שו"ת מבי"ט/א/רמא
|
< הקודם · הבא > |
אשת ראובן ראתה בחברת נשים אחרות את כלת שמעון בשעת חופתה בעוד שהיתה בבית אביה שלא היה לה בצוארה כל כך תכשיטי זהב וקצת נשים מאליהן שמו לכלה מתכשיטיהן בלתי ששאל' מהנה דבר וגם אשת ראובן בכללן שמה תכשיט זהב בצואר הכלה וקשר' אותו בקשר אמיץ וחזק קשר של קיימ': ואמרה לאחות החתן ובפרט לאשת לוי הסמוכה אצלה וקרובה מהכל' בחייך שום תשים עיניך בתכשיט זה לשמרו שהוא יקר וכשתבא לביתך תביאהו לי והשיב' אשת לוי טוב הדבר אשר דבר' אנכי אעשה כדבריך והוליכו את הכלה לבית החתן עם התכשיט ואחר שמונת ימי החופה אמרה אשת לוי לכלה תן לי התכשיט מאשת ראובן שהיא צות' לי להחזירו לה כשאלך לביתי עכשיו ואוליך אותו אף שאטריח עצמי להאריך דרך ביתה וכשמע' הכלה את דבריך הטה לה את צוארה להתיר את הקשרים שבתכשיט שהי' קשור היטב מיד אשת ראובן ובעו' שהיתה מתיר' את הקשרים והתיר' אותו ראה החתן את אשת לוי שהיתה מתיר לה לכלה את הקשרים להתיר את התכשיט וצעק כנגדה ואמר מה תעשי השיבה לו אשת ראובן צוות' לי כשאחזור לביתי שאחזיר לה את זה התכשיט ועתה אנכי הולכת לביתי לעבור דרך ביתה ואתן לה התכשיט השיב לה החתן בכעס הנח את התכשיט שאין רצוני לשולחו לה עתה השיבה לו אשת לוי אני מפחדת שמא ח"ו יאבד או יגנוב וצותה לי אשת ראובן להחזיר לה התכשיט והשיב אם יאבד או אם יגנב מה לך בכך אתה לא תפסי' כלום אני אפרע אותו: וגם איני רוצה ליתן בידיך התכשיט כלו' יש בידך שטר הרשאה. ואחר כל אלה הדברים לקחו את התכשיט מיד ליד העומדים שם לראות ביופיו ותמהו מיקרו ומיופיו ואמרו מזה התכשיט מוכח איך היה עשיר ראובן בימיו: ואחר זה נאבד התכשיט מידה ולא ידעו מה היה לו עתה ראובן טוען למה לא שלחו לו התכשיט ע"י אשת לוי שהיתה עשירה וראויה להאמינה ועוד שהיתה אומרת שצוו להחזירו ועוד למה לא שמרו אותו כראוי אחר שראו אותו והוליכו אותו מיד ליד ועוד טוען יותר על זה שהוא סבר וקבל בשמירת התכשיט אחר שלא הניח להחזירו והיה ממש בידם וקבל עליו אחריותו באמרו אם יאבד או אם יגנב מה לך בכך אתה לא תפסיד כלום אני אפרע אותו יורינו רבינו דרך ישכון אור והאמת יורה דרכו:
תשובה צריך לבאר קודם אם יש לכלה דין שואל כיון שנשתמשה בתכשיט ונתייפה בו או אין לה דין שואל כיון שהיא לא שאלה שום דבר אלא שבעלת התכשיט מעצמה הניחה התכשיט בצוארה והיא לא קבלה שמירה עליו ואח"כ שיהיה לה דין שואל צריך לבאר אם חייב בעלה בחיובה או לא:
ואמרינן פ' האומנין הנח לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר והנח סתמא בעיא ולא איפשיטא ולקולא עבדי' ופטור כמו שכתב הרי"ף ז"ל שם והרמב"ם ז"ל פ"ח הלכות שכירות כתב אמר לו הנח לפניך או הנח סתם או שאמר לו הרי הבית לפניך אינו לא שומר חנם ולא שומר שכר ואינו חייב שבועה כלל אבל מחרים על מי שלקח הפקדון שלו ולא יחזירו לבעליו וכן כל כיוצא בזה ע"כ והשתא בנ"ד זה בעלת התכשיט שמה התכשיט בצואר הכלה והיא לא אמרה לה שום דבר ולא קבלה שמירה ולא הוי לה דין שואל ולא תימא דכיון דשואל חמיר דחייב באונסין מהשתא נמי מחייב דהא לא שני לן בין שואל לשאר שומרים בהא מלתא שצריך שיכנס לרשות השומר כמו שאמר כדרך שתקנו בשומרים וכו':
ואפ"ה נ"ל דיש לה דין שאלה כיון שנשתמשה בתכשיט ונתיפה בו סברה וקבל' שמירתו וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל פ"ב מהלכות שאלה גבי אשה ששאלה ואחר כך נשאת דבעל הוי כלוקח ואינו לא שומר שכר ולא שואל וכו' ואם הודיעה את בעלה שהיא שאולה הרי נכנס תחתי' וכתב הרב מ"מ וכיון שהודיעתו ונשתמש בה חייב וכתב דאינו דומה ליורשים שאפילו נשתמשו בה אינה חייבת באונסין כפי דעת הרשב"א ז"ל דהתם ירושה שהיא ממיל' וכו' משמע דשמוש בה הוי כשאלה ואפילו לדעת הרשב"א ז"ל היינו משום שהם עצמם לא שאלוה אבל הכא בנ"ד אעפ"י שהיא לא שאלה מן המשאיל כיון שהונח בצואר' ממש ולא מחתה בה ואחר כך הושיבו אותה בבית החתן באפיריון הנעשה לה ונתראית שם בפני כל הבאים לגמול חסד עם החתן והכלה בתכשיטיה ובכללם תכשיט זה אין לך שמוש גדול מזה ונעשה מעתה שואלת אפי' נימא דמה שנשתמשה קודם בבואה לבית החתן לא תחשב שמוש הרי כלה שימוש זה כשהגיע לשם וכשחזרה ונתיצבה בפני האנשים בחופתה הוי שמוש אחר ונעשת שואלת מעתה וחייבת בכל ומה שאמרה לאחות החתן ולאשת לוי שתשימנ' עיניהן בתכשיט לשמרו לא מפני זה סלקה את הכלה מהשמירה אלא ליקר תפארת התכשיט בעיניה וגם כן כי הכלה היתה טרודה וצנועה בהליכתה ואולי תסיח דעתה משמירת התכשיט הזהירה והוסיפה שמירה ביותר עד שתגיע הכלה לבית החתן ואח' כך היא תהי' זהיר' בתכשיט המיפה אותה בעיני חתנה אם יניחוהו אצלה וכן נשתמשה בתכשיט ההיא כל ח' ימי החופה שהאריכה לה אשת לוי שלא שאלה התכשיט ממנה מיד בהגיע בבית חופתה כמו שהיה דעת אשת ראובן כפי הנראה מדבריה ואפי' שתהיה דעתה שיהיה בידה התכשיט עד כלות ח' ימי החופה כמו שנראה מדברי אשת לוי בדברה אל הכלה הנז' בסוף ח' ימי החופה אפ"ה לא סלקה אשת ראובן בעלת התכשיט את הכלה מהשמירה אפילו בדרך הליכתה לבית חמיה ובעלה כ"ש בח' ימי החופה יושבת בתכשיטיה בלי שום טרדה כלל שהיה לבה כבר גס בבעלה ובכל בני הבית ולא היתה מסיחה דעתה משמירת התכשיט וא"כ נראה דודאי נעשת שואלת על התכשיט הנז' שנשתמשה בו וחייבת על אבידתו ולענין חיוב בעלה בזה נ"ל שאינו חייב דממה נפשך זאת האשה הניחה את זה התכשיט בצוא' הכלה קודם ז' ברכות או אחריהן שכבר היתה אשתו אם היה קודם הוי בעיין דאיפשיטא התם דבעל לוקח הוי ופי הרמב"ם ז"ל פי"ב דשאלה דבאשה ששאלה ונשאת איירי וכתב שאינו לא שמר שכר ולא שואל אלא לוקח והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון ואם הודיע את בעלה שהיה שאולה הרי זה נכנס תחתי' וכבר כתבתי למעלה דהיינו כשהודיעתו ונשתמש בה ובלאו הכי לא מחייב לדעת הרמב"ם ז"ל ולדעת תלמידי הרשב"א אפילו נשתמש בה כמו שהביא בצרור הכסף ד"פ ש' והכא בנ"ד לא נשתמש בה ומה שנשתמשה אינו מועיל לחייב את בעלה כמו כששאלה בהמה ומתה דלא סגי מה שהיא משתמשת בפרה בנ"מ שלה אף על גב שהוא אוכל פירותיהן אלא צריך שישתמש הוא בנכסי' גם כן וה"נ הכא צריך שישתמש הוא בתכשיט אם היה דבר נאה לו וגם הוא לא נודע שנשתמשה אחר שלקחוהו מיד ליד והדברים שדבר החתן שלא היה רצונו לשלוח לה התכשיט ושהוא יתחייב אם יגנב אם יאבד נ"ל שאין אלו הדברים מחייבים אותו דהני מילי פטומא בעלמא נינהו להשיב לאשה שאמרה שהיתה מפחדת שמא יגנב ועוד שלא היו דברים אלו בשעת שאלה ובפני המשאיל דדוקא בשימוש כתב הרב ז"ל שחייב ולא בדיבור בעלמא וכמו שהביא הריב"ש ז"ל תשובת תק"א שאין השוכר מסתלק בדיבור שאמר שיסתלק מן השכירות כי אם בקנין וכל שכן הכא שאינו מתחייב בדיבור שלא בשעת שאלה ושלא בפני הבעלים כדאמר ולא עדיף נמי ממי שמתחייב בב"ד לפרוע ע"פ עד פסול דיכול לחזור בו כל שלא נטל קנין:
ואם הניחה התכשיט לכלה אחר ז' ברכות שהיתה נשואה כבר אין בעלה חייב בזה אם נאבדו דהא הוא לא שאל ולא קבל שמירה וכמו שכתב הרא"ש ז"ל בתשובת כלל ט' על אשה אחת ששאלה משכנתה כלי כסף וכלי זהב ללכת לחופה שאין הבעל חייב במה שלותה אשתו וצריך לישבע שאינה ברשותו ושלא שלח בה יד ושלא פשע בגנבתם גם האשה תשבע ויכתבו עליה פסק דין שהיא חייבת לשלם כשתמצא ידה וכו'. נאם המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |