שו"ת דברי חיים/ב/חושן משפט/כג

סימן כג

להרב המאה"ג החריף ובקי החסיד כו' מו"ה פסח יהודא כ"ץ נ"י מו"צ דק' טארנא יע"א:

שאלה ראובן הוציא שטר קנין על שמעון שהקנה לו קרקעותיו ורק ששמעון עדיין שליט בביתו ובשטר יש עידי עכו"ם ונתקיים בערכאות כנהוג ורוצה ראובן ששמעון ימסור לו עתה ביתו שקנה ממנו ושמעון השיב שלא הי' קנין כלל ורק עשה זה הקנין בערכאות שיהי' בטוח על הלואה שלוה מראובן אבל לא הי' כלל שום דיבור מקנין ועוד הביא שמעון ראי' שהרי אומדנא דמוכח שמכר לו בחצי שווי' וגם כי הניח לו לשלוט כמו שהי' שולט קודם כתיבת השטר ש"מ שיודע הקונה בעצמו שלא הי' כלל קנין ועוד ראי' שהי' ביד (הקונה) [המוכר] כתב שמחויב למכרו לו בחזרה אם יתן מעות בשנה הראשונה ונהי שלא נתן המעות מ"מ עכ"פ אומדנא דמוכח שלא הי' הכתב הראשון השטר מקנה רק לבטוח אבל לא לקנין וא"כ לא הי' מכירה מעולם ונהי שלא נתן המעות ההלואה בתוך השנה מ"מ לא הפסיד שלו כיון שלא הי' מכר:

תשובה בדין זה יש הרבה לפלפל אך אין הזמן מחייב כעת לפלפל אך פשוט הדבר אם כן המנהג בעיר ומקום הקנין שכן נהוגים ליתן שטר קנין כזה רק על בטחון ולא לשם מכר כלל והדבר ידוע שם כן בודאי נאמן המוכר בלי שום שבועה כאשר פסק המהרי"ט ז"ל [ח"א] ש' כ"ג וכן הסכים הנ"מ [סי' ר"ז סק"ו] והאמת כי כן הוא אם המנהג כן והגם שהמ"א ז"ל [ה' רבית סי"ג הובא שם בנ"מ] פליג מ"מ נראה כדברי הנ"מ שהוא אחרון ובפרט בספק פלוגתא אין מוציאין מהמוחזק והמוכר נקרא מוחזק כיון שהספק אם נעשה כלל מכר והרבה טענו בזה הרשב"א והרא"ש ומביאו מהרי"ט ז"ל קנ"ב וא"כ אם המנהג כן בודאי נאמן המוכר בלחוד רק אם טען הלוקח בפירוש שהי' קנין ממש באוהי"מ חייב המוכר היסת והמקח בטל כמו שהוא המנהג אולם במקומנו ובגלילותנו אין זה המנהג ורק כשרוצה לבטוח על הלואה כותב בפירוש שמוכרו לו ע"ת אם יחזיר לו המעות יחזור ויקנה לו בתורת היתר על איזה אופן או שמקנהו לגמרי והוא נותן לו שטר כשר כנגדו אבל ליתן שטר מכירה סתם לא שמענו ולכן א"א לבטל שטר גמור מפני אומדנא דמכר בחצי שווי' די"ל אולי לא הי' קונה אז במזומן או שארי אמתלאות שיוכל להיות ואין זה אומדנא דמוכח לבטל שטר ברור וכמבואר בתשו' מהרא"ש סי' מ"ט בהדי' דמ"ש דלמא לא מצא קונה ל"ד ה"ה שארי אמתלאות ובפרט בנ"ד שעשה לו שטר חזרה אחר שנה זו בודאי שייך דלמא אינש אחרינא לא הי' מתרצה לזה או שלא הי' רוצה לגלות לאחרים או שזה נוח לו ואחרים קשים ממנו. סוף דבר אינני מוצא טעם לבטל שטר ברור מכח אומדנא שאינו כלל ובשביל שהשתמש ע"ע כמקדם ג"כ אין ראי' כמבואר בתשו' רשב"א מביאו (רמ"א ז"ל והפ"מ) [המחבר] בסי' ק"מ [ס"ו] ולכן לדעתי קשה לבטל שטר ברור אך יוכל (הלוקח) [המוכר] להטיל עליו שבועה לפי ראות עיני הב"ד. ומה שהיו חתומים עכו"ם הא הוי ערכאות ונהי דבערכאות צריך הרבה אופנים אשר אפשר שאינם בכאן במקח הזה מ"מ הלא כת"י הוא ברור וזולת פרעתי גבי כת"י בהלואה כשטר ממש דמי ורק בהלואה יוכל לטעון פרעתי משום דלא שייך שטרך בידי מאי בעי אבל בשטר מקח שפיר אם ניכר כת"י א"י לטעון נגדו טענה דלא מעלי' והוי כמו מיגו במקום [עדים] גבי הטוען טעות הי' בקנין דלא מהימן בסי' ק"מ [שם] אפילו במיגו ותמה אני על מי שעלה ע"ד [לבטל] באומדנא דלא מוכח בבירור לגבי שטר ברור ולומר דבשטר השני שכתב לחזור למוכרו מחמת שכ"כ בשטר ראשון וזה סברות בדויות מלב לבטל שטר ברור ולכן אם אין מנהג ידוע לחזור המקח (המוכר) [הלוקח] נאמן עכ"פ בשבועה אך לפי הנראה שהוא דין מרומה לכן מוכרחים שני הצדדים לפשר ביניהם עפ"י הבוררים והי' שלום:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף