שו"ת דברי חיים/א/אבן העזר/קד

סימן א

רשו"ב לידידי הרב המאה"ג החריף ובקי החסיד המפורסם פ"ה ע"ה נ"י כקש"ת מ"ו ישראל הלל נ"י:

ידידי בענין שאלתו אשר שאל אשר אין מכירים להיבם ויבמה רק אבותיהם ונסתפק מעלתו מחמת דברי הריב"ל ז"ל ח"ב סי'... שמביאו בבאה"ט הנה באמת מה שמהריב"ל ז"ל רצה לדייק כן מתשובת הריב"ש ז"ל סי' קפ"ב דכתב שם הריב"ש וז"ל ואני אומר שאין האשה וכו' נאמנין [לומר] זה אחיו של פלוני כשמעידין בין בממון ובין באיסור ומשנה שלימה האומר זה אחי אינו נאמן ונוטל עמו בחלקו אלא שאם (אסרו) [אמרו] קודם מעשה שאין מעידין לא על ממון ולא על איסור הוחזק ע"פ ויכולין הדיינין לכתוב ואשתמודעינהו כיון שהחזיק קודם מעשה וכו' עד אבל עדות נשים בסימני הבת היא עדות שסומכין עליו אפי' בשעת מעשה בין בממון ובין באיסורא ואפי' למכות ולעונשין ולזה כ' הרי"ף ז"ל שטעם נאמנות הנשים הוא משום דסמכינן אחזקה דרבא וכו' עכ"ל הבין הריב"ל מדבריו דבעינן דוקא שיעידו מקודם שצריך הדבר לחליצה אבל באם צריך הדבר כגון שמעיד שזה אחוהי דמיתנא כדי לחלוץ אינו נאמן אבל לפע"ד (לא) בוודאי לא יחלוק הריב"ש ע"כ הפוסקים שפסקו איפכא וכמו שיובא לפנינו בעזהי"ת ורק כוונתי דבדבר שעתה אינו בגדר עדות רק הודעת דבר שזה פ' נאמנין וממילא הוחזק עפ"י ויכולין ממילא תיכף לחלוץ לזה ולכתוב אשתמודעינהו כי מה שהעידו שזה אחוהי דמיתנא לא הוי עדות ומש"ה נאמנין במילתא דעל"ג אבל בדבר שהוא עדות ממש כגון שמעידים שזה הוא גדול ובעדות זה יעשה עפ"י גדול לחייבו ממון ולעונשו זה גופא הוי עדות ואין נאמן ע"א אפי' במלדעל"ג כי כל כוונת הריב"ש ז"ל שם לחלוק על התשב"ץ שכתב להוכיח מדברי הרי"ף דבכל ענין אפי' בממון נאמן ע"א במדעל"ג וע"ז השיב הריב"ש ז"ל דאין ראי' מרי"ף ז"ל דכאן גבי אחוהי דמיתנא לע"ע אינו מעיד עדות שיוצרך מה"ת דוקא שנים ומש"ה נאמן ויכולין ממילא הב"ד לחלוץ ע"י לאח"כ אבל בסימני גדלות דהיא עתה עדות גמור דבזה נעשה גדול לזה צריך עדות מה"ת ואין נאמן ע"א גם שהיא על"ג וא"כ אין ראי' מדברי הריב"ש הלז לסתור סברת כל הפוסקים גם בלא"ה הא תברי' לגזיזא הריב"ש ז"ל גופא בסי' קנ"ה וכתב דמדעל"ג כי האי מהני לכ"ע יעו"ש הגם שמבואר שם שיכול להתברר בעיר מ"מ ודאי ל"ד קתני דהאי מדמי לי' לקדשו ב"ד את החדש והא ליכא לאתגלי' במקומו רק במקום ב"ד וא"כ הרי ברור דלריב"ש גופא נאמן הן אמת בנ"י פ' מצות חליצה והרשב"א ז"ל משמע דזה לא הוי מילתא [דעבידי] לאגלויי ממש אבל מ"מ הם גופא ס"ל דנאמן אפי' בשעת מעשה וכן משמע להדיא מהטור שכ"כ בהדיא והש"ע [סי' קס"ט] ומהר"י מינץ בסדר חליצה וכל האחרונים אין חולק ואפי' בממון דחמור סומכין אפי' בשעת מעשה וכ"כ בהדיא בת"ה סי' רל"ח וכן הוא בט"ז סי' קמ"ב וכ"כ הב"ש ז"ל בסי' קנ"ז ובסי' קס"ט ובב"י (קנ"ג) [קנ"ז] מביא דברי הריב"ש ומדחה אותם אך לע"ד נראה דגם הריב"ש ז"ל מכשיר והב"ח ג"כ כתב להכשיר בלא פקפוק והג"פ סי' ק"ב הביא דברי מהריב"ל ומדחהו מהלכה נגד כל הפוסקים והט"ז ז"ל סי' קמ"ב מקיל ביותר בזה והתורת גיטין סי' ק"ך מקיל ג"כ בחליצה כללו של דבר דדברי מהריב"ל הוא רק לחומרא כמבואר בתשובתו שם דרק רצה להחמיר ולא רצה להקל נגד הריב"ש ובאמת כל הפוסקים נגדו ובפרט במקום עיגון דחולצין אעפ"י שאין מכירין כמבואר בד"מ וגם כי הוא רק דרבנן בודאי נאמן ע"א אפי' בשעת מעשה ועיין בקצה"ח סי' מ"ט ובתומים ולכן לפע"ד אין מקום להחמיר כלל רק מחמת גודל טרדתי לא יכולתי לעיין הרבה לזה יוכל כ"ת לעיין במקומות שרמזתי ויוכל להתירה בחליצה בלא פקפוק כלל דברי ידידו דש"ת בלונ"ח הק' חיים האלברשטאם:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף