הרי בשמים/ב/ק
|
< הקודם · הבא > |
וע"ד שאלתו באיש א' שנתמנה מאז לאפטרופס בנימוסיהם על עזבון א' בעוד שהיתומים היו קטנים וכעת טוען האפיטרופס הזה שמגיע לו שכר טירחתו ופעולתו שעשה בגביית חובות וכדומה:
הנה אם הי' מתנה בפירוש בעת שנתמנה לאפיטרופס שישלמו לו בודאי היו מחויבין לשלם לו דאף דבדבר שבמצוה הא קיי"ל דיכול לומר משטה אני בך כענין שמצינו ביבמות ק"ו. בחלוץ ע"מ שאתן לך מאתים זוז וכן באומר לחתנו תלמוד עם בנך ואני אשלם לך בח"מ סי' פ"א וסי' של"ו בכ"ז הלא מבואר ברמ"א יו"ד סוסי' של"ו דבמצוה דרמיא אכ"ע אם נזדמנה לא' ולא רצה לקיימה אלא בממון מחויבים ליתן לו כמו ברפואה וכדומה עש"ך שם ובאס"ז ב"ק קט"ז. ולענין כמה צריכין ליתן לו בלא קצב סכום כו"כ מבואר בשו"ת שבו"י ח"ג סי' קמ"ד דבכיו"ב צריך לעשות כל מה דאיפשר לפשר הדבר בריצוי שניהם ואם לא אפשר לפשר אזי מאחר שמצינו בש"ס ובפוסקים שמשלם דמי שעורים בזול דהיינו פחות שליש ממה ששוים ולכך צריך שישבע בזה"ל הרני נשבע שלפי ערך יגיעתי עבור פ' בעסק פ' אם היו בי"ד יודעים כמה יגיעות יגעתי שהיו שומין לי עכ"פ בשביל טירחתי לערך סך כו"כ ולפי שבי"ד פסקו לי לפחות השליש אני נוטל רק ב' שלישים שבודאי מגיע כל כך ע"ש שמביא שהסכימו עמו הבי"ד לדינא ועשה מעשה כן כ"פ. אמנם אם לא התנה מעיקרא לשלם לו בודאי א"צ לשלם לו דאף שמבואר בח"מ סי' רס"ד דמי שעושה איזה פעולה עם חבירו א"י לומר בחנם עשית עמדי בכ"ז בנ"ד הרי מצוה קעביד וחשיבות הוא לו ואין דרך בנ"א לקבל תשלומין עבור זה ובזמן הש"ס ג"כ ל"ה נוטלין האפטרופסים שכר כדמוכח בגיטין נ"ב: מינהו אבי יתומים לא ישבע מילתא בעלמא הוא דעבדי להדדי ואי רמית עלי' שבועה אתי לאימנועי עפירש"י שם ועי' בהה"מ פ"י מנחלות ה"ו שמביא דברי רש"י ז"ל בהא דקיי"ל בפסחים מ"ט: דאין ממנין ע"ה לאפטרופס על היתומים דאע"ג דאיתי' בד"א ובמצות אין בור ירא חטא ומורה היתרא לנפשי' דאגר טירחי' קא שקיל ומשמע דמן הדין אין מגיע לו שכר וגם מהא דמבואר בח"מ סי' ר"צ סכ"ג דמשהתחיל להתעסק בצרכי היתומים א"י לחזור בו וכ' בקצוה"ח דאע"ג דפועל יכול לחזור אפי' בחצי היום דהיינו משום דכתיב כי לי בנ"י עבדים ולא עבדים לעבדים וכיון דאפטרופס מצוה קעביד הו"ל עבד ה' ומסתימות לשון הש"ע משמע דא"י אפי' לחזור ולומר שרוצה שכר עבור טירחתו ומכ"ש היכי שכבר נשלמה האפטרופסת בודאי א"י לתבוע שכר ועש"ע שם סעי' כ' דאפטרופס פטור מגנו"א ובש"ך שם הקשה דליהוי ש"ש משום פרוטה דר"י ואי איתא דיכול לתבוע שכר הא הוי ש"ש משום השכר עתוס' גיטין נ"ב: ד"ה הלכה. ועכ"פ כיון דשכיחי הרבה שיקחו מצוה זו לעצמם והוא להם לכבוד ולתפארת להיות אפטרופסים בחנם יכולים היתומים לומר שאילו היו יודעים שירצה שכר ל"ה מניחין להמנותו לאפטרופס. ונהי דמצינו דמחזיר אבידה אע"ג שהוא מצוה נותנים לו עכ"פ שכרו כפועל בטל מ"מ הכא באפטרופס הו"ל לאתנויי שרוצה דוקא בשכר ועי' ב"מ ל"א: בתוס' ד"ה אם שהקשו בהא דקיי"ל התם דמחזיר אבידה נותנין לו לכה"פ השכירות כפועל בטל וכן בהא דא' ב"מ צ"ג. בש"ח שא"צ לקדם בשכר דאם קידם בשכר חוזר ונוטלו מבעה"ב והרי מבריח ארי מנכסי חבירו פטור ותי' דמבריח ארי פטור היי"ד שמצילו מפחד הארי שיבא וקידם ברועים והבריחו דבלא הצלתו יכול להיות שלא בא אבל מציל מפי הארי ומחזיר אבידה דברי היזקא ובא זה והציל נוטל שכרו ע"ש וא"כ בנ"ד שטוען האפטרופס שעשה עבור היתומים בגביית חובות נהי דאפשר שבלעדי התעסקותו הי' החובות נחלטין אמנם הא עכ"פ לא ברי היזקא ואינו אלא מבריח ארי ופטורין היתומים מלשלם לו. ועי' ב"ב קמ"ג: גבי אשה שהשביחה נכסים אחרי מות בעלה דהשבח לאמצע וברא"ש שם ובטוש"ע אה"ע סי' צ"ה פלוגתת הראשונים ז"ל אי נוטלת שכר טירחה ועתשו' מהר"ם לובלין סי' ק"ט אריכות מזה ויש להוכיח כן גם מש"ס ערכין כ"ג: דקא' דערב דכתובה משתעבד משום דמצוה קעביד ולאו מידי חסרה ולכאורה אמאי לא יועיל הערבות שהבעל חייב לה בכתובה מדין שכירות משום שנשאת לו ומבואר בש"ך ח"מ סי' קכ"ט ס"ק י"ב בשם רבינו ירוחם דמהני ערבות בשכירות וע"כ דבמילי דמצוה ליכא חיוב שכירות כשלא התנה וענובי"ת ח"מ סי' ל"ד שכ' וז"ל. ומה שתובע שכר טירחא נראה פשוט כיון שלא התנה מתחלה אין לו שכר ובפרט שהוא לו לחשיבות שמינוהו בי"ד וגם מצוה קעביד מסתמא נתרצה בלי שכר עכ"ל הרי דפשיטא לי' להנוב"י שאין האפטרופס יכול לתבוע שכר טרחתו עבור שטרח א"ע בנכסי היתומים:
ובדבר אשר דרש אודות המוזגים משקאות איך יתנהגו בשטר מכירה לענין שבת ויו"ט. הנה יוכל לעשות שט"מ להשכיר להנכרי מקום המזיגה על שבתות ויו"ט בהבלעת איזה שעות מע"ש ועיו"ט עמג"א סי' רמ"ו סק"ג וסי' ש"ו סק"ז אבל המשקאות צריך המוזג להקנות להנכר בכל ע"ש ועיו"ט ויהי' נקנים לו אגב שכירות קרקע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |