פני משה/שבת/יז/ו

גרסה מ־17:57, 20 ביוני 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה לאוצר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים




פני משה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png יז TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' האבן שבקירוי'. היא דלעת יבשה חלולה. ולפי שמתוך שהיא קלה כשממלאין בה מים אינה שואבת אלא צפה היא וניתנין בה אבן להכבידה:

אם ממלאין בה ואינה נופלת. האבן שבתוכה שהדקה יפה ממלאין בה ואם לאו הרי האבן כשארי אבנים שאסור לטלטלן ונעשה הקרויה בסיס לדבר האסור אין ממלאין בה:

זמורה. של גפן שהיא קשורה בטפיח להפך ששואבין בו מים מן הבור ממלאין בה בשבת דשויא כלי להך זמורה:

גמ' אנן תנינן האבן בתוכה. אמתני' דלקמן ריש פ' נוטל קאי דתנינן נוטל אדם את בנו והאבן בידו כלכלה והאבן בתוכה:

תני דבית רבי. והאוכלין והאבן בתוכה. דדוקא כשיש ג"כ אוכלין בתוכה ניטלת נמי עם האבן דנעשית בסיס לדבר המותר ולדבר האסור ובטל האבן לגבן:

איתפלגון בהא היאך תנינן בההיא מתני' ר' חייא וכו':

מתני' דהכא. פליגא על ר' יוחנן דהא תנינן האבן שבקירויה וכו' ממלאין בה. ומשני שאני הכא דמכיון שהיא אפוצה לה נדחקת בה כגופה של קירויה הוא:

וסיפא פליגא על ר' חייא בר יוסף. דהא קתני ואם לאו שאינה אפוצה אלא נופלת היא כשממלאין בה אין ממלאין בה ואיהו תני התם דאפי' האבן בלבד בתוך הכלכלה ניטלת היא:

אמר ר' יודן. היינו טעמא דר' חייא בר יוסף דהכא מכיון שהאבן עשויה להכבידה האבן הוא העיקר והקירויה טפלה להאבן ונעשה כמטלטל הקירויה על גב האבן והלכך אין ממלאין בה:

מה עבד לה ר' יוחנן. והשתא מ"ט דהרישא אליבא דר' יוחנן לימא נמי דהאבן הוא העיקר ואמאי ממלאין בה:

נעשה כמטלטל קירויה עצמה. ברישא היינו טעמא דכשהיא אפוצה ואינה נופלת אעפ"י שהאבן עשוי להכבידה אפי' כן נעשה כמטלטל קירויה עצמה:

מתני' פליגא על ר' יוחנן נוטל אדם בנו וכו'. כלו' דמ"מ ההיא מתני' גופה קשיא לר' יוחנן דאיהו תני בסיפא התם כדבית רבי והאוכלין והאבן בתוכה ואמאי ברישא נוטל אדם את בנו והאבן בידו:

תינוק עשו אותו כאוכלין. היינו טעמא דרישא דהתם דהאבן בטל לגבי התינוק כמו שהאבן בטל לגבי האוכלין בהסיפא:

תמן. בבבל אמרין דעשו האבן ביד התינוק כקמיע מומחה ביד התינוק. כלומר שהאבן בעצמו הוא ראוי לו לשחוק בו וכמו שאם היתה קמיע מומחה ביד התינוק היה יכול להוציאה עמו וכך הוא האבן שביד התינוק:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף