שו"ת באר מים חיים/ו
|
< הקודם · הבא > |
עמדו לדין הנבון כה"ר אברהם אבו רביע יצ"ו בה"ר יהודה מדבר בעד עצמו ובעד אחי אביו בהרשאה שלהם תובע ושם היו ר' יוסף הלוי ן' צפת יצ"ו והרב שמואל חסאן יצ"ו מכח נשותיהן שהם יורשות מצד אביהם ה"ר יוסף בן יהודה אבורביע נ"ע מדברים בעד חלק נשותיהם תובעי' והיקר ר' יהודה ן' יהודה פואינקינוש נתבע טענו והתובעים שהחצר הג' לימין הנכנס למבוי הנקרא רי בלנקו בשכונת פאב אספלי שחידש בה הגוי בעלה מקרוב האלפוקי ויהודה פאינקינוש הנזכר דר בה ואוכל פירות החזקה של שאר מקומות שבה החזקה של החצר הנז' היא של הר' יהודה אבורביע הזקן נ"ע שהוא אבי זקנו של ר' אברהם הנז' וזקינם של שני הנשים הנ"ל אבי יוסף אביהן לו ולדודיו ולנשים הנז' משפט ירושה מהזקן הנזכר ומשכן אותה הזקן הנז' ביד יוסף בן ישועה אדרוטיאל בסך מה ונתגלגל' ובאה ליד היקר יהודה הנז' ולכך תבעו שיוציא יהודה שטרי זכויותיו עליה ויבחנו דבריהם וכן היה שהוציא יהודה שטרי זכיות שיש לו עליה ונמצא שמתחילה משכן אותה הזקן הנז' ביד יוסף בן ישועה הנז' בקנס בשנת התס"ד ונתגלגלה ובאה ליד היקר יהודה בר משה אבורביע יצ"ו שמשה הנז' הוא אחד מבני הזקן הנז' ונקרא פיג"ו ואח"כ הודה משה הנז' שטר מסירה בהרשאת בנו לאשה גמילא שהיא נשואה היום בשישואן לשלמה (שאאלמנה) [שנתאלמה] קודם שנשאת לו ואח"כ עמד משה הנז' והודה לגאמילא הנז' שטר מכירה מכל חזקת החצר הנז' כוח"ך וגאמילא חזרה ומכרה אותה ליהודה פואינקינוש באופן שאחר שקנאה יהודה חידש בה אלפוקי ומעת שקנאה יהודה והוא מחזיק בכל חזקתה ודר במקצתה ואוכל פירות הנשאר בה וקודם לו היתה מוחזקת בכל החזקה שלה גאמיל' הנז' הן בהיותה בידה בתורת משכונה הן אחר שנחלטה בידה בתורת מכירה וכן בעלי המשכונה הקודמים לא היו כולם מחזיקים בכל חזקתם ולא ערער עליה' אדם מעולם לא על כולה ולא על מקצתה וכולם מכח השטר משכונה של קנ"ס הנז' באו באופן שנתברר שמשה הנזכר מכר כל חזקתה כולה וכפי האמת אין לו בה רק חלקו לבד עם ג' שאר אחיו או אחד מד' אם לא יבררו יורשי אברהם הגדול באחים בראיה שהוא בכור לנחלה או חלקו הוא א' מהם אם יבררו יורשי אברהם שהיה בכור לנחלה. ונמצא שעכ"פ משה הנזכר מכר מה שאינו שלו בשאר חלקי ג' אחיו שהם אברהם ויוסף ויעקב וטענו התובעים הנז' שיתנו חלקם בפדיון המשכונא הנז' וירדו לחלקם כל א' יחזור לו חלקו ויהודה הנתבע השיב שהוא הוציא הוצאות על החצר הנז' בניינים ותיקונים קודם שנבנה האלפוקי וכעת שרצו לבנותו נתן שוחדות לגוי בנאי עד שפיתה לגוי בעל החצר עד שנתפתה לבנות אלפוקי ובנאו ועוד משך ששה חדשים רצופים שנתעסקו בבניינו הוא היה עובד כפועל בכל כחו מהבוקר ועד הערב ממש יותר מזמן יציאת הפועלים ובימים שלא היו בונים בתוך הששה חדשים הנז' היה מתעסק לסייע על קניית האליקמא הגוי לגוי ומתעסק בפריקת המשאות ולהכניס לתוך החצר הסיד והחול וכיוצא ומתעסק בסידורן והיה מוסיף במחירם למוכרים כדי שיבחרו לו לבנים טובים ורחבים וקורות טובים וכיוצא וכן העידו ב' עדים שהיו נכנסי' אצלו לצורך עסקיהם ורואים אותו עובד כפועל.
אך עכ"פ היה לו הפסק בנתיים וביטול שעות שהיה צרי' להשתוות עם הבאים לפרוע לו דמי הגאבילה של מים שרופים והבאים לקנות הגבילות ושאר עסקי' שלו. ועוד אמרו שגם אשתו ובנו היו מסייעין בעבודה הנז' סיוע גדול ולכן יפרעו לו התובעים חלק העולה להם בהוצאתה וחלקם בעבודתו ועבודת אשתו ובנו בכל הששה חדשים עד שנגמר בנין האלפוקי ונשתכלל ובא לכלל ישוב ועוד טען שיוציאו הם אם יש להם שום שטרי זכויות על החצר הנז' אולי יתברר לו מהם שום זכות והתובעים הוציאו שטר א' זמנו בשנת תנ"ה לפ"ק שבו קנה ה"ר יהודה אבורביע הזקן מאת הר"מ בן עזרא הנז' חזקת החצר הנז' וחצי המצרייא יובן חצי חזקתה שיש במבוי הנז' כשורה הנ"ל עצמה ועוד חזקת חצי חצר אחרת. שם במבוי טען הנתבע והרי אין לכם בחזקת חצר הנז' כי אם המחצית השיבו התובעים שזקנם הנז' החזיק בג' מקומות הנז' כולם תחילה והוציאם מיד הגויים ומחמת התקנה שבכאן נטלו הקהל יצ"ו חצי חזקת כל אחד מהם והוצרך הזקן לקנות החצאין הנז' של הק"ק מאת רמב"ע הנז' שהיה אז באותו פרק גזבר הקהל אלא שהסופר קיצר בלשון אם מחמת שהיה זה ידוע לכל אם מחמת חסרון בקיאות. וא"ת הביא לזה ראיה אין ראיה גדולה מהחזקה שהחזיק הזקן בכל הג' מקומות הנזכר בשלימות ואין מערער ופוצה פה נגדו ועוד היום בלי הפסק הם מחזיקין בעלי' המשכונא בכולן מכח הזקן וחזק' ג' שנים בלי מחאה במקום שטרא הויא כמ"ש חז"ל ומה גם דלא עירער שום אדם על החצי השני להוציאו מיד בעלי המשכונה הבאים מכח הזקן הנז'.
ואחר שמוע כל דברי הכתות החל וגמור פסקתי שהדין עם התובעים הנז' שזכאים בחלקים שלהם בחזקת החצר הנזכר עם ג' מהם אם יבררו יורשי אברהם שמורישם הנז' היה בכור נחלה או ב' מד' אם לא יבררו. אך בזאת שיפרעו לנתבע חלקם בפדיון המשכונא ועוד יפרעו לו חלקם בהוצאות שהוציא על החצר כדין יורד ברשות שישבע בס"ת שת"ת בנק"ח ויטול, ואם לא ירצה לישבע אם יש בהוצאה שום בנין מסויים או תקרה מסויימת וכיוצא שיכולין לשום אותה ישומו לו בפחות שבשערים ויטול ואם אינה מסויימת שא"א לשומה או כגון השוחדות עכ"פ ישבע עליה וכדאיתא ס"ס שע"ה ובעני' מה שעבד בפועל הוא ואשתו ובנו ואמר שהוא עבד ששה חדשים צריך לישבע שכדבריו כן הוא וצרי' להסיר מהם כ"ד שבתות או כ"ה והביטולים שהיה מתבטל בכל יום לצורך עסקיו דהיינו כדי להשתוות עם הבאים על הגאבילא ועל מכירת הגבינות וכיוצא ואם יאמר שהיה משכים ומעריב יותר ממנהג הפועלים ישבע על דבריו וכפי מה שישבע כן ישומו לו ג' בנאים בכ"י שהם יהודה ן' חמו ומשה גארשון ואברהם לוי ויטול מהם חלקם. ובענין אם השבח של החצר הוא יתר על ההוצאה אחר שיטול ההוצאה מהנגזלים הנז' יחזור על משה שמכר מה שאינו שלו ליטול ממנו השבח איתר על היציאה אך אם היציאה היא יתירה על השבח אינו נוטל מהנגזלים כי אם יציאה כשיעור שבח וכדאיתא בריש סי' שעג. ועוד גובה ממשה או טורף מנכסיו החלק שניטלו ממנו הנגזלים מדמי המקח אם מחצה או ג' מהם, ובענין מה שטען הנתבע שהשטר מקח שביד התובעים אין בו רק חצי החזקה ולכן לא יטלו ממנו רק חלקם במחצית לבד אין בדבריו כלום שכבר השיבו כהוגן שהמחצית הב' הוא שזכו בו מעיקרא שהחזיקו ראשונים בנכסי הגוי לא היה צרי' לכותבו ואם באולי נכתב אירכס השטר דעד ג' שנין מיזדהר איניש בשטריה והרי אכלו הם ומורישיהם החצי הב' יותר משני חזקה ובעלי המשכונה שאכלו החצי הב' הנז' כמה שנים מכח הזקן מורישם הוי כאילו אכלם הוא כיון שמכחו הם באים ומה גם דהוא ויורשיו נהנים מן הנכוי עד היום שהרי הוא כשוכר בפחות וכמ"ש בטי"ד סי' קע"א ולא ערער שום אדם עליהם ולא מיחה כלל דאלת"ה מאן אכיל ליה הילק ובילק בתמי' והגם דבשטר המשכונה כתב שמשכן בידו כל הכח והזכות שיש לו בחצר ולא כתב בפי' שמשכן לו כל חזק' החצר אין כאן בית מיחוש שהרי כיון שבעל המשכונ' היה מחזיק בכל החזקה של החצר ואוכל פירותיה שני' רבות יותר ויותר משני חזקה הרי נתגלה למפרע שכל זכות שכתב היינו כל החזקה של החצר ואכילתו ראיה באופן דלא מצי הנתבע לומר לתובעים לאו בעל דברים דידי אתון לגבי המחצית השני שהרי מחמת חזקת ג"ש גם המחצית הב' הוא שלהם ואנן נמי טוענין ליורש כדאי' בסי' קמ"ו ס"י ז"ל הבא מחמת ירושה אינו צריך טענה דהיינו שטוען אני ירשתי ממורישי א"צ טענה אחרת ובלבד שיביא עדים שדר בה המוריש אפי' יום א' וכיון שאכלה הוא ג"ש מחמת מורישו מעמידין אותה בידו עכ"ל וכל זה הוא כשיש כאן מערער עליה ובנ"ד אין כאן מערער עליה כלל ועכ"ז הרי נשתמש בה הזקן יום א' שמשכן אותה לאחרים מכוחו ואכלוה כולה כמה שנים ואחריו אכלוה מכח יורשיו כמה שנים וזה הנתבע שצועק חמס ושומעין דבריו מה כוונתו כדי שישאר בידו החצי אב' עד שיתגלו בעליו אין לדבר סוף ואם לא יתגלו יאכל הלה וחדי והרי אינו בא אפי' בחזקה שאין עמה טענה שאינה כלום ובעינן שיטעון אתה מכרת לי או אתה נתת לי אבל אם אמר נכנסתי בה ולא אמ' לי שום אדם אינו כלו' מכ"ש שאפי' היה במציאות קיים שיטעון כן מתחילה וע"ס מכח משכונה בא ומי שירד בתורת משכונה אין לו חזקה ולמה נביא אלו התובעים שאכלוה הם ומורישיהם שני חזקה ונתן אותה לנתבע דאין גובה כלום ומודה בזה. עוד פסקתי דאין יכול הנתבע לתבוע את משה הנז' שמכר לו רק עד שיגמר דינו עם התובעים עד גמירא דאז לא מצי למימר ליה אחוי טרפך ואשלם לך אבל עתה מצי א"ל אחוי טירפך וכו' ועדיין לא נפדית המשכונה ועדיין לא נשבע על ההוצא' ולא שמו אותה לו עם וגם לא שמו החצר כדי לידע את השבח יתר על היציאה כדי שיחוזר על משה הנז' לגבות ממנו השבח ולכן אע"ג דאחוי טירפך וכו' אינו אלא בב"ח הטורף כדאי' ריש סי' קי"ז אבל כאן קרקע גזולה היא ובחזקת בעליה עומדת אפ"ה לא מצי תבע לגזלן עד שידע כמה יש לו והיינו אחר שישבע וישומו לו וישתלם מהתובעים ההוצאה וגם צריכין לקבל חרם שאין להם ידיעה שמורשיהם הורו לו הרשאה ועשו אותו שליח למכור בעדם והם ג"כ לא הודו לו הרשאה למכור ולא נתן להם חלקם מדמי המכר ומכרו וקבלוהו. עוד פסקתי שמה ששאל הנתבע שיתנו לו טופס מהשטר להראותו למי שיעיין בו וללמדו טענות כמי שאומר בפיו שהוא ע"ה ולא יניח זוית שלא ישתטח בה אין נותנין לי טופס דדוקא בטען מזויף ורואין ב"ד שיש ממש בדבריו הוא שנותנין לו טופס וכדאי' בס"ס י"ו יע"א וסיים בו הריק"ש בס' ערך לחם וז"ל הודה שהשטר כשר אלא שרצה לטעון טענה אחרת ושואל טופס השטר לעיין בו אין נותנין לו אפי' אם כתוב בו בלא טפיסת טופס עכ"ל ואם כוונתו לו' לו שטר שבידך זכות יש לו אם הלה מודה לו יעתקו לו ב"ד ממנו אותו זכות דווקא אבל לא טופס כל נוסח השטר וכדאי' בס"ד הקודם. עוד אודיע שהנתבע הנז' הורה בפני כמה פעמים גם בפני הרי"ף אגואילוש שהיה לפני שההוצאה שהוציא הוא על חצר הנז' באותו פרק של בנין האלפוקי משוחדות והוצאות וכיוצא הוא סך קקכ"ס ו"ס ו"ת מלבד סך מ"ס אחרות מ"מ שהוצי' קודם זמן בנין אלפוקי בזמן שהיתה החצר ביד הגוי בעלה הראשון בעד תיקון בית הכבוד ותגציץ רצפה לחצר ומלבד ו' וה"ה שבהם נתפשר עם שמואל עמרם ושותפיו על נעיצת קורות בכתלי חצר שמואל הנז'. וכובד בנין על כותליו ועם היות דלגבי הנגזלים בהוצאה יכול לחזור ולומר לא הוצאתי כלום או הוצאתי פחו' מסך הנז' שהודיתי שבשעת השבועה אדם מדקדק בו כדי שלא לבוא לידי שבועת שקר כדאי' בסי' ע"ט ס"ט מ"מ לגבי הגזלן אינו יכול לחזור בו ולמעט בהוצאה שהרי כל מה שממעט בהוצאה הוא מרבה בשבח היתר על היציאה שצריך להוציא מהגזלן וכבר הודה בפני ב' או ג' שסך ההוצאה רב וממילא השבח מתמעט להקל מעל הגזלן והודא' בע"ד כק' עדים דמי.
עוד אודיע שכל מה שהארכתי לעיל על חצי החזקה הב' לקיימה ביד התובעים הוא לפי ששכחתי שנמ"ך בשטר החצי החזקה הראשון שרמב"ע קנאו מהקהל כמו שראו העדי' כוח"ך אבל עתה שהתבוננתי וראיתי זה מפורש בשטר הנז' עתה הדבר ברור ומחוור כשמלה שהחצי הב' שהחזיקו בו הזקן ויורשיו אחריו ודאי הוא שהזקן החזיק ע"י תחילה מיד הגוי בעל החצר ואנן טענינן ליורשים אפי' בדאיכא מערער וכ"ש הכא דליכא מערער שיטעון שלי הוא כלל וזה הנתבע הרי שטרותיו שהוציא וגם הוא מורה שמכח הנגזלים בא וירד בתורת משכונה ומכח משה בא בזכות הנשאר בחזקה כולה אלא שמכר מה שאינו שלו ולראיה ח"ף בתשעה ימים לחדש אדר שנת תק"ך ליצירה וחתום החכם השלם הדיין המצויין כהה"ר יעקב בן מלכא נר"ו.
ראה ראינו את כל הכתוב בפסק דין דלעיל והגינו בכל פעלו ומשפטו ואת אשר נגזר מפי החכ' הפוסק יצ"ו הנז' לזכות את התובעים בכל חזקת החצר הנז' בין במחצית שקנה יהורם הזקן מאת ר' משה בן עזרא בין במחצי' האחר שטעו התובע י' שהזקן החזיק תחילה ודר בחצר הגוי וזכה בחזקת' מכח חזקת ישוב אלא שיש להם תקנ' בעיר הזא' שהקהל יצ"ו זוכים בחצי החזק' לצורך העניי' והוא הוא המחצית שקנה הזקן מאת רמב"ע הנז' שקנה אותו מהקהל ומכרו לזקן הנז' והזקן משכן כל חזקת החצר ביד הזולת, ונתגלגל הדבר ובאה המשכונה א' ליד ר"מ אבורביע הנז' שהוא א' מבני הזקן ומסרה ליד גאמילא הנז"ל ואח"ך החליט רמ"א החזק ביד בתורת מכיר' והיא מכרה אותו ליהודה פואינקינוש הנז"ל. וא"כ רמ"א מכר מה שאינו שלו דהיינו שאר החלקים של אחיו יורשי הזקן ואין חזקת המוכר והלוקח הזקן כיון שהמוכר ירד לה מעיקר' בתורת משכונה וקי"ל דהיורד בתור' משכונ' אין לו חזקה וא"כ אע"פ שהחזיק בה יהוד' הלוקח ה"ב כמה שנים ונקיט שטר מכירה בידה אין במכר ההוא כלום לגבי חלק אחיו ותחזור החזקה לבעליה ע"י פדיון המשכונה ופרעון הוצאות הבנין שהוציא יהודה הנז' על הדרך הכתוב בפס"ד הכתוב לעיל.
ואנו אומרים שהיסוד אשר בנה עליו החכם הפוסק פסק דינו שיהודה הזקן הוא ששכר תחילה מאת הגוי וזכה בחזקתה אין אלו אלא דברי נביאות שהרי אין כאן עדי חזקה שהוא שכרה ראשון מאת הגוי והחזיק בה אלא שהתובעי' טענו כן ולא מפיהן אנו חיין וטענתם הויא טענה בלא חזקה דלא שוייא ולא מידי וכבר המציא לפנינו יהודה הנתבע שטרי קבלת עדות בעדים כשרי' כוח"ך שהם יודעי' נאמנה שחזקת החצר הנז' היא של רמ"א המוכר והוא היה דר בה ואוכל פירות שאר דיורי החצר ותמיד היתה נקראת ע"ש המוכר הנז'. ועוד ראינו בהצעת לשון השטר א' וז"ל הצריך לעיניננו לפי שהחצר אשר היא במבוי שאינו מפולש הנק' די בלאנקו הג' לצד ימין שרד בה היום יהודה פואינקינוש חזקתה היא של היקר משה אבורביע יצ"ו ע"כ. הרי מכל זה נתברר שחזקת החצר היתה של רמ"א וא"כ אע"פ שאין כאן עדים שרמ"א נכנס לה תחילה קוד' שום ישראל מ"מ אנן טענינן ללוקח שרמ"א נכנס לה תחלה והחזיק בה או קנאה מישראל אחר שדר בה והחזיק בה תחילה ואירכס ליה שטרא או שמא עשה קנוניא עם התובעים וכביש לשטרא דזביני תחת ידיה וא"כ אין ליהודה הזקן אלא המחצית של הקהל שקנו אותו מאת רמב"ע והא ליכא למימר מדחזינן שהזקן קנה המחצית של הקהל איגלאי מילתא שהמחצית האחר זכה בו מאת הגוי והוא החזיק תחילה בחצר וחזר והשלי' קנינו בכל החזקה וקנה המחצית הב' של הקהל וכמ"ש החכם הפוסק בסוף הפסק דאין זה מוכרח להיות כן ואדרבא באוזננו שמענו וראינו בענינו בכמה חצירות שראובן מחזיק תחילה בחצר הגוי וזוכה בחצי חזקתה והמחצית של הקהל מוכרים אותו לשמעון ונמצאו שניהם משותפים בחצר א"כ גם בנד"ד נימא הכי שרמ"א הוא המחזיק הראשון או בא מכח גברא שהחזיק ראשון ואביו קנה מאת רמב"ע המחצית של הקהל ואין לו בה אלא המחצית. גם מ"ש החכם הפוסק שבעלי המשכונה הן החזיקו בחצר מכח הזקן בכל החצר ואין פוצה פה ומערער גם לזה אין עדים וראיה אלא שהתובעי' טענו כן ואפילו תימא שהיו מחזיקין בכולה אפשר שהיו פורעים שכירות לרמ"א של המחצית או מחל להן. ועוד אפילו נימא דלא הוה הכי מ"מ הרי לשון השטר של המשכונא צווח ככרוכיא ומוכיח שאין לזקן חזקה בכל החצר שכן כתוב גמר ומשכן כל החלק והזכות, דלשון זה מבואר נגלה לעין כל דאין לזקן אלא חלק מיוחד פרטי ולא כולה דאל"כ היה לו לסופר לכתוב ומשכן בכל חזקת החצר הידועה לו ומדלא כתב כן ש"מ דלא משכן אלא חלק מיוחד וקאי על מחצית שקנו מאת רמב"ע ע"ש כי זו הוא חלקו בחצר דוקא ולא כמו שדחק ונכנס החכם הפוסק ופי' דפי' דכל החלק והזכות היינו כל חזקת החצר ותלה בוקי סריקי וחסרון בקיאות בסופר כדי לאשר ולקיים טענת התובעים אשר בדו מלבם בלא עדים ובלא ראיה שהזקן החזיק תחילה בחצר וכולה שלו ולהחזיק את רמ"א המוכר בגזלן שמכר מה שאינו שלו ושטרי ק"ע שהוציא לפנינו יהודה הלוקח שחזקת החצר ידועה לרמ"א והצעת לשון השטר הנז"ל ולשון השטר משכונה דנקט כל החלק וכו' הוו כולהו תיובתיה של החכם הפוסק נר"ו וסייעתא לדידן ולמה לנו לסבול דוחק הלשון ולדבק החלק בכל ולומר דפי' חלק היינו כל חזקת החצר ללא צורך בלא דוחק הענין וזה הלשון לא יכנס כלל בגדר לישנא דמשתמע לתרי אנפי לא יסבול פי' אחר זולת המובן בו משטחיותו.
ומעתה הדבר פשוט דאין לתובעים דין ודברים עם יהודה הלוקח במחצית החצר כיון שאין לזקן אלא המחצית הב' שקנהו מרמב"ע, ורמ"א מכר מה שהוא שלו ואחזוקי אינשי בגנבי לא מחזיקינן וכמ"ש באר הגולה בח"מ סי' צ סי"א בשם ה"ה וכתב הרב בעל כה"ג סי' ק"מ סי' ר"ך בשם מהר"ש הלוי שכתב וז"ל יורש שמכר זכות חצרו בשטר זו הודאה שהיה לו זכות זה שמכר ללוקח דלא חציף איניש למכור מה שאינו שלו עכ"ל. וכן מש"כ החכם הפוסק דאנן טענינן ליורש והביא ראיה מההיא דסי' קמ"ו ס"י דהבא מחמת ירושה וכו' הוא עפ"י הנחתו שהזקן דר בה ונשתמש בה וכבר כתבנו דאין כאן עדים וראיה כלל ע"ז ונ"ד לא דמי אלא לסיפא דההוא דינא דקאמר אבל אם לא הביא ראיה שדר בו מורישו כלל תחזור השדה וכל הפירות שאכל למערער שיש לו עדים שהיא שלו וכו' ע"כ הרי דבשלא הביא היורש ראיה אלים בחיה של המערער אפילו הוציא מיד המחזיק וכ"ש בנ"ד שהוא להחזיק אותה ביד המוחזק בה דלא תהני טענ' היורשים בלא עדים וראיה. ומצאנו ראינו להרב בעל גינת וורדים בחלק ח"מ כלל ו' גבי ראובן שמצא בעזבון אביו שטר א' שאביו קנה קרקע פ' מפ' ושמעון החזיק בה ג' שנים ושכרו מאת הגוי ובנה הריסותיו וכו' וכתב בד"ה עוד נראה לומר שאפי' לא עמדה ריקנית וכו' איבד ראובן את חזקתו ואם לא יביא ראיה ראובן שאביו החזיק בה ג"ש יפסיד וידו על התחתונה לפי ששמעון החזיק בה עתה מחדש זכותו גדול לפי שנהנה בה מצד ששכר את הבית מהגוי ושכירות קונה ד"ת והמחזיק הראשון אין לו זכות בבית מהתורה וכו' וכל זכותו בבית הוא מצד התקנה וכל הבא מצד התקנה ידו על התחתונה וכו' ובסוף דבריו כתב וז"ל וכל עוד שלא יברר בשאר השוכר ששכר עתה הבית מחדש מן הגוי בתוקפו מדי' תורה ע"כ יעו"ש דבריו בארוכה הא קמן שאע"פ שראובן הוציא שטר בב"ד שהקרקע קנה אותו אביו מפ' אעפ"כ כל עוד שלא הביא ראובן ראיה שאביו נהנה בה והחזיק בה ג"ש ידו על התחתונה. כ"ש בנ"ד שאין לתובעים לא שטר ולא עדים שאביהם החזיק בחצר כלל וזה הלוקח קנה מאת רמ"א ושכר מאת הגוי דהוי קניינו ד"ת. ולא עוד שאפי' לא החזיק בה זה הלוקח ג"ש ולא קנה אותה בשטר אלא שטוען שהיא שלו אין כח ביד התובעים להוציאה מידו אלא נשבע היסת ועומד בשלו דהא נאמן לומר ממך לקחתיה מגו דאי בעי אמר לא היתה שלך מעולם כמ"ש בסי' ק"מ ס"א ואם אין עדי' לראובן וכו' כ"ז הוא לגבי המחצית שאין לתובעים עדים וראיה שהוא של הזקן אבל לגבי המחצית האחר שקנה הזקן מאת רמב"ע ככתוב וחתום בידם וירד אליו רמ"א בתורת משכונה וראיה שאין חזקת רמ"א מועלת לו כלום ולא ללוקחים הבאים מכוחו דהא קי"ל היורד בתורת משכונא אין לו חזקה ויזכו בה התובעים אחר שיפדו המשכונה הך קנ"ם דקיימי על המחצית דוקא ובהוצאות שהוציא הלוקח על כל החצר ותנו חלקם בהוצאות וחלקם בשכר עבודת לוקח הוא ובני ביתו עפ"י השומא אחר שישבע בנק"ח על ההוצאות הכל עה"ד הכתוב בפס"ד של החכם הנז' ואין צורך לכפול הדברים אלא דאתינן על המחצית הממושכן ועל הכל מטעמא אחרינא והוא שאח"כ המציא לפנינו יהודה הלוקח הנז' שטר קבלת עדות כוח"ך דרמ"א המוכר מיום היותו היה עוסק עם הזקן אביו בכל מיני משא ומתן וסחורות וקנין השעווה לשר הגדול הנקרא אלקאייד עלי ר"א והתכתה והוא היה המוציא והמביא בכל צרכי בית אביו מזונות ופרנסה, וכל יש לאביו נתן בידו ושאר אחיו לא היו נכנסין כלל בשום משא ומתן וצרכי הבית כלל ומתחת יד רמ"א היו מתפרנסים הם ובניהם ונשותיהם הן בעוד אביהם חי ע"פ האדמה ואף כי אחרי מות אביהם זמן רב וכשנתפסו הבנים בעד חוב גדול אלף מתקאלים מ"מ שהיה אביהם חייב לשר הנז' והיו אסורים בבית הסהר רמ"א הנז' היה עולה ויורד ומוכר קרקעות אביו ומטלטלין לקבץ ממון לפרעון החוב הנ"ל וכשלא הספיק לתשלום החוב הלך וכיתת רגליו מעיר לעיר לקבץ חובות וחייו לשאול הגיעו עד שפרע החוב במושלם ואף בהיות אחיו תפוסים לא סילק עין השגחתו עליהם למזונות ופרנסה באופן שהיה אפוטרופוס גמור על אחיו מכל מכל כל וכל מה שהיה עושה במכירת קרקע ומטלטלין לא היה מהאחים מה שפוצה פה נגדו וכיון שכל מה שמכר רמ"א בנכסי אביו קיים וחזק כראי מוצק בראי' בס"ס רל"ה. ואף אם באולי שלא מינוהו אביו ואחיו בפי' אפ"ה ממכרו ממכר כיון שהיה זן ומפרנס אותם אחר מות אביהם כדאיתא בסי' ר"ץ בדין יתומים קטנים שסמכו אצל בעה"ב וכו' ופשוט הוא דיתומים קטנים דנקט לאו דוקא דה"ה גדולי'. וכן מוכח מדברי מהריק"ש ז"ל שכתב בס"ס רל"ה וז"ל היה סמוך על אחרים דינו כדין קטן שסמך על אחרים שנתבאר בסי' ר"ץ סכ"ד עכ"ל וכ"ז כשיתברר בראיה ברורה שרמ"א מכר בחיי האחים כולם אז ממכרו קיים לגבי חלקיהם כולם או בחיי שנים מהם לגבי חלק הב' או בחיי א' לגבי חלקו אבל אם לא יתברר וכ"ש אם יתברר לאידך גיסא שמכר לאחר מיתתם כולם הרי מכרו בטל וקרקע בחזקת היורשי' עומדת דכבר בטלה האפוטרופוסות ולא זכה הלוקח אלא רק בחלק רמ"א.
כללא דמילתא דעכ"פ זכה יהודה הלוקח במחצי' הראשון שאין לתובעים עליו עדים וראיה שאביהם הזקן החזיק בו והמחצית של הזקן אם יברר הלוקח שרמ"א מכר בחיי אחיו יזכה בו ג"כ מכח האפוטרופוסות וכל עוד שלא יתברר הרי הוא בחזקת התובעים זהו מה שנרא' לענ"ד פשוט וברור ולראיה ביד הלוקח ח"ף מתא תיטוואן יע"א באחד בשבת תשעה עשר יום לספירת תפארת שנת גור אריה מטרף בני עלי"ת לפ"ק.
אחר שכתבנו כל זה אנה ה' לידינו תשובה כתובה וחתומה מדי נר המערב מרנא ורבנא הרב הגדול כמהור"ר יהדה בן עטר זצוק"ל להשיב להחכם השלם הדיין המצויין כמה"ר יצחק נהון זלה"ה בעני' ב' אחים יורשים ה"ר יצחק טאווריל והר' יוס' טאווריל ומכר יצחק הנז' קרקע הנז' ליעקב משיח ובא יוסף אחיו לערער על יעקב הנז' כי אחיו יצחק מכר מה שאינו שלו דהיינו חלק העולה ליוס' בקרקע הנז' ופסק כמהוריב"ע וצ"ל שלא יחזיר יעקב ליוסף חלקו בקרקע אלא א"כ יש עדים שאותה קרקע גזולה ביד יצחק והביא ראיה ממ"ש הרמב"ם פי"ג מטוען ונטען וז"ל מי הוחזק גזלן על שדה זו וכו' וכתב ה"ה שם וז"ל ודע שלדברי הכל מי שהוחזק גזלן על אותה שדה יש לו חזקת כשרות אחרות ע"כ הרי ברור דבעינן דוקא שהוחזק על שדה זו וכמ"ש ה"ה יש מי שפירש כגון שיש עדים שגזלה ממנו ויש מי שפירש כגון שגזלה ויצתה מתחת ידו בב"ד ועכשיו ראינוה תחת ידו כ"ז הוא דברי מוהריב"ע זצ"ל וחתום הרב ז"ל הוא ובית דינו והרב עצמו שלח תשובה לחכמי ורבני מכנאסא יע"א והסכימו עם הרב וז"ל לעניינינו פשפשנו ומצאנו דברי הרב המובהק נר"ו על אדני האמת הטבעו ועל עמודי המשפט הוקבעו זה יצא ראשונה מ"ש בין בחלק העולה ליוסף טאווריל שנמכר ליעקב משיח מיצחק טאווריל שלא יחזור ליוס' אלא אם הוחזק יצחק גזלן על שדה זו דווקא וכמ"ש הרמב"ם וה"ה והביאו מרן בשו"ע וזו אינה צריכה לפנים ובמסקנא דמילתא כתבו וז"ל בין כך ובין כך אם יש עדים שגזל ליוסף חלק זה עצמו אחר שזכה בו יחזור ליוסף ואם אין עדים שגזל ליוסף חלק זה עצמו טענינן ללוקח שחזר יצחק וקנה מיוסף ואח"כ מכר למשיח ולמה לנו הלאות אנשים ע"כ וחתומים ע"ז הרבנים המובהקים כמוהה"ר יעקב אבן צור זצוק"ל וכמהור"ר משה בן אדהאן זלה"ה.
הרי מבואר שכל עוד שלא הוחזק גזלן מוכר על אותה קרקע שמכר טענינן ללוקח שהמוכר קנאו משאר יורשים ואח"כ מכרו ללוקח א"כ מעתה רווחא שמעתא לנדו"ד דזכה יהודה הלוקח בכל חזקת החצר דטענינן ליה שרמ"א קנה משאר יורשי אביו ואח"כ מכר כיון שלא הוחזק גזלן על חזקת החצר או שמא חלק עם אחיו וחזקת חצר זו נפלה בחלקו ומכרה ואף אם יתעקש הדוחה לדחות ולומר דשניא נ"ד מההיא כיון שהמוכר ירד בתורת משכונא ומ"מ ואין לו חזקה מ"מ יהודה הלוקח הב' בתורת מכר ירד וטענינן ליה דהא האחים אין להם חזקה ואפ"ה טענינן ללוקח מא' מהם כנדון התשובה הנז' והכא נמי דינא הכי דמ"ש וכפ"ז אם יביאו התובעים עדים שכל חזקת החצר היתה של הזקן ולא היה רמ"א אפוט' זכה יהודה בכולה מכח פסק הרבני' הנז' זלה"ה ותו לא ולראית האמת והצדק וחתמנו שנית.
וחתומים החכמים השלמים הדיינים המצויינים כהה"ר אפרים מונסונייגו כהר"ר יהודה אבודרהם וכמהה"ר דוד יש"ץ בילא"ו.