מראה הפנים/ברכות/ב/א

מראה הפנים ברכות ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

היה קורא בתורה. להני תרי אוקמתות שהבאתי בפנים דתליא בפלוגתא דאמוראי אם מצות צריכות כוונה או לא פלוגתא דרברבתא היא נ"כ דהרי"ף והרמב"ם ז"ל פסקו כר' זירא דבפ"ג דר"ה דמצות צריכות כוונה ואם כן מיתפרשא המתני' דהכא כפשטה ובין קורא בתורה כדרכו או קורא להגיה צריך כוונה לצאת לכל הפחות בפסוק ראשון כדכתב הרמב"ם ריש פ"ב מהלכות ק"ש ושארי גדולי הפוסקים פסקו כרבא דאין צריכות כוונה. ועיין במה שנתבאר סוף פ"ג דסוכה בס"ד:

זאת אומרת שאין הברכות מעכבות. הרשב"א ז"ל כתב בפ"ק על הא דאמרי' שם דאין סדר לברכות והבאתי בפרק דלעיל בהלכה ד' ד"ה זו ברכת התורה ופסק רבינו האי גאון ז"ל כך בפירושיו דסדרן אינו מעכב אבל ודאי הוא צריך לקרות את שתיהן והא דתנן היה קורא בתורה וכו' אם כיון לבו יצא דשמעת מינה שאין הברכות מעכבות דהא התם לא קרא בברכותיה דהא קורא להגיה כדאוקים לה התם והכין דייק מינה התם בירושלמי תירץ רבינו האי ז"ל דהכא בציבור כדקתני אמר להם הממונה והתם ביחיד (וזהו דעת התוס' בריש מכלתין) ויש מקצת מן הגאונים ז"ל דבין ביחיד בין בציבור אין מעכבות כסתמא דמתני' דהיה קורא דלא חלקה בין יחיד הקורא לציבור הקורין וכן נראה בעיני כדבריהם עכ"ל ולכאורה הא לא קאי הכא להאי דיוקא דהא קא מדחי לה דאי משום דלא תנינתה הא לא תנינתה נמי מהפסקה מידי וכן מדחי לה נמי בפ"ק שם ואפשר דאי משום דלא קתני מהפסקה לא קשיא דאין הכי נמי אחר שקרא פ' ראשונה יקרא השני' והשלישית אחריה וכמו שהזכרתי סברא זו בפנים ד"ה זאת אומרת וכו' הב'. ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שדעתו כרב האי גאון ז"ל שלא כתב בפ"א מהלכ' ק"ש הלכה ה' אלא אם הקדים ברכה שניה לראשונה יצא לפי שאין סדר בברכות. משמע אבל צריך הוא לברך שתיהן. ובטור סי' ס' הביא לדברי רב האי אבל יש שם ט"ס בדבריו וכתב עוד הרשב"א ז"ל ומיהו לענין פירושא דירושלמי דדייק מהמתני' דאין ברכות מעכבות יש לי לפרש דמאי אין מעכבות להקדים לקריאתה אבל חוזר הוא ומברך אותן לאחר מכאן עכ"ל ודיוקא דלא תנינתה לא הוי משמע הכי ואין להאריך:

אין לך צריך כוונה אלא ג' פסוקים הראשונים בלבד. אבל בבבלי דף י"ג ע"ב המסקנא בפסוק בראשון בלבד צריך כוונת הלב כדברי ר"מ ואמר רבא הלכה כר"מ:

הלכה כר' מונא. ובבבלי פ"ב דמגילה דף י"ח המסקנא אין הלכה כר' מונא וכן בק"ש דעת גדולי הפוסקים הרי"ף והרמב"ם ז"ל דאינו חוזר אלא למקום שפסק כדמשמע מסוגיא דפרקין דף כ"ד אלא דבתפילה החמירו ופסקו דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש כדאמר התם דף כ"ב גבי תפילה דכ"ע חוזר לראש ודעת הרשב"א והרא"ש ז"ל הובא בב"י סי' ס"ה וכן לא כדמחלק הכא לקמן בין ק"ש לבין הלל ומגילה ומסוגיא דהכא משמע דר' יוחנן מחמיר בק"ש ושם איפכא משמע לר' יוחנן דקאמר בהאי עובדא דר' אבהו לדידי לא ס"ל וכו' כדפירשו התוס' לא בזה שצריך להפסיק ולא בזה דחוזר לראש ועיין לקמן פ"ה בהלכה ג' ד"ה בטיטיי אישתתק באופניי מה שבארתי שם מענין זה בס"ד:

רבי יוסי בעי היה זה צריך פשוטה ראשונה וכו'. והכי גריס ג"כ בפ"ב דמגילה והר"ן ז"ל בסוף ר"ה מביא זה אבל לא גריס בעי אלא בפשיטות היה זה צריך וכו' והביא הב"י סי' תקפ"ח ואפשר דאפילו לגי' שלפנינו דבעיא לא איפשיטא היא מ"מ נלמד דין זה מדאמרי' התם בגמ' דילן אפסוקי תקיעתא מהדדי לא מפסקינן משמע דכל היכא דלא בעינן לאפסוקי לתקיעתא וכגון היה זה צריך פשוטה שלפניה וכו' בדין הוא שתקיעה אחת מוציאה ידי שתיהן:

הדא אמרה שאדם צריך לשאול במי שהוא גדול ממנו בתורה. מדקאמר הרשות בידו להפסיק ולשאיל בשלומו ואם לא היה צריך מן הדין לשאול בשלומו לא היו מתירין לו להפסיק בשביל כך ועיין לקמן ד"ה מפני מה הוא משיב דלפי המסקנא כך הוא הדין:

ר' יעקב בר אידי אתה יודע לפייס. כעין האי עובדא גרסי' בבבלי יבמות דף צ"ו ע"ב דאיקפד ר' יוחנן על ר"א דאמר שמעתתא בבי מדרשא ולא אמרה משמי' ופייסיה ר' יעקב בר אידי ובנוסחא אחרת היא שם:

מפני מה הוא משיב מפני היראה או מפני הכבוד. בבבלי פרקין דף י"ג ע"ב מדייק משיב מחמת מאי אילימא מפני הכבוד השתא משאל שאל אהדורי מבעיא אלא משיב לכל אדם אימא סיפא וכו' ומסיק דחסורי מחסרא וה"ק שואל מפני הכבוד ואצ"ל שהוא משיב וכו' והכא דמספקא ליה אם משיב מפני היראה תמוה הוא דכי ס"ד דמשיב חמיר משואל ולכאורה יש לפרש דקושיא היא ודרך תמיה קאמר כלומר היאך שתפרש אם מפני היראה קשיא או אם מפני הכבוד קשיא אבל לא הוה שייך הא דבתריה נשמעינה וכו' דאין זה דרך הש"ס לומר נשמעינה אלא על איזה בעיא וספיקא לכך נראה כמו שפירשתי בפנים מיהו צריך ביאור ביותר וזה למאי דמבואר מפלוגתת הפוסקים ז"ל בפירוש מפני הכבוד ומפני היראה דמתני' דרש"י ז"ל פי' מפני שהוא ירא מפניו שלא יהרגנו ומפני הכבוד בשלום אדם נכבד שראוי להקדים לו שלום וכך פי' הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה מפני היראה אנס או מסור וכן בחיבורו בפ"ב מהלכות ק"ש הלכה ט"ז כגון מלך או אנס ומפני הכבוד פי' הוא ז"ל שהוא חייב בכבודו כגון אביו או רבו או מי שהוא גדול ממנו בחכמה והרשב"א והרא"ש ז"ל הקשו על פירושם מפני היראה דאי הכי פשיטא שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש ולפיכך פירשו מפני היראה זה אביו ורבו שהוא חייב במורא מפניהם וכ"כ הטור סי' ס"ו וכך קבע הב"י בש"ע ומפני הכבוד הוא אדם נכבד ובכ"מ שם תירץ קושייתם לדעת הרמב"ם שדעתו ז"ל לפרש כגון מלך ואנס לא שמתיירא שיהרגנו אלא שמתיירא שיצערנו ולענ"ד נראה דבלא"ה ל"ק דקמ"ל דלא יסמוך על הנס וכעין עובדא דהאי חסיד עם ההגמון שלא רצה להפסיק ואף שהיה פיקוח נפש כמאמר ההגמון אליו ואשמעינן דמדינא מותר להפסיק לכתחילה ומה שכתב בב"י שם בשם הרשב"א דמי שגדול ממנו בחכמה הוא בכלל מפני היראה לא מצאתי כן בחידושי הרשב"א אלא שכתב שם דמפני הכבוד היינו מי שגדול ממנו בחכמה והמ"א העיר בזה וכתב דבת"ה סי' קל"ה כתב דת"ח מופלג בדורו הוי בכלל מורא ע"ש שכתב לענין הסיבה לפניו ואני מצאתי להרשב"א בתשו' סי' שכ"א שכתב בהדיא דמי שגדול ממנו בחכמה הוא בכלל מפני הכבוד וגם בכלל מפני היראה ופי' שם להברייתא דמייתי התם בפרקין תניא נמי הכי הקורא את שמע ופגע בו רבו או גדול הימנו בפרקים שואל מפני הכבוד וא"צ לומר שהוא משיב ובאמצע שואל מפני היראה וכו' דהכי קתני פגע בו רבו או מי שגדול ממנו בחכמה אם בפרקי' הוא שואל ואפי' מפני הכבוד ואפי' באמצע שואל מפני היראה וכך פי' הר"י בן גיאת ז"ל עכ"ל ובסי' ת"ס כתב עוד וז"ל ואפי' לא היה רבו אחד שהוא חכם ויושב בישיבה כל אדם חייב בכבודו ולירא ממנו דכל כבוד חכם ומוראו מתרבה ממלת [את] ה' אלהיך תירא ע"כ. נקטינן מיהת דכמה גווני איכא במפני הכבוד ומפני היראה ובודאי אף אם נאמר דמי שהוא גדול ממנו בחכמה הוא בכלל מפני הכבוד ומפני היראה מ"מ אינו כמו אביו שהוא מפורש בהדיא שמצווה על כבודו ועל מוראו וכן רבו ממש כדתנן מורא רבך כמורא שמים ונדרש מן הכתוב וזה א"צ לפנים. והשתא מרווח לן פירושא דבעיא דהכא מפני מה הוא משיב כלומר אם נפרש האי שואל ומשיב דקתני בתרי גווני אדם מיירי דלא ניחא לן לפרש באדם א' דא"כ צריך לדחוק ולומר דאצ"ל שהוא משיב קאמר. וזה ידוע דגם בש"ס דילן לא משנינן זו ואצ"ל זו קתני כ"א בדוחקא היכא דליכא לפרש בגוונא אחרינא וזה מבואר ביבמות ובכמה דוכתי. וא"כ נפרש כאן דה"ק שואל מפני הכבוד היינו במי שמצווה עליו ומוטל עליו לכבדו כגון אביו ואמו וכן רבו ומשיב דקתני היינו במי שאינו מצווה עליו בפירוש לכבדו כ"א מפני היראה צריך הוא לעשות לו כבוד כגון מי שהוא גדול ממנו בחכמה דמצינו מדרש הכתוב לירא מפניו ומחמת היראה הוא שמוטל עליו לכבדו אבל אינו דומה ממש לאביו ורבו כמבואר ולזה משיב הוא אם הקדים לו שלוה אבל אינו שואל בשלומו בתחילה. או מפני הכבוד. כלומר או דנפרש שואל ומשיב דקאמר כולא באדם חד הוא דנקט ומפני הכבוד היינו באדם נכבד סתם וא"כ על כרחין לומר דמשיב דקתני דאצ"ל שמשיב קאמר זהו פי' הבעיא. ופשיט ליה נשמעינה וכו' וע"כ א"א לפרש אלא בחד גוונא אדם ואצ"ל קאמר דהא דקאמר ר"מ ובאמצע וכו' ע"כ ומשיב מפני היראה קאמר דאל"כ היינו ר' יהודה וא"כ הא בקדמיתא הכל מפני הכבוד הוא ואצ"ל קתני וכדפרישית בפנים. והאי מפני הכבוד שכתוב בדברי ר"מ ובאמצע וכו' טעות דמוכח הוא וכדפרישית. ובזה תמצא למאי דמבואר ענין הבעיא והפשיטות יותר הוא נוטה לדעת הרמב"ם ז"ל:

רבי ירמיה מרמז. וכך היה גי' הרשב"א ז"ל ואין כל זה סותר למאי דאמרו בפ"ק דיומא דף י"ט ע"ב הקורא את שמע לא ירמוז בעיניו וכו' וכן הכא קאמר בפרקין לקמן בהלכה ה' תני לא ירמז וכו' דהתם לא מיירי בצריך הוא לכך מפני הכבוד או מפני היראה ובמ"א סי' ס"ג כתוב דמשמע מהתם דאפי' לצורך מצוה אסור לרמז וזה משום דפריך שם על רב דמחוי ליה בידיה קבוטל. ואינו מוכרח דזה היה יכול לומר לו אח"כ והלכך מחלק התם בין פרק ראשון לשני ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף