גליוני הש"ס/גיטין/פט/ב

דף פ"ט ע"ב

במקום אמתלא כו'. נ"ב היינו דאין שם אמתלא רק שראוי להיות שם אמתלא [ע' רש"י] דתיבת "במקום" היינו שראוי לכך ועיין באר היטיב יו"ד סי' מ"ב סק"ח אהך דכזית במקום מרה דמדלא אמר אצל מרה רק במקום מרה היינו במקום הראוי להיות מרה ולכן גם מינים שאין להם מרה צריך שם שיור במקום הראוי להיות מרה במינים אחרים ועיין מנחות יו"ד א' על מקום דם האשם הוי אפי' בנתקנח הדם מפאת שהוא מקום הראוי לדם האשם וי"לע עוד בזה בזבחים ק"ו א' ע"ש בעניין המקרא מקום שפך הדשן אי בעי' שיהי' שם דשן דייקא בשעת שריפה ע"ש ברש"י ד"ה אבית הדשן ויש לחלק בדברים:

כל קלא דבתר נישואין לא חיישי' ליה. נ"ב עיין שו"ת הרשב"א המיוחסות סי' ק"כ שכ' שאפי' לאותו קול שאמרו חכמים שחוששים לו לא אמרו אלא כשהוציא הקול קודם שנתקדשה לזה ואח"כ עמדה ונתקדשה ולא חששה לקול בזה הוא שאמרו שחוששין לקול כו' עכ"ל ומוכח קצת מלשונו דרק כיון שלא חששה לקול ונתקדשה הוא דאסרינן לה אבל אילו לא ידעה מן הקול ונתקדשה היינו דנין אותו כקלא דבתר קידושין ולא היינו מוציאין אותה מבעלה ועיין יבמות צ"ב א' עש"ה:

הא דבתר אירוסין חיישינן. נ"ב טעם החילוק בשאלתות פ' שמות דבתר נישואין זימנין דמיעברא ואתי לאפוקי לעז על בני' אבל בתר אירוסין ליכא למיחש להא ע"ש:

א"א שפשטה ידה כו'. נ"ב עיין שו"ת הרא"ש כלל מ"ד אותיות ב' ג':

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף