בנין ציון/א/קד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בנין ציון א קד

ב"ה אלטאנא, יום ג' ג' דחנוכה תרכ"ד לפ"ק.

לחתני הרה"ג וכו' מ"ה ישראל מאיר פריימאן נ"י אב"ד דק"ק פילעהנע יע"א.

שאלת באשר נודע לך בשני בכורים שלא נפדו, והאחד כבר הוא בן י"ח שנים והאחד בן עשרה שנים, ועל שאלתך למה נהי' כזה בישראל הוגד לך שהם בני פנויות שילדו ונתעברו מן נכרים ואין איש שם על לב, ופלפלת בחכמה אם חייבים בפדיון, מדחיישינן לענין כהונה כשאומרת מישראל נתעברה, מדאפקרא לגבי האי אפקרא ג"כ לאחריני, כמו כן נימא לענין ממון שמא מכהן או מלוי נתעברה ואז אין צריך פדיון, ואע"ג דכהנים ולוים הוי מיעוט, הרי פסקינן דאין הולכין בממון אחר רוב, וכהן הוי מוציא מחבירו עליו הראי'. ואע"ג דהוי תרי רובא, רוב נכרים ורוב ישראל נגד כהנים ולוים, והוי מיעוטא דמיעוטא דגם ר"מ לא חייש, מכל מקום כיון דאיכא חזקה דבודקת ומזנה, י"ל שזינתה עם ישראל וא"כ לא הוי רק חד רובא.

תשובה – גרסינן בבכורות (דף מ"ז) אמר רב פפא בדיק לן רבה, כהנת שנתעברה מנכרי מהו, ואמינא לי' לאו היינו דרב אדא בר אהבה דאמר לוייה שילדה מנכרי בנה פטור מחמש סלעים. וא"ל הכי השתא בשלמא לוי' בקדושתה קיימא, דתניא לוי' שנשבת או שנבעלה בעילת זנות נותנין לה מן המעשר ואוכלת, אלא כהנת כיון דאי בעיל לה הוי זרה ע"ש. ומזה יצא דישראלית וכהנת שילדה מנכרי בנה חייב לפדות, וכן נפסק בטור וש"ע (סי' ש"ה ס' י"ח) והשתא לפי דבריך אפילו הנכרי והיא מודים שממנו נתעברה מכל מקום נימא שמא מכהן ולוי נתעברה, שהם ודאי אין להם נאמנות וא"כ פטור מפדיון, והיאך הכהן מוציא ממון מספק, אחר דקיימא לן כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב, ואפילו נוקי בהי' הוא והיא חבושים בבית האסורים, הא אמרינן בחולין (דף י"א) דאעפ"כ אין אפוטרפוס לעריות. ולכן נ"ל שלא שייך בזה אין הולכין בממון אחר הרוב מב' טעמים, האחד ע"פ מה שכתבו התוספ' בסנהדרין (דף ג' ע"ב) שהקשו על מה דאמרינן שם בדיני נפשות הלך אחר הרוב, בדיני ממונות לא כל שכן, מהא דשמואל דס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. ותרצו דרובא לרדיא לא הוי רוב גמור, אבל ברוב גמור מודה שמואל דהולכין אחר הרוב, וכן כתב גם הש"מ בב"ב (דף צ"ב) בשם גליון תוספ'. והתוספות בב"ק (דף כ"ז) סתמו דבריהם, אבל כוונתם נראה ג"כ כמו שכתב בסנהדרין. והב"ח ח"מ סי' רל"ב פירש דבריהם, דאף דאחד קונה מאה לרדיא, מכל מקום יש ג"כ הרבה דקונין אחד לאכילה, וכן לענין זרעוני גינה ע"ש. ולפ"ז ברוב דנדון זה ודאי אין מבורר גדול ממנו, שיש הרבה נכרים וישראלים בעולם מכהנים ולוים, ולכן גם לדידן אזלינן בתר רובא, ואע"ג דהתוספ' ספ"ק דכתובות אהא דאמרינן שם, אם רוב ישראל ישראל להחזיר לו אבדה. הקשו ג"כ מהא דשמואל שם, לא הוי רוב ישראל רוב גמור, דאף דבמקום הזה הוי רוב ישראל מכל מקום הרי רוב בעולם הם אינו יהודי, אבל בנדון דלפנינו ודאי כהנים ולוים הוי מיעוטא דמיעוטא נגד שאר בני עולם ונחשב זה רוב גמור. ומטעם זה צריך לעיין אמה שפסק בשו"ת צ"צ סי' קכ"ה באשה שלא ידעה אם כהנת ולוי' או ישראלית היא, ונשאת והמליטה זכר דבנה פטור מפדיון, דשמא כהנת או לוי' היא ואין הולכין בממון אחר הרוב. ולענ"ד ע"פ דברי התוספ' הנ"ל, זה אינו כיון דישראלים הוי רוב גמור. ושוב מצאתי שגם המחבר נחלת צבי השיב עליו כן, וא"כ הבו דלא לוסיף.

ועוד מטעם שני נ"ל דלא שייך הכא אין הולכין בממון אחר הרוב, ע"פ מה שכתבתי בספרי ע"ל ביבמות (דף כ"ב), שהקשתי אמה דאמרינן שם דממזר יורש את אחיו, דדילמא לאו אחיו הוא דשמא זנתה גם עם אחר, דחזקת כשרות לית לה. וכן אמה דאמרינן שם (דף ל"ז) בספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא, שהקשה הרשבא דניזל בתר חזקה ליבם, ותירץ דאיכא נגד זה רוב יולדת לט'. הוקשה לי הרי אין הולכין בממון אחר רוב, ותרצתי דלא שייך כלל זה רק אם נידון על ממון לבד, כגון בהך דמקח וממכר דפליגי בי' רב ושמואל, אבל היכא דעיקר הרוב הוא גם לדברים אחרים אלא שיש נפקותא גם לענין ממון, בזה אמרינן כמו דאזלינן בתר רוב לשאר דברים אזלינן ג"כ לענין ממון. ושוב מצאתי סברא זו גם בספר הכתובה ספ"ק דכתובות, והביא כמה ראיות לזה, והיא סברא נכונה מאוד ולכן כאן דודאי לא נדון שהולד כהן או לוי ליתן לו תרומה ומעשר או שימכור תרומה ומעשר שלו והדמים שלו כדין ספק כהן ולוי, ואפילו להחמיר לא מספקינן לי' בכהן לאסרו בנשים איסורי כהונה משום דאזלינן בתר רובא. ולכן בזה לענין ממון לא דיינינן להו כספקי כהן ולוי אלא אזלינן בתר רובא דישראלים נינהו.

ועוד נ"ל שאפילו לא נחלק כטעמים הנ"ל, מכל מקום ע"כ לענין פדיון גלי קרא דאזלינן בתר רובא מדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה. והיאך צותה התורה לפדותו מבן חדש ומעלה קודם שנשלמו לו י"ב חדש דילמא טרפה הוא. ואמרינן ב"ק (דף י"א) בכור שנטרף פטור מפדיון. ובשלמא לפי' רש"י דנטרף היינו שנהרג לא קשיא, אבל לרבינו תם שפירש נטרף שנעשה טרפה קשה, אלא על כרחך דלענין לקיים מצות פדיון, גזירת הכתוב הוא דאזלינן בתר רובא. ובזה מתורצת קושית השער המלך מבכור שנטרף. ועיין בש"מ בב"ק שם. ומכל הלין טעמין נ"ל שצריכים פדיון, וצריך הבן י"ח לפדות עצמו מיד, והבן עשרה כשיגדל כנלענ"ד

הקטן יעקב.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף