בבלי/שבת/פו/א
כטבלא מרובעת כטבלא הוא דשרי הא לאו הכי אסור התם לאקולי בה קולא אחרינא להתיר ראש תור היוצא הימנה: מתני' מנין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי (שתהא)[1] טמאה שנאמר היו נכונים לשלשת ימים מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים מנין שקושרין לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו מנין לסיכה שהיא כשתייה ביום הכפורים אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו: גמ' רישא דלא כרבי אלעזר בן עזריה סיפא כרבי אלעזר בן עזריה דאי כרבי אלעזר בן עזריה טהורה שמענא ליה מאן דלא מוקי כתנאי תנא רישא טהורה ומוקי לה לכולה כרבי אלעזר בן עזריה ומאן דמוקים כתנאי רישא רבנן וסיפא כרבי אלעזר בן עזריה תנו רבנן פולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי רבי אלעזר בן עזריה רבי ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן חמש עונות פעמים שהן שש עונות רבי עקיבא אומר לעולם חמש ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה נותנין לה מקצת עונה ששית אמרוה רבנן קמיה דרב פפא ואמרי לה רב פפא לרבא בשלמא רבי אלעזר בן עזריה כרבנן דאמרי בה' עביד פרישה ורבי ישמעאל כרבי יוסי דאמר בד' עביד פרישה אלא רבי עקיבא כמאן לעולם כרבי יוסי כדאמר רב אדא בר אהבה משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד בהשכמה עלה דכתיב וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני בהשכמה ירד דכתיב לך רד ועלית אתה ואהרן עמך מקיש ירידה לעלייה מה עלייה בהשכמה אף ירידה בהשכמה למה ליה למימרא להו והא אמר רב הונא[2] ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום הא אמר רבא[3] אם היה בית אפל מותר ואמר רבא ואיתימא רב פפא תלמיד חכם מאפיל בטליתו ומותר