שו"ת דברי חיים/ב/יורה דעה/לג

סימן לג

ר"ש לידידי הרב הגאון המפורסם וכו' ש"ב כש"ת מו"ה ליפא מייזליש נ"י:

הגיעני מכתבו ואם כי טרידנא טובא לא מנעתי מהשיבו מפני הכבוד וגם כי הדבר נוגע לדינא הנה נידון הבהמות שהרופאים עושים בתחבולה ותוחבים מחט עבה לתוך חלל הבהמה סמוך לכרס ויש חשש שמא נגע בכרס ובהמסס מה דינם. הנה לפענ"ד בודאי אין לספק דהוא כמחט שנמצא בחלל הגוף (זולת טעם האומנים שיתבאר לפנינו אי"ה) דדינו בש"ס שטריפה וכן פסק בש"ע ובהג"ה סי' נ"א דאפי' באין הקוץ לפנינו רק ידענו שהנקב מחמת קוץ טריפה דל"מ שום הוכחה ואשר עלה על דעתו דמר ראי' מדלא יצא הפרש דבוודאי לא סמכינן אאומדנא במקום שמדינא דש"ס טריפה וגם מה שכ' הד"ג ראי' לסניף מהגהת בטורים שמביא הב"ח ז"ל [רס"י מ"ח] אין ראי' כלל דאינהו לא מיירי רק לענין אם נקרע בשר החופה הכרס ובגווני דידעי שלא נגעו בפנימית אברים וכל הוכחת הג"ה הנ"ל הוא רק להוכיח דהלכתא כרבה בר"ה אבל לענין חששא בנ"ד דחיישי' שמא ניקב כרס הפנימי ממש ושמא ניקב ההמסס בודאי כ"ע מודים דטריפה מדינא דש"ס בלי חולק ומ"ש מעכ"ת דהרי חזינן דחי יב"ח הן אמת שבח"ס ראיתי ג"כ מצדד לומר כן אך לפענ"ד זה דבר שאינו כלל דהאיך ראי' מאותן שחיים דלמא אותן לא נגעו בכרס והמסס וזה שלפנינו נגעו בהו בהכרח והיא טריפה ולא שמענו בכה"ג לומר אזלי' ב"ר מדרוב לא ניקבו גם המיעוט לא ניקב ויעוין ברש"י חולין (נ"ג ע"ב) שכ' שם וז"ל בד"ה לפרסומי מלתא וכי אזיל לנהרא אוושא מלתא טפי ולפי שעופות דקים ומרובים היו לא יכול לבודקן ולהתירן בבדיקה מפני הטורח שמא יטעה באחת מהן עכ"ל אלמא אפילו בדקנו הרוב מ"מ לא' שלא נבדק חיישינן שמא נדרס או ניקב וכה"ג כ' הת"ש ז"ל סי' למ"ד לענין הנקבים שנמצא באווזות יעי"ש וגם העלה שם דכה"ג אין סומכין אחיות י"ב חודש גם בל"ז העידו לפני שני אנשים כשירים סוחרי בהמות שיודעים בבירור שמנקבים ההמסס ומ"ש מעכ"ת להתיר משום שי"א להיפך ואוקמי אהיתרא אתמה טובא הלא קיי"ל תרי ותרי ס' דרבנן ועכ"פ מדרבנן אסורה הן אמת שהר"ן ז"ל כ' דוקא במילי דאישות החמירו מביאו ב"י אה"ע סי' (ק"ג) [ג'[ אך רוב הפוסקים העלו דרק לתרומה דרבנן מעלין ויעויין בב"ש שם ובסי' מ"ו וגם בלא"ה לא שייך חזקת היתר כיון דאתרע ומה שפלפל מעכ"ת בס' שנולד מחיים לפי הנראה דמעכ"ת בדרך נחיצה כתב מה שכתב בלא עיון בפוסקים דבת"ש ובפר"ח מבואר דכה"ג דאתרע גם התו' מודים דאסור גם אשתמיטתי' מיני' דמר דברי הקצה"ח בספרו ש"ש שכ' בשמעתא ו' פכ"ב וז"ל לפי"ז נראה בשנים שאומרים שנמצא יתרת בבהמה ושנים מכחישים שלא הי' יתרת כיון דחזקה ליכא דהא לפי דברי העדים שנמצא יתרת נולדה טריפה מבטן אע"ג דאיכא רובא אינו מכריע נגד עדים והו"ל ס' דאורייתא וכמ"ש עכ"ל הרי דבבהמה תרי ותרי ס' דאו' (הגם שבחזקה התיר ש"ש מ"מ בנ"ד ליכא חזקה דאתרע כמ"ש מעכ"ת בעצמו ונגד רוב לא מהני תרי ותרי) ולכן לדינא מקודם צריך להתברר יפה ע"י רופאים מומחים או ע"י ישראל כשירים אם אינם עושים נקב במכוון בהמסס ואז בודאי טריפה וגם אם נשאר הדבר בספק טריפה לפענ"ד וכדברי הת"ש ז"ל בסי' כ"ט ורק אם יתברר שבודאי אין מתכוונים לעשות הנקב בהמסס רק קרוב לו לחלל הגוף וא"כ ליכא עלינו רק חשש מחט שנמצא בחלל הגוף ואז יש לסמוך אסברת המתירין גבי סירוס בעופות משום דאוקי אומן על חזקתו הן אמת שבח"ס קיהא בהיתר זה אך כבר הורה הזקן הגאון בעל ח"ד להתיר ולענין אם יש לחלק בין הבשר ובין החלב שמחיים בודאי פשוט שאין לחלק כיון דהס' נולד בבהמה והחלב בודאי ממנה כמו גבי ביצה ס' טריפה כמבואר בש"ך ק"י ובשעה"מ ה' מקואות וכן החליט הח"ס דאין לחלק בין הבשר לחלב שמחיים כנלענ"ד ושלומו יסגא ויכתב לחיים טובים בספר כנפש ש"ב ידידו דוש"ת בלונ"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף