ספר המקנה/קידושין/עו/ב

ספר המקנה קידושין עו ב

דף ע"ו ע"ב

בגמרא אלא מתני' מי נימא פליגי וכו'. ולכאורה צ"ל דע"כ ברייתא דרב אדא פליגי אברייתא שני' בלוים וישראלים ועיין בריטב"א ז"ל שנדחק בזה ולענ"ד נראה דוודאי אין סברא לומר אפי' בלוים וישראלים דהיינו שאביהם לוי או ישראל שאם אמה בת כהן שיצטרך להוסיף שני אמהות דהיינו אם אם אם אמו דהא אם הי' רוצה לישא את אמה לא היה צריך לבדוק אלא אמה ואם אמה כיון שהיתה כהנת ולמה יצטרך כשנושא את בתה לבדוק יותר אע"כ צ"ל שכל משפחתו הם לוים

וישראלים אבל בכה"ג שאמה היתה בת כהן באמת אין לבדוק יותר מאמה וכן באם אבי אמה וכן באם אבי' ואמה אם הי' אותן אמהות כהנות הרי הנושא אותן א"צ לבדוק אלא שש אמהות וזה שבאה מכחה יצטרך לבדוק בה יותר אע"כ מיירי כנ"ל שכולם לוים וישראלים וא"כ שפיר י"ל דברייתא דר' אדא בר אהבה מיירי שזו לבדה שהוא נשאה הי' לוי' משום שאבי' לוי אבל האמהות הם כהנות ולכך אין צריך להוסיף אלא אם אחת בכל אחת מד' אמהות דלא גרע מד' אמהות עצמן ואין להקשות למה הוצרך לשנוי' דמתני' מיירי זוג אחת ולמה לא משני דמתני' מיירי שהוא לבדה לוים וישראלים אבל האמהות הם כהנת ולכך אין צריך להוסיף אלא אם אחד כמשמעו ז"א דא"כ לא הוי דומיא דכהנות דמתני' דהבדיקה הוי נמי משום חללות כדקאמ' דמהאי טעמ' בודק הוא בדידה ולא היא בדידי' וכבר כתבנו דבחללות לא שייך אלא בשכולה משפחה כהנות דאל"כ לא שייך בהו חללות דהא אין חללה אלא בבת כהן הנשואה לכהן כמ"ש בלשון התוס' וא"כ ה"ה דהוי נקיט לוי' וישראלים מיירי נמי שכולם לוים וישראלים לכך הוצרך לשנוי' דבאמת פי' המתני' זוג א' ובזה אתי שפיר המשך הסוגיא דמפרש מתני' מיירי משום חללות וע"כ כהנות היינו שכל המשפחה כהנות ולכך הוצרך לפרש בהר הכי דמתני' מיירי זוג אחד דומיא דכהנות ודוק:

בתוספות ד"ה אין בודקין וכו'. וא"ת אמאי לא תני אין בודקין משטרות וכו' ומתרומה ומעל' וכו'. נראה מדבריהם בפשיטות דדוקא מן המזבח ולמעלה אין בודקין דהיינו אב של אותו ששימש אבל אשת כהן העובד צריכה בדיקה אע"ג דהנושא נשים בעבירה אינו עובד עד שידיר הנאה ממנה מ"מ לא היה בודקין את אשתו בדיקת אמותי' אלא א"כ היה הפסול ידוע דהא בשטרות ותרומה בוודאי לא שייך בדיקות אשתו ע"כ שאין זה בכלל בדיקה דמתני' דאל"כ לא היה מקשה מידי ודו"ק.

וכן משמע מדברי רש"י במתני' בד"ה מן המזבח ולמעלה וכו' ומצא שאבי אבי' שימש על גבי מזבח בידוע שמיוחס הוא הא דלא פי' שאבי' שימש נראה דמשמע מלשון מן המזבח ולמעלה הא למטה בודקין ומשכחת באבי אבי' שאין בודקין למעלה אבל צריך לבדוק למטה בנו של אותו ששימש שהוא אבי' מחשש אמו אף שהית' אשתו של זה ששימש. ובזה יש להבין מה דלא מפרש רש"י ז"ל כשמצא אבי אמה ששימש על גבי מזבח לא הי' בודקין למעלה משום דבא להשמיענו דבודקין למטה דידי' כמשמעות אין בודקין למעלה אבל למטה בודקין וכבר כתבנו למעלה דבאמה לא היה צריך לבדוק כלל כיון שכבר בדקו את אבי' ואת אמה ואין הבדיק' אלא שלא הית' גרוש' כשנשא אבי' והא לא פסיקא לרש"י ז"ל כיון דקי"ל דהנושא נשים בעבירה אסור לשמש על גבי מזבח נהי דלא בדקו אחר אשתו מתולדתה מ"מ אם היתה היא עצמה גרושה ממילא לא היה מניחין אותו לשמש על גבי המזבח. לכך פירש"י ז"ל באבי אבי' שצריך לבדוק את בנו שלא היתה אמו חללה מתולדת' וכתבתי זה להוצי' ממשמעות יש"ש בשמעתין דצריך במזבח לבדוק גם על אשתו ודו"ק:

בא"ד כגון שחיטה או הפשט וכו'. ולפ"ז צ"ל הא דאמרינן בפסחי' דף פ"ב האומר לעבדו צא ושחוט עלי את הפסח לאו דוקא אלא שיעשה העבד שליח לשחוט עיין מ"ש בר"פ האיש מקדש בזה ודו"ק:

בגמרא אמר קרא והתיצבו שם עמך בדומין לך וכו' ודילמא משום שכינה וכו'. לכאורה קשה מאי מקשה הא ע"כ א"א לפרש קרא לאותן הזקנין עצמן למה צריך קרא על שבעים איש שבאותו שעה דהא מפורש בפסוק וידעת כי הם זקני העם ושוטריו ופירש"י ז"ל שהיה שוטרים במצרים וכיון שנולדו במצרים לא שייך בהו פסול ממזרות א"כ ע"כ קרא דעמך היינו ללמוד לדורות מיהו י"ל דעמך היינו לאפוקי בעל מום כמ"ש תוספות בסנהדרין דף ל"ו בד"ה אתך בדומין לך וכו' וכן הוא משמעות הש"ס דקאמר אמר ר' אחא בר יעקב וכו' ולא קאמר אלא אמר רב אחא דמשמע דאיכא לפרושי גם עמך בדומין לך משום מום אלא דממילא ע"כ הא דיליף ר"י מקרא דמום אין בך לא איצטרך אלא למומא דיוחסין דאף דתוס' כתבו שם דאפ"ה איצטרך קרא דמום אין בך משום דלא מסתבר למדרש אתך להכי ע"ש היינו משום דלא מיתרא דעיקר קרא ביוחסין מיירי אבל אי נימא דלא אתי קרא דאתך אלא לבעל מום ע"כ דיליף ר' יוסף מקרא דמום אין בך ליוחסין ולפ"ז יש לקיים הגירסא ישינה דנשאו אתך במשא העם שהקשה רש"י ז"ל דאיכא למימר משום שכינה ולא ניחא להו למימר דיליף מייתורא משום דאיכא למימר חד ליוחסין וחד למום דלא משחמא מחד עמך כמ"ש התוס' והכל משום כבוד שכינה אבל לפמ"ש אתי שכיר דכיון דכבר כתיב והתיצבו שם עמך לאפוקי מומא ממש. וע"כ דונשאו אתך קאי ליוחסין וכיון דלא שייך פסול ביוחסין באותו שעה ע"כ קאי לדורות מיהא לפי מה דאית' בהוריות דף ד' ע"ב דנפקא לי' מהאי קרא דאתך בדומין לך שיהיה כולן ראוי להורות ע"כ דקאי על קרא דיתרו דמקרא דבהעלותך ליכא למשמע מידי די"ל משום שכינה בעינן ראוי להורות. יותר נראה דגירסא ישינה מפרש הא דמקשה ודילמא משום שכינה היינו כפירש"י ז"ל בהוריות בלשון ראשון דלאו משום חשיבות דשכינה קאמר אלא שיהיה עומדין שלא יכנסו לפני ולפנים במקום שכינה ולפ"ז הא דקאמר בתר הכי ונשאו אתך היינו קרא דבהעלותך ילפינן מיניה כולה מילתא בין מיוחס ובין ראויה להוראה ודו"ק:

בגמרא אמר אביי בירושלים וכו'. משמע דהי' מקפידין שהי' הדיינים מן המשיאים לכהונה לאפוקי גרים דהא במתני' מן המשיאים לכהונ' מיירי לאפוקי גרי' אע"ג דשמעי' ואבטליון הי' בני גרי' כדאי' בהנזקין דבני בני' של סנחרב הי' א' נשיא וא' אב"ד בירושלים וצריך לומר משום שהי' אמותיהן מישראל וכשירה לכהונ' כראב"י אך לר' יהודא דס"ל בת גר זכר כבת חלל זכר וצריך לומר בני בנים לאו דוקא אלא דמצד אמותיהן הי' מבני בנים וק"ל:

רש"י בד"ה דאתי מעמין וכו' אלמא לא הקפיד על וכו'. לכאורה קשה דהו"ל לפרש דהוי מפסולי קהל כיון דבא מעמון וכן באורי' החתי שהי' מן ז' עממים והן נתינים ואף דרש"י ז"ל ס"ל בריש פ' אלו נערות דנתינים דוד גזר עלייהו ובאותה שעה עדיין לא גזרו כדמוכח קראי מ"מ כבר כתבנו במתני' דס"ל לרש"י דבדרך חתנות אסורים מן התורה ואתי הגתי משמע לקמן דנכרי הי' אבל מה שהי' גרים אין כ"כ קושי' דהא כבר כתבנו דהיכא דאמו מישראל אע"ג דאבוהן גר הו"ל מיוחס' קהל כדמשמע בשמעי' ואבטליון וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דקושי' הוא משום דקאמר הטעם משום שזכות אבותם מסייעתן ומה שהקשה בספ"י דאם הי' אירי' משבעה עממים האיך נשא בת שבע נראה דאין קושי' דאיכא למימר בת שבע שבאה מאחיתופל דאחיתופל עצמו בן גרים הי' ואין לומר דא"כ הו"ל להש"ס ג"כ להקשות מאחיתופל עצמו דחשיב לי' קרא בין הגיבורים של דוד אע"ג דהוי מגרים דאין משיאים לכהונ' ז"א דלפי מאי דמסיק הש"ס ביבמות דף נ"ז ע"א דגר שאמו מישראל כשרות איתוספת בה ומותרת לבוא בכהונה ולא קדוש ומותרת להינשא לפסולים א"כ שפיר י"ל באחיתופל כן דהיתה ב"ש כשרה לכהונה ומותרת נמי בפסולין ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף