שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/קטז

סימן קטז

שאלה תינוק שחתך המוהל מעור הערלה חיתוך קטן ופרע כדין עד שנתגלה העטרה עם חוט המקיף ולאח"ז לאחר שנתרפא נראה שאינו מהול רק ראש הגיד נראה מה דינו:

תשובה הנה במס' שבת (קל"ז ע"א) במשנה אלו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את רוב העטרה ובגמ' שם א"ר אבינא כו' בשר החופה את רוב גובהה של עטרה עכל"ה והוא מה"ת דכן אמרי' ביבמות ע"א ב' וז"ל [א' רבה ב"י] א"ר לא ניתנה פריעת מילה לא"א שנא' בעת ההוא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים וגו' ודלמא הנך דלא מהול דכתיב כי מולים היו וגו' א"כ מה שוב אלא לפריעה מאי שנית לאקושי סוף מילה לתחילת מילה מה תחילת מילה מעכבת אף סוף מילה מעכבת בו דתנן אלו הן ציצין המעכבין את המילה וכו' א"ר וכו' בשר החופה את רוב העטרה וכו' והנה לכאורה קשה דל"ל המיעוט בלא"ה בכל התורה רובא ככולו וא"כ אם הרוב מכוסה בודאי אינו מילה כלל ואי נימא דהכתוב קמ"ל דמעכב ברוב הקיפה או ברוב גבהה זה ליתא דא"כ מאי אתי האמוראי לחדש לך רוב גבהה או רוב הקיפה הא מקרא ידעינן זאת דאל"כ ל"צ קרא לרבות ציצין. אולם בודאי לולא הריבוי דקרא היינו אומרים כיון דרוב הערלה נחתך לא איכפת לן במה שחופה המיעוט ערלה לזה גילה לנו הריבוי דקרא דלא אזלינן ב"ר עור הערלה רק צריך לחתוך הכל ולזה באו האמוראים וחידשו דמעכב רוב גבהה או רוב הקיפה אבל מיעוטו אינו מעכב דעיקר קפידא דקרא שלא [יהי'] הרוב מגיד מכוסה בין בגובה ובין בהקיפה ולא ניזל ב"ר הערלה ולומר כיון שהרוב הערלה נחתך סגי ורק מרבה התורה לילך בתר התגלות הגיד בין בהקיפה בין ברוב גובה והנה לפי"ז הא שפיר אם נימא דעיקר הוא דאזלינן בתר שחופה הגיד אבל אם נימא אפי' שהגיד מגולה ורק שנשאר מבשר תלוי למטה ג"כ אינו נימול א"כ מאי בין רוב גובה והקיפו או מיעוטו בשלמא אם הקפידה דוקא במה שמכסה הגיד שפיר י"ל דגילה התורה דלא ניזל ב"ר הערלה רק בתר גילוי הגיד שלא יהי' רובו מכוסה ברוב גובה או הקיפו אבל לומר דאפי' הגיד מגולה ג"כ צריך לחתוך דוקא א"כ הוי גזה"כ דצריך לחתוך כל הערלה דוקא א"כ מאי בין מיעוט גובה או רובא וכ"מ בהדי' בעיטור כת"י שבידי וז"ל בהל' מילה פי' על מהלקטין וז"ל לגלות את העטרה עכ"ל. אלמא דעיקר היא הגילוי שמגלה הערלה וכ"כ בהדי' התו' בשבת שם בד"ה מל ולא פרע וז"ל תימה אמאי אצטריך למיתני הא כיון דכבר תנא דבשר החופה את רוב העטרה מעכב המילה וכי לא פרע עדיין רוב עטרה מכוסה עכ"ל וא"א דאפי' שפרע העור צריך לחתוך עור החיצון הנקרא עור החיתוך א"כ שפיר צריך המשנה לפרש דין ציצין [המעכבין לענין עור החיתוך שצריך לחתוך כולו מ"מ כל שחתך כלו סגי אף שלא נפרע עור הפריעה א"ו דבאמת אין צריך לחתוך רק לפרוע וא"כ ציצין מעכבין הפי' הוא שלא נפרע ונתגלה הגיד וא"כ שפיר מקשה התוס' דלמ"ל למתני מל ולא פרע דמציצין המעכבין נשמע עיין בס' חיי אדם בנשמת אדם ה"מ עכ"ה] וראיתי (בט"א) [בחא"ד] לפרש דברי התו' בדברים שאין ראוים לאמרם יעו"ש וכ"כ בהדי' הט"ז וז"ל בס"ס רס"ד וגם לפ"ד תה"ד יש חשש שאפשר ג"כ לחוש הרבה פעמים שהמוהל טעה בשעת המילה וסובר שכבר מל כראוי ופרע כראוי ובאמת לא פרע כראוי כי יש מקום לטעות לפעמים שיש בנמצא עור דק מאוד אחר החיתוך כמו שלימיל בל"א והוא כמו ליחה בעלמא ופורע אותו השלימיל ועיקר הפריעה קיימת וראיתי מוהלים שטעו בזה כו' [משמע דוקא משום שלא נפרע כראוי אבל אם הי' פריעה בשעת המילה אף שלא נחתך העור סגי מדינא עכ"ה] עיי"ש וכן הש"ך ז"ל כתב שם וז"ל ולי דברי החכם זה צ"ע דגרסי' בירושלמי פר"א דמילה אמתני' דאלו הן ציצין כו' ר"א בשם רי"א בחופה רוב גובהה של עטרה כו' ר' טובי בשם רש"א בודקין אותו בשעה שמתקשה ע"כ אלמא בלא נימול כהלכתו נמי א"ש בודקין אותו בשעה שמתקשה עכ"ל וכ"מ מדברי כל המפו' שהרי מילה היא מצוה גדולה שדוחה שבת ונכרתו עלי' י"ג בריתות ולא אשמעינן בש"ע ולא בש"ס דצריך לבדוק אם נשאר איזה מעט מהעור ואילו גבי שחיטה מבואר הדין בש"ע [סי' כ"ה] דצריך לבדוק אם נשחט הרוב בשלמא אם נימא דאם נפרע סגי אפי' בלא נחתך העור החיצון א"כ הפריעה נגלה לעין כל ולא צריך עיון כלל מש"ה לא הזכירו בש"ס ובש"ע בדיקת הרוב רק הט"ז [שם] הזכירו בזהירות וכן נוהגין אבל אם נימא דצריך דוקא חתיכת הערלה אפי' אם נפרע ונגלה הגיד וזה ודאי לא ניכר רק אחר הבדיקה היטב כידוע לכל א"כ למה לא נזכר בדיקה זו א"ו שא"צ בדיקה כלל וסגי במה שנפרע ונתפרש הערלה מעל הגיד וכ"נ מדברי הכ"מ ז"ל שכ' בפ"ב מהל' מילה הל' ה' וז"ל ומ"ש ודבר זה מד"ס הוא מדתנן מתקנו מפני מ"ע ואינו נראה מהול בעת שמתקשה עסקי' וקאמר דמפני מ"ע דוקא הוא דמתקנו אבל לא מד"ת והא דאין מעכב מה"ת היינו בבעל בשר אבל כשאינו בעל בשר בהדי' קתני אינו אוכל בתרומה דמשמע מדאו' עכ"ל וא"א שצריך דוקא לחתוך העור ל"ל להאריך ולהוכיח מתרומה הו"ל למימר זה פשוט דצריך לחתוך כל הערלה א"ו דז"א כלל ועיקר רק לגלות הגיד והוי ס"ד דסגי במה שנראה קצת מהול ולזה אמר דזה ליתא והוכיח מהמשנה וכן מבואר בס' ח"ס חי"ד סי' רמ"ט וז"ל וטעמא נ"ל משום דמילה אין פירושו הכא חיתוך וכריתה כלל אלא הסרת הדבר וכדמתרגם אונקלס ומל ה' אלקיך את לבבך יעדו טפשות לבך אעפ"י ששם הוא לשון מושאל על ערלת הלב מלשון מילה שבערלת הבשר מ"מ נ"ל שבשניהם אינו אלא לשון הסרה ועוד שגם שם כריתה אינו מורה על חיתוך בכל מקום כמו העגל אשר כרתו לשנים שפירושו חיתוך ויכרת משיח ואין לו (דניאל ט') פירוש הסרה וכליון וה"נ ימול בשר ערלתו פי' שיסיר הערלה מבשרו ובאמת דבריו צ"ע (ועיין במאירי יבמות ל"ק קו' דברי הח"ס) אלמא דל"צ דוקא חתיכה ורק סגי בפרידת מעל הגיד בפריעה ולדעתי זה דבר ברור לפי מה דמבואר בהעור והרוטב (דף קכ"ז) וז"ל המשנה שם האבר והבשר המדולדלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר כו' האבר מטמא משום אמ"ה ואינו מטמא משום אבר נבילה דר"מ ור"ש מטהר ובגמ' שם טומאת אוכלין אין טומאת נבילה לא ה"ד אי דמעלין ארוכה אפי' ט"א נמי לא ליטמא. ואי דאין מעלין ארוכה טומאת נבילה נמי ליטמא לעולם דאין מעלין ארוכה ושאני ט"נ דרחמנא אמר כי יפול עד שיפול. תנ"ה האבר והבשר המדולדלין בבהמה ומעורין בחוט השערה יכול יטמא טומאת נבילה ת"ל יפול עד שיפול ואפ"ה טומאת אוכלין מטמא עכל"ה אלמא דאם אינו יכול לחזור ולחיות ה"ה כאלו חתוך ומטמא אפי' טומאת אוכלין ומה שאינו מטמא ט"כ הוא דוקא מקרא ויעוין (בחי') [בתוספת ישנים] בכריתות [דף ט"ו ד"ה אדם אבר המדולדל שכ' להקשות דמנ"ל דבאדם טהור אבר המדולדל כיון דליכא ילפות' ע"ש ודו"ק] ודבר זה ידוע ממשנה כלים [פ"א מ"ה] דאם אינו כחוט של ערב מקרי אינו יכול לחיות וא"כ אם נשאר מעט כזה בודאי הוי כנחתך ורק ברוב בשר המדולדל נמי מבואר שם דאין מטמא משום אבר מן המת הגם די"ל דשם גזה"כ דמיתה מפלת מ"מ עכ"פ חזינן דהתורה לא (יתרבו) [רבתה] כאלו אתאחי מה"ת ניחוש לומר דהתורה ריבה גם זה מקרא דמול שנית הא י"ל דהתורה לא ריבה רק היכא דהוא דבוק בעור וחופה רוב גובה או רוב הקיפה אבל באם אינו חופה [ודבוק] נהי דאיתא עדיין הערלה מדולדלת למטה כליתא דמי כמו גבי אבר (מה"ת) [מה"ח] לענין טומאה הנ"ל וכן משמע פשט לשון המשנה והש"ס בשר החופה רוב גבהה ולא אמר בשר שכנגד רוב גבהה א"ו דרק בגילוי לחוד תלוי הדבר ולא ראיתי בשום ראשון להחמיר בזה הגם שבס' (נשמת) [חכמת] אדם מביא ראי' דצריך דוקא לחתוך והביא ראי' מיבמות [דלא נתנה פריעה לא"א ואפ"ה ציצין המעכבין נתרבה גם לו מהמול ימול] יע"ש ואתפלא לא ידעתי מה זה ראי' כלל באמת ודאי מעכב חתיכת הציצין אם נשארו חופה רוב גובה או רוב הקיפו אפי' לאאע"ה אבל אם אאע"ה הי' פורע אפי' שלא נצטווה מ"מ ודאי לא הי' צריך לחתוך בגלוי שנתגלה העור השני לגמרי ומי שיש לו מוח בקדקדו ידע שהאמת כן הוא. והנה שמעתי בשם עיר וקדיש הגאון הקדוש הרב החסיד מהר"ש ז"ל מבעלזא הקפיד בזה ואני לא אאמין שיצא כן מפיו הקדוש והן אמת כי לכתחילה ראוי לחתוך אפי' ציצין שאין מעכבין אבל אם פרע כבר ולצער את הולד לאחר הפריעה שנתגלה היטב אפי' אם אינו מקושה אין מצוה בזה רק עבירה ומסכן זרע ישראל בחנם ובאמת לדעתי אפי' אם רק נתקשה ונראה מהול אם נפרד כולו מעל הגיד יש לסמוך על הש"ך ז"ל ואפי' אמר לי נביא לא צייתינא לי' ומי שמוציא לעז על נימולי ב"י יחוש לעצמו וד"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף