מראה הפנים/עבודה זרה/א/י

מראה הפנים עבודה זרה א י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הא במקום שנהגו למכור וכו'. התוס' בדף כ"א ע"א ד"ה אף במקום שאמרו להשכיר כתבו בשם רבינו חיים כהן דמכאן ראיה על מה שנוהגים היתר בח"ל למכור ולהשכיר בתים לנכרים ואף לבית דירה וכדתירץ הר"י דל"ק מהתוספתא דקתני כאן וכאן לא ישכיר ביתו לנכרי וכו' דאא"י וסוריא קאי והטעם פי' ה"ר אלחנן דכשאמרה תורה לא תביא תועבה אל ביתך איכא למימר לא אסרה אלא בבית ישראל עצמו שהוא דר בתוכו בעודו דר בו ואפי' בא"י וכו' ורבנן הוא דגזרי וכו' עכ"ל ולפ"ז קולא גדולה היא בא"י דאין איסור מן התורה בזה אלא בבית שהוא דר בו עתה הישראל ואפשר דקרא אסמכתא בעלמא היא וכן מצאתי להריטב"א ז"ל שכתב בזה והנכון דהאי דרשה מדרבנן הוא שאסרו לגרום הכנסת ע"ז בבתינו ואסמכוה אהאי קרא דאילו קרא גופיה לא מיירי אלא באיסור ע"ז והנאתה ושלא נכניסנה לתוך בתינו ליהנות ממנה הלכך בא"י ובסוריא שנצטוינו לעקור משם ע"ז בכל כחינו גזרו אבל לא בח"ל עכ"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל וכך הוא נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"י מעכו"ם הלכה ד' אף במקום שהתירו להשכיר לא לבית דירה התירו מפני שהוא מכניס לתוכה עכו"ם ונאמר לא תביא תועבה אל ביתך. הרי שלא כתב ועובר על לא תביא וגו' כדרכו ז"ל לומר בכל מקום שיש בו איסור מן התורה אלא ונאמר קאמר ולומר דאסמכוה אהאי קרא ולא התירו חכמים להשכיר לבית דירה ודע דהתם אמרו על לישנא דמתני' דקתני אף במקום שאמרו להשכיר מכלל דאיכא דוכתא דלא מוגרי וסתמא כר"מ והרמב"ס העתיק לשון המשנה כדרכו ואע"ג דפסק שם לעיל הלכה כר' יוסי ומשום דבגמרא איפסיקא בהדיא הלכתא כוותיה הלכך לא איכפת לן מה דהוי כמחלוקת ואח"כ סתם דבעלמא היכא דלא איתמר הלכתא בהדיא קי"ל כסתמא ומ"ש בספר כריתות והתיו"ט כאן מביאו שלמד מהירושלמי דהחולץ דהא דאמרי' מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם היינו דוקא אם הסתם רחוק מן המחלוקת אבל לא אם היא אצל המחלוקת. נעלם ממני היאך הוא נלמד מהתם דהמעיין שם בהלכ' י"א יראה דא"א לפרש כפירושו דהתם במתני' סתם ואח"כ מחלוקת היא וקאמר דאתא עובדא קומו ר' יוחנן והורי כר' יוסי ושקיל וטרי אהא דרבי יוחנן דהוה ר"א מצטער וכו' וכלומר דהא ברישא סתים לן התנא כל הנשים וכו' וכן בעי ר' מנא התם כל מקום ששנה רבי מחלוקת וחזר ושנה סתם הלכה כסתם וכלומר דאם אשכחן במקום א' סתם הולכין אחריו ולא חזר ושנה אחריו ממש קאמר דהא לא איירי שם הכי ולא היה מקשה כלום עד דקאמר לבסוף ולמה הוא מורי ליה כיחידייא ומשני הדא דתימר בשאין מחלוקת אצל סתם אבל אם יש מחלוקת אצל סתם לא בדא הלכה כסתם. והיינו מחלוקת אחר הסתם קאמר והוו ממש כדאמר בבבלי שם עלה דר' יוחנן ואין לסבול שום פנים אחר ועיין לקמן פ"ג דנדה שם יתבאר אי"ה מן כללים אלו:

היו שתים זו לפנים מזו וכו'. כדפרישית דלענין קביעות לחיוב מעשר קאי והבעיא דלא איפשיטא אליבא דר' יהודה היא דאיהו ס"ל הכי בפ"ג דמס' מעשרות ולא נ"מ לדינא דהא כבר אמר ר' יוחנן בהאי תלמודא התם אפלוגתא דתנאי במתני' הלכה כדברי כולהון להחמיר וכן בתלמודא דילן פ' יוצא דופן דף מ"ז ע"ב וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' מעשר הלכה ו' שתי חצירות זו לפנים מזו שתיהן קובעות:

זאת אומרת שדה שהיא נתונה על גב הדרך אסור להשכירה לנכרים והתם בסוף פרקין בפשיטות אמרו דבשדה שרי מ"ט אריס אריסותיה קעביד ואין חילוק בין היא על גב הדרך או לא וכדלא חילק הרמב"ם ז"ל בזה בפ"ו מהל' שבת הל' ט"ו שכתב שהרואה יודע ששכורין הן או באריסות נתן להן וכן בתוספתא ומייתי לה התם לא פליג רשב"א אלא בכותי וקאמר בכל מקום לא ישכיר ישראל שדהו לכותי מפני שנקראת על שם ישראל ועושין בה ביום טוב ור"ל בחה"מ כדגריס התם:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף