עץ הדר/לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עץ הדר לא

והנה זהו לשון הירושלמי (כלאים פ"א הלכה ה') א"ר יונתן יש מהן שהילכו אחר הפרי ויש מהן שהילכו אחר העלין, הלפת והצנון הילכו בהן אחר הפרי, הלפת והנפוס הילכו בהן אחר העלין, התיבון הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה, והעלין דומין ותימר כלאים, א"ר יונה בזה הילכו בהן אחר טעם הפרי. והנה הראב"ד דס"ל דכל הסימנים בעינן ובסימן אחד שאינו דומה די להשוותו כלאים, שמפרש הוא כך הלפת והצנון הלכו בהן אחר הפרי, היינו שאין הפרי שוה, וס"ל דלפת וצנון אין הפרי שוה, וע"כ מפרש הוא (בהשגה בפ"א דכלאים הלכה א') דהלפת עם הצנון כלאים זה בזה, וכדי למעט מחלוקת במציאות צריכים אנו לומר דהראב"ד ס"ל דשינוי מועט באחד מהסימנים סגי להשוותם כלאים. ע"כ מה שחשב הרמב"ם שהוא דומה חושב הראב"ד שהוא אינו דומה וקצת שינוי במציאות מוכרח להיות ביניהם שלדעת הראב"ד דלפת וצנון אמר הירושלמי שהפרי אינו דומה, ואפי' אם נאמר שהשינוי הוא מועט מ"מ מוכרחים אנו לומר שהעלין דומין ביותר ממה שהפרי דומה, שהרי נקיט איסורא מצד הפרי ולא מצד העלין. ולרמב"ם דנקיט היתירא מצד הפרי ס"ל שהפרי דומה עכ"פ יותר מהעלין, ע"כ מצד שיווי הפרי יש היתר אע"פ שיש שינוי בעלין, אלא שהשינוי אינו גדול ביותר, ונמצא שמוכרח הרמב"ם לחדש לו מדרגות בין השינוים, דאם יש רק מדרגה אחת הלא הי' ראוי שנחמיר בשביל השינוי שיש בעלין שהוא מכחיש את הסימן של הפרי, אלא ודאי שינוי קטן א"ז לא סתירה ולא הוכחה ואח"כ בסיפא כשמותיבין הרי צנון ונפוס הרי פרי דומה והרי עלין דומין, ותירץ דבזה הלכו אחר טעם הפרי, ע"כ צ"ל דהטעם משונה ביותר א"כ למדנו שיש שתי מדרגות א' כשהשינוו הוא קטן די בסימן אחד גדול לעשות שלא יהי' כלאים, ב' כשהשינוי הוא גדול אין מועיל אפי' שני סימנים של דמיון. וכיון שיש הפרש בין שינוי לשינוי, א"כ ע"כ ששינוי קטן אינו נחשב לסתירה אלא שאינו ראי'. א"כ אין הבדל בין אילן מאכל לאילן סרק, כיון שאם יש שינוי גדול באמת אנחנו מחמירין אפי' בסימן אחד נגד שני סימנים, ומה שאין אנו מחמירין כשיש סימן אחד מובהק שדומה דמיון גדול, הוא כשיתר הסימנים אינם משונים ביותר, וכל שאינם משונים ביותר כיון שאינם מועילים להכחיש, ומ"מ צד הדמיון לא הי' מועיל להשוות אותם לאינם כלאים, אפי' היו כל שלשת הסימנים דומין באופן כזה, כ"ז שאין שם שיווי אחד של דמיון גדול, א"כ סימנים הללו אינם לא מעידים ולא מכחישים ע"כ כ"ז שאין סימן אחד גדול של שיווי אזלי' בתר שם הפרי, שהוא משונה והוין כלאים, ע"כ גם באילן סרק די בשיווי אחד גדול, וכיון שדי באילן סרק בשיווי אחד, שוב גם באילן מאכל די בשיווי אחד גדול כ"ז שאין שינוי גדול מכחישו, שאז אותם השינוים הקטנים אינם לא מכחישים ולא מסייעים, א"כ הם דומים ממש לאילן סרק. א"כ לרמב"ם לטעמי' מוכח מירושלמי דסוטה דמבואר שם במשכח"ל דאילן סרק יהי' מין במינו עם אילן מאכל שגם במאכל מהני סימן גדול אחד, אבל הראב"ד שפירש שצנון ולפת הויין כלאים, א"כ מה שאמר הולכין בהם אחר פרי, היינו אחר השינוי שיש בפרי, ומה שאמר אח"כ הרי פרי דומה ועלין דומין בצנון ונפוס, ואמר שהלכו בהם אחר טעם הפרי אין צ"ל משונה ביותר שרק שינוי אחד מהני להחמיר, ואין מקום להצרכת שינוי גדול, א"כ גם שינוי קטן מעיד שהיא כלאים, וכיון ששינוי קטן ג"כ מעיד שהיא כלאים, שפיר יש חילוק בין אילן סרק לאילן מאכל דאילן סרק כששוה בעלין אין לו הכחשה, ואילן מאכל אע"פ ששוה בעלין ואפי' בעוד סימן אחד, מ"מ הרי יש לו הכחשה, מצד השינוי של הפירות ע"כ בעי באילן מאכל דוקא כל הסימנים. ולפ"ז באתרוג ולימון לדעת הרמב"ם ששינוייהם קטנים אינם עדים לענין כלאים, וסימן אחד בשיווי גדול סגי להכחיש סימנים קטנים, י"ל דהמראה של צבע הפרי שוה הוא ממש ויתר הענינים הטעם והעלין אין בהם שינוים גדולים, ע"כ אינם כלאים זה בזה, אבל לדעת הראב"ד שאפי' שינוים קטנים עושים כלאים, ובעינן דוקא שיהי' שוה בכל הסימנים, מובן דהוי ודאי כלאים זה בזה, וכאן הרי כבר כתבתי לעיל (אות י"ג) שאנו מוקפים בהכרחים לחומרא בין למר בין למר, בין לפי דעת הגאון בית אפרים משום ילדה שסבכה בזקנה בין לפי מה שכתבתי משום דהלימון מבטל את האתרוג שאינו יכול להיות כמותו והאתרוג אינו מבטל את הלימון משום דיכול להיות כמותו בפסול וזה שייך במין במינו. וכאן בענין הכח אנו אומרים זה אפי' לדידן דלא ס"ל כר"י במין במינו דל"ב, והר"ן לטעמי' דס"ל בנדרים (מ"ב א') דבפנימיות הסברא דמין במינו לא בטל כו"ע מודו אלא דפליגי מהו נקרא מין במינו, אם מצד האיסור וההיתר או מצד החומר בעצם. א"כ בנ"ד שאנו מדברים ביסוד הענין ע"ד הכחות שיבטלו זה את זה אליבא דכו"ע אזלי' בתר ענינם מצד הדין שיש בזה כח היתר ובזה כח איסור בזה כח פסלות ובזה כח כשרות, אלא דבאמת זה החילוק של מין בשא"מ שלא יועיל זהו רק לרבנן דס"ל דאזלי' נמי בתר החומר, אבל במין במינו מצד החומר ג"כ קיימת היא הסברא דהביטול ע"י מה שלא יהי' אפשר להיות כמותו, ומניעת הביטול ע"י מה שאפשר להיות כמותו אליבא דכו"ע, ובעניני כחות כנ"ד י"ל דכו"ע מודו דאין מעכב כלל ענין החומרי דלאו בביטול חימר ועץ עסקינן אלא בביטול כח הצמיחה שהוא צורה רוחנית, ע"כ תלוי בענין הצורה, ולמ"ד שהוא כלאים לבד מה שישנם כל אלה דרכי הביטול שביארתי שהם אפשרים להאמר כאן אליבא דכו"ע אפי' במין בשא"מ, נוסף לזה ג"כ פסולו של הלבוש דהירושלמי דסוטה מסייע לי': ע"כ מה מאד ראוי לכל חרד לדבר ד' להיות זוכה ומזכה לתור דוקא אחר אתרוגים שהם מושגחים, שלא יהי' בהם הרכבה, מה שא"א כ"א בהשגחה שיהי' לכה"פ מרתתי לזייף, וזה א"א בימינו כ"א ע"י אחינו ב"י העובדים על אדמת ארצנו הקדושה תובב"א.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף