יד אפרים/אורח חיים/תמה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים תמה

בט"ז ס"ק א' כיון דממאיס ר"ל שהיו נמס ונימוח:

שם ס"ק ג' בגמ' דף י"ב ע"ב אמרי אימתי כו' דברי הט"ז בס"ק זה קשים להולמן וי"ל דלכאורה הסברא פשוטה דקודם זמן איסורו בודאי הרשות בידו לעשות כרצונו לכלותו מן העולם כמ"ש הרא"ש רק דהטור ס"ל דלר"י בעינן שיקיים כ"א מצות השבת' בחמץ שלו בשריפה דאל"כ מיקרי יושב בטל וזה מוכרח ממ"ש רש"י דרבנן אקשו לר"י מיוצא בשיירא ולזה כת' הט"ז ליישב דלכאורה קשה דהו"ל להקשות משע' ו' דאם אין לו עצים ישב בטל והוא קולא גדולה שאף שבתחלת ז' ישביתנו בכל דבר מ"מ שמא יעבור רגע א' ועבר אעשה דתשביתו שהוא בתחלה זיין וע"כ לומר דאם מבערו משעה ו' כדי שלא יעבור אעשה כמ"ש הט"ז כדי שלא יעבור בב"י הוא לאו דוקא לא מיקרי אח"כ יושב בטל אף שאין מתקיים על ידו מצות שריפה ודוקא ביוצא בשייר' אין לו להשבית בכל דבר כיון דאז אין עדיין עשה כלל והלכך כיון שאפשר שימצא עצים אח"כ אם הוא משביתו בכל דבר מיקרי אח"כ יושב ובטל הלכך אם לא מצא עתה עצים יושב ובטל והוי קולא משא"כ בשעה ה' או בשעה ו' כשאין לו עצים והוא מבער ביעור דעלמא שלא יעבור אעשה דתשביתו שהוא חל באותו יום לא מיקרי אחר כך יושב ובטל כיון שכבר ביערו מחמת ציווי דרחמנא דאמר תשביתו משא"כ ביוצא בשיירא שלא חל עליו אז חיוב זה כלל אם אין לו עצים לבערו כדין השבתה גמורה אין לו לבערו כלל דאם ישביתנו בכל דבר מיקרי יושב בטל מקיום מצות שריפה כך עלה על דעתי לפרש זה ימים ?כביר אבל הוא דוחק וראיתי במפרשים אחרונים שהם נדחקו גם כן בכוונתם וכעת ראיתי שדבריו ברורים ואכלול כוונתו בקצרה והוא דבש"ס אמרי' דר"י למד דחמץ בשריפה בק"ו וע"ז אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר כו' לא מצא עצים כו' ופי' רש"י דהקולא הוא לענין שיירא ומזה הקשה הטור על מ"ש הרא"ש דקודם שעת איסורו השבתתו בכל דבר והט"ז מתרץ באופן זה דלכאורה צריך להבין לפי מה שהבין הטור בדברי רש"י דלפי שלא יקיים זה היוצא בשיירא מצוה ביעור בשריפה כדינו לר"י מיקרי יושב בטל לפי שחל עליו מצות ביעור ואין לו במה לשרוף שאין לו עצים א"כ הו"ל להקשות משעה וי"ו דמי שאין לו עצים לא יקיים מצות ביעור כדינו בשריפה ויהיה יושב בטל ולמה הוצרך רש"י לדחוק ולפרש הקושיא מיוצא בשיירא הול"ל דהקושיא היא משעה ו' שהוא שלא בשעת ביעורו שדינו בשריפה לר"י וכשלא יהיה לו עצים יהיה יושב ובטל אע"כ דז"א דמה בכך שלא יהיה לו עצים מ"מ זה לא מיקרי קולא דהא מכל מקום עכ"פ הוא צריך לבער או תיכף בשעה ו' או אח"כ קודם הלילה ואף שאין יכול לקיים המצוה כתקנה בשריפה שאנוס הוא לפי שאין לו עצים מכל מקום יצטרך להשבית בד"א ולא יצא בזה קולא מק"ו דר"י נגד חכמים דהא אף לחכמים השבתתו בכל דבר ולר"י צריך הוא לשורפו כשיש לו עצים וכשאין לו באמת ישבית בכל דבר וכדעת חכמים ואם כן לא שייך בזה לומר שהק"ו סופו להקל וזה היה קושיית רש"י דהא ר"י ס"ל דבשעת ביעורו דהיינו בשעה ז' השבתתו בכל דבר וא"כ לא יצא קולא מק"ו זה וע"ז תירץ רש"י דמ"מ הוי קולא לענין יוצא בשיירא והיינו דביוצא בשיירא יש קולא אליבא דר"י דביוצא בשיירא תוך למ"ד חל עליו חובת העשה דתשביתו כיון שלא יחזיר קודם פסח וא"כ לחכמים חיובא רמי עליה להשבית קודם יציאתו אף אם אין לו עצים כיון שדין השבתה הוא בכל דבר והוא חל עליו חובת השבתה עתה אסור לו לצאת עד שיקיים העשה אבל לר"י נהי שהרשות בידו אם ירצה להשבית בכל דבר כיון שהוא קודם זמן איסורו מ"מ עכ"פ חיובא לא רמי' עלי' כגון שהחיוב מצד העשה דשביתו לא רמי עלי' שהרי אין לו עצים וא"א לו לקיים העשה ואנוס הוא בזה להשבית בכל דבר אין חיוב מוטל עליו עכשיו דאכתי לא חל בל יראה כלל ולא שייך לומר שחיובא רמי עליה להשבית בכל דבר שלא יעבור בב"י כל כמה דלא מטא עידן איסוריה ודוקא במצוה עשה שייך זה שמוטל עליו חובה לקיים המצוה קודם כיון שכשיגיע זמן המצוה לא יוכל לקיימה משא"כ במצות ל"ת דב"י לא שייכא קודם זמנה וכשיגיע הזמן באמת יבטלנו כדי שלא יעבור בב"י נמצא הוא דין שסופו להקל דהיוצא בשיירא אם אין לו עצים אין חוב מוטל עליו מן הדין להשבית כלל משא"כ לחכמים צריך הוא להשבית בכל דבר ולכן אמרו חכמים לר"י דלדידיה יהיה יושב ובטל ר"ל שלא יצטרך לבער כלל והתורה אמר' תשביתו כו' ר"ל לדידן מוטל עליו מצוה דתשביתו משא"כ לדידך ולפ"ז לק"מ קושי' הטור על הרא"ש דס"ל דבשעה ה' יכול להשבית בכל דבר וגבי יוצא בשיירא אמרינן דזה מיקרי יושב ובטל ובאמת לק"מ דודאי קודם זמן איסורו אם הוא משביתו מן העולם שפיר דמי אף שאח"כ אין לו מה לשרוף לא איכפת לן בהכי אף לר"י וגם יוצא בשיירא כן הוא שאם ירצה ישביתם מן העולם ולא מיקרי יושב ובטל רק דרבנן מקשו לר"י דהא אין חיוב מוטל על היוצא בשיירא להשבית כלל וזהו שאמרו חכמים ונמצא יושב ובטל ואין כוונתם שלא יהיה יכול להשבית בדבר אחר רק כוונתם שלדידך שעיקר מצות תשביתו בשריפה א"כ אין חיוב עליו כשאין לו עצים להשבית כלל נמצא שהוא יושב ובטל מן ההשבת' אם ירצה ונמצא שיצא קולא מן הק"ו דלדידן חובה עליו להשבית בכל דבר שיוכל ולר"י אינו רק רשות לבד כללא דמלתא שיש כאן שלשה עניני' הא' ביוצא בשיירא תוך ל' ושנים בביתו דהיינו הא' קודם זמן איסורו דהיינו משעה ה' או קודם לו והשני אח"ז איסורו דהיינו משעה ו' ואילך ובשנים אלו אין כאן קולא באין עצים לר"י מלחכמים דמשעה ו' ואילך בין לר"י ובין לרבנן צריך הוא להשבית בכל דבר עכ"פ שלא יעבור על ב"י ובשעה ה' או קודם לו בין לר"י ובין לחכמים אין חל עליו חובת השבת' כלל עדיין ואם הוא רוצה להשביתו בכל דבר הרשות בידו אף לר"י דלא איכפת כלל במה שלא יהיה לו לשרוף כשיגיע זמן החיוב רק מיוצא משיירא בזה איכא קולא לר"י טפי מדרבנן דאז מוטל עליו חובת השבת' ולרבנן צריך הוא להשבית בכל דבר ולר"י כשאין לו עצים א"צ לבער כלל אם ירצה ורשות בידו לישב בטל לגמרי ולסמוך על הביטול שבע"פ ולכך פירש"י דמה שאמרו רבנן דהו"ל סופו להקל היינו ביוצא בשיירא והמעיין בדברי הט"ז יראה שהדברים נכונים בכוונתו בס"ד:

מ"א סק"ה דדעת הרמב"ם והפוסקים דבע"א אפי' כו' חשיבי טפי בעין בשעת היסק מעצים ע"ש כצ"ל ביאור דבריו דדוקא באבוקה כנגדו שא' אע"פ שהתנור הוא גורם ג"כ מ"מ כיון דשבח עצים ניכר בפת ושבח תנור אין ניכר כ"כ או בטל הגורם דתנור לגבי גורם דעצים משא"כ גחלו ואפרו אין שבחו ניכר כ"כ והוי כמו גורם דתנור וכיון דזוז"ג מותר אבל בבישול ע"ג גחלים שאין שם אלא גורם אחד אסור ואח"כ כתב המג"א שנ"ל עיקר כדעת הש"ך דבע"א אפילו בישול ע"ג גחלים (חסר תיבה א' וצ"ל גחלים עוממות) או בחום התנור אסור ור"ל שבישל הפת ע"ג גחלים עוממות או בחום התנור (וכן הוא בלשון הש"ס בישלה ע"ג גחלים וקאי שם אבישול פת ע"ש) ולאו מטעמיה דהש"ך דס"ל דכיון דבע"א גחלו ואפרו אסור הו"ל כאבוקה נגדו ושבחו ניכר בפת ועדיף מגורם דתנור ולפ"ז אם היה כאן עצים דע"א ועצים דהיתר היה ראוי להיות מותר והמג"א ס"ל דלאו מהאי טעמא הוא אלא משום דאמרינן התם דבעצי הקדש דבאלף לא בטל אפי' לרבנן דס"ל דאף באבוקה כנגדו אין שבח עצים בפת מכל מקום אסור משום דכיון דלא בטל חשבינן הגורם כהנאה משהו דאסור וא"כ לפי"ז אף בגחלים עוממות נהי דלגבייהו גם הגורם התנור חשיב הוא גם כן אסור דמה בכך דהוי זוז"ג כיון דלא בטל כלל ובהכי א"ש דעת הטור שלא חילק בין חדש לישן דהו"ל למכתב דבתנור ישן מותר אם בישל בגחלים עוממות או באפרו והטור כ' בסתם דלרבנן אסור בכל ענין וע"כ דהיינו טעמא דכיון דלא בטל לא מהני זוז"ג כמו בהקדש וע"א ונ"מ בין טעם זה לטעם הש"ך דאילו לטעם הש"ך אם יש עצים דחמץ או דע"א ועצים דהיתר יש להתיר דכמו ששבח העצים דאיסור ניכר בפת כמו כן ניכר שבח עצים דהיתר משא"כ לטעם זה אף שבה"ג אסור כיון דחמץ או ע"א לא בטל (אמנם לע"ד באמת י"ל דגם הש"ך מודה לזה דאין טעם הש"ך משום דגורם דאפיית הגחלים או חום התנור הוא ניכר טפי בפת מגורם דתנור אלא טעמא משום דשבח עצים הניכר בפת הו"ל כמו הוא בעין בפת ולא מהני מה שיש כאן עוד גורם אחר וא"כ אפי' הניח עצים דהיתר גם כן לא מהני כיון דשבח העצים של איסור הוא כמו בעין מה מועיל מה ששבח העצים דהיתר הוא ג"כ בעין) ואח"כ כ' המג"א בשם מהרי"ל דאפי' גחלו ואפרו לא מהני ביטול ולא דמי לעצים שנשרו מדקל ביו"ט שמרבה עליהן ומבטלן אע"ג דהוי דשיל"מ ובאלף לא בטל. מ"מ אסור משום דמיקלי קלי איסורי' וא"כ ה"נ ניהו דחמץ היא דבר שיש לו מתירין מ"מ הא מקלי קלי איסוריה ואע"ג דבחמץ גם גחלו ואפרו אסור מ"מ גם בעצי מוקצה כן הוא דגם הגחלים מוקצין הם ואפ"ה כיון דמיקלי קלי האיסור שפי' דמי לבטלו וע"ז תירץ מהרי"ל דעצים שאינם בני אכילה אם כן האיסור שבא מהן לתוך התבשיל אינו בדרך הנאתו ולכך מהני האי סברא דמיקלי קלי איסורי' שלא יאסר משום דשיל"מ משא"כ בחמץ דבר אכילה הוא א"כ אותה הנאה שבאה לתבשיל הוא קצת כדרך הנאתו שהוא באה מאוכל לאוכל ואע"ג שאותה הנאה באה ע"י ביטול מ"מ חמץ במשהו ולא מהני מיקלי קלי איסורי' אלא היכא שההנאה הבאה מאיסור היא מאיסור דלאו בר אכילה אבל בחמץ לא מהני ביטול (ושמעתי שי"ל דאפי' למ"ד דחמץ לא הוה דשיל"מ משום שחוזר לאיסורו לשנה הבאה מ"מ לענין איסור האפר שפיר אין האפר בטל משו' דבר שיל"מ דהאפר אינו חוזר לאיסורו דלשנה הבאה כבר הו"ל כחרכו קודם זמנו שמותר) ושוב כ' המג"א שהתוס' כתבו בשב' דשמן ובשר ותבואה חשיב טפי בעין מעצים בשעת היסק א"כ היכא שהכיח עצים אחרים עם החמץ לא מהני אף בלא הסברא שכ' לעיל דבאלף לא בטל דהחמץ חשיב בעין טפי (אך דמ"מ נ"מ היכא שהניח עם החמץ גם כן תבואה או מצה וכדומה בשעת היסק) ומ"מ צריך לחילוק מהרי"ל לענין פחמין של החמץ דבכה"ג שכבר נעשו פחמין צ"ע אם נאמר דחשיב בעין טפי דהתוס' לא כתבו אלא דבשעת היסק חשיב בעין טפי ועיין במג"א סי' תק"ז סק"ב ובסי' שכ"ה סק"ט לענין עצי מוקצה ע"ש ועיין בסי' תק"ט ס"ק ט"ו:

שם סק"ד דס"ל בביעור חמץ השבתתו בכל דבר כו' אלא אפר בעלמא אסור כו' כצ"ל:

שם סק"ה אין להניח חמץ במקום שיאכלו העורבי' כו' והיינו שאחר זמן איסור מצא החמץ כו' כצ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.