרין(דף כ"ג) בשט כתי עדיס שצריך לברר דהא אם יפסל כת זו ממילא יפסל גם כת שריה סדין נמצא א' מהם קוים. ולכאורה י"ל לפמ"ש הקצוהיח שאם בשפת ראיה היו עדיין כשדם ולא הגידו כאחד לא נתבטל הפדות שגם כשיססול כס א' שנפסלו בין שמת ראיה להגדה כגון שנפשו קרובים ע"י אישות לא יוססל כת שניה שלא הגידו בב"א וכן ייל בפסול עבדוח שאינו מבטל פדוס הכשרין וע' פרש"י בערער דפגם משפחה:

ובדברי הירושלמי הנ"ל תיק בשיק דסיירי בד"מ אליבא די' יוסי ומלבד דהוי דלא כהלכתא מוקשה לסייז לשון הירושלמי מיש מאמר שאילו ימצאו כעדים זוממין אין נהרגין ומ"ש לפרש דאף הכא הו"ל עדות שאאילהיז דכא לא ידעינן הי מינייהו כשר שישלם משום שהעיד שקר ובעי אי גם בעדות ממון בעי עשאילהיז. לענ"ד ז"א דהא בד"מ שפיר ישלמו כשיזימו שניהם כיון דחד מינייכו הוי עבד של השני (וכמיש ושחררו זא"ז) והוי נכסים דרביה וא"כ בהזמת שניהם מפלמין מהנכסים שאם יטעון אני העבד ולא עשיתי בעדותי כלום הא אי! הנכסים שלו אלא של כשני והוא כרב וגם הוא כוזם והגם די"ל דלא שייך לומר מה שקנה עבד קנה רבו דכבר נפקע שעבודו דהא נתיאשו זה מזה דלכאו"א מינ"כו הוי ספק שמא חבירו הוא האדון [ולר' יוחנן בירושלמי פ"ד דב"ק ופיו דסנהדרין עבד היוצא ט' ונמצאו עדיו זוממין זכה בעצמו הגם דהוי יאוש בטעות וגם לסמ"ש הראשונים בהא דב"ב (דף ג') עבדא הוא שלא נתיאשו מהורדוס שמצפין היו שירד מגדולתו הכא אינו מצפה פיבא אליהו ויאמר שהוא האדון כיון שאינו יודע שהיה חבירו עבדו מעולם וע' גיסי! (דף מיב) תיש כהנת שנתערב ולרה ט'. ולכאורה קשה דאי מעוכב ג"ש אינו אוכל בתרומה אף אס יבא אליהו ויאמר במד מינייהו דפבד הוא כבר נפקע שעטדו ביאוש ולפרשיי גם מעוכב גס שחרור עיי הפקר כוי בכלל האיבפיא וי"ל דהתס בעודם קסניס ואין יאוש קק מפקיע השעבוד קודם שהגדילו כתערובת אבל הכא ע"כ הן גדולין שכשרין לעדות וא"כ נפקע השעבוד ע"י יאוש]. מ"מ נהי שנפקע שעבודו יטלץ ליקח ממנו שאם יטעון עבד אני א"כ גם הנכסים אינו שלו אלא של רבו שהוא כיורש מאביו:

ועי' תמורה (דף ח') דקאסר מאי קשיא לך אפי' דילן נרד ירעו לא מצעו מדחית ליה לכהן דלא אית כאן ספק כמנה הני ספיקות מדמו לכהן כל חד וחד א"ל לכהן דאנא כהן ואנא כהן ופדלא מפרש שנולד בכור באותו העדר הנשאר להם בירושה דממ"נ מדחו לכהן דהעבד אין צו בנכסים מוכח דילפינן מה בנך בברור לך גם לערן למעט מטף הקדושה וכשאינו ברור מי בעליו סטור סבטרה אלא דכיון שמא ספק מי הוא בן האדון הדין יחלוקו וסד"א שיתבע הכק סכאו"א לסי שהוא ספק. וכשלא נשאר נכסים אחרים נהי שנפקע שעבודו כוי מכסים של הרב ואף אי טמא דיחלוקו והנכסים של שניהם יטלין להשתלם מהם בכזסתן שאם יאמר עבד אני אין כנכסים שלו ומדקאמר כירושלמי דליכא בתורת הזמה ע"כ דמיירי בדיג והא דבעי ביחשל' י"ל דסד"א דמשכחת הורס הזמה כשיבא אלימ ויאמר שזה הוא הכשר (דפל גילוי מילתא בעלמא לברר מי הוא הכשר וכה"ג סמכיק מל אליהו ולא אמרינן לא בשמים הוא וע' חולין(דף ל"ז) יבמות (דף קיב) רש"י שגת (דף ק"ח) ומשיש ועדיף מהא דסנהדרין (דף סיב) שצריך לברר כוונתם שבאו להורגה). ובד"מ י"ל דסבר הירושלמי דפשיטא שעולם עכ"פ לעד אחד:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף