שו"ת דברי חיים/ב/אורח חיים/מו

סימן מו

ח' כ"ט למב"י תרכ"ט:

להרב המאה"ג וכו' מו"ה שלמה נ"י אבד"ק וואלבראם יע"א.

ע"ד שאלתו במומר א' שדרכו בכל השנה למכור חמצו לאיש ישראל א' והישראל מוכר לנכרי ובשנה זו נסע המומר מביתו לדרכו וכתב מדרכו לאשתו הנכרית שמחמת שלא יבוא לביתו קודם חג היהודים תמכור לישראל הנ"ל חמצו לפנים ואיש הנ"ל יכתוב קאנטראקט על המכירה כנהוג בכל שנה כדי שלא יהי' לו אח"כ תלאות מזה ונסתפק כ"ת מחמת שכתב שימכור רק לפנים הרי שלא רצה למוכרו מכירה גמורה:

תשובה היות כי לפי המבואר באחרונים רשאי ישראל למכור בע"פ חמצו של חבירו כי מסתמא ניחא לי' והנה גם בנ"ד הרי מכר הישראל החמץ כנהוג ומ"ש המומר שימכור לפנים דעת המומר הי' שמחמת שאחר החג ידע (שימכור) [שיקנה] בעצמו בהחזרה חמצו נראה לו כמכירה לפנים אבל מסתמא אם הי' יודע המומר שמהצורך למכור מכירה גמורה רק אחר הפסח לא ימכור לישראל אחר רק ימכרו לו בהחזרה במקח שמכרו מסתמא מסכים למכירת הישראל חמצו לנכרי וע"כ מותר החמץ:

וע"ד שאלתו בישראל שהי' לו חמץ בבית אביו וקודם ע"פ צוה לאחיו שישלח מקצת מהחמץ להרחיים של עכו"ם לטוחנם ואח"כ שכח שיש לו מהחמץ בהרחיים ומכר החמץ בק"ס ואמר להקונה שהחמץ הוא בהשפאכלער של אחיו דבר פשוט הוא שמותר החמץ כי הלא ראינו שהקונה הנ"ל קנה גם משארי מוכרים החמץ שיש להם בהרחיים א"כ אין קפידא באיזה מקום מונח החמץ והוי כמראה מקום הוא לו. גם בדבר שאלתו במכר החמץ שיש לו בהרחיים ונסתפק כת"ה שמחמת שהאיש המוכר צוה להטוחן העכו"ם שיראה לטוחנם שיהי' קמח אחר החג ג"כ דבר פשוט שמותר והנה זכיי' שייך במומר כמבואר בא"ע גבי גט (סי' א' סס"י בהג"ה] וגם גבי השאלה השני' הי' ביטול ואונס כ"ז פסח שנעלם ממנו הדבר והוי אונס על השביתה וביטול הי' כדין ומותר לרוב הפוסקים גם מה שמפקפק כ"ת מחמת שהוא באחריות הישראל ז"א דהא משכיר לו בהיתרים את ביתו כל ימות הפסח והוי יחד לו בית דמותר לאחה"פ כלל הדבר שאין להחמיר ביותר כ"ז נ"ל להלכה אך למעשה אינני דן כעת לעת זקנתי ורק אם כ"ת וב"ד יסכימו לדברי והי' שלו' וברכה כנפש חפץ שלומו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף