שאילתות דרב אחאי/פח

גרסה מ־22:34, 10 באוקטובר 2023 מאת Sije (שיחה | תרומות) (קטגוריה:פרשת מצורע)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאילתות דרב אחאי TriangleArrow-Left.png פח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מצורע
שאילתא (א) דאילו מאן דמתייליד ביה נגעא צריך לאחווייה לכהן אי נגע טמא הוא מטמא ליה וטומאת נגעים (ב) טומאה יוצאה מגופו הוא ואסור לאכול בתרומת חוצה לארץ דאמר שמואל אין תרומת חוצה לארץ אסורה אלא במי שטומאה יוצאה עליו מגופו והני מילי באכילה אבל בנגיעה לית לן בה ואי נגע טהור הוא מטהר ליה כהן שנאמר אדם כי יהיה בעור בשרו וגומר והי מינייהו טמאין והי מינייהו טהורין כדתנן מראות נגעים שנים שהן ארבעה בהרת עזה כשלג שנייה לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שניי' לה כקרום ביצה וכי מיתיליד ביה נגעא שיעור כמה מטמא בגדים (ג) והיכא דאיכא חצי גריס מהאיך דעזה בשלג וחצי גריס מהאיך דכסיד ההיכל תולדה דידיה הוא ומצטרפי להדדי חצי גריס מבצמר לבן וחצי גריס מכקרום ביצה תולדה דידיה הוא ומצטרפי להדדי דתניא אמר רבי יוסי שאל (רבי) יהושע בנו של רבי עקיבא את רבי עקיבא מפני מה אמרו מראות נגעים שנים שהן ארבעה אמר לו אם לאו מה יאמרו אמר לו יאמרו מכקרום ביצה ולמעלה טמא (ד) ומסיד היכל ולמעלה טמא ומצטרפין זה עם זה אמר לו לומר לך כל כהן שאינו בקי בהן ובשמותיהן אינו רואה את הנגעים ומנלן דבהרת לבנה טפי אמר אביי דכתיב ואם בהרת לבנה היא היא לבנה ואין אחרת לבנה. ולא מטמא בהרת לבנה ותולדתה אלא דמתחזיא דעמקא בבשרא דכתיב ומראה עמוק מן העור ותניא במראה חמה העמוקה מן הצל (ה) ושאת ותולדתה לא מטמא אלא דמתחזיא גבוה מן כוליה בשרא דתניא שאת אין שאת אלא גבוה וכן הוא אומר על כל הגבעות הנשאות ומנלן דאית לה תולדה דכתיב ולשאת ולספחת ולבהרת ותניא אין ספחת אלא טפלה וכן הוא אומר ספחני נא אל אחת הכהונות אשכחן תולדה לשאת תולדה לבהרת מנלן אמר רבי זירא נאמר לבנה בשאת ונאמר לבנה בבהרת מה להלן יש לה טפילה אף כאן יש לה טפילה במתניתא תנא הטיל הכתוב לספחת בין שאת לבהרת לומר לך כשם שיש טפילה לזו כך יש טפילה לזו אמר מר שאת כצמר לבן אמר רב ביבי אמר רב אסי כצמר נקי בן יומו שמלבנין אותו למלת. ואילו חתן דאיתיליד ביה נגעא נטרינן ליה עד שמשלימין ליה שבעה יומי משתה והדר חזי ליה כהן ומטמא ליה דתנן חתן שנולד בו נגע נותנין לו ז' ימי משתה לו ולביתו ולכסותו וכן ברגל נותנין לו ז' ימי הרגל (ו) מאי טעמא וביום הראות בו בשר חי יטמא (ז) בו כתיב יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו ולא חזינן נגעים לא בשחרית ולא בין הערבים ולא בתוך הבית ולא ביום המעונן מפני שכהה נראית כעזה ולא בצהרים מפני שעזה נראית ככהה:

ברם צריך קרוב מהו לראות הנגעים (ח) כיון דזכות וחובה לגביה דההוא דנולד ביה נגעא לטהוריה ולטמוייה כי דינא דמי וקרוב לא מיכשר או דילמא כיון דמראות נגעים בכהן חידוש הוא דאילו דינא מיכשר בין כהן בין ישראל דכתיב לפני הכהנים והשופטים ואילו נגעים לא אכשר רחמנא אלא בכהן ואי לא גמיר כהן חזי ליה מאן דגמיר ואמר ליה לכהן אימא טמא ואומר טמא וכיון דחידוש הוא אין לך בו אלא חידושו בלבד כהן וישראל אסור אבל קרוב כשר ואשכחן נמי דלענין דינא בעינן ג' ואילו נגעים יחיד כשר דכתיב אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הילכך כהן בעינן קרוב לית לן בה ת"ש דתניא (ט) היה רבי מאיר אומר מה ת"ל ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע וכי מה ענין ריבים אצל נגעים נגעים בעינן כהנים דינין לא בעינן כהנים אלא להקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף ריבים ביום ומה נגעים שלא בסומין דכתיב לכל מראה עיני הכהן אף ריבים שלא בסומין (י) מה ריבים שלא בקרובים שנאמר לא יומתו אבות על בנים על פי בנים אף נגעים שלא בקרובים אי מה ריבים בג' אף נגעים בג' ודין הוא ממונו בג' גופו לא כל שכן ת"ל והובא אל אהרן הכהן מלמר שאפילו כהן אחר רואה את הנגעים וכן הילכתא:

אי נמי הכי מנא דאיתליד ביה נגעא מנא דעמרא או מנא דכיתנא או שתיא דעמר' או שתיא דכיתנא אי נמי מנא דמשכא צריך לאחווייה לכהן אי נגע טמא הוא מטמא ליה כהן דכתיב והבגד כי יהיה בו נגע צרעת בבגד צמר או בבגד פשתים וכתיב או בשתי או בערב והיה הנגע ירקרק או אדמדם ואפילו שלש על שלש דצמר או דפשתים מטמא בנגעים דתניא בגד אין לי אלא בגד ג' על ג' מניין ת"ל והבגד כי יהיה בו נגע צרעת ושאר מינין כגון צמר גפנים צמר גמלי' צמר ארנבת ונוצה של עזים השיריים והכלך והסריקון אין מיטמ' בנגעי' דכתי' צמר ופשתים צמר ופשתים למעוטי שאר מינין בין שלש על שלש בין בגד גדול וכי חזי ליה כהן מסגיר ליה ז' יומין דכתי' והסגיר את הנגע שבעת ימים וכי חזי ליה ביום ז' דפשה ליה טפי ממאי דהואי מחליט ליה ובעי למישרפיה לכוליה מנא מנלן (יא) דכתיב וראה את הנגע ביום השביעי דבזע ליה שריף ליה דכתיב ואי לא פשה בעי חווריה ברשותא דכהן דכתיב וצוה הכהן וכבסו את אשר בו הנגע ואי מכבסינן ליה מכבסינן ליה בשבעה סמנין דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה דם חטאת ומראות נגעים צריכין שבעה סמנין והדר מסגיר ליה שבעת ימים שנית אי לא חזיתיה אי מיורקיה או מסומקיה אף על גב דלא פשה בעי שריפה ואי חזיתיה בשביעי לתכבוסת קרע ליה לההוא ניגעא וכוליה בגד טהור הוא ומהכא ילפינן לה דעור בר כיבוס הוא והיכא דאייזום ליה מידי אסיר ליה לחווריה במיא בשבתא דתנן לעניין דם חטאת אחד הבגד ואחד השק ואחד העור טעון כיבוס ואמרי' עור בר כיבוס הוא ורמינהי היתה עליו לשלשת מקנחה בסמרטוט היתה על של עור נותנין עליה מים עד שתכלה אמר אביי לא קשיא הא רבנן והא אחרים מאן אחרים רבי מאיר היא דתניא לעניין דם חטאת הבגד והשק מכבסן הכלי והעור מגרדן אחרים אומרים הבגד והשק והעור מכבסן והכלי מגרדו והא דאמר רבי חייא בר אשי זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב (יב) ואייזום ליה נעליה בשב' ושכשכו ליה במים כרבנן אלמא עור לאו בר כיבוס הוא והא כתיב בנגעים או כל כלי העור אשר תכבס וסר מהם הנגע אלא אמר רבא ברכין כולי עלמא לא פליגי דבני כיבוס נינהו אלא כי פליגי בקשין ואחד הבגד ואחד השק ואחר העור ברכין ודברי הכל דרבי חייא בר אשי בקשין וכתנא קמא ודכתיב בנגעים אשר תכבס מוקים לה תנא קמא ברכין הדר אמר רבא לאו מילתא הוא דאמרי ליקום ולימא ליה קרא ברכין כתיבא מי לא עסקינן בכלי אובלוסמוס הבא ממדינת הים ואמ' רחמנא אשר תכבס הדר אמר רבא לגבי צרעת כולהו רכין נינהו איידי מגופיה מתילדה מפחת ליה צרעת ומשוייא לה רך אלא אי קשיא לי הא קשיא לי הני כרים וכסתות רכין אינון ותנן נותנין עליה מים עד שתכלה אלא אמר רבא כל כיבוס דלית ליה כיסכוס לאו כיבוס הוא כדר' חייא בר אשי שכשוכי אין כסכוסי לא אי ברכין וכדברי הכל אי בקשין כאחרים אם כן אפילו דבגד נמי יתן עליה מים עד שתכלה ולא לכסבס בגד שרייתו היא כבוסו רבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב זרק זרע פשתן למים חייב בשלמ' סודר דקא עביר כיבוס אלא זרק זרע פשתן למים מאי טעמא אילימא משום דקדח והוה ליה כזריעה (יג) אפילו כל זרעים נמי אלא משום דשדי רירא (יד) ומדביק הוה ליה כליישא דרש רבא מותר לכבס מנעל בשבת א"ל רב פפא לרבא והא אמר רב חייא בר אשי שכשוכי אין כסכוסי לא הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי ברם כך אמרו שכשוכי אין כסכוסי לא (טו) והא רבא לבתר דאמרה הכי סברה. וסנדל מוחלט אע"פ דלשריפה קאי טמויי מטמא ולא אמרינן כמאן דשרוף דמי דתניא מטלית שיש בה שלש על שלש אע"פ שאין בה כזית כיון שנכנס רובה לבית טהור טמאתו מאי לאו מוחלטת לא מוסגרת אי הכי אימא סיפא היו בה כמה זתים כיון שנכנס לבית טהור טמאתו אי אמרת בשלמא מוחלטת היינו דאיתקש למת אלא אי אמרת מוסגרת אמאי איתקש למת שאני התם דאמר קרא ושרף את הבגד אפילו בשעת שריפה קרוי בגד ודאמי כמאן דאיתיה:

ברם צריך מהו למיחלץ ביה יבמה מי אמרינן כיון דלשריפה קאים כל העומד לשריפה כשרוף דמי הילכך לאו מנעל הוא וליתיה לחליצה או דילמא כיון דלענין טומאה אמרי' כמאן דאיתיה דמי דמן דנגע בי' מטמא לי' (טז) ולא אמרי' כשרוף דמי אפרו טהור הוא לענין חליצה נמי ילפינן ליה מטומאה ואם ת"ל ילפינן ליה מטומאה סנדל של עיר הנדחת מהו מי ילפינן ליה מנגעים דאע"ג דלשריפה קאים אמרי' כמאן דאיתיה דמי (יז) או דילמא מנגעים לא ילפינן שאני נגעים דאחמר ביה רחמנא ת"ש דאמר רבא הילכתא אחד סנדל מוסגר ואחד סנדל מוחלט (יח) ואחד סנדל של עיר הנדחת לע"ג לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה כשרה אחד סנדל של תקרובת ע"ג היכא דעבודתיה בכך כגון אבנים של מרקוליס והא בעינן זריקה משתברת וליכא דאמר מר שבר מקל בפניה חייב ונאסרת זרק מקל בפניה חייב ואינה נאסרת (יט) כגון שקיצעו מתחלה לכך אחד סנדל של עיר הנדחת ושל זקן העשוי לכבודו לא תחלוץ ואם חלצה חליצתה פסולה של זקן העשוי לכבודו ושל תקרובת ע"ג (כ) משום דלא עבדי להילוכא של עיר הנדחת משום דלשריפה קאי כמו דשרוף דמי אלמא מוחלט כיון דלעניין טומאתו אמרינן כמאן דאיתיה דמי דהא גלי רחמנא והבגד לעניין חליצה נמי אמרי' כמאן דאיתיה דמי של עיר הנדחת אמרינן כמאן דשרוף דמי כיון דלשריפה קאי ולא ילפינן מנגעים דהא אחמרו ביה רבנן במילי יתירתא אי נמי אוקמוה אליישא:

אי נמי ברם צריך כלי עור רכין הא קא אמרינן דבני כיבוס נינהו ואסיר לכסכוסינהו קשין בני כיבוס נינהו ואסיר לכסכסן או לא בני כיבוס נינהו ומותר לכספסן (כא) אמרי קשין מכסבסן דחייף להו מיחף במיא דאריך להו מירך במייא דהווה ליה כסכוס (מיפלג) הא קא אמרינן דפליגי אחרים ותנא קמא הלכתא מאי הלכתא כתנא קמא דאמר קשין ככלי עץ ושאר מינין דמו דגרידי ליה לההוא דם חטאת ובשבת שרי למחפייהו ושרי למירכינהו דהא לאו בני כיבוס נינהו או דילמא הלכתא כאחרים דאמרי בני כיבוס נינהו וגבי דם חטאת בעי מחפייהו ומרכינהו ובשבת אסור למחפייהו ולמירכינהו ת"ש דרש רבא מותר לכבס את המנעל אמר ליה רב פפא לרבא והאמר רב חייא בר אשי שכשוכי אין כסכוסי לא ולא קא משני ליה רבא הא בקשים הא ברכין הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש כיבוס אסור שכשוך מותר ולא קא מפליג בין קשין בין רכים (כב) אלמא הלכתא כאחרים:

אי נמי אילו מאן דמיתיליד ליה נגעא בביתיה צריך למימר לכהן ומיתי מיחזייה דכתיב ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם וכתיב ובא אשר לו הבית (צב)ונתתי למה לי כדתניא ונתתי נגע צרעת כבשורה הוא להן שיהו הנגעים באין עליהם דברי רבי יהודה ר"ש אומר פרט לנגעי אונסין (כג) ובתים בני אונס נינהו ואם אינו עניין לבתים תנהו עניין לאדם מאי היא דאי אכיל אוכל ומשקה דמייתי לידי נגע לא מיטמא איני והא תניא אדם כי יהיה בעור בשרו מן הדיבור ואילך מיטמא והלא דין הוא נאמר טמא בזב ונאמר טמא בנגעים מה כשטימא בזב לא טימא אלא מן הדיבור ואילך דכתיב כי יהיה זב מבשרו אף כשטימא בנגעים לא טימא אלא מן הדיבור ואילך לא אם אמרת בזב שכן אינו מיטמא באונס תאמר בנגעים שמטמאי' באונס ת"ל אדם כי יהיה מן הדיבור ואילך למימרא דנגעים מטמאים באונס אמר רבא פרט לנגעי אונסין לאו לאפוקי אונס דאוכל ומשקה לא אלא פרט לנגעי רוחות דמשמשא ביה רוח רעה דההוא לאו בר ונתתי הוא רב פפא אמר פרט לנגעי כשפים ומקמי דליתיה כהן למחזייה לבייתא מפני ליה דלא ליטמן דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית וירושלים אינה מיטמאה בנגעי' דתניא בית ארץ אחזתכם אחזתכם מיטמא בנגעים ואין ירושלים מיטמאה בנגעים ות"ר בית שאין בו ארבע אמו' על ארבע אמות פטור מן המזוזה ומן המעקה ואינו מטמא בנגעים ואמרי' לימא ר' היא דאמר גבי סוכה בעינן ארבע אמות על ארבע אמות דאי רבנן כיון דלגבי סוכה אמרין סוכה הוא אע"ג דלא הוה ד' אמות על ד' אמות הכא נמי בית הוא לא אפי' תימא רבנן עד כאן לא קא אמרי רבנן אלא גבי סוכה דלשבעה הוא דעבידא אבל בית דלמידרא ביה תדירא הוא דעביד אפי' רבנן מורו דבציר מד' אמות לא דייר איניש ולא מיקרי בית:

ברם צריך (כד) עלייה ויציע מי מיטמן בנגעים אי לא מי אמרינן מיקרי בית ומיטמא או דלמא לא מיקרי בית ולא מיטמא מיפלג פליגו בה רבי מאיר ורבנן לעניין נדרים דתנן הנודר מן הבית מותר בעלייה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים עלייה בכלל הבית לענין נגעים מאי תיבעי לך לרבנן תיבעי לך לר' מאיר נדרים בנגעים או דילמא בית יתירא כתיב לרבויי עלייה תבעי לך לרבנן נגעים בנדרים או דלמא בית ארץ כתיב לאפוקי עלייה ת"ש דתניא בית בית לרבות את העלייה בבית לרבות את היציע ואמר רב חסדא הא מני ר' מאיר היא דאמר לעניין נדרים עלייה לאו בכלל בית ואיצטריך לרבויי לעניין נגעים דאי רבנן למה לי לרבויי הא אמרי עלייה בכלל בית אמר אביי אפילו תימא רבנן איצטריך סלקא דעתך אמינא בבית ארץ כתיב בית המחובר לארץ עלייה לא קא משמע לן:

אי נמי אילו דאיתיליד ביה נגעא וטהר מנגעיה צריך לכהן וטהוריה כהן בצפורי' ובעץ ארז ואזוב ושני תולעת דכתיב וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות ומני ליה שבעה יומי דכתיב וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והנך שבעה יומי אסור בתשמיש המטה דכתיב וישב מחוץ לאהלו ואין אהלו אלא אשתו וכן הוא אומר שובו לכם לאהליכם שבעת ימים (כה) שבעת ימי ספירו ולא שבעת ימי חלוטו דברי ר' יוסי בר' יהודה ר' יהודה אומר ק"ו לימי חלוטו שהוא טמא א"ר חייא אמרתי לפני ר' למדתנו רבינו יותם בן עזיה בימי חלוטו היה עיבורו א"ל אף אני כך אמרתי מאי טעמא (כו) עוזיה כמה מלך חמשי' ושתים ונתנגע בעשרים ושבע לירבעם וירבעם ועוזיה מלכו כאחד הוה ליה מנוגע עשרים ושש שנים ויותם כי שכיב עוזיה ומלך איהו בר כמה שנין הוה בר עשרין וחמש הוה עיבורו אימת בעשרים ושבע אישתכח דעיבוריה בימי חלוטו ור' יוסי' בר' יהודה אמר לך לאו מתחלת שנה דעיבורי' איתנגע אשתכח דעיבורי' מקמי הכי הוה א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן על ז' דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין (כז) על לשון הרע דכתיב ותדבר מרים ואהרן במשה וכתיב ויפן אהרן אל מרים והנה מצורעת (צג)וכתיב מלשני בסתר וגו' על שפיכות דמים דכתיב לא יכרת מבית יואב זב ומצורע על שבועת שוא דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרי' ואין (כח) הואל אלא שבועה שנאמר ושמעה קול אלה וכתי' וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך על גילוי עריות דכתיב וינגע ה' את פרעה על גסות הרוח דכתיב וכחזקתו גבה לבו וכתיב והצרעת זרחה במצחו על הגזל דכתיב וצוה הכהן ופנו את הבית תנא הוא כנס ממון שאינו שלו יבא כהן ויפרע ממנו על צרות העין דכתיב ובא אשר לו הבית תנא מי שיחד ביתו ביתו לו איני והאמר עינוני בר סיסין למה נסמכה פרשת בגדי כהונה לפרש' קרבנות לומר לך מה קרבנות מכפרים אף בגדי כהונה מכפרין כתנת מכפרת על שפיכות דמים דכתיב ויטבלו את הכתנת בדם מכנסים מכפרים על גילוי עריות וכן הוא אומר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה מצנפת מכפרת על גסות הרוח בדרבי חנינא דא"ר חנינא אמר הקב"ה יבא דבר שבגבוה ויכפר על מעשה גבוה אבנט מכפר על הרהור הלב על היכא דאיתיה חשן מכפר על הדינין שנא' ועשית חשן משפט אפוד מכפר על ע"ג דכתיב אין אפוד ותרפים מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב"ה הוא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול ציץ מכפר על עזות מצח כתיב הכא והיה על מצח אהרן וכתי' התם ומצח אשה זונה היה לך (כט) לא קשיא הא דאהני ממעשיו והא דלא אהני ממעשיו אהני ממעשיו אתו נגעים עליה לא אהני ממעשיו לא אתו נגעים עליה מעיל מכפר איני והא א"ר סימון א"ר יהושע בן לוי שני דברים לא מצינו להם כפרה בקרבנות ומצינו להם כפרה בדבר אחר שפיכות דמים ולשון הרע שפיכות דמי' בעגלה ערופה ולשון הרע בקטורת דתני רב חנניה (ל) למדנו קטרת שמכפרת על לשון הרע דכתיב ונתן את הקטורת על האש ותנא דבי ר' ישמעאל על מה הקטרת מכפרת על לשון הרע אמר הקב"ה יבוא דבר שבחשיי ויכפר על מעשה בחשיי קשיא שפיכות דמים על שפיכות דמים אשפיכות דמים לא קשיא הא דידע מאן קטליה והא דלא ידע מאן קטליה ידע מאן קטליה בר קטלא הוא במזיד אפילו לא אתרו ביה רבנן לש"הר אלשון הרע נמי לא קשי' הא בצינעה הא בפרהסיא (צד)איבעי' תימא הא דאהני מעשה הא דלא אהני מעשה בעא מיניה רב שמואל בר אלנדב מרבי חנינא בר נדב ואמרי לה רב שמואל בר אלנדב חתניה דרבי חנינא מרבי חנינא ואמרי לה מר' יהושע בן לוי מה נשתנה מצורע שאמרה תורה בדד ישב אמר ליה הוא הפריש בין איש לאשתו לפיכך אמרה תורה בדד ישב וא"ר יהושע בן לוי מצורע שאמרה תורה יביא צפרים לטהרתו הוא עשה מעשה פטיט לפיכך אמרה תורה יביא קרבן פטיט וכן לטהרת בתים צפרים ועץ ארז ואזוב ושני תולעת והנך צפרים תרויהו מחד מינא בעו לאיתויינהו (לא) ולא ליתי חד מרוד מינא וחד מחד מינא דתניא צפרים מיעוט צפרים שתים מה ת"ל שתי שיהו שוות ומניין שאע"פ שאינן שוות כשרות ת"ל צפור צפור ריבה (לב) והא (צה)שתי מבעיא לי שתים ולא ארבע ההוא הכתיב אחת אחת וההיא דשחיט לה וטביל האיך חיה בדמיה שחוטה אסורה באכילה והך דטביל ביה ומדי בה ומשלח לה שריא דתניא כל צפור טהורה תאכלו לרבות את המשתלחת וזה אשר לא תאכלו מהם לרבות את השחוטה אמר רבא איפוך אנא לא אמרה תורה שלח לתקלה ואסורה השחוטה אפי' בהנאה ואי מקדש בה אשה לא תפשו בה קדושין דתנן המקדש בערלה ובכלאי הכרם ובשור הנסקל ובעגלה ערופה ובצפרי מצורע ובשיער הנזיר ופטר חמור ובשר בחלב ובחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת:

ברם צריך צפורי מצורע מאימתי נאסרין משעת שחיטה או משעת לקיחה מי אמרינן משעת לקיחה איקציי להו למצותייהו (לג) והוה להו בהקדש ואיתסרו להון אבל משולחת דאיתעבד לה מצוה אמר רחמנא תשתרי או דילמא הני לאו מקדש קדישן ובשחיטה הוא דמתסרן דקא מתעבד מצוה ת"ש דאיתמר צפורי מצורע מאימתי נאסרין ר' יוחנן אמר משעת שחיטה רבי שמעון בן לקיש אומר משעת לקיחה והלכתא כרבי יוחנן דאמר רבא הלכתא כרבי שמעון בן לקיש בהני תלת ותו לא:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף