שו"ת מהר"ם אלשקר/יא
|
< הקודם · הבא > |
מצרים שאלה קטן בן עשר שנים שמכר קרקע שלו אם מכירתו מכירה או לא:
תשובה ודאי דאין מכירתו מכירה ואין במעשיו ממש ואפי' אם היה יודע בטיב משא ומתן ועיקרן של דברים דקטן בן י"ג שנה ויום אחד וקטנ' בתי"ב שנה ויום אחד שהביאו שתי שערות הרי הם כגדולים גמורים מדין תורה ויכולין לישא וליתן ולמכור נכסיהם ולתת אותם במתנה בין במטלטלי' בין בקרקעות וכן פי' בפרק יוצא דופן דזמן דתינוק י"ג שנים ויום אחד ושל תינוקת י"ב שנים ויום אחד אבל פחות מזה קטני' הם ואין מעשה קטן כלום אלא דתקנו רז"ל דבמטלטלין יכול למכור קודם זמן זה כדתנן פרק הניזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וטעמא דמילתא פירשו התם משום כדי חייו כלומר כדי שיוכל להתפרנס וימצא מי שימכור לו ומי שיקח ממנו ואפילו ביותר מכדי חייו: כתב הרמב"ם ז"ל שיכול למכור דכיון שתקנו חכמים שיהא ממכרו ממכר לא פלוג רבנן בין כי חייו ליותר מכאן: דאף במתנתו אסיקנא דמהני אחת מתנה מרובה ואחת מתנה מועטת כי היכי דליעבדו ליה מילי כלומ' לגמול לו חסד ולהטיבו בכל ענייניו: ולא עוד אלא אפילו במתנת שכיב מרע דלא שייך הך טעמא מהני משום דלא פלוג וכדמוכח וף פרק מציאת האשה וכן כתב רבי' אבי"ה ז"ל: וכן נר' דעת הרמב"ם ז"ל ודלא כרבי' האיי גאון ז"ל שכתב דדוקא עד כדי חייו: תו אמרינן פרק הניזקין גבי פעוטות עד כמה ואיכא מאן דאמר כבר שית כבר שבע: ואיכא מאן דאמר כבר שבע ואיכא מאן דאמר כבר תימני: ובמתנית' תנא כבר תשע ולא פליגי כל חד וחד כפום חורפיה כלומר כפי ידיעתו בטיב משא ומתן תקנו חכמים שיכול למכור משש ועד עשר: וביאר הרא"ש ז"ל דפחות משש שלימות אפי' ידענו בו שהוא יודע בטיב משא ומתן והוא חריף הרבה אין מעשיו כלום ומבן שש שלימו' עד עשר שלימות אם ידענו בו שהוא יודע בטיב משא ומתן מקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין: למעלה מבן עשר שלימות אין צריך בדיקה דמסתמא יודע הוא בטיב משא ומתן ומ"מ אם ידענו בו שאינו יודע בטיב משא ומתן אין מעשיו כלום אפי' במטלטלין כיון שאינו גדול: והא דאמרינן דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר דוקא בשאין להם אפטרופוס וכדאמרי' פרק מציאת האשה אמר רפרם לא שאנו אלא שאין שם אפטרופוס אבל אם יש שם אפטרופוס אין מקחן מקח שהרי האפטרופוס משתדל במזונותיהן: כללא דמילת' דמשש ועד עשר אם יודע בטיב משא ומתן מכירתו מכירה במטלטלין ואפילו באותן שירש מאביו: אבל בקרקעות אין מכירתו מכירה עד שיהיה בן י"ג ויום אחד כדאמרן: ומיהו הני מילי בקרקעות שהן שלו כגון שנתנן לו האב במתנת בריא או שנתנום לו אחרים או שלקחם לו האפטרופוס שלו אבל קרקע שירש מאביו או משאר מורישיו אינו יכול למכור עד שיהיה בן עשרים ויביא שתי שערות או סימני סריס ואפילו שלא יהיה בקי בטיב משא ומתן כיון שהוא גדול יכול למכור וכדאיתא פרק מי שמת בן מאימתי מוכר מנכסי אביו דהיינו קרקעות ואמר רב נחמן אמר שמואל מבן עשרים שנה ואיפסיקא הילתא כותיה: ומדנקט בנכסי אביו שמע מינה דבנכסי עצמו יכול למכור קודם עשרים כלומר מבן י"ג ולמעלה כדכתיב: וטעמא דבעינן לנכסי אביו בן עשרים פירשו שם משום דדילמא מוזיל וזבין כיון דלא טרח ועמל בהו ואע"ג דבמטלטלין שירש מאביו אמרינן דיכול למכור פחות מעשרים שאני קרקע דהוא דבר המסויים והפסדה מרובה ולפיכך אינו יכול למכור עד שיהיה בן עשרים ואע"ג דאינו יודע בטיב משא ומתן והכי מוכח התם גבי ההוא פחות מעשרים דזבין נכסיה ואמרי ליה קרובים זיל אכיל תמרי ושדי קשייתא בי רבא וכו': שמעי' מינה דהא דבעינן שיהיה יודע בטיב משא ומתן דוקא דהוי פחות מעשרים אבל אי הוי בן עשרים ואע"ג דאינו יודע בטיב משא ומתן יכול למכור: ותדע דהאי אביו דקתני מתני' לאו דוקא הוא דה"ה לנכסי שאר מורישיו אבל הרשב"א ז"ל כתב דאביו דוקא הוא ובן ממש קאמר בנכסי ירושת אביו אבל בנכסי שאר מורישיו חוץ מאב ממכרן ממכר באותן נכסים כממכרן בנכסי עצמן והטעם שחכמים לא דברו אלא בדבר המצוי ונכסי ירושת האב לבן מצויה ושאר ירושת אינן מצויות:
וכן דעת הרא"ה ותלמידו הריטב"א ז"ל דאפי' בקרקע שבא לו מחמת ירושת אמו יכול למכור קודם עשרים: ור"ת ורבי' שמשון ז"ל יש להם בזה סברא אחרת שלישית דאפילו נכסים שלו שקנה אינו יכול למכור עד עשרים ונכסי אביו דקתני אורחא דמילתא נקט ואין יכול למכור בשום נכסים אלא במטלטלין: ואיכא מאן דס"ל דלא בעינן בן עשרים אלא למאן דלא ידע בטיב משא ומתן אבל אם יודע בטיב משא ומתן יכול למכור מי"ג ולמעלה ואפילו בקרקעות שירש מאביו וכ"ש בנכסי עצמו: הילכך האי קטן דשאלתון עליה כיון שלא הגיע לי"ג שנה ויום אחד ולא הביא שתי שערות אין ממכרו ממכר בקרקע כלל ואפילו בקרקע שלו ודברים פשוטים הם בהלכות פרק מי שמת ובספרי המפרשים והמחברים ז"ל וכדי להפיק רצונך סדרתי לך הדברים:
ומה ששאלת אם החזיק הקונה באותה קרקע שלשה שני חזקה אחר שהגדיל הקטן אי הויא חזקה או לא: הא מילתא פלוגתא דרבוואתא היא בההיא דפרק המפקיד והובאה פרק האשה שנתאלמנה אמר רב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן אפילו הגדיל דאיכא מאן דמפרש אפילו הגדיל בתוך ימי החזקה אבל החזיק כל השלש לאחר שהגדיל הויא חזקה וכן היא דעת הרב ן' מיגאש וכן כתב הרמב"ם ז"ל פי"ד מהלכות טוען ונטען:
ואיכא מאן דמפרש דאפילו החזיק כל הג' שנים לאחר שהגדיל אין חזקתו חזקה כיון שהתחיל בעודו קטן וכן דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן כתבו האחרונים והר"ן ז"ל: ומוכחא הא מילתא מדאמר התם רב הונא גופיה אין מורידין קרוב לנכסי קטן וטעמא כדי שלא יטעון צד ירושה: משמע דרחוק דלא שייך ביה צד ירושה שפיר דמי:
ואם איתא דאיכא חזקה בנכסי קטן היכא דהחזיק ג' שנים אחר שהגדיל מאי אירא קרוב אפילו רחוק נמי חיישינן שמא יחזיק בהן ויטול אותן לעצמו: אלא דלעולם אין מחזיקין בנכסי קטן כלל כיון שהתחילה החזקה בהיותו קטן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |