קובץ הערות/עא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

קובץ הערות עא

א

פ' נושאין על האנוסה. כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה שניהם אוכלין בתרומה. ובפ' השולח איבעי' להו מעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה או לא. והיינו במפקיר עבדו דקנין ממון פקע. ואין להרב בו אלא קנין איסור. אם אכילת העבד בתרומה תלוי בקנין ממון או בקנין האיסור. ופשטוה מהא דאוכלין ממ"נ. או שהוא כהן או עבד כהן. ואף דמספק אינו יכול להשתעבד בו. וא"כ קנין ממון שבו נפקע ולא נשאר לרבו בו אלא קנין איסור ומ"מ אוכל בתרומה וה"ה למפקיר עבדו. ודחי בגמ' דשאני ההא דאם יבא אליהו ויאמר דעבדו הוא קנין כספו קרינא ביה. והיינו דגם קנין ממונו לא נפקע בשביל הספק. ובס' המאיר לעולם לכ' הג"ר מאיר מיכל זצ"ל מווילנא הקשה מסוגיא דתקפו כהן. הספיקות נכנסין לדיר להתעשר. ואי אמרת תקפו כהן אין מוציאין מידו. נמצא זה פוטר ממונו בממונו של כהן. אלא ודאי דתקפו כהן מוציאין מידו ולא הוי ממונו של כהן דכיון דנשאר אצל ישראל משום דינא דהממע"ה תו לא הוי ממונו של כהן אלא של ישראל וא"כ ה"נ לא הוי קנין כספו:

ב

וביאור הסוגיא שם דמספקא להו בגמ' בדינא דהממע"ה אם הוא דין ודאי או אינו אלא ספק דכיון דלא ידעינן של מי הוא אין כח לבי"ד לעשות שום מעשה בזה וממילא נשאר אצל המוחזק דאין אנו יכולין להוציא ממנו. וממילא אם תפס השני. ג"כ אין להוציא ממנו. מה"ט גופא דאין לעשות מעשה מספק. והוי דינא דכל דאלים גבר. וא"כ גם בשעה שהוא אצל הראשון אינו אלא ספק שלו ולא ודאי שלו. ואם קידש אשה בממון זה. אינה אלא ספק מקודשת. או דילמא דדינא דהממע"ה. הוא דין ודאי ולא ספק. דכמו דבאיסורין אזלינן בתר חזקה והוי דין ודאי ולא ספק. ה"נ בממון אזלינן בתר חזקת ממון. והוא ג"כ דין ודאי דספק ממון נשאר אצל המוחזק. בתורת ודאי. ואם קידש אשה בממון זה הוי ודאי קידושין ומשו"ה אי תפס אידך מפקינן מיניה. וזהו דפריך אי אמרת תקפו כהן אין מוציאין מידו משום דדין מוחזק. אינו דין ודאי אלא משום דמספק א"א לעשות מעשה. ולהוציא ממנו. א"כ גם בשעה שהוא אצלו אינו אלא ספק שלו ואיך יכול לפטור ודאי חיוב מעשר בספק שלו. אלא ע"כ דתקפו כהן מוציאין מידו משום דדין מוחזק הוא דין ודאי. ולא מטעמא דכל דאלים גבר. ומשו"ה הוי ודאי שלו לכל הדינים. ויכול לצאת באתרוג כזה ביום ראשון. וכן יכול לפטור בזה ודאי חיוב מעשר שלו: )

ג

[למסקנת הגמ' דת"כ מוציאין מידו וא"כ הממע"ה הוא דין ודאי ולא מטעם ספק וע"כ דיש איזה לימוד מקרא וקשה דבר"פ הפרה מנין להממע"ה ופריך רב אשי הא ל"ל קרא סברא הוא דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסיא. ותימה דמהא סברא לא ידעינן רק דאין מוציאין מטעם ספק אבל מנ"ל בלא קרא דהוא דין ודאי ולמסקנת רב אשי מוכרח פסק הרמב"ם דת"כ אין מוציאין מידו דדין מוחזק אינו אלא ספק ולא דין ודאי:]

ד

והנה מצינו בתורה. דינים שונים איך להתנהג בספיקות. א) דין עדים שצריך להאמין להם שכן הוא כדבריהם. אבל אי קמי שמיא גליא שאין האמת כדבריהם. אף שהם עדים כשרים מ"מ לא נשתנה הדין כלל מכפי שהוא באמת מפני הגדתן. ואם שני עדים מעידין על הדבר שהוא היתר ואחד יודע שהוא איסור אסו' לו להאכיל למי שאינו יודע. ואם האכילו עובר משום לפני עור. שאף שמי שאינו יודע צריך לסמוך על העדים. מ"מ לא נשתנה הדין בשביל הגדתן וזה מבואר במשנה ניסת עפ"י שני עדים שאמרו מת בעלה ואח"כ בא בעלה תצא וחייבת בקרבן:

ה

עוד מצינו באיסורין דאזלינן בתר חזקה. ודין זה חלוק מדין עדים. דעדים מבררין את הספק וחזקה אינה מבררת כלל את המעשה. כדמוכח מהא דמהני חזקה אפילו בתרתי דסתרי. כמו בשני שבילין. ואילו היה מטעם בירור ודאי לא שייך בירור בתרתי דסתרי. אלא דגזה"כ שמעמידין כל דבר בחזקתו. ולכאורה היה נראה. דכיון דחזקה אינה מבררת את הספק ומ"מ מהניא להיות הדין ודאי צ"ל שנשתנה הדין ע"י החזקה. וכמו בביטול ברוב דהאיסור נהפך להיות היתר. ה"נ בחזקה דכוותה. דבשלמא בעדים דסומכין עליהם אף שלא נשתנה הדין ע"י הגדתן. היינו משום דצריך להאמין להם שכן הוא האמת כדבריהם. אבל בחזקה שהמעשה מוטלת בספק גם אחרי החזקה. כגון בא"א שזרק לה בעלה גט. ספק קרוב לו או לה. ומ"מ דנין אותה כודאי א"א וחייבת חנק אם זינתה. א"כ נראה. דגזה"כ דאפילו אי קמי שמיא גליא שנתגרשה. מ"מ דינה כא"א. כן היה נראה מסברא. אבל באמת אינו כן. כמבואר ספ"ב דשבועות. שני שבילין אחד טמא ואחד טהור. הלך באחד מהן ונכנס למקדש. הזה ושנה וטבל והלך בשני ונכנס. חייב קרבן ממ"נ. או על הכניסה הראשונה או על השניה. ואף דבכל פעם שנכנס היה לו חזקת טהרה. מ"מ לא נשתנה דינו בשביל החזקה. דאי נימא דדין חזקה כדין ביטול ברוב. אין כאן ממ"נ. דהא בכל פעם שנכנס היה טהור משום חזקה. וראיה זו הביאוה בתוס' ס"פ האשה שנתארמלה (כ"ז) עיי"ש. דאם יאכל אדם אחד שתי הככרות יעשה ודאי איסור. ובמהרש"ל שם הביא מדין ביטול בתערובות. אבל כונת תוס' להוכיח דדין חזקה אינו כדין ביטול. דבביטול ברוב האיסור מתהפך להיות היתר. ובחזקה אינו כן. דלאו כולהו בחדא מחתא מחתינהו:

ו

והשתא יש להסתפק. בדינא דהממע"ה למסקנת הגמ' דתקפו כהן מוציאין מידו וא"כ הוא אצל המוחזק בתורת ודאי שלו ולא בתורת ספק איזה דין ודאי הוא. אם הוא כדין ביטול ברוב שהדין משתנה ע"י הביטול. וה"נ כן. דאפילו אי קמי שמיא גליא שהוא של ראובן המוציא מ"מ נעשה של שמעון המוחזק. או דילמא דהוא כמו דין חזקה באיסורין. דאף שהדין הוא בתורת ודאי. מ"מ לא נשתנה הדין בשביל החזקה ובזה הוא דשקיל וטרי בגמ'. דהמקשה סבר דהוי כמו בביטול. וא"כ ה"נ כיון שאין יכול הרב לשעבד בעבדו מפני הספק נפקע קנין ממונו ודמי למפקיר עבדו ומ"מ אוכל בתרומה. והתרצן השיב. דנהי דמוחזק הוא דין ודאי כמסקנת הגמ' לענין תקפו כהן מ"מ לא נשתנה הדין בשביל חזקת ממון. ואי קמי שמיא גליא שהדבר שייך להמוציא מחבירו לא פקע קנינו. וא"כ הכא יש לו לאכול בתרומה ממ"נ. או שהוא כהן או עבדו של כהן. והשתא לא קשיא מהא דנכנסין לדיר להתעשר. דלכו"ע דין מוחזק הוא דין ודאי. וכמו בחזקת איסור דנוהגין בה כודאי איסור ומ"מ לא נשתנה הדין. וה"נ בחזקת ממון. והתם דליכא ממ"נ הוי כודאי שלו ונכנסין לדיר להתעשר. אבל הכא הא איכא ממ"נ ומאי מהני מוחזק. כיון שלא נשתנה הדין בשביל המוחזק ה"ז מותר לאכול ממ"נ:

ז

אלא דנראה דבספק הנ"ל נחלקו בגמ'. והוא בפ' החולץ (ל"ח.) דחד אמר קם דינא. אע"ג דהשתא איכא למימר ממ"נ עיי"ש. וחד אמר הדר דינא. ונראה שבזה נחלקו דמ"ד הדר דינא היכא דאיכא למימר ממ"נ ס"ל דבשביל המוחזק לא נשתנה הדין ולא נעשה שלו. אם באמת אינו שלו כל כמה דליכא למימר ממ"נ. מחזיקין אותו בחזקת שהוא ודאי שלו. אבל עכשיו דאיכא ממ"נ הדר דינא. ומ"ד קם דינא ס"ל דנעשה הדבר של המוחזק אפילו אם באמת אינו שלו. ומשו"ה לא שייך ממ"נ. דבכל פעם שהוא מוחזק נעשה ודאי שלו. וא"כ אכתי קשה. למ"ד קם דינא מאי משני. אם יבא אליהו וכו' קנין כספו קרינא ביה. וי"ל דאפילו אם נאמר שדין מוחזק כמו דין ביטול ברוב שהד"ן משתנה מ"מ גם בביטול ברוב ע"כ צ"ל. שסיבת האיסור לא נפקעה. גם בשעה שהאיסור בתערובות אלא שהספק מתירו בכל שעתא ושעתא. ואח"כ כשהוכר חזר האיסור למקומו מפני הסבה הראשונה. כגון בכלי שנגע בטומאה ואח"כ נתערב בכלים טהורים שנטהר מפני התערובות. מ"מ כשהוכר אח"כ חזר לטומאתו מכאן ולהבא. כמ"ש הרא"ש פ' גיד הנשה. ולא אמרינן מכיון שנטהר שעה אחת מהיכן תבא לו טומאה עכשיו אלא ודאי דסיבת הטומאה היתה בו גם בשעה שהיה מעורב אלא שהספק טיהרו לשעתו. ועתה דתו ליכא ספק לטהרו. טמא. מפני הסיבה הראשונה שלא פקעה ממנו, וה"נ בספק ממון אם באמת הוא של המוציא אף דנעשה עתה של המוחזק. מ"מ סיבה של בעלים לא פקעה מהמוציא. ואם יתברר הספק אח"כ שיבא אליהו ויאמר לנו. לא יצטרך המוציא לעשות קנין חדש לקנות מהמוחזק שהיה עד עכשיו שלו. אלא דממילא הוא עתה של המוציא דסיבת שלו לא נפקעה מעולם מהבעלים. וזהו כונת הגמ' אם יבא אליהו וכו' קנין כספו קרינן ביה. היינו דממילא הוי קנין כספו תיכף כשיתברר הספק ואין כאן זכייה מחודשת אצלו. משו"ה מיקרי גם עכשיו קנין כספו. דהסיבה של קנין כספו יש לו גם עכשיו. ובהכי סגי להאכיל את העבד בתרומה:

ח

ובתרומת הדשן פירש. טעמא דקם דינא משום יאוש. ולפירוש זה קשה. דא"כ מאי משני הכא אם יבא אליהו ויאמר וכו'. דמ"מ הא כבר נתיאש. וא"כ הוי ממש מפקיר עבדו. וחכם אחד השיב דבמתניתין קתני הגדילו משחררין זא"ז. ומשמע דברישא מיירי כשהן קטנים וא"כ לא מהני יאוש של קטן. אבל קשה לאמר כן. דודאי דינא דמתניתין איכא בכל גווני בין שהן קטנים. בין גדולים:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף