מעשה רקח/אישות/ח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם בני אהובה
|
א
האומר לאשה וכו'. משנה בקדושין דמ"ח ומבואר בגמרא דהוא הדין דאם קדשה בחומץ ונמצא יין או בהפך ובדינר של כסף ונמצא של זהב אמרו שם בגמרא איכא דניחא ליה בכספא ולא ניחא ליה בדהבא ופירשו התוס' כגון שצריכה כסף להשלים תכשיט של כסף שעושה וכו' נראה דכוונתן שהוא מקדשה בחתיכת כסף וכשנתן לה הזהב שוה ג"כ כמו הכסף שא"ל דאם מקדשה במטבע וכ"ש אם המטבע של זהב ערכו יותר מהכסף שהיה נותן לה דאין שייך טעם זה נראה שהיא מקודשת ועיין להע"י ז"ל ור"י כתב בשם הרא"ש ז"ל דדוקא בשלא הכירה בו כשקבלתו אבל הכירה בו וקבלתו אפילו הטעה אותה לגריעותא הוייא מקודשת דסברא וקבלה ובעל מנת שאני לוי ונמצא כהן אמרו בירושלמי הטעם משום דמצי אמרה לא בעינא טירחא דכהונה (נראה דר"ל שצריך הוא לצאת מביתו כשיש מת בשכונתו וכיוצא) ובממזר ונמצא נתין הטעם שאין רצונה שיתגאה עליה דאמרה מנעל גדול מרגלי שאיני יכולה להלך בו לא בעינא וטעם זה מספיק לעני ונמצא עשיר אך לא ידעתי איך מצוות להתקדש לממזר כיון שהוא פסול לבא בקהל ונראה דיתכן אם היא ג"כ ממזרת דמותרים לינשא יחד או שהיא גיורת שמותרת לממזר כמ"ש רבינו בפ' ט"ו דאי"ב דין ז' ודין כ"א. א"נ נפקא מינה דקידושין תופסין בחייבי לאוין כמ"ש רבינו פ"ד מאלו ההלכות דין י"ד ובביתי רחוק למרחץ ונמצא קרוב אמרו בירושלמי טעמא דניחא לה מטרפסא ואזלא מטרפסא ואתיא ובעל מנת שאין לי שפחה או בת גודלת ויש לו מצי למימר כיון שהיא הולכת בין השכנות אפשר שתספר רע ממעשי ואיני חפיצה ובפי' המשנה כתב שם רבינו גודלת ר"ל מקשטת הנשים ע"כ והוא כמו הגודלת והכוחלת דתנן גבי שבת והר"ן ז"ל כתב שם דרבינו פסק כלישנא קמא דגמרא והוא קשה להבין דבלישנא קמא היינו שהיא גדולה ממש ורבינו לא ס"ל הכי כמ"ש. ולע"ד דט"ס הוא וצריך לומר כלישנא בתרא ואתי שפיר וכן פי' התוס' ע"ע ובדין בן כרך ונמצא בן עיר עיין למהר"ם אלשיך סי' פ"ח:
ג
על מנת שאני בשם. תוספתא דקדושין רפ"ב ונסתפקתי מה יהיה הדין בכנוי וכגון דא"ל ע"מ שאני יוסף ערוך ונמצא יוסף מלוך וכיוצא בכנויי האנשים ומצד הסברא נראה דענין שנוי ממשפחה הוי קפידא טפי משנוי שם העצם ואף שלא אמר לה בלשון שלילה אם לא נמצא כדבריו אינה מקודשת. ועוד אני מסתפק כפי זה אם יש לו שני כנויים כאשר נמצא ברוב בני אדם או בהפך ואמר לה כנוי אחד לבד וגם בזה מסתברא דכיון שהם שתי משפחות עכ"פ הוי קפידא ואינה מקודשת אך יש להתישב וקרוב לומר שתהיה ספק מקודשת ומ"ש בס"ר ובורסי נ"א בורסקי:
ד
ע"מ שאני יודע לקרות. שם דמ"ט ת"ר ע"מ שאני קריינא כיון שקרא ג' פסוקים בב"ה ה"ז מקודשת ר"י אומר עד שיקרא ויתרגם וכו' וה"מ דאמר לה קריינא אבל אמר לה קרא אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתובי בדיוקא ע"כ ולפי פסקו של רבינו משמע דפליג ר"י בתרתי דאינו די שיקרא ג' פסוקים אלא בעינן שיתרגם ג"כ ועוד פליג דאין די בשלשה פסוקים דהרי רבינו לא הזכיר הסכום ועוד פליג דלא בעינא בב"ה אך לא ידעתי מי הכריחו לזה לאפושי פלוגתא טפי מלבד דפשט הלשון מורה דר"י מוסיף על דברי התנא קמא שצריך ג"כ שיקרא ויתרגם וכו' ומאי דאפשר דרבינו הוציאו מדאמרו אח"ז וה"מ דאמר לה קריינא אבל אם אמר לה קרא אנא עד דקרי אורייתא נביאי וכתובי משמע דאדר"י קאי ומשמע דלא בא להוסיף אלא שאין די בשיקרא ויתרגם תורה לחוד אלא בעינן תורה ונביאי וכתובי וזה לא שייך כי אם לר"י ועוד דסתם אמרו ומשמע אפי' חוץ מב"ה וגם כאן לא הזכירו ג"פ אלא אמרו סתם ומכאן יצא לרבינו דר"י פליג אכולהו ולפ"ז נראה דבהא דא"ל קרא אנא דבעינן שידע תורה [נביאים] וכתובים בדקדוק יפה מכ"ש דבעינן שידע לתרגם וכו' וכן כתב הרח"ם סי' ל"ח:
ה
ואפילו בהלכות החג. רש"י פי' אפילו במסכת כלה שאין עומק בה וברייתא היא וכך היא שנויה כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה ע"כ אך רבינו מפרש כפירוש ר"י שהביאו התוס' בשבת דקי"ד דהאי מסכת כלה היינו דרשות הסדורות מהלכות החג ושם הקשו על פרש"י עיין עליהם. ומ"ש בס"ר בדבר אחד בנ"א כ"י דבר הלכה. ומ"ש בקיאין בה נ"א כ"י בהן. ומ"ש כראב"ע נ"א כ"י כר"א בן חרסום:
ו
ואמר הייתי סבור וכו'. משנה דס"ב ועיין להר"ן בתוס' י"ט ז"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |