שו"ת צמח צדק (קרוכמל)/סה

שאלה ס"ה

אשה שפרסה נדה ביום ד' וביום ו' לבשה לבנים וגם פירסה סדינים לבנים לכבוד שבת ובדקה את עצמה לעת הערב ומצאה את עצמה טהורה וביום א' לבשה לבנים אחר שרחצה ובדקה את עצמה כדין כל הנשים שרוצים לספור ז' נקיים גם בדקה הסדינים ומצאה הכל נקיים והתחילה ביום ב' לספור ז' נקיים ואחרי כן תוך ג' לז' נקיים שלה אחר שהיתה בודקת עצמה ומצאה טהורה היתה מתעסקת בדמים ומצאה אחר כך כתם יותר מכגריס ועוד יורינו מורינו מה דינה של האשה הזאת הן אמת שלכאורה נראה שאין לתלות כתם זה בדמים שנתעסקה כיון שהוא תוך ג' לז' נקיים על פי הסכמת פוסקים האחרונים והובא בש"ע בסימן קצ"ו סעיף י' אבל אחר העיון במקום דין זה נראה שבנדון דידן יש לתלות הכתם אפילו תוך ג' לז' נקיים שלה כי הנה מקור דין זה הוא בספר התרומה סימן צ"ב וכתב וז"ל ואם סופרות ז' נקיים מסתברא משלשה ימים ואילך הכתמים טהורים ותולה במכה ואינו סותרת אבל צריכה שתדע בודאי שפסק דם המקור ולכך צריכה ג' ימים הראשונים נקיים לגמרי עכ"ל, הרי שתלה הטעם שבתוך ג' ימים עדיין יש להסתפק אם פסק דם מקור שלה ולאפוקי לאחר ג' אין חששא ואם כן הוא בנדון דידן כבר עברו ג' ימים שפסקה לראות תו ליכא למיחש שעדיין לא פסק דם מקור שלה אף על פי שיום השבת ויום א' לא עלו לה כו' נקיים היינו משום שהוא תוך ה' לשמושה וחיישינן לפליטת שכבת זרע אבל לענין זה ודאי עלו וליכא למיחש שמא לא פסק דם המקור שלה והא דכת' ספר התרומה שצריכה שלשה ימים הראשונים מז' נקיים שיהיו נקיים לגמרי משמע דדוקא ג' ימים מימי הספירה צריכה נקיים ולא איכפת לן אם ג' ימים אחרי' היו נקיים שאינם מן ז' ימי נקיים והא ליתא אלא משום דספר התרומה איירי בענין שלא בדקה את עצמה אלא ביום שלמחרתו יעלה לה למנין ז' נקיים שלה ע"כ אין כאן כי אם אותן ימים שעולים לה לשבעה נקיים אבל היכא דאיכא עוד נקיים שאינן עולין למנין ז' נקיים מזה לאאיירי כלל ומשמע לי שמהני האי בדיקה שבדקה את עצמה ביום לכבוד שבת אף על גב דבשבת גופא לא בדקה את עצמה מכל מקום מהני כיון שבדקה את עצמה קודם לכן ואחר כך קודם שהתחילה לספור ז' נקיים חזרה ובדקה ומצאה טהורה מהני אף על גב דהיתה מפסקת בנתים ולא בדקה כדאיתא במתניתין פרק תינוקת דף ס"ח הזב והזבה שבדקו את עצמן ביום ראשון ומצאו טהור וביום השביעי ומצאו טהור ושאר ימים בנתים לא בדקו רבי אליעזר אומר הרי הן בחזקת טהרה ואיפסקא הילכתא כרבי אליעזר אף על פי שבנות ישראל מחמירין על עצמן היינו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד לא ונדון דידן נמי אין לנו דיעבד גדול מזה זהו תורף שאלת השואל:

תשובה הא דאין תולין הכתם בדמים שנתעסקה תוך שלשה ימים ראשונים של שבעה נקיים לא איתמר בגמרא אלא שהאחרונים החמירו בכך והרבה מהאחרונים לא החמירו לכך מאן דמקיל אפילו בטעם כל דהוא לא הפסיד כל כך אבל מכל מקום אי קמי דידי הוה קאתי האי עובדא לא הייתי מקיל אף על גב שבדקה כבר ומצאה טהורה והיינו משום דהך בדיקה שבדקה את עצמה ביום ו' כיון שהיה עדיין תוך ה' לשימושה חיישינן לדילמא ראתה ולאו אדעתה או לשמא לא בדקה שפיר בחורין בסדקין כמו שצריכה לבדוק לספירת ז' נקיים דכיון שאז לא היתה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים על ידי אותה בדיקה כיון שתוך ה' לשמושה היה ולא בדקה עצמה אלא לנקיות בעלמא לשום כוונה לא מהני הך בדיקה לענין ז' נקיים וכדאשכחן בכלה שישבה שבעה נקיים ונדחו הנשואין כשיתפשרו לעשות נשואין צריכה לחזור ולישב ז נקיים וכתבו האחרונים והביאם בש"ע סימן קצ"ב בהג"ה סעיף ג' דאפילו בדקה עצמה תמיד בימים שבנתים לא מהני והיינו דחיישינן דלאו אדעתה ולא בדקה שפיר הרי מצינו למימר סברא זו שאפשר שבדקה ולאו אדעתה ויש לנו לומר נמי בהך איתתא דלאו אדעתה ולא בדקה שפיר דלא בדקה על דעת לספור שבעה נקיים וחיישינן דילמא לאו אדעתה:

ואע"ג דמדברי מהרי"ק סוף שורש קנ"א משמע דוקא בכלה יש להחמיר אבל לא בשאר נשים שכתב בסוף וז"ל, ואפילו ספרה ובדקה לא מהני לה וטעמא לפי עניות דעתי דכיון דמחמדה כדאמר שם בגמרא בכל שעתא ושעתא איכא למיחש דילמא השתא חזיא ולאו אדעתה וכו' ולא דמי לשאר סופרת ז' נקיים דהתם לא הוחזקו להיות רואות כל שעה ושעה אבל דמחמדה מחמדה וכו' איכא למיחש טובא הלכך בעינן דיהבא אדעתה ומסקי טובא עכ"ל, הרי משמע דדוקא בכלה אמרינן בעינן דיהבא אדעת' טפי אבל לא בשאר נשים אע"ג דהוה נמי בכי האי גוונא דאיכא למיחש להסיח דעת דומיא דכלה אפילו הכי לא חיישינן כיון דאינה מוחזקת להיות רואה כמו כלה דמחמדה ומוחזקת להיות רואה ואם כן הוא הדין נמי בנדון דידן אף על גב דאיכא למיחש להיסח הדעת כיון שהיה תוך ה' לשימושה מכל מקום כיון שאינה מוחזקת להיות רואה לא חיישינן ללא יהבא דעתא שפיר הא ליתא דעד כאן לא קאמר דבשאר נשים לא חיישינן היינו דוקא בשאר נשים שכבר התחילו לספור ז' נקיים התם הוא דאמרינן כיון דאינה מוחזקת להיות רואה ככלה לא בעינן דיהבא אדעתה ומסקי טובא ואפילו במקום דאיכא למיחש להיסח הדעת כגון שאין בעלה בעיר ואין יודעת בבירור שיבא בעלה אפילו הכי כיון שהיא התחילה לספור ז' נקיים על סמך שיבא בעלה מהניא לה בדיקתה ולא חיישינן ללא בדקה שפיר או לא יהבא אדעתה כיון שאינה מוחזקת להיות רואה כמו כלה שמוחזקת להיות רואה אבל אשה שעדיין לא התחילה לספור ז' נקיים כמו בנדון דידן שהוא תוך ה' לשמוש' אף על גב שכבר פסקה מלראות ואינה מוחזקת להיות רואה מכל מקום כיון שעל ידי בדיקה זו לא תוכל לספור ז' נקיים כיון שהו' תוך ה' לשימושה חיישינן דילמא לא יהבא אדעתה ואפילו אם היא אומרת השתא דיודעת בבירור שהיתה בודקת שפיר בחורין ובסדקין כמו שבודקים כדי ללבוש לבנים לז' נקיים ושיהבא אדעתה שפיר אפילו הכי לא מהניא דכל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה:

ויש לדמות זה להא דכתב המרדכי בפרק כל שעה והג"ה מיימוני הביאם ב"י בטור א"ח סימן תמ"ז ובש"ע שם בהג"ה שומן שהותך לפני הפסח אם לא היה מהתכו לשם פסח אף על פי שעתה אומר בריא לי שלא היתה מחבת בת יומא מכל מקום אסור בפסח דכל מלתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה וכו' עכ"ל, והוא הדין נמי בנדון דידן כיון דאז כשהיתה בודקת ביום ו' שהיה תוך ה' לשימושה לא רמיא עלה למיבדק שפיר מפני שהיה תוך ה' לשימושה חיישינן דילמא לאו אדעתה אף על גב דבדקה עצמה לשום כוונה מכל מקום לא בודקת בחורין ובסדקין כמו שצריכה להיות בודקת להפסק טהרה אף על פי שאומרת השתא בריא לי שבדקתי בחורין ובסדקין אמרינן מילתא דלא רמיא עלה וכו' או שמא ראתה אחרי כן ולאו אדעתה:

וכן יש לדמות נמי להא דכתבו הרבה מפוסקים והטור בי"ד סימן א' מי שיודעים בו שאינו יודע הלכות שחיטה אפילו שחט לפנינו ארבע או חמשה פעמים שחיטה הגונה וראויה ושחט אחר כך בינו לבין עצמו שחיטתו פסולה אפילו שאלו עשית כך וכך ומתוך תשובתו נראה ששחט כראוי אין לסמוך עליו ואפילו אמר בריא לי ששחטתי יפה וכו' ויפה ביארו מ"ו הרב בב"ח כגון שיודע עכשיו הלכות שחיטה דלאחר ששחט למד הלכות שחיטה ויודע איזה יפה ואיזו אינו יפה ואומר בריא לי לפי מה שאני יודע השתא הלכות שחיטה ששחטתי כבר קודם שלמדתי כראוי בלא שהייה ובלא דרסה וכו' אפילו הכי אין סומכין עליו כיון שלא ידע מתחלה כששחט אמרינן דלאו אדעתיה, הכי נמי בנדון דידן כיון שמתחלה כשבדקה את עצמה לא היתה יכול' לספור ז' נקיים כיון שהיה תוך ה' לשימושה אף על פי דהשתא אומרת דיהבא אדעתה ובדקה את עצמה שפיר כמו שבודקין לספירת ז' נקיים לא סמכינן עלה ואמרינן כיון שלא הוה רמיא עלה למיבדק לא יהבא אדעתה הנראה לעניות דעתי כתבתי שיש להחמיר לכתחלה אלא שמכל מקום כיון דהא שאין תולין הכתם בדמים שנתעסקה בהם אם הוא תוך ג' לז' נקיים אינו מהתלמוד אלא שמקצת מן האחרונים החמירו בכך ודאי מאן דמקיל בכי האי גונא לא הפסיד כל כך כדפירישית:

חזר השואל וכתב דנראה לו מן הדין להקל לכתחלה בכי האי גונא כיון שבדקה כבר ומצאה טהורה אף על גב דאז לא היתה יכולה להתחיל לספור ז' נקיים אפילו הכי לא אמרינן דלאו אדעתה ומהניא לה בדיקתה זאת והביא ראיה מפרק תינוקת דף ס"ח וז"ל איתא במתניתין נדה שבדקה את עצמה יום שביעי שחרית ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה וכו' הרי היא בחזקת טהרה וכו' וחכמים אומרים אפילו בשני לנדתה בדקה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה ולאחר זמן בדקה ומצאה טמאה הרי היא בחזקת טהרה:

ועוד איתא פרק קמא דנדה דף י"א במתניתין אף על פי שאמרו דיה שעתה צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר וכו' הרי מבואר שנדה מיום שהתחילה לראות עד סוף שבעה אין בדיקתה לא מעלה ולא מוריד דכל שבעה היא טמאה בין תראה בין לא תראה ולאחר שבעה תטהר אפילו שופעת כל שבעה רק שתפסוק ביום ז' עם שקיעות החמה וכן פירוש רש"י לשם ואם כן קשה למה בדקה אשה זו ביום שני לנדתה הלא בדיקה זו לא מעלה ולא מוריד לענין נדתה אלא על כרחך צריך לומר שבדיקה זו ביום שני לנדתה לא היתה אלא משום נקיות או משום כוונה אחרת ואפילו הכי סומכין אבדיקה זו לעניןאם בדקה לאחר זמן ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה ואמרינן השתא הוא דקחזאי ולא חיישינן דילמא לא בדקה שפיר ואם בכי האי גונא לא חיישינן לגבי טהרות שמחמרינן בהו טפי מלגבי בעלה כל שכן וקל וחומר שלא חיישינן לשמא ראתה או שמא לא בדקה יפה לענין טהרתה לבעלה ואין לדחות ולומר דהתם כוונת' היתה בבדיקה זו שבדקה ביו' שני לראייתה כדי שתפסוק בטהרה ותוכל לטבול בליל שמיני בלי הפסק טהרה בבהש"מ כי זה הוא בעיני דחוק ודרך רחוק שביום שני לנדתה תבדוק את עצמה כדי להפסיק בטהרה ותטבול בליל שמיני בלי הפסק טהרה עוד כי ביום השני קרוב הדבר שלא תמצא טהורה באשר עדיין מעיינה פתוח ויותר טוב לה שתבדוק א"ע להפסיק בטהרה ביום ה' או ו' או ז' שאז קרוב הדבר שתמצא טהורה שכבר נסתם מעיינה אלא פשיטא שלא כוונה מתחלה לבדוק בשני כדי שתפסוק בטהרה ותו לא תבדוק את עצמה בכל ז' ימי הנדה אלא כוונתה היתה לבדוק משום נקיות או כיוצא בזה לאיזה כוונה ואף על פי כן לא חיישינן דילמא לא בדקה שפיר או שמא ראתה ולאו אדעתה כי ראייתה אינה מזקת כלום כיון שבדעתה לבדוק את עצמה עוד כדי שתפסוק בטהרה, וא"כ התם במשנתינו מכ"ש וק"ו בנדון דידן דאית ביה תלתא גונא למעליותא חדא דמתניתין איירי לענין טהרות דמחמרינן בהו טובא ונדון דידן איירי לענין טהרה לבעלה ועוד התם במתניתין אמרינן אפי' אם בדקה את עצמה ביום ראשון סמכינן אבדיקתה ולא אמרינן שמא ראתה ולאו אדעתה כיון שעל כל פנים ביום ראשון או ביום שני מעיינה יותר פתוח מבשאר הימים אפילו הכי אמרינן כיון שפסקה פסקה כדאיתא התם מכל שכן בנדון דידן שבדיקתה הראשונה היתה ביום שלישי לראייתם דלא חיישינן לשמא ראתה ולאו אדעתה כי ביום ג' אין מעיינה פתוח כמו בב' ימים הראשונים ועוד בה שלישית התם במשנתינו סמכינן אבדיקתה והרי היא בחזקת טהרה אף על פי שאחר בדיקה הראשונה לא בדקה עוד אחר כך עד שנמצא טמאה והיה מסתברא למימר מסתמא גם בנתים ראתה ואפילו הכי לא חיישינן ואמרינן שהיא בחזקת טהרה והשתא דקחזאה ומכל שכן בנדון דידן שאחר בדיקה שבדקה כבר בדקה עוד ומצאה טהורה ומכל שכן דלית לן למיחש שלא בדקה שפיר או שראתה ולאו אדעתא כללא דמילתא שלעניות דעתי הקלושה מוכח שפיר דלא חיישינן לשמא ראתה ולאו אדעתה אלא דוקא גבי כלה ולא בשאר נשים וכו' עכ"ל:

ועוד כתב וז"ל ועוד נראה לי להביא ראיה ממה שכתב רמ"א בש"ע ריש סימן קצ"ו וז"ל ובדיקה זו תהיה קרוב לבין השמשות וכן נוהגין לכתחלה ובדיעבד אפילו לא בדקה את עצמה רק שחרית ומצאה את עצמה טהורה סגי בכך עכ"ל ופשטן של דברים הוא מ"ש ובדיעבד וכו' הוא נמי בענין זה שבדקה עצמה שחרית ודעתה היה לבדוק עוד בבין השמשות ואחר כך שכחה ולא בדקה בבין השמשות סגי בכך ואם כן יש להקשות אמאי סמכינן אבדיקת שחרית הא איכא למיחש דילמא לא בדקה שפיר או שראתה ולאו אדעתה דכיון שבדעתה היה לבדוק עוד בבין השמשות אלא על כרחך צריך לומר דלא חיישינן להכי אלא גבי כלה ולא בשאר נשים וכו' עכ"ל:

ועוד כתב וז"ל ובר מן דין אמינא שיש לסמוך אבדיקה זו כי שאלתי וחקרתי הטיב מה היתה כוונת האשה דבדיקתה שלא בזמנה ואמרה כדי לכנוס לבית הכנסת שכן נוהגין הרבה נשים שאינם רוצים להזכיר את השם כל ימי ראייתה כהובא בש"ע בטור א"ח סימן פ"א ואין זה כי אם כל זמן שהיא רואה אבל אחר שפסקה לראות אף על פי שעדיין הוא תוך ה' לשמושה שאינה יכולה לספור שבעה נקיים אינם מונעים מללכת לבית הכנסת וכו' ואי משום הא בדקה את עצמה ודאי בדקה יפה ויהבא דעתה כי כל שהחזיקו הנשים ביותר הם מדקדקים בו ויהבי דעתייהו ביה כללא דמילתא שלעניות דעתי היה נראה פשוט שיש לסמוך אבדיקה זו בדיעבד לא זו בנדון דידן שיש להקל בו כיון שאין לחומרא זו יסוד ושורש בתלמוד אלא אפילו בענין שאם בדקה האשה את עצמה ביום ב' או ביום ג' לראייתה ואחר כך לא בדקה את עצמה כלל עד יום ששי בהשכמה יכולה לסמוך אבדיקה זו שבדקה ביום שלישי ותספור שבעה נקיים מיום ו' ואילך כאלו פסקה ביום ה' בבין השמשות כי אין לחלק בין יום ה' שחרית או ביום ד' או ג' אבל מכל מקום לא בשביל שאני מדמה אעביד עובדא עד כי יבואו דברי מכ"ת אלי וע"פ אצא ואבוא עד כאן לשון השואל:

ועוד כתב וז"ל ומה שכתב הוד מכ"ת ראייתו הראשונה שאין האשה נאמנת לומר שבדקה שפיר בנדון דידן מהא דמרדכי והג"ה מיימוני והובא בש"ע מטור א"ח סימן תמ"ז שומן שהותך לפני הפסח אם לא היה נזהר שמהתכו לשם פסח אע"פ שאומר עתה בריא לי שלא היתה מחבת בת יומא מכל מקום אסור בפסח דכל מילי דלא רמיא וכו' הוא הדין נמי באשה זאת עכ"ל מכ"ת וע"ד הקלושה נראה שאין הנדון דומה לראיה כי התם לא נתכוון כלל לשום דבר ע"כ אמרינן מילתא דלא רמיא וכו' אבל בנדון דידן שבדקה עצמה מתחלה לשום כוונה מנלן למימר בכי האי גונא מילתא דלא רמיא וכו' בשלמא אלו הוה מצינו בשום דוכתא אם התיכו השומן בכלי חדש או בכלי שאין בן יומא לשום כוונה אחרת ולא משום כדי שיהא ראוי לפסח אמרינן דחיישינן שמא היה הכלי ב"י ולאו אדעתיה אף על פי שהיה מהדר בתר כלי שאינו בן יומא משום איזה כוונה מכל מקום כיון שלא היה בדעתו בההוא שעתא לאכלו בפסח אמרינן מילתא דלא רמיא וכו' אי הוה מפורש דבר זה בשום דוכתא הוה ממש דומה לנדון דידן אבל הא דאמר שהכלי לא היה ב"י ולא אמר שהיה מהדר בתר כלי שאינו בן יומו אינו דומה לנ"ד כלל כי אשה זו אומרת שמתחלה היתה כוונתה לבדוק את עצמה שפיר לאיזה כוונה אף על פי שאינה מחוייבת לבדוק את עצמה מכל מקום בהא לא אמרינן מילתא דלא רמיא והוא חילוק נכון לפי עניות דעתי, עד כאן לשון השואל:

ועוד האריך יותר והשמתטי אותן הדברים והיינו מה שכתב הוא בדרך אין לומר או מה שלעצמו היה נראה דחוק או מה שאינו לענינינו אבל שרשים ויסודות אשר עליהן העמיד דבריו לקטתי והעתקתי הנה כדי להשיב על דבריו:

וזהו תשובתי אליו שלום לו ולתורתו וכו' הנה כבר כתבתי דמאן דמקיל במצאה כתם תוך ג' לז' נקיים לתלות בדמים שנתעסקה אפילו בטעם כל דהוא דמקיל לא הפסיד כל כך כיון שבלאו הכי רבים מקילין בכתמים תוך ג' אלא שגליתי דעתי אי קמאי דידי הוה קאתי האי עובדא לא הייתי מקיל לתלות הכתם תוך ג' ראשונים של ז' נקיים על סמך שבדקה כבר תוך ה' לשמוש' כיון דאז לא היתה יכולה לספור ז' נקיים חיישינן דילמא לא בדקה שפיר והבאתי ראיות לזה דמסתברא למימר שחוששין כך:

אמנם אחרי רואי שמכ"ת רוצה להכריח שיש להקל בכי האי גונא כשבדקה כבר אע"פ שאז היה תוך ג' לשמושה ולא חיישינן לדילמא לא בדקה שפיר ולא זו אלא אף זו נראה לו להקל יותר שאפילו אי לא בדקה אלא ביום ב' או ג' מראיית נדתה ואחר כך לא בדקה כלל עד לשחרית של ראשון מז' ימי הספירה מונה אותו יום לאחד מז' ימי הספירה אע"פ שלא בדקה בבין השמשות שקודם לכן דיכולה לסמוך על בדיקה הראשונה שבדקה כבר כמה ימים קודם לכן, אמרתי למען ציון דברים המצויינים בהלכה לא אחשה:

ראיה קמייתא דמכ"ת מנדה פ' תינוקות דף ס"ח מחכמי' בתראי דמתני' דס"ל דאם בדקה בשני לנדתה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה וכו' ה"ז בחזקת טהרה ולא חיישינן דילמא לאבדקה שפיר אף על גב דאותה בדיקה לא היתה על שם פסיקת טהרה:

וכן ראיה תנינא מהג"ה ש"ע מטור י"ד ריש סימן קצ"ו דבדיקת שחרית מהני אף על פי שלא בדקה את עצמה אחרי כן בין השמשות וכו' הוא הדין נמי בדיקת ב' או ג' ימים קודם לכן נמי מהני אף על פי שלא בדקה אחר כך עד שחרית של יום ראשון מז' נקיים ולא בדקה בבין השמשות שקודם לכן:

הנך ראיות לאו מילתא הוא, דאדרבא מהג"ה ש"ע ריש סימן קצ"ו שהן הן דברי הרשב"א שהביא הטור התם אית להביא ראיה הפך דברי מכ"ת והיינו דוקא בדיקת שחרית של אותו יום שצריכה בין השמשות להפסיק בטהרה הוא דמהני אף על גב דלא בדקה אחר כך בין השמשות אלא לשחרית שלמחרתו, אבל בדיקתה שקודם לכן לא מהני דאי לא תימא הכי אלא אפילו אי בדקה בימים שקודם לכן נמי מהני למה נקט דבדיקת שחרית של פסיקת טהרה מהני ולא נקט סתמא בדקה עצמה ומצאה טהורה ואחר כך לא בדקה בין השמשות אלא לשחרית של יום ראשון משבעה נקיים סגי בכך דהוי רבותא טפי דאפילו בדיקתה דכמה ימים קודם לכן מהני ומכל שכן דבדיקת שחרית של אותו יום מהני ולמה נקט בדיקת שחרית אלא ודאי דדוקא בדיקת שחרית של אותו יום עצמו שצריכה להפסק בטהרה בין השמשות הוא דמהני אבל לא בדיקתה בימים שקודם לכן והיינו טעמא משום דאי בדקה שחרית של אותו יום עצמו מיקרי עסוקה באותו ענין דכיון דבדעתה להפסיק בטהרה באותו יום קודם לילה ולהתחיל לספור ז' נקיים מתעסקת כל אותו היום באותו ענין ומיד בשחרית מתחלת לבדוק עצמה ובודקת שפיר בחורין ובסדקין כאשר צריכה להפסקת טהרה אף על גב דעדיין יש לה שהות לבדוק מכל מקום כיון דעונה אחת הוא הוי לה הגיע זמן להפסיק בטהרה ומיד בשחרית מתחלת לבדוק את עצמה וכן אנו רואים בעין שדרך הנשים כך הוא כשרוצים ללבוש לבנים או לטבול עסוקה באותו ענין כל אותו יום וכל אותו יום הוי לה כהגיע זמן ללבוש לבנים או לטבול וטרודה בעסק זה כל אותו יום לכך שפיר דמי למימר דבדיקת שחרית מהני כיון שמאותו יום הוא אבל בימים שקודם לכן לא מהני בדיקת' אי לא בדקה אחר כך בין השמשות להפסיקה בטהרה דבימים שקודם לכן לא מיקרי עסוקה באותו ענין וחיישינן ללא בדקה שפיר ושלא יהבא אדעתה:

ומכ"ת כתב בפשיטות וז"ל כללא דמילתא שלעניות דעתי הי' נראה פשוט שיש לסמוך אבדיקה זו בדיעבד וכו', אין לחלק בין יום ה' שחרית או ביום ד' או ג' וכו' עכ"ל, ותמהני איך סלקא דעתך למימר כך שאין לחלק בין לבדיקת שחרית של אותו יום לבדיקת ימים שקודם לכן הא בהך מילתא גופא פליגי תנא קמא וחכמים בתראי במתניתין דתינוקת דף ס"ח תנא קמא סבירא ליה דוקא שחרית של אותו יום ז' לנדתה מהני אבל לא בדיקתה קודם לכן וחכמים בתראי סבירא להו אפילו בדיקתה בשני לנדתה נמי מהניא כמבואר התם וכדפירש רש"י בהדיא התם ואם כן איך סלקא דעתך למימר דאין לחלק בין בדיקת שחרית יום חמישי לבדיקת ד' או ג' לכך ודאי הא דפסק בהג"ה דבדיקות שחרית מהני היינו דוקא שחרית של אותו יום עצמו שצריכה להפסיק בטהרה אבל לא בדיקתה בימים שקודם לכן וכדפרישית מילתא בטעמא:

ומה שרצה מכ"ת לאתויי ראיה מחכמים דמתניתין דסבירא להו דבדיקת יום שני לנדתה מהני לטבול בשביעי ומסתברא ליה למכ"ת למימר דמיירי שלא היתה בודקת אלא לשם נקיות ואפילו הכי מהני הוא הדין נמי בנדון דידן הנה מצינו לשנויי לן ולמימר דמילתא דחכמים מהני בדיקתה בשני לנדתה מיירי אי בדקה מתחלה על דעת שתהא יכולה לטבול על סמך בדיקה זו אותה בדיקה מהני משום שבודאי בדקה שפיר אבל בנ"ד שלא היתה בודקת אלא שתהא נקייה או לשום כוונה אחרת לא מהניא בדיקתה דחיישינן דילמא לא בדקה שפיר, וכמו שכתבתי כבר במכתב אחד דבהכי מיירי מילתא דחכמים אלא לפי שמכ"ת כתב דנראה לו דוחק לפרש מתניתין כך אמינא שינוייא דחיקא לא משנינא לך ואפילו הכי ליתא להא דרוצה מכ"ת לומר דבדיקתה כמה ימים קודם לכן תהא מהני משום דכבר איפסקא הילכתא מפוסקים האחרונים דלא כחכמים בתראי דמתניתין אלא כת"ק דמתניתין דהתם דסבירי להו דדוקא בדיקת שחרית של אותו יום עצמו מהניא אף על גב דלא הפרישה בטהרה בין השמשות אבל לא בדיקת ימים שקודם לכן שהרי כתב הרשב"א וז"ל בדקה עצמה שחרית ומצאה טהורה הרי זו בחזקת טהרה ראתה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום ובדקה עצמה ומצאה טהורה הרי זו בחזקת טהורה ויש מחמירין בזה וכו' עכ"ל, הרי מוכח דהרשב"א לא ס"ל כחכמים בתראי דמתניתין דאינהו סבירי להו דוקא בדיקת שני לנדתה מהני אבל לא בדיקת ראשון לנדתה משום דס"ל דיום ראשון מעיינה פתוח והוא פסק אפילו אי לא ראתה אלא יום אחד לבד ופסקה בו ביום ובדקה את עצמה ומצאה טהורה נמי מהני דס"ל דלא הוי חזקה להיות מעיינה פתוח אפילו ביום ראשון, וליכא למימר דעדיפא מחכמים בתראי סבירא ליה להרשב"א דחכמים בתראי דמתניתין לא ס"ל דמהני בדיקת ימים שקודם לכן אלא דוקא משני ואילך אבל לא בדיקת יום ראשון והוא סבירא ליה אפילו בדיקת יום ראשון נמי מהני כרבי אליבא דרבי יוסי ורבי שמעון התם בגמרא דאיתא התם דף ס"ח עמוד ב' שאל רבי לרבי יוסי ורבי שמעון בדיקת שחרית של שביעי לנדתה וכו' מהו אמרו ליה טהורה ששי חמישי רביעי כו' ומסיק התם דלרבי אפילו בדיקת יום ראשון מהני כיון דפסיק פסיק וכו' ודילמא הרשב"א פסיק כוותיה ולכך כתב אפילו אי לא ראתה אלא יום אחד ופסקה בו ביום ומצאה טהורה הרי זו בחזקת טהורה ושמא אפילו בדיקת יום ראשון מהני, הא ליתא דאם כן לא הוה ליה למינקט בדקה עצמה שחרית ומצאה טהורה וכו' הרי זו בחזקת טהורה אלא הוה למינקט בסתם בדקה עצמה ומצאה טהורה וכו' הרי היא בחזקת טהורה דהוי רבותא טפי דאפילו בדיקת כמה ימים שקודם לכן נמי מהני ולמה נקט דוקא בדיקת שחרית התינח במילתא דרבי ששאל לרבי יוסי ורבי שמעון דשאל תחלה משחרית של יום שביעי לנדתה היינו משום לאפוקי דרבי יהודה דסבירא ליה אפילו בדיקת שחרית של יום שביעי לא מהני אלא בדיקת בין השמשות דוקא לכך שאל על בדיקת שחרית כשראה ר' שאמר לו טהורה אבדיקת שחרי' חזר ושאל על ימים שקודם לכן לאפוקי מתנא קמא דסבירא ליה דוקא שחרית של אותו יום אבל הרשב"א דאתי לפסוק הילכתא ודינא קאמר אי הוה ס"ל כרבי אליבא דרבי יוסי ורבי שמעון דאפילו בדוקת יום ראשון מהני לטבול בשמיני למה נקט שבדיקת שחרית של אותו יום עצמו שתפסוק בטהרה ולא נקט סתמא שבדיקת שקודם לכן מהני דהוי רבותא טפי אלא על כרחך דהרשב"א לא ס"ל בהא כרבי אליבא דרבי יוסי ורבי שמעון דמהני בדיקת ימים שקודם לכן אפילו ביום ראשון אלא ס"ל כת"ק דמתניתן דס"ל דדוקא בדיקת שחרית של אותו יום עצמו שתפסוק בטהרה הוא דמהני אף על פי שלא בדקה בין השמשות אבל בדיקת ימים שקודם לכן לא מהני ולאפוקי מחכמי' בתראי דמתניתין דסבירא להו דבדיקת שני לנדתה מהני ומכל שכן לאפוקי מרבי אליבא דרבי יוסי ור"ש דס"ל אפילו בדיקת ראשון לנדתה מהני אלא שבהא ס"ל כרבי דלא מחזקינן למעיינה פתוח אפילו ביום ראשון לנדתה ולכן פסק אפילו אי לא ראתה אלא יום אחד בלבד ופסקה מלראות ובדקה את עצמה ומצאה טהורה וכו' הרי היא בחזקת טהרה אבל מכל מקום דוקא בדיקת שחרית של אותו יום עצמו הוא דמהני אף על פי שהוא יום ראשון דהיינו שלא ראתה אלא אותו יום אבל בדיקת ימים שקודם לכן לא מהני והיינו מטעם דבדיקת שחרית אותו יום מיקרי עסוקה באותו ענין וכדפירשתי מה שאין כן בבדיקת ימים שקודם לכן:

תו כתב מכ"ת בההיא עובדא דאתי לקמיה שאל את האשה ואמרה שבדקה תוך ה' לשמושה כדי ליכנס לבית הכנסת להתפלל ואם כן ודאי בדקה יפה כי כל מה שהחזיקו הנשים הם מדקדקין בו ויהבי אדעתייהו, עכ"ל, הנה אדרבא כיון דהכי הוא שהאשה אומרת שלא בדקה אלא כדי ליכנס לבית הכנסת להתפלל ודאי דלא בדקה שפיר דלא היתה צריכה לבדוק אלא כדי שתהא נקייה בבית החיצון ולא בחורין ובסדקין דלא מצינו בשום פוסק שמחמיר בנשים שרוצים ליכנס לבית הכנסת שצריכה לבדוק בחורין ובסדקין:

ואת אשר כתבת וז"ל כי כל מה שהחזיקו הנשים הם מדקדקין בו ויהבי אדעתייהו עכ"ל, אפילו אי יהביינא ליה למכ"ת האי מילתא דמסתבר למימר כך בנשים כמו בכותים פרק קמא דחולין למאן דאית ליה מכל מקום לא בא התם אלא לומ' שמדקדקין יותר כדי לעשות כדין אבל לא כדי לעשות יותר מן הדין ואם כן כיון דלא מצינו הך חומרא בשום פוסק שצריכים הנשים לבדוק בחורין ובסדקין כדי לילך לבית הכנסת להתפלל אמאי נימא שהיתה בודקת בחורין ובסדקין אע"ג דהנשים מדקדקין הרבה מכל מקום אין מדקדקין אלא לעשות כדין לכך ודאי ופשוט הוא דהך בדיקה לא מהני:

ואשר הקשה מכ"ת על הראיה שהבאתי ממרדכי ומהג"ה מיימוני משומן שהותך לפני הפסח וכו' וכתבת וז"ל ולע"ד הקלושה נראה אין הנדון דומה לראיה כי התם לא נתכוון כלל לשום דבר ולכך אמרינן מילתא דלא רמיא וכו' אבל בנדון דידן שבדק' עצמה מתחלה לשום כוונה מנלן למימר בכי האי גוונא מילתא דלא רמיא וכו' עד והוא חילוק נכון לפענ"ד עכ"ל:

מהשמטות: [ולי נראה להיפך דאדרבא אם נתכוונה לשום כוונה אמרינן מילתא דלא רמיא ואם לא נתכוון לשום כוונה ואמר השתא ברי לי לא אמרינן מילתא דלא רמיא ויש להביא ראיה מגמרא חגיגה דף י"ט אמר רבי אליעזר טבל ועלה מחזיק עצמו לכל מה שירצה מיתיבי וכו' מאי לאו אינו מחזיק כלל פירש רש"י בין שהחזיק דהיינו שכיון בשעת טבילה לדבר קל בין שלא החזיק עצמו לכלום שוב אינו מחזיק וכו' ומשני אם לא החזיק מחזיק פירש"י אם לא החזיק לשום דבר מחזיק לכל דבר אבל אם הוחזק לקל אינו מחזיק לחמור:]

ולן לא סבירא האי חילוק דאטו בשביל שהתכו במחבת ולא היה צריך שתהיה המחבת בת יומא ולא היה מתכוון לשום דבר לא מהימנין ליה שהיתה בת יומא הא בודאי ליתא אלא האמת הוא דמהימנין ליה שכדבריו כן הוא אלא שאנו חוששין אעפ"י שהאמת הוא כדבריו שלא היה משתמש במחבת והית' מונחת בחדר מיוחד בפני עצמה מכל מקום חוששין כיון דלא היה צריך שתהיה לאו בת יומא אפשר שהיה משתמש שום אדם במחבת שלא מדעתו או אפילו הוא עצמו היה משתמש בה לפי תומו ולא שם על לבו להשגיח על זה ולחקור הטיב ולהשים על לבו דמילתא דלא רמיא עליה וכו', משא"כ אי הוה מהתך השומן לשם פסח היה רמיא עליה לחקור על זה ולהשים על לבו אי לא נשתמש במחבת לכך לא מהניא הא דאמר בריא לי שלא היתה בת יומא וכיון דהכי אמרינן התם הוא הדין נמי בנ"ד באשה שבדקה עצמה וכו' הוה דכוותיה כיון שהיא לא היתה צריכה לבדוק בחורין ובסדקין כיון שלא בדקה אלא לנקיות בעלמא ולא הוה רמיא עלה למיבדק כך ולא היתה צריכה אלא למיבדק בבית החיצון אמרינן מילתא דלא רמיא עלה לאו אדעתה ואפילו אי אמרה השתא דהיתה בודקת בחורין ובסדקין לא מהני דחוששין דילמא לאו אדעתה וסבורה היתה שבודקת בחורין וסדקין ולא דקדקה בכך כיון דלא היתה צריכה ואם כן מה חילוק יש בין מחבת להך בדיקה דכשם שהתם לא היה צריך שתהיה לאו בת יומא הוא הדין הכא לא היתה צריכה לבדיקת חורין וסדקין ומאי נפקא לן מזה שהיתה צריכה בדיקה כיון דלא היתה צריכה בדיקת חורין וסדקין ואמרי' כיון דלא רמיא עלה לאו אדעתה כמו במחבת:

שולי הגליון

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף