שו"ת דברי חיים/ב/אבן העזר/פו

סימן פו

שאלה איש אחד נעלם כמה שנים ופתאום בא מכתב מאתו שהוא במדינת שוועדין ובאם תתרצה אשתו ישלח לה גט אך אין שם ב"ד וא"א לסדר שמה מכמה טעמים אם יש למצוא איזה היתר:

תשובה כבר הסכים בספר רד"ך להקל ומביאו ב"ש [סי' ק"כ סק"ח] והרבה חולקים עליו אך הש"י [בח"א סי' קי"ד קט"ו] והג"פ ז"ל [סי' ק"כ סקכ"ו] נוטים להקל במקום עיגון והנה קשה מאד לעשות נגד הד"מ ז"ל שהניח בצ"ע ולכן נציע הסוגי' ולברר היתר אליבא דכ"ע והנה בהסוגי' אית' במתניתין דאמר לב"ד [גיטין ס"ו ב'] תנן פלוגתת ר"מ ור"י דר"מ מתיר משום דב"ד אלימי למסור מילי ור"י פליג ואמרו בגמ' דשלחו מבי רב לשמואל [אמר לשנים] כתבו [ותנו וכו' ואמרו לסופר וכתב] (ואתם חתמו) [וחתמו הן] מהו ושלח להו תצא והדבר צריך תלמוד ופריך הגמ' מאי מספקא לשמואל הא ס"ל הלכה כר"י ומתרץ דהספק הוא אם כתבו כת"י משמע אבל כתב הגט הוי כאומר אמרו לסופר דכשר ושקלי וטרי הש"ס עד דמסקינן דפליג שמואל ובהאי ס"ל לשמואל דלא כר"י ופליגי בזה הפוסקים דהרי"ף והרא"ש ז"ל וסייעתו ס"ל דאומר אמרו בטל הגט והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהל' גירושין הל' וא"ו וז"ל אמר לשנים או שלשה אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואמרו לעדים ויחתמו ואמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו או שאמר לשנים אמרו לסופר ויכתוב גט לאשתי ואתם חתומו ה"ז גט פסול ומתיישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות הגט בטל עכ"ל ויש מראשונים דס"ל דאומר אמרו כשר כשמואל ועיין פ"י והנה בממנה פ' ופ' לשליח שיכתבו ויחתמו בגט דעת הרא"ה ז"ל שכשר דכי לא יוכל למנות שליח שלא בפניו וזה לא הוי מילי כלל רק ממנה פ' לשליח והרמב"ן ז"ל כתב דאפילו בממנה שליח שלא בפניו לא מהני בגט דכתיב וכתב לה הבעל לשמה אינו יכול השליח לעמוד במקומו לכתוב לשמה רק אם שומע מפי הבעל [עיין ב"ש סי' ק"כ סק"ח ובראשונים דף הנ"ל] ובאמת לא ידענא מנ"ל זה והאיך כתוב זה בתורה ועיין בלבוש ז"ל שכתב דפסול מגזה"כ ואנחנו לא ידענו היכי מרומז זה בתוה"ק והרא"ה ז"ל הקשה על רבו הרמב"ן ז"ל דלדבריו שאין השליח כותב לשמו א"כ מנ"ל לשמואל מר"י דאין מילי נמסרין לשליח ואפילו בשטר מכר פסול דלמא אינו פוסל ר"י רק בגט אבל בעלמא יוכל למנות שליח דמילי מימסרי לשליח ולשמו א"ל ומנ"ל לשמואל לפסול גבי מתנה כמו בגיטין כמבואר בש"ס פ' כל הגט [כ"ט א'] והר"ן ז"ל [פ' התקבל שם] תירץ דא"א דמילי ממסרי לשליח הוי כשומע מפי הבעל ובעניי לא זכיתי להבין תירוצו דהר"ן ז"ל דהא באמת בעלמא גבי שטר מתנה מהני שליח שלא בפניו ושלוחו כמותו ואפ"ה גבי גט בעינן מילתא יתירה משום דכתיב וכתב לה לשמה ולכן צריך דוקא לשמוע מפי הבעל וכמ"כ י"ל אפילו אי מילי ממסרי לשליח ויוכל לעשות שליח ע"י מילי מ"מ בגט צריך דוקא לשמוע מפי הבעל מגזה"כ ולא מהני מה ששומע מפי שליח הבעל ועיין בתו"ג שעמד בזה ג"כ והנה הפ"י ז"ל שם כתב דסברת הרמב"ן כסברת התוס' דף (כ"ג) [כ"ב ע"ב ד"ה והא] דאפילו א"צ שליחות כלל גבי כתיבה מ"מ אין השליח עושה לשמה אם לא שמע מפי הבעל ובאמת ל"ד הסברות להדדי. התוס' כתבו מחמת שסתם אשה לאו לגירושין עומדת ולכן בשומע שלא מפי הבעל אינו עושה לשמו והרמב"ן ז"ל מדייק איפכא דכיון דצריך השליח לעמוד במקום הבעל וכתיב בתורה וכתב לה א"י להיות עומד במקום הבעל אלמא דהוא אזיל השתא בתר השיטה דבעי שליחות בכתיבה ועיין בבני יעקב כתב כן בהדיא ועיין בב"מ והנה עלה בדעתי לומר דהטעם הוא בזה להרמב"ן ז"ל דהנה התוס' ז"ל כתבו בפ' כל הגט [כ"ד ב' ד"ה לאיזו שארצה] לר"י דאפילו למאן דא"ל ברירה בגט (צריך) לא סמכינן אברירה דכתב לה היינו בבירור ממש והנה לכאורה קשה האיך כותבין כל גיטין ע"י שליח הא אינו ברור דדלמא ביטל הבעל השליחות נהי דכל כמה דלא ידעינן שביטל ל"ח לשמא ביטל [כמ"ש בש"ע סי' קמ"א סעיף ס'] מ"מ לא הוי רק חזקה שלא ביטל אבל לדברי ר"י הנ"ל שצריך בגט דבר [ברור] ממש ומש"ה לא מהני ברירה לכ"ע א"כ בכל גט ניחוש שמא ביטל ובשעת כתיבה ספק שמא יתוודע שביטל ולכן אפילו אם אח"כ נודע שלא נתבטל מ"מ בשעת כתיבה לא הי' בירור ממש ובעניותי הבאתי ראי' לדברי ר"י הנ"ל שבגט צריך מילתא יתירה ולא סמכינן אברירה מדברי ש"ס בגיטין [פ"ו ב'] גבי (ג' ששלחו שלשה גיטין) [ב' ששלחו שני גיטין] שוין דמוקי התו' [דף ד' ע"א ד"ה דקיימא לן] (שם) ששמותיהן מסומנים רק שאין אנחנו יודעים (ופריך) [ומתרץ] הגמ' מי כתיב ונתן לשמה אלמא בכתיבה דכתיב וכתב בכה"ג לא הוי גיטא משום ברירה וקשה למה הלא בכה"ג הוי כמו וכבר בא חכם דכ"ע מודו דיש ברירה כמבואר בעירובין א"ו דבגט דכתיב לה לא מהני רק דבר ברור ביותר עכ"פ קשה כיון שצריך בגט דבר ברור למה כותב השליח שלא בפני הבעל דלמא בטלו וצ"ל דזה הוי כודאי שלא ביטלו והדבר כמו שהוחזק לפנינו דזה הוי כמו ודאי ומלקינן בהתראה בעובר על שבועה ולא אמרי' התראת ספק דלמא יתירנו לו כמבואר בתוס' (כתובות) [גיטין ל"ג ד"ה ואפקעינהו] א"כ ה"נ הוי כמו ודאי אך כ"ז כשעשה שליח בפניו אבל אם נעשה שליח שלא בפניו בודאי קודם שנודע לשליח לא מקרי שליח ודלמא לא יתרצה לשליחתו עיין בב"א [סי' פ'] ותיכף כשנודע לשליח שעשאו לשליח וקיבל שליחותו נתעורר הספק שמא ביטלו וחזקה [שלא נשתנה הדבר מכמות שהי'] אין כאן כי מעולם לא נתחזק לשליח ומש"ה ל"ק קו' הרא"ה הנ"ל דמנ"ל דמילי לא ממסרי לשליח דז"א דאם מילי ממסרי לשליח א"כ שליח ראשון אתחזק בפני הבעל גם השני כמוהו והוי כמו ודאי שלא נתבטל השליחות. כן הי' דעתי לפרש דברי הרמב"ן ז"ל. אך באמת פשט דבריו מורין שאין השליח יכול לעמוד במקום הבעל משמע פשוט שאין השליח נעשה שליח שלא בפניו וזה קשה מנ"ל וגם קו' הרא"ה ז"ל נשאר קיים כנ"ל והנלע"ד הוא כך דהנה נסתבכו האחרונים בסוגי' דנזיר [י"ב דהיכא] דשלח לו לקדש אשה שהי' באותו שעה א"א א"ח לקרוביו דלא מצוי משוי שליח במידי דאיהו לא מצי עביד ובקדושין [כ"ג ב'] אמרי' הואיל ואיתא בתורת גיטין דיכול לקבל גיטו של חבירו מיד רבו של חבירו [ע"כ יכול לעשות שליח לקבל גיטו מיד רבו] ולכאורה סתרי אהדדי וגם בב"ק ק"י] מבואר דאפילו חולה וטמא מקרי איהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח וא"כ לפ"ז בחולה שא"י לכתוב לא מצי משוי שליח לכתוב גט ואנן קיי"ל איפכא גבי גט דאפילו אינו יכול לכתוב בשום אופן יכול לגרש ע"י שליח וכבר התעוררו ע"ז רבים ושלמים בס' ברית אברהם לענין חדר"ג בהשלשת הגט וכן הב"מ [סי' קי"ט] נתעורר וכתב סברות כדרכו הטוב ז"ל אך לפע"ד פשוט הדבר דידוע דיש שני מינים בשליחות אם דילפינן מושלח ושלחה ומתרומה ומקדשים וכתב הריב"ש ז"ל דמקדשים נשמע דשלוחו של אדם כמותו אבל מושלח אינו מוכח שהוא כמותו רק דהתורה נתנה רשות לעשות ע"י שליח אבל שיהא כמו המשלח זה לא נשמע ורק מפסוק ושחטו ש"מ שהוא כמותו אך באמת לאחר שכבר למידין ממה הצד שליחות להתיר הוי גילוי מילתא דבכה"ת שוים בין לענין ששא"כ בין סתם שליח יעו"ש בתשו' ריב"ש ז"ל [סי' רכ"ח] והנה לפ"ז לענין מה דילפינן דאדם עושה שליח לא שייך הסברא דכל מה דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי משוי שליח דמאין לנו לומר כן נהי דאיהו לא מצי עביד מחמת איזה טעם שיהי' מ"מ שליח מצי משוה אבל לענין ששא"כ בודאי בדבר דאיהו לא מצי למיעבד עכ"פ אין שליח נעשה כמותו דהוא בעצמו אינו יכול לעשותו ואיך יכול להיות כמותו ועכ"פ הבעלים לא הוי כיד השליח כיון דאיהו גופא לא יכול וא"כ לפ"ז שם גבי קרבן אם הוא זקן או חולה שפיר קאמר הגמ' דהא אינו מוכח באם יכול להקריב שהקרבן הוא להמקריב אפילו שלא במשמרתו (הוא) [רק] מפסוק ואיש את קדשיו לו יהי' וא"כ באם הוא אינו בכחו להקריב רק ע"י שליח א"כ משום דשליח הוי כמו הבעלים (לא) יכול להקריב [אבל לענין שיהי' עבודתה ועורה שלו זה לא מהני] דנהי דהוי כבעלים מ"מ אין הקדשים שלו ולא מקרי איש קדשיו ואי דבעלים נעשים כמו השליח בהקרבה זה ליתא דהא הוא גופא אינו בכחו והאיך יכול להיות כמו השליח בדבר שאין בכחו אבל בגט ושארי דברים אפילו אם הבעל חולה ואינו יכול לכתוב מ"מ יוכל לעשות שליח משום ריבוי דושלחה או שהשליח נעשה כמוהו ושאני התם דצריך הקרבן להיות שלו וזה א"א רק מטעם דשלוחו כמותו והוי כמו הבעלים מקריבים וזה א"א בחולה (דהוי כברי) כיון דהוא חולה לא מהני השליח להיות כמותו שיהא כמותו כמו שהוא שוחט דהא אינו מצי למיעבד איהו גופא לא יכול למעבד שליח שיהא ע"י כמותו וז"ב ולכן בכל פעם נעשה שליח אפי' במידי דלא מצי למעבד ורק בדבר דליתא בת כריתות וכיוצא דאינו בכלל המצוה הזו כמבואר בקדושין או דהדבר המעלה לעשותו אינו בגדר לעשותו והוי כדבר שלב"ל כמבואר במרדכי [יבמות פר"ג] וז"ב. והנה הרמב"ן ז"ל [סובר] כסברת התוס' הנ"ל דבגט צריך הכתיבה להיות ע"צ היותר מוברר ולכן נהי דהכתיבה ע"י שליח אך כיון דכתיב וכתב לה צריך שיהא השליח כמוהו ממש אך דא"כ קשה הענין לשמה אם הוא דיבור או מחשבה עכ"פ תלי' בכוונת הבעל אשר כתיב בו וכתב לה ובכה"ג לא שייך שליחות וכמבואר גבי חמץ [בר"ן פ"ק דפסחים מובא בב"י או"ח סי' תל"ד] וגבי האומר הקדיש נכסי אשר הערו הרבה מהראשונים דאינו יכול לעשות שליחות [עי' מהרי"ט סי' קכ"ז ובמח"א ה"ש סי' ז' ובנובי"ת חיו"ד סי' קמ"ז] וא"כ האיך יוכל לעשות שליחות לכתוב גט לשמה הא בזה לא מהני שליחות אך לפ"ד הרב רבו של הרשב"א שמביא בח"ר בחולין [דף י"ב] דהא שגדול עע"ג הוא מטעם שהגדול מכוין הלשמה לא שהקטן מכוין ע"י רק כוונת הגדול מהני להקטן הכותב והנה מבואר בהג"א ריש גיטין דסגי אמירת לשמה בעת שהסופר נתמנה להיות שליח לכתיבה יעו"ש וא"כ לפ"ז בעת שהבעל מוסר שליחותו הוא מכוין (ע"י) שיעשה שליח ע"ז לכתוב לשמה וכוונתו מהני להשליח כיון שהוא בפניו ומש"ה מהני שליחות בכתיבה לשמה וזה כוונת הרמב"ן ז"ל דכתיב וכתב לשמה וצריך דוקא להיות כמותו דבעל והאיך יכול להיות במקומו לכתוב לשמה דע"ז אין שליחות ורק בפניו מהני לו כוונת הבעל ולפע"ד שזה ברור כוונת הרמב"ן ז"ל ומש"ה ל"ק קו' הרא"ה ז"ל הנ"ל דדלמא מילי נמסר לשליח רק הכא הטעם דשלא בפניו אינו נעשה שליח דזה ליתא דאם מילי מימסרי לשליח והוי שליח השני כמו הראשון והוי גם אליו מהני כוונת הבעל כיון דכמות השליח הראשון הוא ודוק ועיין במהרח"ש ז"ל בחלק אה"ע סי' ב' שכ' וז"ל ובהגהת אשר"י בשם א"ז כתב ור"ח פי' שמע שאמר הבעל כתוב גט לאשתי פ' שאני מגרשה וראה שלקח הסופר הקולמוס והמגילה לכתוב בה הגט לשמה ודיו ור' האי פי' שמע חיתוך המגילה והקולמוס לכתוב בה הגט ויכול להיות שכל הלשונות אמת ואיזה מהם שיהי' דיו עכ"ל וכאן תרווייהו איתנהו ששמע שאמר הבעל להם שיכתבו ויחתמו והסופר התחיל להבין שליחות הבעל לכתוב השמות ולקח הקולמוס והדיו והמגילה ואמר הריני הולך לבית לכתוב שא"א לי לכתוב במקום הזה היינו קן קולמוסא דר"ח וה"ל כהוא בבית וסופר בעלי' ותני' אעפ"י שיצא הסופר ונכנס כל היום כולו כשר מ"ד כיון דנפיק לשוקא אינש אחרינא אשכחי' וא"ל קמ"ל הילכך מצי שפיר למימר בפני נכתב שהכוונה בפני נעשית הכתיבה לשם אשה זו בציויו של בעל ואעפ"י שלא ראהו כותב חזקת שליח עושה שליחותו עכ"ל מהרח"ש אלמא דכוונת האיש כוונה. והנה לפי"ז בנ"ד דכותב לו הבעל שממנה אותו לשליח ודאי הכתיבה שכותב לשליח שיכתוב הגט לשמה והשליח מקבל לכתוב הגט לשמה הוי כמו שהבעל מכוין ושפיר דמי הגם אם יסבור כדיעות דפיקח לא מהני [ע"י כתב יד עי' ב"י סי' ק"כ וב"ש הנ"ל] זה בעיקר הגירושין ס"ל דלא מהני כתיבה אבל לענין לשמה מהני אם כותב לו שיכתוב לשמה שהוי כמו הבעל מכוין אז לשמה ולכן ודאי כשר גם להרמב"ן ז"ל דלא פסל הרמב"ן רק בממנה שליח שלא בפניו דלא התחיל כלל השליחות אבל באם הבעל כותב לשליח שיהי' ממונה לכתוב גט לשמה בבוא המכתב לשליח הוי כמו הבעל ממנה אותו עתה בפניו ועיין בבני יעקב שכ' וז"ל........ הרי דכתב הוי כממנה בפניו ואך דלענין גוף הגירושין יש גדולי הראשונים שס"ל שצריך להיות דוקא בפי' או מעשה בגופו כמבואר בב"ש ז"ל [סי' ק"כ סק"ח] אך הקילו רבים בזה כמבואר ובפרט דיש תקנה לזה שיאמר לפני ב"ד או אנשים במקום שהוא אני ממנה פ' לשליח במקומי שיכתוב גט לשמה וכו' ופ' ופ' יהי' עדים ויכתוב בכתב לשליח שממנה אותו לשליח לגרש לשמה כאשר המנה אותו בפה מלא לפני הב"ד או עדים פו"פ ונאמן הוא בזה חדא דלא חיישינן שמקלקל ולשנות מכפי הסידור שיכתבו לו הב"ד שמכאן וגם נאמן כיון שהוא בידו ולכן בודאי מותר באופן זה לכ"ע ליתן גט באופן הנ"ל שהבעל ימנה לשליח ולעדים בפירוש בפה מלא ויכתוב כ"ז לכאן שכן עשה בודאי כשר הדבר במקום עיגון אך אכתי לא פלטינן כיון שאינו ניכר כת"י חיישינן לזיוף אך זה ליתא דהא במקום סכנה כותבים אפילו באין מכירין והגם שרש"י פי' ביבמות (קכ"ב ע"א) וז"ל בשעת הסכנה שאדם מסוכן כגון מי שהי' מושלך לבור ואמר כל השומע קולו יכתוב גט לאשתו כותבין ונותנין וסמכינן עלי' בכל דבריו שאומר אני הוא פב"פ ה"נ כשעת הסכנה דמיא שאם לא תאמין לזה לא תמצא אחר ותשב עגונה עכ"ל והטעם משום שאימות מות עליו לא משקר וכ"כ הלבוש מ"מ הלכה רווחת בישראל ביוצא בקולר שכותבין אפילו אין חרדת מות על הבעל ועיין במהרח"ש ז"ל ולכן נלע"ד לעשות הגט על אופן הנ"ל וכן עשה מעשה הש"י ז"ל והנה הי' לבי נוקפי לעשות מעשה שהרבה מאחרונים אוסרין ועתה בא לידי שו"ת כתר כהונה ובו מבואר [בסי' ע"ו] שכן נעשה מעשה ע"י הגאון החסיד מ"מ מק' קאזניץ זלה"ה והסכים ע"י הגאון בעהמ"ח ס' הפלאה והגאון כתר כהונה ומי יהרהר אחריהם ולכן כן יעשו כאשר כתבתי ובבני יעקב רצה לגמגם על היתר זה משום דבריו שבב"י דבשליח ע"י אחר הוי כאומר אמרו ומש"ה רצה להחמיר בשולח מכתבו ע"י אחר דהוי כאומר להמביא הכתב אמרו לפ' וכו' והנה בכאן לא שייך זה דבי דואר רק מעשה קוף בעלמא אבל הבעל מדבר עם הסופר ועדים וגם הבני יעקב מודה דכשר. אח"ז עיינתי בס' בית אפרים וראיתי שמגמגם לאיסור אך באמת בנ"ד עדיפי יותר שהרי כותב להעדים [אני] ממנה אותך לשליח ושלח הכתב ע"י בי דואר דהוי מעשה קוף. גם מ"ש דאינו דומה אינו מכיר גבי מושלך בבור דנפקע חזקת א"א לא זכיתי להבין דהא גם התם עדיין לא ניתן הגט ורק מצוה לכותבו כן ה"נ מצוה בכתבים לפום מאי דס"ל השתא דכתב הוי כדיבור א"כ הוי ממש כמו מושלך בבור ולכן תמוה מאד למה לן להחמיר כ"כ הא דעת הרבה [פוסקים] דהדבר ספק אפילו באומר אמרו ובממנה שליח נתוסף עוד ספק דלמא מהני אפילו שלא בפניו וגם נתוסף ספק אם כתב מהני הוי כאמירה ובפרט אם אמר כן בפה ממש ואח"כ כתב והוי כבפניו ממש וגם לחשוב דלמא איננו הבעל הא נראה מענינים שכותב לאשתו שהוא בעלה לכן הנלע"ד לסמוך ע"ז במקום עיגון:

והנה אחר כ"ז אני נבוך מאד להתיר בלא היכרא חת"י הבעל ולא ראיתי מי שיתיר בלא היכר החתימות והש"י ז"ל הי' המעשה שהכירו כת"י ע"י דימו לפנקס כמבואר בשו"ת חינוך ב"י ובמעשה דהגאון המגיד הי' עדים וכנראה שנצטרפו העדים כמבואר בהתשו' שבכ"כ ולכן אם לא יהי' ניכר חת"י של בעל מסופק אני מאד דאיך נתיר א"א מדואר של אדם שא"י מי הוא ונתתי אל לבי לעיין והנה מצאתי מהש"ס [קדושין ס"ג ב'] שאמרו גבי (קדשתיך) [קדשתי את בתי] וא"י למי [ובא א' ואמר אני קדשתי'] נאמן לגרש הרי שאדם נאמן בזה דא"א חוטא ולא לו וא"כ מ"ש שא"י מי קידש ומ"ש שאחד אמר אני הבעל והפ"י ז"ל שם באותו סוגי' כתב הטעם דנאמן בדבר שבערוה הוא משום שבלא דבריו הוי ספק ונלמד מכאן דכל היכי שהי' הספק בלא עד נאמן ע"א נגד רוב ונגד חזקה ולהכי (נאמן) אפי' ברוב טריפות נאמן ע"א לברר ולומר זה כשר ובספר המקנה תמה ע"ז דא"כ למה צריך בסוטה [דף מ"ז ע"ב] פסוק דנאמן ע"א [שראה את ההורג] הא בלא"ה ספק הוא והעד אינו רק (מסדר) [מברר] א"כ להפנ"י ז"ל ל"צ קרא לזה ואינני מבין קושייתו דהא העד גבי עגלה ערופה אינו מעיד על אדם ידוע לא לענוש ולא לשום דבר רק שראה ההורג והוי נודע ופטור מע"ע דכתיב לא נודע וע"ז שפיר קאמר הש"ס מנ"ל דע"א נאמן דלמא א"י ומעולם לא הוי ספק אם ידוע לאחד מהם רק כיון דלא נודע ההורג מביאין ע"ע ולא שייך כאן שמברר ההיתר מן האיסור דמהו בירור כאן ובשלמא התם גבי קידושין ודאי יש להמקדש בעולם א"כ נאמן לומר זה הוא וכן גבי בשר כשירה בין טריפה ישנו להכשרות בעולם רק אנן לא ידעינן מי הכשרות נאמן אחד לומר מי הוא אבל בע"ע בע"א לא ידעינן אם שום אדם יודע בזה מסתמא אין ע"א נאמן לולי גזה"כ. והנה לדברי הפ"י הכא בנ"ד הוי רק כמברר שהוא בעלה ולכן נאמן וגם לתירוץ המקנה שכ' הטעם משום דנאמן לגבי דידי' נאמן לכל העולם ג"כ נאמן בנ"ד עיין במקנה. אך באמת לפי מה דמבואר בירושלמי יבמות ספ"ב וז"ל מהו נאמן שמואל אמר ליתן גט רב אסי אמר נאמן לכנוס ר"ה א' בשם רב נאמן לכנוס רי"א נאמן לכנוס ואין למדין ממנו דבר אחר מהו אין למדין ממנו ד"א אחת משדותי מכרתי וא"י למי מכרתי ובא א' ואמר אני הוא שלקחתיו לא כל הימנו אף בקדושין כן אחת מבנותי קידשתי וא"י למי קידשתי' ובא אחד ואמר אני קדשתי' לא כל הימנו מתניתא פליגא על רב המביא גט ממדה"י ואמר בפ"נ ובפ"נ לא ישא (מ"מ) [את אשתו] תמן הוחזקה א"א בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה א"א אלא בפני שנים לכשיבואו שנים ויאמרו זה הוא שקידש עכ"ל ומפרש הפני משה שם וז"ל א' משדותי לא כל הימנו ואינו נאמן בזה וטעמא דבשלמא בקדושין מרתת לשקר שמא לאח"ז יבא זה שקדשה באמת ויכירו אותו ונמצא שבא על א"א אבל גבי שדה מאי מפסיד אם יבא האחר שלקחה באמת יחזור לו השדה ועם הפירות שאכל ולא הפסיד כלום הילכך אינו נאמן דחיישינן שמא בתוך כך יקלקל השדה וישמיט הפירות ולא ימצא מה לגבות ממנו עכ"ל. אלמא דהטעם הוא דלא אתחזקי לא"א רק ע"י [אבי'] שגם שאמר אבי' שקדשה [לפני עדים מ"מ] לפ"ד המקדש באמת העדים מכירים אותו וא"כ לא נתחזקה לן מעולם לאיסור אבל אם נתחזקה לעולם באיסור בפי כל לא מהימן לומר דהוא הבעל וכ"מ בנ"י יבמות דבעל א"נ לומר אני הוא ואולי בהכחשה שאני. והנה דברי הירושלמי סותרים עצמם שמעיקרא קאמר משום דלא אתחזק ואח"כ קאמר דאין למדין למקום אחר כגון שמכר שדות משמע דבקדושין גם בכה"ג מהימן ולעיל אמר דבקדושין נמי א"נ רק במקום שלא אתחזק ויש ליישב זה אך נראה מהירושלמי דא"נ במקום שנשתקע לאיסור וגם לכאורה קשה על טעם הפ"י שכתב דבמקום שיש בל"ז ספק נאמן ע"א לברר וקשה מאי דקאמר הגמ' בחולין [צ"ו ע"א] טביעות עינא מילתא דאל"ה האיך ב"א מותרים בנשותיהן בלילה וקשה הא יכול לשואלה אם היא אשתו ולברר נאמנת אפי' באתחזק איסור א"א ואולי כוונת הגמ' כיון דמותר בין ער ובין ישן וקולה ישמע רק שאין בה ידיעה לומר טהורה אני כדאמרי' בנדה [דף י"ב וע"ש בתוס'] גם קשה דא"כ למה פליגי אם ע"א נאמן לתרומה הא הוי רק בירור כדברי הפ"י ז"ל ויתר מזה מבואר [קידושין ע"ג ע"ב] דחי' אינה נאמנת רק בשעת מעשה ולמה לא תהא נאמנת מטעם דהוי רק מברר והספק בלעדה אך באמת יראה דעיקר הטעם דא"א חוטא וגם מירתת כדמפרש בירושלמי בפ"מ הנ"ל כן ה"נ נאמן לומר שהוא בעלה ולבא על אשתו ואין אסורה עליו ממילא נאמן לענין גירושין ולכן נראה דמדינא נאמן וא"צ עדות אחרת עליו ורק משום שלא יעשה קנוני' הצריכו עדות כמבואר (בג"פ וב"ב) [בב"ב פ' ג"פ דף קס"ז] א"כ במקום סכנה מותר בלא שום עדות אחרת וצ"ע גבי חליצה:

והנה עוד יש לכאורה לעיין האיך יכול הבעל לעשות שליח להולכה טרם שנכתב הגט הא דבר שלא יכול למעבד לא יוכל לעשות שליח ועיין בטיב גיטין להגאון אב"ד דק' בודין שמעורר הרבה [בחידו' למס' גיטין דף כ"ט ור"פ מי שאחזו] וכן האחרונים ולפע"ד לא ידעתי שום ספק בזה דהא ודאי יכול בעל לעשות שליח לאחד שיגרש אשתו שיכתוב ויחתום ויתן הגט לאשתו כמו שהי' בעצמו עושה ואין כאן דשלב"ל ורק כל הקו' אם לא נעשה שליח רק על הנתינה איך יוכל לעשות שליח קודם הכתיבה שהרי לב"ל וזה ודאי אינו כיון שבידו לעשות שליח על הכל דמהני כנ"ל ממילא הוי בידו ולא מחוסר מעשה כלל:

להבנת הדבר יותר סברת הרמב"ן ז"ל דהנה בגמ' ריש זבחים מפרש דמש"ה בזבחים סתמא כשר דמסתמא לשמן קיימו ואשה לאו לגירושין עומדת. והנה לפ"ד הגהת אשר"י הנ"ל דאפילו רק ראה את השליח שקיבל מן הבעל ישמע ממנו שעושה אותו שליח לכתוב גט ומכוין עצמו השליח סגי ול"צ יותר ולא חיישינן דלמא אינש אחרינא אשכחי' כמ"ש בש"ס ריש גיטין והיינו דמסתמא שוב שליח עושה שליחות וממילא קאי לשמה וכמבואר במהרח"ש ז"ל הנ"ל וא"כ אחר קבלת השליחות לעשות שליחותו האשה עומדת לגירושין והוי כמו זבחים שסתמן לשמה וא"כ עיקר עשיית הלשמה הוא בעת שמוע מפי הבעל ומקבל ע"ע לעשות א"כ אם השמועה אינו מפי הבעל לא יוכל השליח להיות במקום הבעל דעל דבר מחשבה לא יוכל לעשות שליח וכנ"ל בשם הב"ח ז"ל ועיין במחנה אפרים [פ"ג מה' גירושין אבל בשומע מפי הבעל מהני כוונת הבעל בעצמו כמ"ש רבו של הרשב"א וא"כ א"צ לשמה דסתמא נמי כשר כמו זבחים וזה הוא ברור לפע"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · מעבר לתחילת הדף