רא"ש/עירובין/ד/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
פסקי הרא"ש - עירובין |
מי שהוציאוהו נכרים או רוח רעה אין לו אלא ד' אמות. החזירוהו כאילו לא יצא הוליכוהו לעיר אחרת נתנוהו בדיר או בסהר ר"ג ור"א בן עזריה אומרים מהלך את כולה. רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים אין לו אלא ארבע אמות. מעשה ובאו מפלנדרסין והפליגה ספינתן בים. רבן גמליאל ור' אלעזר הלכו את כולה. רבי יהושע ור' עקיבא לא זזו מארבע אמות שרצו להחמיר על עצמם: אמר רב נחמן אמר שמואל יצא לדעת אף על פי שהחזירוהו נכרים אין לו אלא ד' אמות. וכ"ש אם יצא לדעת וחזר לדעת שאין לו אלא ד' אמות. וכתב רבינו מאיר ז"ל דכל העיר היא לו כד' אמות ומהלך את כולה כיון ששבת בה בין השמשות. ומדקדק מהא דקאמר תנינא הוציאוהו נכרים והחזירוהו הוא כאילו לא יצא אבל יצא לדעת והחזירוהו נכרים לא מ"ד לצדדין קתני וכו'. ואם תאמר דאין כל העיר לו כד' אמות הוה ליה לשנויי דאיצטריך ליה לשמואל לאשמועינן דיצא לדעת והחזירוהו נכרים לעירו דאין לו אלא ארבע אמות בעיר ואי ממתניתין הוה אמינא הוציאוהו נכרים והחזירוהו הוא דכאילו לא יצא ויש לו כל העיר כולה ואלפים אמה לכל רוח הא יצא לדעת וחזר לדעת אין לו אלפים אמה לכל רוח מיהו כל העיר כולה שלו דכולה כד' אמות ולהכי איצטריך שמואל לאשמועינן דאין לו אלא ארבע אמות בעירו. ומדלא משני הכי שמע מינה דכל כה"ג יש לו כל העיר כולה. ולהכי פריך שפיר אי הכי מאי קמ"ל שמואל אי הא קמ"ל שהוא מפסיד אלפים אמה לכל רוח מדיוקא דמתני' שמעינן לה ואין לדחות ולומר לעולם אין לו אלא ד' אמות בעירו והא דלא משני הכי משום דהא נמי ממתני' שמעינן לה דכיון דדייקינן דהחזירוהו נכרים הוא דכאילו לא יצא הא יצא לדעת וחזר לדעת לא וכיון דהפסיד תחומו חשבינן ליה כאילו לא שבת בכאן א"כ גם העיר לא תהא לו כד' אמות. זה איני שהרי בספינה מודה שמואל שהלכה כר"ג דמהלך את כולה הואיל ושבת במחיצותיה ואעפ"כ אין לו חוצה לה אלפים אמה לכל רוח וא"כ הכא נמי אי לא דאשמועינן שמואל ה"א הכי ביצא לדעת וחזר לדעת. ונהי דיש לחלק בין ספינה ובין יצא לדעת וחזר לדעת מ"מ לא ה"ל לאקשויי מאי קמ"ל דהא מדיוקא דמתני' לא שמעינן לה: בעי מיניה מרבה הוצרך לנקביו מהו. א"ל גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה. כתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל בשם רבינו חננאל ז"ל דהא דהוצרך לנקביו כגון השתנת מים והוצאת ריעי. וכתב ה"ר יהודה ברצלוני ז"ל ואנו לעניות דעתנו לא מיתחזי לן דהוי בכלל הוצרך לנקביו השתנת מים אלא הוצאת ריעי בלחוד. דהא אמר בבכורות בפ"ז דף מד: משתינין מים בפני רבים. הלכך ליכא למימר הכא גדול כבוד הבריות. וא"ת דאיכא כבוד הבריות מפני כבוד עצמו דבתוך ארבע אמות דיהבו ליה רבנן אינו יכול לטנפן בהוצאת מים. הכא נמי ליכא כבוד הבריות דאין כל כך טינוף בקטנים מפני שנבלעין במקומן. אבל בגדולים דאין נבלעין ויש בהן ריח ודאי איכא כבוד הבריות שאי אפשר לו לטנף אותן ארבע אמות בגדולים. הלכך לא בריר לן האי מילתא אי הוי השתנת מים בכלל האי הוצרך לנקביו. ואת"ל דהוי בכלל אפשר דהוי טעמא משום דברי תורה דכיון דאישתין ליה בתוך ד' אמות אסור ליה לעסוק בדברי תורה בההוא דוכתא כל זמן שרישומו ניכר. וחזי לן תשובה לרב האי גאון ז"ל בהאי עניינא ומתחזי לן מינה דהאי כבוד הבריות מפני בני אדם שרואין אותו הוא ולא משום כבוד עצמו הוא. כי כתוב בתשובתו מיהו אם הוצרך לנקביו ויש שם בני אדם שהוא מתבייש לפניהם יש לו לצאת מאותן ד' אמות עד מקום שהוא יושב בסתר או יחידי ועושה צרכיו כי כבוד הבריות דוחה את הדבר הזה. ע"כ דברי הרב ברצלוני ז"ל. וכן נראה לי דהוצרך לנקביו הוי דוקא לגדולים דהכי מוכח בכולי גמרא. אמרי נהרדעי אם פיקח הוא עייל לתחומיה וכיון דעל על. פירוש אם פיקח הוא כשהוא יוצא חוץ לד' אמותיו לבקש לו מקום צנוע לעשות צרכיו ילך לו לצד תחומו ולא לשאר רוחות. ואם לא מצא מקום צנוע עד שנכנס לתחום חוזר לדין תחומו הראשון דכיון דברשות נכנס אבל מצא מקום צנוע קודם שנכנס לתחומו אין לו רשות לילך יותר. אלא יעשה שם צרכיו ואחר שיעשה צרכיו יש לו רשות להתרחק משם עד שיכלה הריח. כי אין זה כבוד הבריות שישב כל היום במקום מטונף. ובאותו מקום שכלה הריח קנה ארבע אמות חדשות. וכשהוא הולך להתרחק מן הריח אם באותו ההילוך נכנס לתחומו לפי שברשות הוא הולך חזר לדין תחומו:
· סימן הבא >
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |