תוספות הרי"ד/כתובות/ד/ד

תוספות הרי"ד כתובות ד ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הביא האב עדים להזים עדי הבעל. עי' בפנים בדברינו וכשתבין היטב הסוגיא ומה דאמר ר' אבמרי מאן דמר דו כן עי"ז מובן קושית התוס' ז"ל במס' סנהדרין דף ט' ע"ב ד"ה עדי דמקשין האיך משכח"ל דבהוזמו עדי האב דנהרגין הא כיון דקי"ל דעדים זוממין א"צ התראה א"כ יכולין למימר דרק לחייב להבעל מאה סלע קאתו בעדותן להזים עדי הבעל ולכאורה מאי קשה הא אם העדים פטורין ממיתה גם הבעל פטור ממאה סלע וא"כ ע"כ כשבאו לחייב הבעל מאה סלע ע"כ דאיכא חיוב סקילה על העדים אבל לפי דברינו לר' אבמרי באמת לא תלי זב"ז דהמאה סלע חייב רק כשהוזמו העדים לחוד ולא תלי בחיובא דהעדים וכן ניחא גם התוס' ז"ל דף ח' ע"ב שם שכתבו דלר"ת ז"ל הא דמיחייב הבעל מאה סלע אע"פ דאין היא נסקלת אף דאיתא במס' כתובות דף מ"ד דהמוצש"ר על הקטנה פטור משום דלאו בת עונשין היא היינו דווקא קטנה אבל גדולה אע"פ שאינה נסקלת מ"מ חייב מ"ס וקשה הא מפורש הכא בירושלמי בסמוך דגדולה בלא התראה הו"ל כקטנה כיון דפטורה מסקילה אינו חייב מ"ס אבל לפי דברינו ניחא דבירושלמי תלי בפלוגתא למ"ד דאין משלם מ"ס עד שיסקלו העדים ע"כ דחיוב הנערה סקילה דאל"כ אין העדים נסקלין ולר' אבמרי דלא תלי בזה א"כ אפילו כשאין הנערה נסקלת מ"מ חייב מ"ס ג"כ וע"פ הסוגיא הזאת יש לתרץ מה דקשה לכאורה במס' ב"ק דף צ' ע"ב גבי מועד שהמית והזיק דנין אותו ד"מ וחוזרין ודנין אותו ד"נ קדמו ודנוהו ד"נ אין חוזרין ודנין אותו ד"מ ופריך וכי קדמו ודנוהו ד"נ מאי הוי ליהדר ולדייניה ד"מ וכו' ומסיק כשברחו הבעלים ואין להשתלם רק מן רדיא דעלי' דמרא הוא וכיון שדניהו ד"נ לא משהינן ע"כ והק' הגאון רע"א ז"ל והקצוה"ח ז"ל דמאי פריך ליהדר ולדיינוהו ד"מ הא קי"ל דשור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם זכה בו וקי"ל לעיל דף י"ג ע"ב רבינא אמר כגון שנגח ואח"כ הפקיר תניא נמי הכי יתר על כן אר"י אפילו כו' וכתב הרא"ש ז"ל אף דרבנן פליגי על ר' יהודא מ"מ בנזקין מודו לי' ולא פליגי רק בקטלא דשור עיי"ש וא"כ לפ"ז קשה האיך ליהדר ולדיינוהו ד"מ הא כיון שקדמו ודנוהו ד"נ הוי הפקר ולרוב מרבוותא ז"ל דלהלכה מודו רבנן לר"י בנזקין ומסיק הגרע"א ז"ל דלשיטת רש"י ז"ל דבעינן בעל אחד ואפילו מכר או הוריש פטור יקשה הא דקאמר הגמ' לעיל דמכור לרדיא ולכאורה הי' צ"ל פטור לגמרי אך רש"י ז"ל לא ס"ל כהנך מרבוותא ז"ל דרבנן מודו לר"י לענין נזקין עי"ש אבל לפי האי סוגיא מתורץ שפיר דהנה לכאורה יש לדקדק בלשון רש"י ז"ל שהמית והזיק שהמית אדם ואחר כן הזיק עכ"ל ז"ל ולכאורה מאי בעי רש"י ז"ל בזה ומה איכפת לן אם המית והזיק בבת אחת דדקר אותו בקרניו בלבו וקרע את בגדיו ע"י זה ונראה לפענ"ד דעפ"מ דגרסינן במס' סנהדרין דף ח' ע"א דלחכמים דס"ל דמוצש"ר בכ"ג מפני שיש בו דיני נפש וקאמר שם עולא דבחוששין ללעז קמפלגי ופרש"י דשמא יבואו עדים שזינתה תחתיו ויהי' ד"נ עי"ש אלמא דכל היכי דאיכא ממון ונפשות ע"י מעשה אחד צריך כ"ג אף לד"מ כיון דאיכא צד נפשות ואף דלא תלי הממון בנפשות דיכול להיות דין הממון אף בלא חיוב נפשות דהא התם הד"מ דכתובה נפסדת בזנות אף בלא תחתיו ורק התחתיו מביאה לד"נ עי"ש ברש"י ז"ל אלמא כיון דהמעשה הזה כשיתברר לב"ד בדרו"ח האיך זינתה ומתי זינתה לענין ד"מ יתברר ממילא ע"י המעשה שיש כאן ד"נ צריך כ"ג והא דלא אמרינן דתפסיד הכתובה בג' ונסקלת בכ"ג ומה לן דאיכא צד נפשות ידונו הצד נפשות כדינו והצד דדיני ממונות כדינו הוא משום דס"ל דכולהו דין אחד הוא כדמפורש בסוגיא דידן בירושלמי דמאן דס"ל דנותן מאה סלע בג' ועדים נסקלין בכ"ג ס"ל דהוי ב' דינין ומאן דס"ל דבמקום שנסקלת שם מפסדת כתובתה ובמקום שהעדים נסקלין שם הבעל לוקה ונותן מאה סלע ס"ל כולהו דין אחד הוא כיון דממעשה אחד שנתברר בב"ד יצא מזה ד"נ וד"מ והנה בדין מיתה אליבא דר"י פריך וגמר הדין לא בעינן והא השור יסקל בגמר דין הוא דכתיב אלא עד שיהא מיתה והעמדה בדין וגמר הדין שוין כאחד ואילו לענין נזקין פסק הרמב"ם ז"ל אף דרבנן מודו לר"י לענין נזקין מ"מ לא בעינן רק נגיחה והעמדה בדין שוין כאחד וגמר הדין לא בעינן וכן איתא בשט"מ ז"ל בשם כמה מרבוותא ז"ל ויש ראיות לזה וא"כ לפ"ז ניחא דהנה שור שהמית והזיק כאחת ממעשה אחת המית והזיק אם יעמוד בדין ויתברר כיצד הזיקו ובאיזה אופן באבן או באגרוף וכדומה וכשיתברר המעשה יהי' דיני נפשות ג"כ כיון דבאותו מעשה יש צד דיני נפשות אף דיכול להיות ממון בלא נפשות אבל מכיון דבמעשה הזה יש בו צד נפשות הרי פשיטא דצריך לדון בכ"ג כמו מיתת השור במעשה הזה כן נמי נזקיו ועכ"פ מוכח דממון ונפשות ממעשה אחד כשיתברר המעשה חשוב דין אחד וא"כ שפיר פריך הגמ' דכי קדמו ודיינוהו ד"נ מאי הוי ליהדר ולדייני' נמי דיני ממונות דהא אם הפקירו לאחר שעמד בדין קודם גמר דין חייב והעיקר שלא יפקירו בין נגיחה להעמדה בדין והכא כיון דעמד בדין על הנפשות והוי ממון ונפשות דין אחד וכשדנוהו ד"נ והפקירו יכולין נמי לגמור דינו בד"מ ולא מהני הפקירו קודם שגמרו דיני ממונות דהא לענין נזקין העיקר שלא יפקירו בין נגיחה להעמדה בדין והכא כבר עמד בדין אך לא נגמר הדין בדיני ממונות ולא חשוב ד"מ דין אחר ז"א אלא דין אחד הוא וכבר עמד בדין ול"ל הרי הפקירו קודם שעמד בדין על ד"מ ז"א דא"כ הוי דין אחר וב' דינים ואנן קי"ל דהוי דין אחד ע"כ פריך שפיר ליהדר ולדיינוהו ד"מ ומשני ע"כ בשברח ואין ממה לגבות מעלי' ומרדיא אין לגבות אח"כ דלא משהינן לי' וכ"ז אליבא דהנך מרבוותא ז"ל דפסקו להלכה לענין נזקין כר"י דנגח ואח"כ הפקיר פטור קיימא מסקנת הגמ' דווקא כשברח הא לא"ה חוזרין ודנין אותו דיני ממונות ה"מ כשהמית והזיק בב"א אבל אם המית והזיק אחר כן ולא ממעשה אחד אפילו כשלא ברח אין חוזרין ודנין אותו ד"מ דהא כבר הופקר כנ"ל אבל לשיטת רש"י ז"ל דס"ל דרבנן פליגי על ר"י אף לענין נזקין עולה סוגית הש"ס אף כשהזיק אח"כ וצריך דווקא לזה ברח הא לא"ה לא ע"כ כרש"י ז"ל ואח"כ הזיק כלומר לאפוקי שלא תאמר כהנך מרבוותא ז"ל דסוגית הש"ס הוא דווקא כשהמית והזיק בב"א במעשה אחת ז"א אלא אפילו המית והזיק אח"כ ג"כ עולה סוגית הש"ס ודו"ק:

קנס אימתי הוא מתחייב ר' יונה אמר בסוף ר' יוסי אומר משעה הראשונה ולכאורה קשה דהא לעיל בה"א איפכא שמעינן להו ולמה בקנס דמוצש"ר נתחלפו שיטתיי' וכן לעיל בה"ג ס"ל גבי קנס דמוצש"ר כי הכא וכבר תמהו המפרשים ז"ל ונראה לפענ"ד בפשיטות דהתם גבי כל קנס טעמא דר' יוסי דס"ל בסוף משום דילמא מודה ומיפטר ור' יונה לא ס"ל כן רק דקנס דאונס ומפתה בסוף מגזה"כ ע"ש אבל בקנס דמוצש"ר ס"ל לר' יונה דהוי בסוף משום דתלי הקנס דמ"ס בסקילת העדים ע"כ ממילא אין חיובו רק בב"ד ור' יוסי ס"ל דהגם בכל קנס הוא בסוף משום דילמא מודה ומיפטר הנ"מ בעלמא כשמודה הוי נתברר שהמעשה שקר והוי בירור משא"כ בקנס דמוצש"ר דאיני חייב עד שישכור עדים וכיון דכבר העידו עדים אפילו אם יודה ששכר להעדים מ"מ מה בכך האם עי"ז נתברר שהמעשה שקר הא העדים עומדים כנגדו ומעידים עדותן ומכחישין להבעל ואומרים שלא שכרן א"כ לא מהני הודאה של הבעל שמודה והרי היא זונה גמורה ונסקלת ע"י העדים ע"כ לא שייך כאן דילמא מודה ע"כ חיובו הוא משעה הראשונה ואי דתלי חיובו בחיובן של העדים ובמקום דעדים פטורין מסקילה כגון שלא התרה בהם פטור הבעל ג"כ זה לא ס"ל לר' יוסי כדס"ל לר' אבמרי וכן לעיל בה"ג ס"ל ג"כ כן ודוק:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף