שו"ת דברי חיים/א/חושן משפט/לג

סימן לג

[יען יש בו מדיני קנין מטלטלים לכן קנה מקומו כאן בחלק חו"מ]:

הנה במה שכתבת שדי במה שנותן העירוב ביד הזוכה שגבוה טפח ולא בעינן שיגביהנו דוקא ורק במוגבהת לחוד סגי והוכחת זה ממקומות רבות הנה באמת הדבר מבואר ברמ"א בהג"ה בהל' גיטין סי' קל"ט סט"ו וז"ל וע"כ תגבה האשה ידי' בשעה שמקבלת גיטה שלא יפול מידה גם יהי' ידי' גבוהות מן הארץ ג"ט עכ"ל אלמא דא"צ להגביה דוקא רק שבשעת מסירת הבעל לידה יהי' מוגבהות ג"ט ובאמת בסדר הגט כ' שהמנהג שאומרים לה קפוץ ידיך ואח"כ אומרים לה הגבה ג' וכן המנהג באמת שמגבהת הגט לאח"כ ג"ט אך זה רק לזריזות וחומרא אך לדינא א"צ רק שבשעת נתינה תהי' מוגבהת ג' אך באמת י"ל דזה הדבר הוא מחלוקת בין התוס' והאס"ז אליבא דרש"י ז"ל [בכתובות דל"א ע"א] דהתוס' [ד"ה דאי בעי] סברי להו דדעת רש"י דבעינן דוקא הגבהה שיהי' הקונה מגבי' אותו ולפי' מקשי' על רש"י ז"ל מהכתוב ונתן בידה היינו דבודאי ע"כ סגי בנתינת הבעל לחוד ולא שהיא תעשה הקנין והאס"ז ס"ל דבאמת א"צ שהיא תעשה דבר רק שתהי' ביד' שהיא גבוה ג' ושפיר מקרי ינתן והטעם י"ל דס"ל לרש"י ז"ל דבעי' גבוה ג' הוא משום דאל"ה בטלה לגבי ארעא וכמונח בארעא דמי אבל כשהוא גבוה ג' אפי' ממילא נמי סגי ול"צ למעשה הקונה כלל אולם התוס' ס"ל דתפיסת היד בהחפץ אם נגבה מעט מהקרקע סגי דזה הוי קנין במה שתופס החפץ הנקנה ולא מטעם חצר כאשר עלה ע"ד הגאונים הקצה"ח [סי' רס"ח] ונ"מ [סי' קצ"ו וקצ"ח] וב"א וגם אתה אחי השגת על הנה"מ ואמרת דודאי אינו קונה מטעם חצר דא"כ בפיו נמי יקנה ולכן עלה על דעתך דאינו שייך כלל חצר גבי יד ופיו ובאמת בתוס' ד"ה ואי (כתובות למ"ד ע"ב) כ' וז"ל וריצב"א מפרש כשיטת רש"י ופשיטא לי' לש"ס דאיירי כשתוחב לו בע"כ דכשתוחב לו מרצונו מיד כשמשים בפיו ולא אהדר' קנאה מיד עכ"ל א"כ הרי דמשנכנס לפיו קנאו לשיטת רש"י וע"כ הך קני' מדין חצר דא"ל מטעם הגבהה דהא בתוחב לתוכו בכוש הרי הוא מוגבה מכח התוחב ולא מן הנתחב ועכ"פ יכול לאוקמי בתוחב לתוך פיו באויר הפה עד בית הבליעה דלא קנאו כלל א"ו סברת התוס' אליבא דרש"י דהפה עכ"פ מקרי חצרו וקנאו תיכף בשנכנס לתוך אוירו ומ"ש רש"י בכתובות בדף ל"א ע"א גבי אי בעי גחין לתוך ג' ולא קנה מטעם חצר הוא משום דס"ל לרש"י דפחות מג' הוי כמונח על הארץ וחצר כה"ג דהיינו כלי שאין לו שוליים לא קנה דזה הוי כמונח אארעא אבל באם פיו או ידו גבוהים ג' לכ"ע קונים מטעם חצר רק באמת הכא התוס' אזלי דתופס דידו קונה בלי שום טעם חצר רק משום דבידו הוי קנין ולא אמרי' בכה"ג דהוי כארעא סמיכתא ובזה פליגי תוס' ורש"י דלרש"י סמוך לג' לארץ ל"מ שום קנין ולתוס' בידו הוי קנין וא"צ שום הגבהה רק אפי' מוגבה קצת וכ"מ בהדי' בתו' ב"ק [דצ"ח ד"ה וה"מ] יעו"ש ומ"ש האחרונים הקצה"ח והנתה"מ מטעם חצר הוא להפליא דהא חצר דאשה נמי מטעם יד אתרבי ותוס' פסקו לדינא כמ"ד דאפי' חצר דגברי מטעם יד אתרבי וא"כ אין שום קנין רק מטעם יד ואפי' בחצר גופא ומ"ש האחרונים הנ"ל דיד ל"מ מטעם יד רק מט"ח הא חצר גופא הוי מט"י ובאמת מהרי"ט [בחח"מ סי' קס"א] שחידש לענין קנין שלא מדעתו (מיד) [דמהני בחצר וא"כ ה"ה ביד] דהוא מטעם חצר י"ל דכוונתו כפי שכ' (הר"ן) [הנ"י בב"מ בסוגי' דראה אותן רצין] ז"ל דחצר הוי כידו ארוכה ולכן קונה אפי' שלא מדעתו וכמ"כ י"ל ביד אך לענין קנין בהגבהת ג' או פחות אינו מישך שייך או מטעם חצר או מטעם יד דחדא הוא יד וחצר לרש"י אינו קונה אפי' חצר רק בלמעלה מג' ולתוס' מה שבידו נתפס קונה אפי' בנמוך ג' וז"ב לפע"ד ומה שרצית לחלק בקנין כסף לא ידעתי הלא בכסף עיקר הקנין הוא במה שזה מקבל הכסף יקנה מחירו החפץ כן הוא בהקדש וכן הוא בהדיוט למ"ד מעות קונות וא"כ עיקר הנתינה היא הכסף ול"ד לגט ומה שהשגת על המקנה בק"א הנה באמת לא נתבאר בש"ע הדין במסירה אם יכול לחזור תכ"ד אך באמת גם לדעת המקנה שיכול לחזור רק הכוונה אם הוא בתורת חזרה או פירוש לדבריו הראשונים ונ"מ יצא לדבריו שכ' לעיל מינה אם צריך לחזור וליקח ממנה והבן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף