פני משה/פסחים/ו/ג

פני משה פסחים ו ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' השיב ר"ע ואמר הזאה תוכיח. בטמא מת שחל שביעי שלו להיות בשבת ואפי' בי"ג בניסן ושהיא מצוה שאם לא יזה בשביעי אינו יכול לעשות הפסח והזייה אינו אלא משום שבות שאינו אלא טלטול בעלמא אלא דמיחזי כמתקן גברא ואפ"ה העמידו דבריהם ואסרו להזות:

א"ל ר"א ועליה אני דן וכו'. שעל הזאה עצמה ג"כ אני חולק ואומר שתדחה כדי שלא יעכבו מפסח ומכח ק"ו זה בעצמו:

א"ל ר"ע או חילוף. דקים לי' לר"ע דהזאה אפי' במקום מצוה אינו דוחה ונילף ק"ו מינה לשחיטה שלא תדחה:

עקרת מה שכתוב בתורה וכו'. בתמיה:

הבא לי מועד לאלו וכו'. שיהא להן זמן קבוע ושיהא לא אפשר לעשותן מאתמול כמועד של זמן שחיטה דלא מצי למיעבדה מאתמול והזייה נמי אינה מגופה של פסח דלידחי:

כלל אמר ר"ע וכו'. והלכה כר"ע:

גמ' שלש עשרה שנה וכו'. ללמוד תורה ממנו ולא היה יודע בו ר"א ולא החשיבו:

וזה היא תחילת תשובתו הראשונה לפני ר"א. מה שהשיב לו במתני' וקרא עליו ר' יהושע הפסוק הזה ואמר לר"א:

הלא זה העם וגו'. וכלומר והלחם בו ושוב אינו צריך להשיבך:

תמן תנינן. לקמן בפ"ט:

לא אמר ר"א אלא לפוטרו מהכרית. כלו' עיקר מילתא דר"א להשמיענו שזה קרוי דרך רחוקה דאע"ג שיכול ליכנס ולעשות הפסח אפ"ה פטור הוא מכרת כשלא נכנס ולא אמרי' לי' היכנס ועשה הואיל ובשעת שחיטה חוץ ממקום שחיטה הוא:

אמר ר' אלעזר. אמורא. מתני' דידן אמרה כן דהכי שמעי' בתשובת ר"ע לר"א דקתני השיב ר"ע. וכו' וברישא מפרש לה והדר מסיק למילתיה:

ומצוה להזות. וכי סתם הזייה מצוה הלא אם אינו רוצה להזות ולהטהר הרשות בידו:

אלא תיפתר שחל יום שביעי שלו להיות בי"ד שחל להיות בשבת וכו'. וכשאינו מזה עליו נמצא שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה ולשחוט את פסחו ומתעכב הוא ממצות פסח ואפ"ה אמרי' דאין הזייה דוחה שבת ופטור הוא אלמא כל שאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור היא מכרת והה"ד כשהוא מאסקופת העזרה ולחוץ לר"א שהרי בזה לא פליג אדר"ע אלא שהשיב לו ועליה אני דן וכו' לפי דבריך:

אמר רב הושעיה תיפתר וכו'. כלומר ורב הושעיה מפרש שאפי' בשחל שביעי שלו בי"ג בניסן שחל בשבת נמי הדין כן שמתעכב ע"י כך מלעשות פסחו ומפני שהוא יום שאסור בהזייה משום שבות:

אשכח תני. בחדא ברייתא כהאי פרושא קדמייא שחל בי"ד וכו' ומיהת לכ"ע כשאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה פטור הוא מכרת לרבי אליעזר וכר' יוחנן:

אמר ר' יודה בן פזי. דמצינן למימר דתיפתר להא דר' אליעזר דלקמן כמ"ד מאסקופת ירושלים לחוץ דתנאי היא דפליגי אליבא דר"א בהא ולהאי מ"ד לא קרי דרך רחוקה אלא כשיהיו חוץ למקום אכילתו:

משיבין דבר וכו'. כלומר דדחי להאי דר' יודה בר פזי דאלו להאי תנא אליבא דר"א אין להשיב להא דס"ל לדידיה דדבר שהוא מחוץ לירושלים על הזייה שהוא דבר שבירושלים דהא משמע שכך השיב לו ר"ע אי אתה מודה כשאינו מזה עליו שמתעכב הוא מפסחו ופטור הוא מכרת כמו דסבירא לך בדרך רחוקה ואלו להאי מ"ד דס"ל לר"א מאסקופת ירושלים אין דמיין זה לזה:

ואית בר נש וכו'. על הא דקאמר ר"ע לר"א או חילוף הוא דמתמה וכי כך משיבין לרבו שלו דבר שאינו וכי אפשר לדחות שחיטת הפסח. ומשני לפי שהיה ר"א מלמדו הלכה בענין חגיגה שבאה עם הפסח שאינה דוחה השבת לפים כן היה לו איזה דרך לפלפל עמו בכך ולומר לו או חילוף וכלומר דלא היתה כוונתו של ר"ע על שחיטת הפסח כלל אלא כאומר לרבו א"כ אפשר ללמוד הדין בחילוף מהזאה ועל שחיטת חגיגה דמה"ט לא תדחה את השבת ור"א הבין שעל שחיטת הפסח אמר לו כך והשיב לו עקרת מה שכתוב בתורה וכששמע ר"ע לזה אמר לו אף דבריך הבא לי מועד לאלו וכו':

תני ר"א אומר וכו'. כל זה עד סוף הלכה גרסי' לעיל פר"א דמילה בהלכה א' ושם פירשתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף